שאקיל: "אנחנו הולכים לקחת את הסדרה"

שלושה משחקים בתוך סדרת הגמר, ואחרי שכמעט כל הפרשנים עשו סיבוב של 180 מעלות, כרגע ההימור החם (גם של גולשי וואלה! ספורט) הוא שהאליפות תנחת השנה בעיר המכוניות, לראשונה מאז 1990. ההגנה החונקת והמשחק הקבוצתי של הפיסטונס, לעומת חוסר ההתלהבות, חוסר הפרגון וההגנה הרכה של הלייקרס – שכנעו את רוב עולם הכדורסל שנכון לעכשיו, הפיסטונס פשוט טובים יותר.

ללייקרס יש עדיין את שני השחקנים הכי טובים בעמדות שלהם עם קובי ושאק (ויהיו מי שיטענו כי הם שני השחקנים הטובים בליגה), אבל מסתבר שזה כבר לא מרשים אף אחד, בטח לא כשקרל מלון משחק על רגל אחת בלי מחליף ראוי בעמדה וכשכולם היו מעדיפים לו גארי פייטון היה נפצע ומשאיר יותר דקות לפישר.

ועדיין, מחר בבוקר, אחרי המשחק הרביעי והשני בין שלושה שייערכו בדטרויט (04:00, שידור בספורט 5 החל מ-03:45), יכול להיות שכולנו נחשוב אחרת.

מאת: יואב בורוביץ', שליח "הארץ" לדטרויט

"שם פשוט התרסקנו", נזכר מאמן דטרויט לארי בראון בסיום המשחק השני בסדרה, רגע אחרי שגמר לנצח על פירוק הלייקרס במשחק השלישי בסדרה והראשון בדטרויט. "אבל מהרגע שנחתנו כאן, חשבנו על המשחק הבא". צ'ונסי בילאפס בייש את גארי פייטון ודריק פישר, תוך שהוא חושף את איכויות הכוכב הטמונות בו. ריפ המילטון שיחק כמו סופר-סטאר, כשהוא ממשיך להתעלות בסדרה על קובי בראיינט, על אף הסל המפורסם של האחרון במשחק השני. טיישון פרינס ייסר את בראיינט עם זרועותיו הארוכות, ובן וואלאס עשה עבודת קודש על שאקיל אוניל.

אולם על אף כל אלה, מצא בראון הפרפקציוניסט טעם לפגם, ואין הכוונה לראשיד וואלאס שנוטרל בגין צבירת עבירות מוקדמות. "אני לא חושב ששיחקנו טוב במחצית הראשונה, כי מסרנו חמישה אסיסטים בלבד", קיטר המאמן. "במחצית השנייה כבר שיחקנו הכי טוב שאנחנו מסוגלים, בעיקר בהגנה - שמרנו את שחקני היריבה לפנינו, צמצמנו אותם למקסימום זריקה אחת כמעט בכל התקפה ומנענו מהם חדירות בכידרורים". אוהד הפיסטונס הגדיר את הדברים באמצעות שלט שהחזיק בידו - "ג'ק ניקולסון - אתה קירח, שמן, זקן ומכוער - בדיוק כמו הלייקרס".

שאקיל אוניל וקובי בראיינט רשמו את משחקיהם החלשים ביותר בפלייאוף העונה, קרל מלון נלחם בעיקר בברך, פישר וג'ורג' לא הצליחו להשפיע ממשית ועם כל הכבוד ללוק וולטון וקארים ראש, איתם כשחקנים הכי חדים לא מנצחים משחקים בסדרת גמר.

עם זאת, מיותר להקדים את המאוחר. בשיחה אישית, כשעתיים לאחר המשחק אמר שאק: "אנחנו הולכים לנצח את הסדרה. אני מבטיח לך, אנחנו הולכים לנצח".

פגישה, חצי פגישה. המסדרון המוליך לחדרי ההלבשה בהפסקת המשחק. אייזיאה תומאס, מלווה בבנו בן ה-16 ובתו בת ה-13, פוגש יריב ותיק. "היי בראד'ר, הוא שולח את זרועותיו גבוה ואוחז במג'יק ג'ונסון".

