הרג נחש

ההתחלה היתה טובה. דביר הצליח לארגן מקום שנוכל לראות את המשחק תוך כדי לעיסת המבורגר מבשר אמיתי, וכמובן בירות. הצלחנו גם לגרד כמה אנשים שהסכימו לראות איתנו את המשחק - ממש כמו פאב ספורט אמריקאי. אפילו כמעט הצלחתי לשכנע את אבי ולימור לבוא בתור מעודדות. במחשבה לאחור, הרגע הזה, שבו הן כמעט הסכימו להיות מעודדות, היה רגע השיא, אבל עוד לא ידעתי את זה.

בינתיים, באתר, פיזרתי צ'קים בלי כסוי. בכל מקום שרק היה קשור לספורט באיזו שהיא צורה, התחייבתי שדנבר הולכת לנצח את פיטסבורג, ובגדול. ולמה לא בעצם? באופן אישי שמתי איזו בוכטיה על המשחק הזה, אז אם אני נופל, שכולם ייפלו. אבל אין מצב. לסטילרס האלה עומד להיגמר האוויר כל רגע.

אלוהים אדירים, מה זה הכובע הזה של שאנון שארפ? פלא שבפאב מסתכלים עלינו מוזר? מה הוא מנסה, להתחפש למטפחת הצהובה של פיטסבורג? לא, שוב הוא היחידי שמהמר עלינו, דן ובומר האלה בחיים לא ייתנו לנו ריספקט. לא נורא, תיכף נראה להם מה זה.

דרייב ראשון, גישושים. יפה מאד, אנחנו רצים דרך האמצע. פאנט, לא נורא, התקדמנו יפה, תקענו אותם עמוק בשטח שלהם, התמודדנו יפה עם ההגנה שלהם. יש מצב לאופטימיות. ואז נגמרה האופטימיות, 8 דקות מהפתיחה. זה התחיל במה שיחזור על עצמו עוד הרבה, כשדנבר עצרה את פיטסבורג בדאונים הראשונים, רק כדי שביג בן ישלים במסירה את הדאון השלישי. מדהים איזה קור רוח יש לילד הזה. וקצת אחר-כך, פארקר פימבל, אבל השופטים קבעו שהמרפק היה על הרצפה לפני שהכדור יצא מהיד. דאון שלישי ל-7 יארד, ושוב מסירה של ביג-בן לדאון ראשון. משם הדרך לפילד-גול ראשון היתה קצרה, ו-0:3 לסטילרס.

יש עוד הרבה זמן, בוא נראה מה ההתקפה תעשה. הנחש מפמבל. טאצ'דאון לפיטסבורג, ובדרך עוד היתה מסירה של הביג-בן שבמזל לא נחטפה. 0:10, והאמת שפה כבר הבנתי מה הולך לקרות. בשני הדאונים הראשונים פארקר ובטיס ירוצו, ואז בדאון שלישי והמון ביג-בן ימסור מדוייק ויסגור עניין. בצד השני, ג'ק פלאמר יתחפש ל... ג'ק פלאמר, ויוודא שהעניין נשאר סגור.

נכון שהמחצית השנייה היתה על הנייר עניין לפרוטוקול, אבל עדיין: ביל קווהר, יא חתיכת פחדן, כדאי לך לקחת את עצמך בידיים. זה נראה היה כאילו הוא מנסה בכח להחזיר את דנבר למשחק, וכל רגע שהוא יכול היה ללכת על מהלך שמרני הוא עשה את זה. למזלו, ממול היה בחור אחד, ג'ייק דה סנייק שמו.

על איך שדנבר נראתה אין הרבה מה להרחיב. ההגנה לא היתה מסוגלת לעצור את פיטסבורג בדאון שלישי ונתנה לסטילרס לשים נקודות על הלוח בכל ההתקפות במחצית הראשונה. ההתקפה הפכה מהר מאד חד-מימדית, וזה במקרים שבהם היא (כלומר פלאמר) לא איבדה את הכדור.

שש דקות לסוף, 10 הפרש לפיטסבורג. ערן שואל אם יכולה להיות הארכה, ואני רואה שהמלצרים המסכנים, שבטוחים שעוד מעט האנשים המוזרים האלה יילכו מפה, פתאום מחווירים. לא, לא תהיה הארכה! לא היום. קבוצה שמאבדת 3 כדורים, לא צריכה להיות בסופרבול. סליחה, טעות, קבוצה שמאבדת 4 כדורים. המלצרים נושמים לרווחה, עוד מעט הם יילכו הביתה. גם דנבר. בעצם היא תישאר בבית.

בזווית העין אני רואה את סיאטל מפרקים את קרוליינה, ועושים לדלהום את מה שפיטסבורג עשו לפלאמר. אמצע הרבע השני, וזה נראה בדרך לסופרבול פיטסבורג-סיאטל.

על מה שהוא עשה בפלייאוף הזה, מגיעה לביג-בן טבעת, האמת, מגיע שנקרא לו בשם המלא - בן רות'לסברגר. לא להאמין שהוא שחקן שנה שנייה. איזה קור רוח, ואיזה ביצים. הילד הזה ווינר אמיתי. גם לפולאמלו ולג'ואי פורטר מגיע, ובשם השמאלציות, אז גם לאוטובוס. בטיס, שכמעט וסיים את הקריירה עם פאמבל במרחק 2 יארד מהאנדזון, יסיים את הקריירה בעיר שלו, בדטרויט.

ולי? לי נשאר רק לשמוע את הצעקות של רוזנטל, את הצחוק לאיד של אריאל, ולחשוב על מה היה אם, ואולי. וכמובן, לחלום על אבי ולימור בתלבושת של מעודדות.