רצי ועידה

אז זהו. 7 חודשים של המתנה הסתיימו, וסיבוב ראשון של משחקים בליגת ה-NFL הכל כך מרתקת כבר מאחורנו. אז מה היה לנו שם על הפתיחה?

רוב הפרשנים לפני תחילת העונה הימרו על קרוליינה ודאלאס כעל הנציגות האפשריות של ה-NFC בסופרבול. דאלאס הפסידה בג'קסונוויל כשדרו בלדסו נחטף 3 פעמים, ולמרות שטרל אואנס בכושר מצויין. קרוליינה קיבלה בראש בבית מאטלנטה, כשבמשך משחק שלם היא מצליחה לעבור את מחצית המגרש בדיוק פעמיים.

האם כבר אפשר לצחוק על אותם פרשנים שלא יודעים כלום? אני הייתי מחכה קצת. לקבוצות מסויימות לוקח קצת זמן להסתנכרן ולהגיע לרמה האמיתית שלהם, ביחוד אם הם עברו כמה שינויים משמעותיים לעומת העונה הקודמת.

בעונה שעברה אותה קרוליינה הפסידה לניו-אורלינס המפורקת של אחרי סופת קתרינה במחזור הראשון, והגיעה עד לגמר ה-NFC. הפנת'רס אולי עדיין לא מוכנים, אבל זה לא גורע מההישג של הפאלקונס, שלעומתם הגיעו מאוד מוכנים. ההגנה החזיקה את קרוליינה על 250 יארדים כוללים בהתקפה, מייקל ויק עשה את מה שהוא יודע - לרוץ וגם למצוא את אלג'י קראמפלר באנדזון, ו-ווריק דאן - אחד השחקנים הכי פחות מוערכים בליגה - לקח את הכדור 29 פעמים ל-132 יארדים.

קבוצה אחרת שכיכבה בתחזיות של הרבה פרשנים כמועמדת לסופרבול - גם בתחזית הפרטית שלי - היא סינסינטי. הבנגאלס הציגו משחק לא משכנע במיוחד בקנזס סיטי. ההגנה של הבנגאלס עצרה את לארי ג'ונסון על 64 יארד, אבל במחיר של כמעט הפקרות בחלק האחורי, שהרשה יותר מדי מהלכים לתופסים של הצ'יפס. מהצד ההתקפי, קרסון פאלמר נתן את אחד המשחקים הפחות טובים שלו, וגם במישחק הריצה של סינסי היו חריקות - רודי ג'ונסון אמנם נתן מחצית ראשונה מצויינת אבל די נתקע במחצית השניה. כן, גם סינסינטי עדיין לא לגמרי מוכנה, אבל נגד קבוצה פחות טובה שאיבדה את הקוורטרבק הפותח שלה זה הספיק.

שאטאאוט (הגנה שמרשה 0 נקודות) בפוטבול לא קורה הרבה יחסית. גם להגנה הכי דומיננטית מאוד קשה למנוע מהקבוצה היריבה להגיע לפחות למצב של שער שדה. בכל העונה שעברה רק 6 משחקים הסתיימו בשאטאאוט. חצי מהמספר הזה קיבלנו כבר במחזור הראשון של העונה.

הראשונה שחטפה השתקה ברוטאלית היתה טמפה מבולטימור. בולטימור עשתה את שלה - סטיב מקנייר נותן לרייבנס משהו שלא היה להם הרבה זמן - קוורטרבק טוב ומנהיג אמיתי בהתקפה. והגנה תמיד ידעו, הרי, לשחק בבולטימור. בטמפה ביי, מהצד השני, עברו בסך הכל 3 משחקים מהשאטאאוט הקודם - בשבוע ה-15 של העונה הקודמת (28:0 לניו-אינגלנד). אני מניח שבטמפה חושבים על העתיד כשנותנים לשני שחקני שנה שניה - כריס סימס וקרנל וויליאמס - להוביל את ההתקפה, אבל יש לזה מחיר, והוא לא נמוך.

