הפעם גם האיטלקים הרוויחו

נדמה כי באיטליה ובספרד תמיד מוצאים את מי להאשים אחרי הדחה מוקדמת מהצפוי בטורניר גדול. פעם זה השיפוט הביתי, פעם זו החמצת פנדל גורלית ופעם זו קומבינה מסריחה של הנורדים. נדמה כי בשתי המדינות שמספקות בית חם לשתיים מהליגות הטובות בעולם, מעולם לא טרחו ובדקו היכן באמת נעוץ הכישלון.

אז רגע לפני שאתם ממהרים לצומת פולג בכדי להשחית לאיקאה את המחסן, או לטברנה בכדי לשרוף לג'ינג'י את הבוזוקי, תנסו לנשום ולספור עד חמש. למה חמש? לא רק בשביל להירגע, אלא בעיקר בשביל לספור ארבע סיבות לאכזבה ואחת קטנה לתקווה.

איטליה וספרד באו עם שתי נבחרות מפוצצות בכישרון, עם שחקנים שכבר השיגו כמעט הכל במסגרת הקבוצתית ועם ביטחון מופרז מדי של מאמניהם. נראה כי לקחי המונדיאל האחרון, עת הודחו שתי הענקיות הללו ע"י אותה סינדרלה מארחת מדרום קוריאה, שלא לדבר על לקחי השנה האחרונה בליגת האלופות, כלל לא נלמדו. בשלבים הללו, אסור לזלזל באף יריבה ולחשוב בראש של "הגדולה תמיד משיגה את התוצאה שהיא רוצה". ז'ראר הוייה, מאמן די בינוני אבל פרשן שמבין עניין כנראה, אמר לפני הטורניר כי "היורו קשה יותר מהמונדיאל". הוא צדק. יכולת שהספיקה לאיטליה וספרד בכדי לעבור את את שלב הבתים באליפות העולם, לא הספיקה להם בכדי לעשות את זה ביבשת הביתית.

זה מתחיל בזימונים לסגל, נמשך בהרכבים הפותחים וחילופים לא נכונים ומסתיים עם קרדיט רחב מדי לכוכבים.

לסקולארי היו ביצים לזמן את רונאלדו, לאריקסון היה את השכל לפתוח עם ווין רוני לאורך כל הדרך. אחרי שבקושי זימן את קסאנו (נקודת האור היחידה באזורה ביורו הזה), טראפטוני אפילו לא חשב בכיוון של ג'ילארדינו, החלוץ האיטלקי הפורה ביותר העונה (וסגן מלך שערי הסירייה A). הוא פחד שלילד אין מספיק ניסיון, שאולי הוא יהיה עייף אחרי שלקח כמעט לבדו את היורו לנוער. בסוף הוא נתקע בלי מחליף ראוי לויירי המקרטע. אגב, פלר לא חשב יותר מדי לפני שהזמין את בסטיאן שווינשטייגר שחזר מאותה אליפות. בינתיים, היורו הזה שייך לצעירים.

על סוג אחר של שמרנות, זו שהתבטאה בקרדיט נרחב מדי לכוכבי על שעברו עונה רעה במדי קבוצותיהם, שילם בעיקר סאז. ויירי וראול קיבלו כאן קצת יותר מדי ריספקט. לטראפ לא היו יותר מדי אלטרנטיבות במקרה של ויירי, ובכל זאת הוא פתח בלעדיו במשחק האחרון מול בולגריה (ואז גם ראינו שקוראדי הוא לא בדיוק אלטרנטיבה). לעומת זאת ראול, שלא רשם אפילו בעיטה אחת לכיוון שער היריבה לכל אורך הטורניר, פתח בכל המשחקים של סאז. נקודה לא מובנת לאור העובדה שעל הספסל שלו הוא יכול למצוא את טורס הפורח ואת מיסטה היציב (ובתנאי שלא יעלו על חשבון מוריינטס הנפלא).

עוד היבט של שמרנות התבטא בשינוי המערכים והחילופים המוזרים. כאן שני המאמנים חטאו במידה שווה, עם יתרון קל לטרפאטוני שניסה לשמור על היתרון מול שבדיה ולא קרא נכון את המפה. במקום להוציא את פירלו האדיש הוא הוציא את הפייטרים המדרבנים, שהם בדיוק האנשים שאתה צריך על הדשא במשחקים גדולים (ועל כך כבר כתבתי מספיק בטורי הקודם). סאז פתח בשיטה פחדנית מול פורטוגל, שיטה שהתבססה על השגת תוצאת תיקו שהיתה מעלה את ספרד. גם הוא כמובן שילם את המחיר.

למרות פירלו המעופף, כאן יש יתרון ברור לספרדים. על ואלרון אמר פעם מאמנו בלה קורוניה, חאבייר אירורטה, ש"אם היתה לו קצת יותר תשוקה, הוא היה הופך לכדורגלן הטוב בעולם כיום". קחו את המשפט הזה, ועכשיו תארו לכם היכן היה היום ראול אם היה זוכה בתשוקה שנשא עימו מראדונה, למשל. תוסיפו לראול את ואלרון ואדישים אחרים ותבינו אולי מדוע ספרד נפלה.

אני רואה כדורגל כבר הרבה שנים ובאמת שלא זכור לי טורניר כל כך צודק. אחרי שאנגליה קיבלה בראש מצרפת על משחק הגנתי וחסר מעוף (אבל ידעה להתאושש לאחר מכן), אחרי שצ'כיה קיבלה תגמול על הופעה גדולה מול הולנד ואחרי שגרמניה שילמה מחיר על משחק רוחבי מול לטביה, הרי זה רק טבעי שהאיטלקים והספרדים יילכו לארוז מזוודות לפני כולם.

הפנמתה של הנקודה הרביעית היא תחילת הדרך לזו החמישית והחשובה מכולן. אחרי הכל, ספרד ואיטליה עפו בגלל עצמן ולא בגלל אף אחד אחר. הנטל על הכישלון לא יכול ליפול על הנורדים, על השופטים, על המארחים ואפילו לא על המאמנים לבדם, כי גם לשחקנים יש חלק בנפילה. בסופו של דבר, אחרי שבשתי המדינות הללו יעכלו את ההדחה ויעשו חושבים, יבינו שם בוודאי שלקראת המונדיאל הבא הם יהיו חייבים לעשות לא מעט שינויים. זה יתחיל בהצערת הנבחרות, ובשתי מעצמות הכדורגל הללו יש על מי לבנות ברוך השם. זה ימשיך בפילוסופיית משחק התקפית ויוזמת יותר, כך אני מקווה, ויסתיים במשימה הקשה ביותר - שינוי דפוסי אופי וחשיבה קבועים שנדבקו בנבחרות הללו. אני מקווה שסאז, שכבר קטף הישגים עם כל נבחרת ספרדית לאומית בכל גיל שאימן, ילמד את הלקחים ויעשה את מה שצריך לעשות. למרצ'לו ליפי יש עוד הרבה עבודה עם איטליה. ועוד לא דיברנו על אדבוקט.

ועוד משהו קטן. ה-2:2 של דנמרק ושבדיה באמת הפתיע מישהו?