תנו סיבה

מדורו של עלי מוהר "בשער" לקוח מתוך "ספורט העיר", 12.7.01

הפגנות בתחילת העונה אינן מחזה שכיח כשמדובר בהפועל תל אביב. קהל אוהדיה רגיל לתת תמיכה איתנה לקבוצה גם בעונות קשות, ואם פתיחת העונה הנוכחית לוותה בהתמרמרות, הדבר אומר דרשני. יפה עושה חבר ההנהלה משה תאומים בכך שהוא מקדיש זמן לדבר עם האוהדים באריכות ולהסביר להם את שיקולי ההנהלה, אך בכך אין די. בנוסף לדיבורים ליד הגדר כדאי להגיע לכל קהל האוהדים באמצעות הסברה מקיפה יותר באמצעי התקשורת. כמו כן כדאי שגם המאמן יבהיר לאוהדים את השקפותיו והחלטותיו, ולא יחכה לקריאות מן היציע או לשאלות מיציעי העיתונות.

דבר זה נדרש בעיקר מכיוון שבחודשים האחרונים התחולל משבר אמון מסוים בכל מה שנוגע לדרור קשטן. זה אולי אינו משבר חריף, מכיוון שזכויותיו של מי שהביא לקבוצה דאבל הן רבות וגדולות. ואולם דווקא דבר זה מכניס את האוהדים לדילמה קשה בכל הנוגע לקשטן: מצד אחד לא שוכחים לרגע את מה שחולל, ומצד שני מתקשים להתמודד עם התחושה שדרך התנהגותו בשלהי העונה הקודמת, למשל בפרשת אבי תקווה, הזיקה לקבוצה, ואולי אף שללה ממנה סיכויים טובים יותר לזכות בעוד גביע.

אי הנוחות רק גוברת בגלל שעד עצם היום הזה קשה להבין במה חטא כל כך אבי תקווה. אם יש משהו שאיננו יודעים _ אדרבה, יבוא קשטן ובמסיבת עיתונאים שליווה יאיר את עינינו ביוזמתו. אבל אם כל חטאו של השחקן היה, ככל הידוע לנו עד עתה, קריאה בלהט המשחק לעבר הספסל ואמירה אירונית בראיון לטלוויזיה בסיומו, כי אז נותר היחס אליו בגדר חידה לגמרי לא נעימה.

אי הנוחות עוד גוברת כאשר זוכרים שעקב היחס לאבי תקווה הלך גם אחיו שלום, חביב האוהדים. העובדה שמחליפו, כמו גם שאר בעלי תפקידים חדשים באגודה, הוא מקורב של קשטן, אם לא בן משפחה, רק מעוררת תמיהה נוספת. האם אין מקום ליישב את כל השאלות המטרידות הללו? האם מומחה לתקשורת כמשה תאומים אינו מבין זאת? האם המאמן רב הזכויות עצמו אינו חש צורך להבהיר את העניין, כדי למנוע פתח לרינונים ולשמועות בכיוונים שנרמזו כאן, ושכתבת "ספורט העיר" רמזה עליהם עוד ביתר פירוט כבר לפני שבועות אחדים?

האוהדים לא היו יוצאים למחות ולאיים באי רכישת מנויים רק בגלל פרשת קוביקה. ההתמרמרות באה בגלל בטן שהיתה מלאה עוד הרבה לפני כן. גם משום כך נדמה שמחובתו של דרור קשטן לשתף את הציבור בהחלטותיו ושיקוליו בעניינים אלה וגם בעניינים אחרים.

עניין אחד שכזה הוא עניינו של אייל בן עמי. בעוד האוהדים חוגגים את שובו הביתה של הבן האובד יוסי אבוקסיס, מאבדת הקבוצה לעונה נוספת בן אחר שגדל גם הוא בבלומפילד, אייל בן עמי. שחקן בולט לכל הדעות, המתדפק כבר על שערי סגל הנבחרת, שחקן שקשטן עצמו הועיד לו תפקיד חשוב בקישור בפתיחת העונה הקודמת, מושאל פעם נוספת לקבוצה אחרת בלי שאיש יבהיר מדוע בעצם. אז קשטן, אולי תגיד לי, אולי תגיד לנו, למה? למה אייל בן עמי לא בהפועל? למה בן לוז כן ואייל בן עמי לא? למה בן לוז כן ואבי תקווה לא?

יש למנוע טעויות: גם השנה מציבה הפועל בהנהגת קשטן סגל מבטיח ביותר. חוד של קלשצ'נקו ובלילי יהיה בלי ספק החוד הלוחץ ביותר בארץ, ויוכל למנוע מקבוצות בפרקי זמן מסוימים לעבור את חצי המגרש; כפיר אודי החוזר לכושר הוא אופציה נוספת לחלוץ מטרה גבוה, ואבוקסיס אמור לחזק את הקישור, למרות שאישית חיבבתי והערכתי את מיכאלנקו, ואני תוהה אם אין הוויתור עליו מהיר מדי.

גם זאת, אגב, נקודה טובה להסברה: חושקים שנים במיכאלנקו, כך שמענו, עוקבים אחריו שנים, ואז מוותרים עליו אחרי פחות מעונה. למה? והאם הוויתור על חלוץ מסוכן כמו אוסטרץ' מוצדק? האם איננו מתייאשים מזרים מהר מדי, כפי שרומזת חתימתו של סימרוטיץ' בליגה האיטלקית? מה הסיבות לכך שכאן הוא לא הצליח לגלות את היכולת שהביאה אותו עד שם?

על כל הדברים הללו יכול היה קשטן לשוחח בנחת ובהרחבה עם התקשורת, ואולי ללמד אותנו דבר או שניים, לטעת בנו קצת בינה. לשם כך יש צורך במאמן רגוע, בוטח בעצמו ומשוכנע בצדקת החלטותיו (ולא באדם חשדן, סגור, מהיר להיעלב, שאינו מסוגל להסביר את עצמו). לא מאוחר לקוות שקשטן נמנה עם הסוג הראשון, וכי הנהלת הפועל לא רק תאפשר לו, אלא אף תמליץ בפניו להאיר מעט את עינינו, ובגדול.