אל תצפו שמישהו יזכור

מישהו זוכר שהיה גמר? המשחק החשוב ביותר למועדונים באירופה השנה? עיתוני הספורט בגרמניה עסקו אתמול במעבר של מיכאל באלאק לברצלונה יותר מאשר בסיפור הצדדי של זכיית פורטו בליגת האלופות. כל האירוע היה שולי. מה שקוראים באנגלית "נון-איוונט".

אופ"א עשתה הכל ויחד עם הגרמנים העמידה ארגון מופתי. לאוהדי הכדורגל זה היה סטרילי ומשעמם, כמו המופע הביזארי לפני פתיחת המשחק. בעיני אנשי מקצוע והעסקנים של אופ"א הוא היה מרשים ומתוחכם, לאוהדים זה פשוט לא נראה שייך.

הבעיה השנה נבעה מאופי הקבוצות שעלו. מונאקו ופורטו היו אתנחתא מרעננת ומוריניו הוא מאמן ענק ואדם דגול - אבל זה לא עושה איוונט. בגלזנקירשן בקושי שמו לב. כמו המוכרת בבוטיק, שלא ידעה על המשחק עד שאוהדי פורטו התחילו לעבור במדרחוב. בלי להיכנס אצלה, כמובן. כי זה צדו הראשון של הנון-איוונט: אוהדי פורטו באו למשחק. הם לא תיירים ואין להם גרוש. גם כל חנויות "הכל ביורו" של אחת הערים העניות בגרמניה היו מחוץ להישג ידם. לכן גם לא הגיעו לעיר יותר מ-15,000 פורטוגלים, שלא יכלו ליצור אווירה בהשוואה ל-60 אלף סקוטים, למשל, שמשתלטים על העיר ליום שלם. את הניצחון חגגו בשקט כ-500 אוהדים שלפנות בוקר עלו על האוטובוסים לרכבת האווירית שהחזירה אותם בלי לינה לחגיגות בפורטו.

מונאקו? אוהדיה הגיעו במכוניות מהודרות, נכנסו רבע שעה לפני הפתיחה ועזבו מיד אחרי המשחק. את החגיגות הם השלימו בחצי הגמר. וכך נותרה גלזנקירשן בשתיים לפנות בוקר ריקה ושקטה ונכאה כתמיד. היה פה משהו?