השאטאאוט השני היה של הברס על גרין ביי. במשפט אחד: ברט פארב ממשיך להתבזות וההגנה האדירה של שיקגו לא הראתה שום רחמים. אין לי הרבה מה להגיד על המישחק הזה - בערך 5 דקות בתוך הרבע השלישי החלטתי לחסוך מעצמי את כאב הלב הזה ובמקום זאת להרוויח עוד שעת שינה, כדי לראות את המאנינג-בול במצב קצת יותר עירני.

השאטאאוט השלישי - סן דייגו על אוקלנד דווקא היה די משעשע. יסלחו לי אוהדי הריידרס, אבל לראות את ארון ברוקס עומד עם מבט חולמני בעיניים עד שמגיע הסאק זה פשוט מצחיק. כל כך מצחיק, שאפילו ג'רי פורטר, התופס מקבוצתו של ברוקס, צחק קשות בצד. בניו-אורלינס ברוקס עוד ניסה לרוץ, אמנם אחורה אבל לפחות הוא ניסה, להתחמק מהתאקל. כאן? כלום.

אחרי כל השינויים בניו-אינגלנד, ספק אם היא תהיה מוכנה לעונה גם בשבוע העשירי. בלי שני הרסיברים הפותחים, בראנץ' וגיבנס, בלי וינאטיירי ובלי מקגינסט ועם הרבה הרבה סימני שאלה, בליצ'יק ובריידי ימשיכו לאלתר עם מה שיש. נגד בפאלו זה הספיק, כי כל דבר מספיק נגד בפאלו.

פיטסבורג נראתה נהדר במישחק הפתיחה של העונה, אפילו עם בן רות'לסברגר על הקווים ועם צ'ארלי באץ' על המיגרש. ווילי פארקר הופך לאט לאט לאחד הרצים הטובים בליגה, ועם כזו הגנה הסטילרס לא יוותרו על התואר שלהם בלי קרב. מהצד השני - מיאמי היא אכזבה גדולה. הערכתי לפני העונה שהם יהיו בפלייאוף ועכשיו אני כבר לא בטוח. הבעייה העקרית של הדולפינס כרגע היא שהסקנדרי שלהם הוא חור אחד גדול, וקבוצות עם ק"ב יותר טובים מבאץ' ינצלו את זה.

סט-לואיס בעידן שאחרי מייק מארץ היא קבוצה שסוף סוף משחקת הגנה. מצד שני קצת עצוב לראות את ה "the best show on turf" לא מצליחים להכנס לאנדזון אפילו פעם אחת ומנצחים משחק עם 6 שערי שדה.

ומהקבוצה הקודמת של מייק מארץ לקבוצה הנוכחית שלו. החדשות הטובות בדטרויט הן שההגנה יכולה לעצור את שון אלכסנדר על 58 יארד עלובים ואת מאט האסלבק על 210 יארד ובלי ט"ד. החדשות הרעות הן שההתקפה לא מסוגלת עדיין לעשות עם זה כלום. בסיאטל ישתדלו לשכוח את המישחק הזה, לחשוב על זה שלפחות הם הצליחו לצאת מהמשחק המגעיל הזה עם ניצחון ולקוות שם הרכש החדש, דיון בראנץ' ההתקפה תצליח יותר.

מינסוטה המתחדשת התפטרה מכל הסרטנים והפכה לקבוצת פוטבול אפורה ובסיסית - הגנה טובה, הרבה עקשנות במישחק הריצה וק"ב זהיר שלא עושה טעויות. ההגנה של הויקינגים הצליחה לשתק את מארק ברונל, לעצור את קלינטון פורטיס ולתת לבראד ג'ונסון מספיק הזדמנויות בכדי לנצח את המשחק.