"אז מה אתה אומר על המשחק?" שואל אייזיאה. "לשחקנים של היום יש את הכדורסל, חסרה להם האהבה", משיב מג'יק. חברו מהנהן קלות ומעלה על פניו את אותו חיוך מקסים וזדוני. אני שואל אותם מדוע הסדרה הנוכחית מחווירה אל מול הקרבות הרבים שניהלו השניים ביניהם בסוף שנות השמונים. "כי קודם כל אין לך שני רכזים שמריצים את הכדור אפ-אנד-דאון כל הזמן", משיב מג'יק. "אז, בשתי הקבוצות היו ארבעה שחקנים שמסוגלים לעשות סל מתי שהם רוצים באחד על אחד. לא היינו מסוגלים לשקר בהגנה. אם אייזיה וביל ליימביר היו עושים פיק-אנד-רול, ידעת שאתה יכול לחטוף משניהם. היה להם את ויני (ג'ונסון) שעלה מהספסל ודפק 30 נק'. ג'ו דומארס היה עושה נזק בשני צדי המגרש. דניס רודמן, ג'ון סאלי וריק מאהורן אכלו את הקרשים. ובוא לא נשכח, גם לנו היתה קבוצה משוגעת".

אייזיאה שמח על כך שלבני הנוער בדטרויט יש הזדמנות לצפות בסדרת גמר, אחרי שכל החיים הם שומעים מההורים "כמה מדהימים היו הפיסטונס לפני 15 שנים". אחר כך הוא מוסיף ש"אין כמו לגדול בעיר שבה קבוצת הכדורסל נאבקת על האליפות".

הפרגון החלקי של תומאס מפתיע על רקע יחסיו השבורים עם הקבוצה בה שיחק לאורך כל הקריירה. לעומתו, נותר מג'יק בשר מבשרה של הלייקרס, והוא אף מחזיק ב-5% מבעלות הקבוצה. שניהם כשלו כמאמנים, תומאס (עכשיו בניקס) גם אינו מסתמן כנשיא מוצלח. אולם עדיין מדובר בשניים מהשחקנים הגדולים בכל הזמנים, שתרמו שתי הגדרות שונות בתכלית למושג "נפלא". וכזהו בדיוק המפגש הספונטני במסדרונות ה"פאלאס" בהפסקה. ניתן לחוש עד כמה הם נהנים אחד מהשני. "אני נעשיתי אלוף רק בגלל מג'יק", מודה אייזיה. "הייתי אורח אישי שלו בסדרת הגמר מול בוסטון וראיתי איך הוא מתמודד עם ההפסד, זה נתן לי את הכוח לחזור מההפסד הקשה מול הלייקרס ב-1988 (באחד המשחקים רשם אייזיאה שיא פלייאוף - 25 נק' ברבע השלישי) ולהוליך את הקבוצה שלי לאליפות הראשונה". מג'יק מלווה את המחמאות בחיוך ותנועות ראש קצובות.

לקראת פרידה, מתחבקים השניים פעם נוספת. הפעם האחיזה מתארכת בשנייה. "אני אהיה באל. איי בליגת הקיץ", מודיע אייזיאה לחברו. "אנחנו חייבים לעשות משהו, ארוחת ערב לפחות, יש לך את המספר שלי?" שואל ג'ונסון. "יש לי את כל המספרים שלך", מבטיח תומאס.

מה שמגי'ק ראה במחצית השניה, ולא שאפשר להאשים אותו, לא עשה לו טוב והלייקר הגדול ביותר בכל הזמנים, התייצב אמש בראש מקהלת המכסחים של הלייקרס. "הם הגיעו במחשבה שזה הולך להיות קל. וזה בכלל לא קל", קבע ג'ונסון, שהעריך כי הזלזול של ג'קסון ושחקניו הוא אחת הסיבות המרכזיות למהפך המסתמן בליגה – לראשונה מאז 98' נראה כי קבוצה מהמזרח תזכה באליפות ה-NBA.

