דמיין לעצמך (עם הגולשות הסליחה) סופשבוע רומנטי עם האישה. אתם כבר שנה ביחד, חוגגים יום נישואים. המלון נראה יופי, הבריכה נראית מצוין, הכל נראה מושלם, או כמעט מושלם, כי אז מגיע הצ'ק אין בלובי. נכון, ידעת שהאקס המיתולוגי שלה בחר לבלות דווקא במלון שלכם. נכון, הוא אפילו שאל אתכם והסכמתם. רק מה, למרות ההכנות, לא תיארת לעצמך עד כמה הם ישמחו לראות זה את זה. אתה לא מבין למה הם מתחבקים כל כך הרבה זמן, לאט לאט אתה תופס שהלך הסופשבוע. כשאברהם גרנט פסע מחדר האוכל המלון ההולידי אין - על פניו חיוך מתל אביב עד חיפה ולצדו האהבה החדשה, יוסי בניון - ניר לוין כבר הבין איך יראו ארבעת הימים שמחכים לו בנירנברג.
היחסים המורכבים בין הקבוצות לא נגמרים רק בחיבה האינסופית שמפגין גרנט כלפי שחקניו לשעבר. ביום האחרון לשהותה בנירנברג, במהלך אימון הבוקר, חיפה נאלצת לעבור להתאמן במגרש סמוך לזה שבו מתאמנים התל אביבים. בלי לבקש רשות ניגשת חבורה בירוק לסחוב את אחד השערים הנייחים מהמגרש של מכבי. "רובן, אולי תיקחו גם את הדשא?" צועק לוין לעטר. "אין בעיה, ותביאו לנו גם את בנין על הדרך", עונה לו עטר בחצי צחוק. מישהו מאנשי מכבי מנסה לוודא שהשער יוחזר למגרש. "עם שוערים כמו שלכם אתם לא צריכים שערים", צועק לעברם עטר, וירוק אחר ממשיך: "ממילא אתם רגילים למקום האחרון בפליאוף העליון". "זה היה המקום שלכם בלי בניון", צועק לעברם מנהל המשק של מכבי ת"א, בועז רימון.
יש שחקנים ויש בנין ונמני
ניר לוין נזהר שלא להיכנס לבורות שאחרים (שרף, גיא לוי) התקשו, אם בכלל הצליחו, לצאת מהם. לא תתפסו אותו מצייץ לעבר אבי נמני או טל בנין, וגם גדי ברומר די חסין מגערות קולניות. לצעירים, לעומת זאת, לוין לא דופק חשבון. באחד המקרים הוא העיר לשחקן צעיר, האחרון השיב לו והמאמן הגיב מיד: "למדתם מהשחקנים הוותיקים יותר מדי לענות. תתחילו ללמוד מהם את הדברים הטובים". אם אכן יש דברים רעים בהתנהגותם של של הוותיקים, הרי שלוין לא מצא לנכון להזכיר אותם בקול אפילו במילה.
הצלע הבכירה בהיררכיה הקבוצתית היא צלע בנין-נמני. המנהיגות לבנין, הכבוד לנמני. בנין צועק, מדרבן וגוער בשחקנים. מנמני לא תשמעו הגה, למעט רטינות על כך שלא קיבל מסירה או שמישהו עשה דבר לא נכון, לטעמו. דוגמה למניירות הכוכבות שלו אפשר היה לקבל מהתנהגותו לפני משחק האימון נגד פויכט מהליגה הרביעית, שהתקיים בערב שישי. בדרך מהמלון לאוטובוס נמני לא סוחב דבר, אפילו לא את הציוד האישי שלו. גם בדרך מהאוטובס לחדרי ההלבשה הוא סוחב את משקל גופו בלבד, למרות התחינות של דוד האפסנאי, שמנסה למנוע התחמקות של השחקנים, שתשאיר אותו עם כאב גב.
הדרך בה בנין ונמני פורשים כנפיים על השחקנים הצעירים מעוררת כבוד. ברוך דגו מקבל הדרכה צמודה מבנין, נמני לקח חסות מלאה על אלי ביטון. לפעמים ביטון לומד גם דברים שליליים מפטרונו: יום לאחר שכבש את הצמד נגד באיירן מינכן מגיע בועז רימון מבית המלון, ומספר ש"ציון האפסנאי ביקש מביטון שיעזור לו לקחת את הציוד וביטון ענה לו שהוא לא רוצה, 'שהילדים יסחבו'".