כמה דיברו בעונה שעברה על טרל אואנס ופילדלפיה? אם פילדפיה במשחק הראשון של העונה מנצחת כשמקנאב מוסר מעל 300 יארד, אז היא לא ממש צריכה את טרל אואנס. זו אמנם היתה רק יוסטון, אבל זה נראה טוב עבור הנשרים. יוסטון לעומת זאת דווקא היתה יכולה להעזר ברג'י בוש, עליו ויתרה בדראפט האחרון. הרצים של הטקסאנס הצליחו לעשות בקושי 50 יארד ב 2.8 יארדים לנשיאה. בוש, במקום זאת, עזר מאוד לניו-אורלינס לנצח את קליבלנד עם 61 יארדים ב-14 נשיאות ועוד 58 ב-8 תפיסות.

צ'אד פנינגטון חזר בגדול. הפעם האחרונה שפני מסר ליותר מ-300 יארד היתה בשבוע החמישי של עונת 2004. כל עוד הוא בריא ובכזה כושר צריך לספור גם את הג'טס בבית ה-AFC מזרח.

המשחק המרכזי השבוע היה המפגש המסקרן בין האחים מאנינג. האמת, לי זה הרגיש קצת דביק, כל הקלוזאפים על המשפחה שיושבת ביציע, אבל על המגרש התפתח אחד המישחקים היותר מעניינים שראיתי. יש חוק בפוטבול - קבוצה שרצה חופשי על היריבה שלה ומהצד השני משתקת לגמרי את משחק הריצה של היריב תנצח. קבוצה ששולטת במשחק על הקרקע שולטת בקצב המישחק, שולטת בכדור, שולטת בשעון, מתישה את ההגנה, אמורה לנצח. אבל אם היא עושה עבירות מטופשות ומשחק נגדה אחד הקוורטרבקים היחידים בליגה שמסוגל להריץ התקפה בלי משחק ריצה, אז היא עלולה להפסיד. וזה מה שקרה לג'איינטס.

הדו-קרב האמיתי לא היה בין האחים מאנינג, אלא בין פייטון מאנינג מצד אחד לטיקי בארבר הנפלא מהצד השני. טיקי רץ ל-118 יארד ב-18 נשיאות, שזה יותר מ-6 יארד לנשיאה והוסיף עוד 5 תפיסות ל-61 יארד. מהצד השני, הרצים של אינדי נעצרו לגמרי, מה שאילץ את פייטון מאנינג למסור כמעט כל הזמן. יותר מזה - מאנינג איבד את הנשק העיקרי שלו, ה-play action (מהלך של הטעייה שבו ההתקפה נערכת כאילו היא מתכוונת לרוץ אבל הק"ב במקום לתת את הכדור לרץ מסתובב ומוסר). בלי משחק ריצה ההגנה של הג'איינטס לא קנתה את הפליי אקשן והסתדרה עם כיסוי מתוגבר על הרסיברים שלו. למרות הכל, הוא הצליח למצוא את הרסיברים שלו מספיק פעמים בכדי לנצח. מהמשחק הזה בחרתי את המהלך ההתקפי של השבוע.

