הפה והטלפיים

ניר קלינגר הוא ראשון מאמני הניו אייג' בישראל. במהלך העונה שעברה ובתחילת העונה הנוכחית הוא הצמיד לקבוצה מומחה לוינריות, גרפולוג בשם יהודה שנער, שהרביץ בקבוצה נאומי ציונות נבובים. באחרונה משתתפים שחקני מכבי תל אביב בסדנאות של דינמיקה קבוצתית. למרות העליה לליגת האלופות, דבר לא חלחל לשחקנים. מכבי הגיעה לשלב המכובד ביותר של הכדורגל האירופי בזכות הגרלה קסומה, מול קבוצה פינית חלשה וקבוצה יוונית מפורקת. שנער גרף בונוס שמן והסתלק. מכבי נשארה מאחור, עם שחקנים חסרי ביטחון, אוהדים זועמים ויציעים ריקים.

והיא נשארה גם עם מאמן שהבהיר השבוע סופית כי הרוחניות שניסה להשרות על קבוצתו היתה פסאדה ולא יותר. אחרי ההפסד לבית"ר ירושלים בעט קלינגר בתיקי האפסנאות וצעק על השחקנים: "אין לכם אופי ואישיות. אתם לוזרים". המאמן האשים את אורן זיתוני וסאלם אבו סיאם בגול השלישי, וטען שאין להם אופי. ברונו הייס השתולל על ספסל הקבוצה עשר דקות לסיום. מדובר בקבוצה מפורקת. קלינגר מגלה כי סיסמאות וגימיקים לא יכולות לבוא במקום עבודה יסודית, מקצועית ומנטלית. ברגעי הלחץ פורצות החוצה כל החולשות. ואם היה ערך כלשהו לסדנאות ולהרצאות, ההתפרצות של קלינגר מחקה סופית את השפעתן.

היום נורתה יריית הפתיחה בקרב החזרה של גברי לוי לתפקיד יו"ר ההתאחדות. לוי התראיין בלי צה"ל, וליכלך בקטנות על היו"ר הנוכחי. הוא בונה על הזיכרון הקצר של כולנו. המנגנון המסואב של ההתאחדות הוא זכר לתקופתו; האנשים בדרגים שמתחת לאיצ'ה שירתו בתפקידם גם אצלו; ללוי יש חלק גדול בהידרדרות של הענף. אבל זו לא הסיבה העיקרית לרתיעה מחזרתו.

בעוד שלמה שרף כבר מופיע וכותב בשישה כלי תקשורת שונים, ובזמן ש"בטריבונה" הצעקנית הופכת לתוכנית הספורט המרכזית של ישראל, החזרה של לוי תהפוך את השיח התקשורתי במקומותינו לבלתי נסבל. כשבנימין נתניהו הפסיד בבחירות וסיים את תפקידו כראש ממשלה, המשיל זאת דורון רוזנבלום לקומפרסור שחדל לעבוד. ובכן, הקומפרסור של הכדורגל הישראלי עוד מעט חוזר. אפשר להכין את אטמי האזניים.

ניר לוין יכול היה לסיים השבוע את תפקידו בהפועל חיפה. זה היה המוצא המכובד. הוא עובד בקבוצה חסרת תקוה, תחת בעלים שההגדרה "תמהוני" תחמיא לו. אוהדי הקבוצה יורדים לחייו, ושריפת צמיגים במהלך אימוני הקבוצה הפכה בשבוע האחרון למחזה נפוץ. למרות כל זאת, לוין החליט להישאר. הוא ידע שהאוהדים לא יירגעו. סביר להניח שהוא יודע שאין הם מסכנים את חייו. איש אינו מסתכן במוות כדי לאמן כדורגל.

צופי ערוץ הספורט נחשפים בכל ערב לאלימות של אוהדי חיפה, אבל לוין אינו מסתפק במראה עיניים. הוא בעניין של השוואות. הוא רומז כי האוהדים הללו גרמו למותו של רובי שפירא. ההתאבדות של שפירא היא רצח רבין של הכדורגל הישראלי. כששמו עולה, כל הטיעונים של הצד השני מאבדים מתוקפם. אוהדי חיפה טוענים שלוין נכשל? הרי מדובר באוהדים שגרמו להתאבדותו של רובי שפירא. לך תתווכח עם זה. האם לוין באמת יודע מה גרם להתאבדותו של הבעלים לשעבר? האם בדק את ספרי החשבונות שלו, האם נכנס לנבכי נפשו? כנראה שלא. המשפט הזה, מכל מקום, מקבע את דמותו כאדם נרדף, כקורבן, ולא כמאמן שנכשל. המטרה הושגה.

גמר גביע המדינה לנשים נמכר בתקשורת הישראלית כחגיגת כדורסל. אחרי הכל, מדובר באירוע נדיר: משחק כדורסל מכריע, בין שתי יריבות ישראליות, שהתוצאה בו אינה ידועה מראש. האפלה של כדורסל הגברים מציירת את כדורסל הנשים בצבעים ורודים. אלא שהתמונה קצת יותר מורכבת. שחקניות אליצור רמלה ממומנות על ידי מרגל לשעבר, שבתאי קלמנוביץ'; השנאה בין הקבוצות ומאמניהם מתבטא במשפט שבכותרת, ששייך לאורנה אוסטפלד; אף על פי שהרכבי הקבוצות כוללים כמה מהשחקניות הטובות בעולם, אותם מאמנים לא מצליחים למצות ולו שמץ מהפוטנציאל שלהן. לא היתה כל פרופורציה בין רמת הכישרון הגבוהה בשתי הקבוצות לבין רמת הכדורסל הנמוכה בגמר הגביע.

אבל מעל הכל, נדמה שכדורסל הנשים הוא מפעל כמעט פיקטיבי, שנועד לפרנס את האגו העצום של דמויות כאוסטפלד ורחל אוסטרוביץ', המאמנת והיו"ר של רמת השרון, ונתן ויואל לביא, המאמן של רמלה וראש העיר. אוסטפלד ואוסטרוביץ' נלחמות בעיריית רמת השרון ובערוץ הראשון כדי שקבוצתן תזכה לשיוויון. החקיקה שהשתיים נלחמות עליה, לשיוויון בתקצוב העירוני לכדורסל הנשים, מאיימת לחסל את ההקצבות לקבוצות הגברים. העובדה שכדורסל נשים אינו ממריא ואינו זוכה לפופולריות בכל העולם (ליגת ה-WNBA היא כישלון כלכלי מתמשך) אינה מעניינת אותן. הן נמצאות במאבק פמיניסטי מתמשך, וכל מי שמותח עליהן ביקורת נתפש באופן אוטומטי בשוביניסט. הן מעוניינות להתקבל כחלק אינטגרלי בעולם ספורט גברי, אולם מסרבות להישפט כשוות. הן דורשות אפליה מתקנת בכל התחומים, גם ביחס.

לטווח הארוך, המירוץ לצמרת של נתן ואוסטפלד, של רמלה ורמת השרון, יוריד את כדורסל הנשים ביגון שאולה. הכספים שאותן מגייסות הקבוצות מוקצים לשחקניות זרות. נכון, גם כדורסל הגברים סובל מאמריקניזציה, וגם שם מצב הישראלים בכי רע, אבל מדובר בגן עדן בהשוואה לנשים. נבחרת הנשים הנוכחית היא ישות בלתי קיימת, שספגה תבוסות מחפירות בקמפיין האירופי האחרון. לא ברור כמה שקלים מוקצים למחלקות הנוער של רמת השרון ורמלה, אבל לאור התוצרת העלובה, ברור שמדובר בפירורים.

לאוסטפלד אין פנאי לבניה לטווח ארוך. היא רוצה תוצאות עכשיו ומיד. בסופו של דבר, אין מדובר בקרב פמיניסטי, אלא במלחמת אגו. השקעה לטווח ארוך לא תשרת את האגו של אוסטפלד. גדודי אמריקאיות ורוסיות בהחלט כן. במה כל זה מקדם את זכויות הנשים בישראל? לא ממש ברור. אוסטפלד, מכל מקום, זכתה השבוע בפרס על קידום הנשים בספורט מטעם הועד האולימפי.

המשפט הזה נאמר, כך דווח, על ידי דני קליין, באסיפת השחקנים שכינס ביום רביעי השבוע. לקליין נשבר. הקבוצה שלו התרסקה השבוע לחתיכות בראשון לציון, בפעם המי יודע כמה העונה, והוכיחה שהקאמבק שלה, שהתבטא בארבעה ניצחונות ליגה רצופים, היה מדומה. קליין ראה את מאמנו, שרון דרוקר, מנחם את שחקניו ומעודד אותם אחרי כישלון, גם כן בפעם המי יודע כמה העונה. קליין לא יפטר את דרוקר, ויהי מה. הוא יתן לו להתבשל בתוך הדייסה העכורה שבישל. הוא ישחרר כנראה את ליאון טרימינגהאם, וגם דורון שפר בדרך. הוא דרש מהשחקנים לקצץ משכורת משכרם, אלא אם כן יעפילו לפיינל פור הישראלי. קליין פועל מעל לראשו של דרוקר, משום שהתייאש ממנו לחלוטין.

מי שבאמת צריכים להיות מיואשים הם אוהדים ירושלים. הם קנו מנוי במיטב כספם, ועד לסיום העונה יקבלו קבוצה מוחלשת - בסגל, בכיס וברוח הלחימה. המאמן שלהם הוא דמות אניגמטית, שתמשיך למחוא כפיים גם כשקירות האולם במלחה יקרסו. רק שהיו"ר שלהם הוא לא בהכרח הגוד גאי בסיפור. הוא פועל מהבטן, עושה זאת באיחור ופוגע באינטרסים של קבוצתו. אם קליין רצה לפעול, הוא היה צריך לעשות זאת לפני שלושה חודשים, כשהעונה עדיין היתה בחיים. ניקוי האורוות צריך היה להתחיל בפיטורי המאמן, ולו בשל העובדה שבין קליין לבין דרוקר אין כל יחסי עבודה. תחת זאת, קליין נוקט בצעדי ייאוש הרבה אחרי שהעונה הסתיימה. בעונה הבאה, אחרי לכתם של דרוקר ושפר, ירושלים תישאר איתו. אוהדי הקבוצה אולי מעריצים את קליין, אבל מבט חטוף במעלליו של היו"ר בשנים האחרונות יגלה שאין להם כל סיבה לאופטימיות.