אין אלוהים

אני צופה במכבי ת"א מפרקת את סקיפר בולוניה, ונזכר בערגה נואשת בזמן שבו עוד היה אפשר לעצור את זה. שתי שניות לסיום המשחק מול ז'אלגיריס קובנה. מה שמו של ההוא שהחטיא שתי זריקות עונשין? אני לא זוכר. לא ממש מתמצא בפרטים. רואה בעיני רוחי איך קבוצה שלמה, שיודעת כדורסל, נכנסת לשיתוק ומאפשרת לדרק שארפ הגמד לקבל את הכדור באין מפריע, ולקלוע שלשה, די בנוחות. אבן קטנה בסכר נופלת. טיפטוף צהוב ושמנוני הופך במהרה לסילון, ואח"כ לשיטפון. שיטפון צהוב, עכור ודוחה. צסק"א מצליחה עוד להחזיק מעמד חצי משחק. סקיפר מתמוטטת מהתחלה. עוד אחד מאותם ארועים, בהם טעות קטנה הופכת לקטסטרופה. שריטה קטנה בעור ההופכת לנמק. עשב שוטה שלא נוכש ומחריב גינה פורחת. חטא קדמון. ארועים שאינם נותנים מנוח. המוח חוזר שוב ושוב לאותו רגע ארור בו עוד ניתן היה לעצור הכל.

מה היה אילו? מה היה אילו ז'אלגיריס קובנה הייתה עושה מה שקבוצת כדורסל – לא חשוב באיזו רמה – צריכה לעשות במצב כזה? איזה כיף היה לצפות רגוע במשחקים, ולדמיין את שמעון מזרחי החמוץ ואת פיני גרשון הפנאט אוכלים את הלב. איזה כיף היה לצאת לרחובות ולא לשמוע את צופרי המכוניות ואת קריאות העידוד. התמונה מתפוגגת. אילו.

על המסך וברחובות מתקיים מפגן כוח של עשרות-אלפי האוהדים ואוהדי-הניצחון, שכל-כך צמאים להוכחה שכוחנו הלאומי עוד במותננו. מפגן של דורסנות, שוביניזם-לאומני, כוחנות. מפגן שהוא מעבר לספורט. לרגע מבליחה על המסך דמותה של לימור ליבנת, כמו מסר פשיסטי המיועד ישירות לתת-מודע. הטלוויזיה בביתי כבר כבויה, אבל אי אפשר שלא לשמוע את פיני גרשון מתראיין. האיש הזה, שפעם לקח עם הפועל ירושלים את גביע המדינה ממכבי ת"א, ושהיום מייצג כל-כך טוב את מכבי ת"א – כתופעה שהיא הרבה מעבר לכדורסל, ובעצם את מדינת ישראל. לפחות של פן חשוב שלה. באמירתו הגזענית (מוקה), בפגאניזם הפרימיטיבי שלו, המחופש לדת, בזילזול המכוער בזכייתה של הפועל ירושלים בגביע יול"ב, בחוצפה שלו לקבוע קריטריונים לאושר ולשפיות הדעת.

אבל יש משהו בגישתו של פיני גרשון. זכייתה של מכבי ת"א בגביע אירופה (האמיתי, לא איזה יול"ב) היא לא סתם אירוע ספורטיבי. היא בוודאי לא קשורה לאלוהים, אבל היא קשורה לפוליטיקה, ואפילו לפילוסופיה. היא קשורה לצדק ולמוסר. והיא קשורה לרגשות. יש הרבה אנשים שאוהבים את מכבי. לא מפני שהיא מייצגת את מועדון מכבי ת"א, אלא כי לתפיסתם היא מייצגת את המדינה. כי הישגיה מצטרפים לאותו חשבון לאומי של רווח והפסד, הכולל את המצב הביטחוני, המצב הכלכלי, חיסול מנהיגי אויב, פיגועים, וגם הישגים או כישלונות באירוויזיון או בתחרות מלכת היופי. אני לא יודע אם אפשר לעשות איזושהי הכללה על האנשים האלה. אנשים רגילים. יש ביניהם חארות ויש כאלה שממש בסדר. נחמדים אפילו. האמת? חברי הטובים ביותר אוהדים את מכבי כשהיא מנצחת. אז מה רע בקצת שמחה? אבל כשהם נשאלים "למה מכבי?" ועונים אוטומטית "כי היא מייצגת את המדינה", זה פשוט מייאש. בתוך הגוש הצהוב הפנים מיטשטשות.

וישנם גם כאלה ששונאים את מכבי. עד כדי כך שהם מסוגלים לחוש הזדהות עמוקה עם קבוצה רוסית או איטלקית או ליטאית המתמודדת מולה. לחוש שמחה עילאית כשמכבי ת"א מפסידה, ועצב עמוק כשהיא מנצחת. עצב שהוא מעבר לספורט. עצב על כך שהחזק, הדורס, התוקפני, שאינו בוחל בשום אמצעי, מנצח. לפני יומיים כינה מישהו בתכנית רדיו את פיני גרשון "איש קטן וטיפש". זה כנראה נכון. כל-כך רציתי לראות אותו מברך את אלוהים לאחר שהגביע מונף בידי נוצרי-אירופאי (אמיתי, לא מהמזרח-התיכון). אבל כנראה שמאמן של מכבי ת"א – הסמל והדגל של מדינת ישראל ולחילופין סמל הרע במדינת ישראל – צריך להיות משהו מעבר לסתם מאמן כדורסל – לטוב ולרע.

הלוואי שהייתי יכול להתייחס לזה כאל עוד משחק כדורסל. אני לא יכול. יש תחושה של חוסר צדק. לא צדק ספורטיבי, כי כזה היה, אלא צדק מוסרי. תחושה איומה שהרשעים ניצחו. שהרוע ניצח. ואלהים, אילו היה קיים, שותק, גם הפעם. מול תחושות כאלה הנחמה היחידה היא שהרוע הזה, הרוע הצהוב הזה, עוד ידע ימים רעים. הרי הוא היה קרוב לזה כל-כך גם בעונה הנוכחית, עונת השיא של מכבי. וכעת, כשהוא שוטף את הרחובות ברקיעות רגלים ובצפצוף צופרים, צריך להרכין ראש, ולחכות לאותם ימים. אולי אפילו – מותר לקוות? – ביום חמישי הקרוב.

בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.

מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא.