חלוץ בודד: ספרי כדורגל

הפריחה המגוונת בענף ספרי הכדורגל, הגיעה אלינו באיחור של עשר שנים, כמעט כמו כל תוצר תרבותי בעולם הנאור.

כמעט מידי חודש אנחנו מקבלים ספר שקשור לספורט בכל דרך שהיא. ספרי ציטוטים, רומנים, אנציקלופדיות ספורט והיד עודנה נטויה. בחודש האחרון הגיעו לשולחן המערכת עוד שני ספרים.

אחת האחראיות הכמעט בלעדיות על התעוררות ספרות הכדורגל, היא הוצאת גלורי. מרדכי אלון ואמיר דורון, שהחלו את הקריירה בסידרת "הוצא מהקשרו", עשו מספיק כסף בשבי לנסות ולהקים פה הוצאת ספרים שתתרכז בספורט. האוטוביוגרפיה של חיים רביבו הייתה יריית הפתיחה הרצינית הראשונה, "ההולנדי של עכו", מקבץ סיפורים קצרים על כדורגל בעריכת אבי מלר, הוא הנסיון השני, שנראה ראשון מסוגו בארצנו הקטנה, מבחינת ההיקף שבו.

ספרי כדורגל, הן באירופה והן בדרום אמריקה, נעים תמיד בין המקומי לבין לאומי. בעוד שבאירופה הכדורגל משתלב בחייו של הגיבור כאלמנט מרכזי ("אהבה על הדשא" לדוגמה), בדרום אמריקה סיפורי הכדורגל הם משל לחיים עצמם. לאהבה (שהרי שהכדור הוא נקבה), לעצב ולא אחת לפנטזיה לחיים אחרים. חורחה ואלדנו שהוציא קובץ סיפורים כזה, כתב פעם שהכדורגל הוא חור של מנעול שאם מסתכלים לתוכו, רואים עולם ומלואו.

ב"הולנדי של עכו", המוטיב המרכזי לצד הכדורגל הוא המוות והדיכאון. רשימת הכותבים, שגדלה כנראה על הבאסה שקרתה פה פתאום בסבנטיז ותחילת האייטיז, מקשרת כל דבר למוות. כנראה שזה מי שאנחנו, גם הכדורגל אצלנו הוא לא מקום שמח, אלא מקום שהוא רק רקע למשהו שמת בסוף. וסוגי המוות הם אכן מגוונים: צבא, זריקה ממטוס, התאבדות. וואלה, מבאסים לנו את הכדורגל.

אייל מגד הוא הסופר הבולט בחבורת הכותבים, ובולט גם באיכותו. שאר הכותבים - עיתונאי הכדורגל ואנשים מחוץ לתחום לעיתים מספקים את הסחורה ולעיתים לא.

נדמה שארי פולמן עלה על הנוסחה המדוייקת עוד בשנות ה-90 במקומון "העיר", וחוזר עליה גם בספר הזה. את הכדורגלנים שלנו אנחנו אוהבים, כשהם מעורבבים בחרא הקיומי של כולנו. מלחמות , ציפורנים חודרניות ונגיעות של בריחה לפנטזיה. כל מיני דוגמניות וסושיות, פוגעות לנו במיתוס הכדורגלן שאנחנו כל כך אוהבים לאהוב.

בסך הכל, "ההולנדי של עכו" הוא נסיון חלוצי ומרענן, שספק אם יקצור הצלחה, שכן לא ברור באם צרכן הספורט הישראלי מוכן למוצר שכזה. אנחנו, לפחות, לא נשכח אף פעם שהם היו הראשונים.

"ההולנדי של עכו"/ הוצאת גלורי/ 294 עמודים/ 78 שקלים

במדינה מתוקנת, ספר כמו "אדום בנשמה" שכתב אוהד הפועל ת"א, יוסי גלס, היה אמור לצאת על ידי המועדון. אבל מכיוון שמועדון הפועל ת"א מנוהל בעיקר על ידי אנשי מכבי ת"א, ספק אם מוצר כזה אי פעם ייצא לדרך.

גלס, אוהד עם נסיון כתיבה באתרי אוהדים, עשה קצת בלבלות בין העבר, ההווה והעתיד והצליח לשלב בין אהדתו להפועל ת"א לבין האהדה בכלל. התוצאה חובבנית ממש כמו העיצוב של הספר, אך עם זאת מרגשת כל אוהד הפועל ת"א באשר הוא.

מבחינה היסטורית, חוץ מראיונות קצרים עם שחקני כדורגל בולטים בקבוצה ותמונות אין פה הרבה בשר, וחבל. גם התיאור על יושבי הטריבונה הוא כוללני מדי, לא מעניין אותנו איזה סוגי אוהדים ניתן לפגוש ביציע. אנחנו רוצים לשמוע על האוהדים השרופים שאנחנו נקשרנו אליהם וספר על הפועל ת"א, צריך להיות ספר על הפועל ת"א. לא על בז'רנו, תאומים, קשטן או שימי בן יהונתן. הם רק חלק מהדבר הזה שלאורך השנים ריגש ואיכזב אותנו. הרוח הכוללת חשובה יותר מסך המלאכים שעיצבו את חיינו כאוהדי הפועל. כמו שנכתב בהימנון: "הבית זהו בלומפילד ואותו לא מחליפים". ספר לנו קצת סיפורים מבית אבא, יוסי.

בסך הכל, גם פה מגיע שאפו רציני על החלוציות, על משהו שבכל זאת נשאר כדי לספר לנכדים. בוא לבלומפילד ותמכור את המוצר הזה כאסקפיזם לשמו. אולי המאמן החדש שלנו, יוסי אבוקסיס ועוזרו שמוליק חנין, ידלקו רגע לפני הדרבי.

אדום בנשמה/ הוצאת דשא/ 189 עמודים/ 75 שקלים