הדרגה השנינה בהיררכיה הצהובה היא זו של השחקנים שאינם מספיק ותיקים להיחשב ותיקים, אבל גם אינם מספיק צעירים כדי להימנות עם הילדים. בחבורה הזאת תוכלו למצוא את צרפתי, דדי בן דיין, ברוך דגו, אייל שן, אבי סטרול וגם דודו אברהם.
בסוף, בתחתית, הכי קרוב לגבול שבין אוהדים מסורים משער 11 לבין שחקני הסגל, מצויים השחקנים שזו להם השנה הראשונה בבוגרים. הם יודעים שאחד או שניים מהם לא יעברו את המסננת של אימוני פתיחת העונה, ולכן עבורם המחנה הוא מלחמת הישרדות. יעברו או לא יעברו, עבור דוד וציון האפסנאים, הילדים הם ממש ברכה: צריכים לסחוב בקבוקים? קוראים לילדים, צריך לסחוב קונוסים? קוראים לילדים. בקיצור - צריך לסחוב? קוראים לילדים.
מה יהיה עם הורבאט?
נכון לעכשיו יש במכבי ת"א שלושה זרים: רודריגו גולדברג, גז'גוז' ודז'ינסקי ופרנץ הורבאט. גולדברג הוא האהוב ביותר, המנטליות הצ'יליאנית שלו דומה למנטליות הישראלית. ודז'ינסקי והורבאט יותר מתבודדים. הם מתגוררים באותו חדר, אך יש ביניהם הבדל מהותי: ונדז'ינסקי מוערך מקצועית, הורבאט הרבה פחות.
יש לו מבט של חייל שבוז שסוגר 28 יום בשטחים. המצב שלו מזכיר כדור שלג: במשחקי האימון הפנימיים הוא משובץ בקבוצה החלשה יותר ולכן רוב הזמן הכדור נמצא בצד השני של המגרש. כך מוצא את עצמו הורבאט מבודד בחצי מגרש להשכרה, עומד מוקף בשלושה מגינים ומסנן קללות עצבניות לעבר קשרים בני 17.
קורק. אי אפשר בלי המנהל הנצחי, שמעון קורק. אם בימים הראשונים הוא הסתובב דרוך ועצבני, הרי שביום שני, אחרי שעסקת תורג'מן-זיתוני נסגרת, הוא הופך לפתע ממיסטר הייד לד"ר ג'ייקל, לפתע כולו שפע חיוכים ופה ושם הוא אפילו מוריד דחקות עם השחקנים. קורק כמעט נוגע באושר במהלך משחק זוגות טניס זוגות בין הרציקוביץ' את רוסנובסקי, מול לוין ועוזר המאמן, שמוליק חנין. קורק משמש כשופט ובמסגרת תפקידו הוא מכריז על התוצאות באנגלית ובצרפתית לקול צחוקם של מביאי הכדורים - דדי בן דיין וברוך דגו. לוני, אגב, מתגלה כתותח לא קטן בתחום ובקאמבק אה-לה נועם אוקון, הוא מנצח בשובר שוויון.
שבוע בנירנברג מעלה את שאלת מיליון הדולר של המכביסט הממוצע: לקנות או לא לקנות מנוי? תחליטו אתם: ההרכב המסתמן היום הוא שטראובר בשער, מני לוי מגן ימני, ברומר מאחור, אמיר שלח מלפנים ודדי בן דיין בצד שמאל. החלק החזק של מכבי יהיה הקישור, עם האחוריים - בנין, ונדז'ינסקי, זיתוני וצרפתי, ועם הקדמיים - נמני, ביטון ודגו. בשפיץ יהיה תורג'מן חיזוק משמעותי לגולדברג המשתפר ולהורבאט, בתנאי שהאחרון ייצא מהשביזות.
שימו לב גם לסטרול, שיילחם חזק עם מני לוי בצד ימין, לאייל שן בקישור ולאושרי לוי, שייתן פייט וייתכן שאף ינצח את שטראובר בקרב על האפודה. שטראובר, כבר שם לב, ומתאמן במוטיביציה שלא היתה מביישת לוחם גי'האד. השורה התחתונה - הרכב מאוזן, שיכול לנצח כל קבוצה וללכת עד הסוף.
מצד שני, גם בשנה שעברה הכל היה אמור ללכת חלק. ריב טפשי של נמני עם בנין או של נמני ובנין עם כל אחד, יכול להשאיר לנוצצים של גרנט דרך חלקה למטה. באירופה, כידוע, הזמן של מכבי קצוב, אבל מצד שני - מי בכלל חשב שמכבי תתקרב לבאיירן מינכן. איך אמר שטראובר אחרי המשחק: "תגידו מה שתגידו, תכתבו מה שתכתבו, יצאנו תיקו עם אלופת אירופה".