המהלך ההתקפי - זה מאוד מלהיב לראות ריצה מסחררת או תפיסה לאורך כל המגרש, אבל הרבה פעמים מהלכים כאלו קורים בגלל טעויות. אני הרבה יותר אוהב לראות מהלכי התקפה שהצליחו למרות שההגנה עשתה את העבודה שלה. במישחק בין אינדי לג'איינטס, בערך מאמצע הרבע השלישי ההגנה של הג'איינטס עלתה עם כיסוי מתוגבר (הגנת ניקל) בלי שום קשר למה שאינדי עשתה. מהצד השני, אינדי זרקה לפח את הספר ועלתה עם מערך של קו קדמי מתוגבר עם 2 או אפילו 3 טייט-אנדס, כדי לתת כמה שיותר זמן לפייטון מאנינג למצוא רסיבר על כיסוי כפול. זה הזכיר לי קרבות איגרוף שמגיעים לסיבובים האחרונים, כששני המתאגרפים שוכחים מכל הטקטיקות ופשוט חובטים אחד בשני עד שאחד מהם לא יכול יותר. 3 וחצי דקות לסיום המישחק, 21:23 לאינדי, דאון שלישי ו-13 לקולטס על קו ה-37 יארד של הג'איינטס. דאלאס קלארק יוצא מהעמדה שלו בקו הקדמי ורץ במסלול שניקרא deep-out, שבו הרסיבר רץ ישר לעומק המגרש, כשאחרי 10-15 יארד אמור לשבור חזק לכיוון קו האורך ואז לקבל את הכדור. 3 שחקני הגנה של הג'איינטס הקיפו את קלארק, אבל גם בכיסוי הכי קרוב שחקני ההגנה לא יכולים לדעת בדיוק מתי ולאיזה כיוון הרסיבר יסתובב. לכן תמיד תהיה לרסיבר חצי שניה שבה הוא פנוי, בלי שום קשר לכמה הכיסוי טוב. פייטון מאנינג שיחרר את הכדור בדיוק בחצי שניה הזו ודאלאס קלארק השיג את הדאון הראשון ובהמשך הדרייב אינדי השיגה שער שדה שלמעשה גמר את המישחק.

המהלך ההגנתי של השבוע - טרוי פולמאלו הוא אחד מהשחקנים הטובים בליגה - שילוב נדיר של כוח, מהירות וחוכמה. 6 דקות לסיום המשחק בין פיטסבורג למיאמי, 2 מהלכים אחרי שפיטסבורג עלתה ליתרון 17:21, מיאמי מנסה לשלוח 3 רסיברים לצד שמאל ואחד לצד ימין. טרוי פולמאלו הוא השחקן החופשי בהגנה של פיטסבורג, מסתכל איך קולפפר פוזל כל הזמן לכיוון כריס צ'יימברס, הרסיבר הבודד בצד ימין, וחצי שניה לפני שקולפפר משחרר את הכדור הוא כבר יוצא לדרך. כשצ'יימברס מסתובב פולמאלו כבר נמצא שם עם הכדור בידיים.

המהלך ההגנתי של השבוע (2) - אם המהלך של פולמאלו היה מהלך סולו של שחקן חכם, המהלך השני הוא קבוצתי לגמרי. לחץ של בולטימור על כריס סימס מאלץ אותו לשחרר כדור קשתי על 40 יארד לכיוון הטייט אנד שלו, דאג ג'ולי, שנמצא על קו האורך השמאלי. הכדור קצר מדי וג'ולי צריך לחזור שני צעדים כדי לנסות לתפוס את הכדור. טרל סאגס, הליינבקר שמכסה את ג'ולי ועומד בינו לבין הכדור, לא מתפתה ולא הולך אל הכדור. במקום זה הוא עומד ולא מאפשר לג'ולי לנסות להגיע לכדור. מקאליסטר, מגן הפינה שבא בריצה מהעמדה שלו בעומק המגרש, הוא זה שלוקח את הכדור ללא הפרעה ודוהר איתו במסדרון של חסימות שמסדרים לו החברים שלו על קו האורך כל הדרך עד לאנדזון של טמפה.

פינת הביזארו - ניק סייבן זכה להרבה הערכה בעונה שעברה על העבודה שעשה במיאמי. הרבה מההערכה שלי הוא איבד ביום חמישי. לחטוף ט"ד של 87 יארד מטייט אנד שמקבל כדור, כששחקן ההגנה הכי קרוב אליו עומד 5 מטר ממנו זה בזיון מספיק גדול. בהילוך החוזר רואים בבירור שהית' מילר בעצם לא נכנס לאנדזון אלא תוקל בערך יארד וחצי לפני האנדזון. הצ'אלאנג' הכי פשוט בעולם. ניק סייבן מחכה, מחכה ו... מחכה עוד קצת, וממש לפני שבעיטת הבונוס יוצאת לדרך הוא מפיל בעדיונות את המטפחת האדומה מאחורי הגב של שופט הקו. מובן שהשופטים לא שמים לב, נקודת הבונוס נרשמת על הלוח ואי אפשר יותר לערער על הט"ד.