"אלא אם כן הלייקרס יעלו לשחק חזק מאוד, באותה אינטנסיביות ובאותו מאמץ כמו הפיסטונס, הם יפסידו את הסדרה", אמר הקוסם השמנמן. "אני כועס, כי אנחנו לא מתאמצים וניתן לראות את התסכול על פני השחקנים. הם לא מעודדים אחד את השני ולא קמים לקראת חבריהם כשאלו באים לספסל. אלא אם כן נעלים את המבטים המובסים מפנינו – הסדרה הזו בכלל לא תחזור ללוס אנג'לס".

מג'יק, למי שהספיק לשכוח, זכה בחמש אליפויות עם הלייקרס בשנות ה-80' כשחקן, ובעוד שלוש כמחזיק מניות, כשקובי ושאק עושים את העבודה הקשה. בפעם האחרונה שנפגשו הלייקרס והפיסטונס בגמר, בשנת 89', חלק מהסיבה שהסדרה נגמרה בסוויפ מהיר וכואב לזכות הבאד בויז, הייתה הפציעות של ביירון סקוט ומג'יק עצמו. אבל הכוכב המזדקן כועס, ומסרב להתייחס לפציעות כתירוץ "היכולת של הלייקרס בסדרה הזו היא פשוט בלתי מתקבלת על הדעת".

גם קרל מלון, למרות מלחמתו האמיצה בברך הפצועה, לא יוצא נקי. "אתה לא יכול לדחוף את האצבע שלך לפנים של אוהד, זה לחלוטין לא מקובל. לייקרים לא עושים זאת", ירה ג'ונסון לכיוונו של מלון, לאחר שזה התעמת עם אוהד מקומי. "ולא איכפת לי בכלל מה אמר האוהד. מלון היה פעמיים בגמר ואני הייתי שם תשע פעמים. אתם חושבים שאוהדי הסלטיקס לא אמרו לי דברים שלא אהבתי לשמוע?" (יצוין כי מאוחר יותר טען מלון שהאוהד ירק עליו, וכעת נמצא העניין בטיפולה של המשטרה).

אבל מלון יצא בזול לעומת פייטון. "לגארי היו הרבה מאוד מבטים טובים על הסל וזריקות פנויות לחלוטין, אבל הוא לא קלע אותן. זה לא משנה אם אתה משחק בהתקפת המשולש או בכל שיטה אחרת – זריקה פנויה היא זריקה פנויה", חתך מג'יק. "הוא זרק איירבול במשחק האחרון כשהיה פנוי לחלוטין. וואלה, לא היה אף אחד ברדיוס של שלושה מטר ממנו. היה לו את כל הזמן שבעולם והוא זרק איירבול".

במהלך כל העונה התלונן הכפפה על כך שהוא לא מסתדר עם התקפת המשולש של טקס ווינטר ופיל ג'קסון, לאחרונה נראה כי הרכז הוותיק ויתר לחלוטין על הסיכוי לחזור לכושר של השנים האחרונות. "פייטון כבר בן 35, וזה כבר לא אותו גארי שהיה לפני 10 שנים. הוא צריך לקבל את זה", מסכים מג'יק לקביעה, תוך כדי התעלמות מהעובדה שאת השנה שעברה סיים אותו פייטון (אז עוד ילד בן 34) עם ממוצעים של 20 נק' ו-8 אס'. השורה סטטיטטית שלו בסדרת הגמר: 3 נקודות ו-4 מסירות לסל.

ואז במה שיכול בקלות להיות מוגדר כ'אובר-קיל', שלח מג'יק חץ (מורעל) אחרון – "הבעיה של פייטון היא לא ההתקפה, הבעיה שלו היא ההגנה. בילאפס עושה ממנו צחוק".

אם נזכור את זה כהספד ראשון או כנסיון אחרון להעיר את החבר'ה שלו על המגרש, יקבע רק מה שיקרה על הפארקט, אבל למגי'ק, בכל מקרה, בדרך כלל כדאי להקשיב.