אז מר סייבן היקר - זה בסדר לצאת לדייט ראשון, זה בסדר לקנות קונדומים בבית מרקחת וזה בסדר לזרוק את המטפחת מול העיניים של השופטים. לא צריך להתבייש.

1. פיטסבורג סטילרס (0:1) - הסטילרס נראו חלודים במשחק הפתיחה ובלי המנהיג שלהם, ביג בן, גם קצת חסרי מחץ. אבל ההגנה הפגינה לב ענק ולחצה על הדוושה ברגע הנכון. האלופים הם הטים טו ביט, עד שיוכח אחרת.

2. סינסינטי בנגלס (0:1) - כמה שווה נצחון פתיחה באחד המגרשים הקשים והביתיים בליגה כשקארסון פאלמר לא מוסר לטאצ'דאון? מקום שני בדירוג העוצמה.

3. אינדיאנפוליס קולטס (0:1) משחק הריצה חייב להשתפר, אבל פייטון מאנינג יכול להיות רגוע יותר כשלצידו אחד הווינרים הגדולים בליגה, אדם וינאטיירי. שניהם יחד הובילו את הקולטס לניצחון חוץ חשוב.

4. סיאטל סיהוקס (0:1) - בסיאטל כנראה ממש לא אוהבים לשחק בדטרויט. המשחק היה באמת מגעיל אבל בניגוד לסופרבול, הפעם הסיהוקס חוזרים הביתה עם נצחון.

5. ניו אינגלנד פטריוטס (0:1) - הפטס הצליחו לשמור את עצמם במשחק, לחזור מפיגור ואפילו לנצח בסוף, כרגיל. מצד שני, לא כל שבוע בילס.

6. קרוליינה פנת'רס (1:0) - משחק מחריד של הפנת'רס משני צידי הכדור. בלי סטיב סמית' דלהום נראה אבוד. איתו זה יהיה סיפור אחר.

7. ג'קסונוויל ג'אגוארס (0:1) - בעזרת התקפה סולידית והגנה יעילה הג'אגס פירקו בשקט בשקט את המוקש שנקרא דאלאס. הערת אזהרה: כדאי שפרד טיילור ימשוך עונה שלמה כי מאחוריו אין להם בעמדת הרץ כלום.

8. דנבר ברונקוס (1:0) - ג'ייק פלאמר הרג את הברונקוס (וגם קבוצת פנטסי מסויימת) עם ארבעה (!) איבודי כדור. עוד תצוגה או שתיים כאלה וקאטלר יכול להתחיל לחמם מנועים.

9. אטלנטה פאלקונס (0:1) - ווריק דאן ומייקל ויק רמסו לחלוטין את ההגנה השלישית בטיבה בליגה בעונה שעברה, וג'ון אברהם הרגיש מיד בבית בהגנה שאימללה כל המשחק את דלהום וחבריו. מפחיד.

10. שיקגו ברס (0:1) - אמנם רק גרין ביי, אבל ההגנה של הדובים נראית רצחנית מתמיד ורקס גרוסמן נראה טוב (ולא נפצע משחק שלם!)

11. בולטימור רייבנס (0:1) - הרייבנס הגיעו לטמפה ביי בכושר של אמצע עונה ונתנו חתיכת הצהרה. כל הצילינדרים תקתקו גם בהתקפה של מקנייר וגם בהגנה של ריי לואיס.

12. ניו יורק ג'איינטס (1:0) - משחק מרושל ומרובה טעויות לצד הבלחות של כשרון. בבית קשה כמו ה-NFC מזרח יכולת כזו עלולה לא להספיק.

13. דאלאס קאובויס (1:0) - המון טעויות של הקאובויס שאופייניות לקבוצה צעירה אבל לא לקבוצה של פארסלס. TO נתן את שלו והפסיד. או או...

14. סן דייגו צ'ארג'רס (0:1) - עם טומלינסון בהתקפה ושון מרימן בהגנה אפילו אני יכולתי לשחק שם קוורטרבק.

15. וושינגטון רדסקינס (1:0) - לא משחק גרוע של הרדסקינס אבל ציפינו מהם להרבה יותר. לפחות פורטיס חזר.

16. פילדלפיה איגלס (0:1) - דונובן מקנאב מרגיש שוב שזו הקבוצה שלו ודונטה סטולוורת' בדרך להפוך לגניבה של הקיץ. עכשיו נראה אותם עושים את זה מול קבוצה יותר טובה מיוסטון.

17. מיאמי דולפינס (1:0) - למרות שלושה רבעים של משחק מאוזן יחסית מול האלופים, לדולפינס יש חורים גדולים באופנסיב ליין, בסקונדרי ובראש של הק"ב.

18. טמפה ביי בקנירס (1:0) - אף מכלול לא תפקד כמו שצריך אצל הבאקנירס שלא הצליחו לעלות על הלוח במשחק בית. הרייבנס אולי טובים, אבל לא עד כדי כך.

19. מינסוטה וייקינגס (0:1) - בראד ג'ונסון, בן 38 ואחד הקוורטרבקים הכי אנדרייטד בליגה, הראה מנהיגות והרבה שקט נפשי עם 10 מ-15 בדאון שלישי. כבוד.

20. סנט לואיס ראמס (0:1) - הראמס מנצחים עם הגנה?! מה הדבר הבא, לשכור אורז חבילות בסופרמרקט כקוורטרבק?

21. קנזס סיטי צ'יפס (1:0) - הצ'יפס איבדו יותר מדי כלים בהתקפה עוד לפני המשחק הזה. אם טרנט גרין לא יחזור מהר, העונה הזו יכולה להיות כבר אבודה.

22. אריזונה קרדינלס (0:1) - למרות הנצחון והיכולת האווירית המרשימה, הקרדינלס חייבים שיפור משמעותי בהגנה לפני שיוכלו להוות פקטור רציני.

23. דטרויט ליונס (1:0) - ההגנה הצליחה לעצור את האסלבק ואלכסנדר בצורה מרשימה, אבל ההתקפה עובדת בינתיים בניוטרל.

24. ניו אורלינס סיינטס (0:1) -רג'י בוש היה אז גוד אז אדברטייזד, והסיינטס עשו בדיוק מספיק כדי לנצח במשחק הפתיחה.

25. ניו יורק ג'טס (0:1) - מה פנינגטון בריא שווה לג'טס אנחנו יודעים. ביום ראשון הוא נראה בריא מאוד.

26. טנסי טייטאנס (1:0) - הרבה קולינס, קצת יאנג, לא היה עדיף כבר לדבוק בתוכנית המקורית ולפתוח עם וולק?

27. קליבלנד בראונס (1:0)- הבראונס הפסידו משחק בית כשפריי הוא הרץ המוביל. מלבד קצת קלן ווינסלו אין להם כרגע הרבה מה למכור.

28. אוקלנד ריידרס (1:0) - ארט של בהלם. אנחנו לא.

29. בפאלו בילס (1:0) - הבילס הצליחו לשמוט משחק שכבר היה להם ביד. נו, מה עוד חדש?

30. יוסטון טקסאנס (1:0) - מאמן חדש, קו התקפה משודרג, חולית רצים חדשה. נגמר עם חמש סאקים לדיוויד קאר. עוד יום רגיל במשרד.

31. סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (1:0) - יש סיבות לאופטימיות זהירה במפרץ אבל לנולאן יש המון עבודה, בעיקר בהגנה, כדי להפוך את הקבוצה מסימפטית למנצחת.

32. גרין ביי פאקרס (1:0) - לפני המשחק חלקו כבוד לחבר היכל התהילה רג'י ווייט. אח"כ חטפו שאטאאוט ראשון בעידן פארב. עצוב.