העונה שכאילו לא התחילה

אז זהו, המחזור ה-26 כבר מאחורינו והליגה נכנסה לישורת האחרונה שתכריע את גורל האליפות ואת אלו שייאלצו להפרד מהבמה המרכזית בעונה הבאה, אבל משהו מפריע לי בכל זאת בתמונה הזו. אני לא יודע אם זה רק אני, אבל לעתים נדמה כי הליגה החלה רק לפני כחודש, מקסימום חודשיים.

חיפה תיקח אליפות בלי ממש לשחק, ולא שבעונה שעברה היא כן שיחקה. קלינגר מצא רק לפני חודשיים את ההרכב האופטימלי שלו. למרות שהיא הקבוצה היחידה שלדקות מסויימות הראתה כדורגל אטרקטיבי ויפה, הפועל ת"א החדשה ממשיכה בחיפושים אחר עצמה. הפתח תקוואיות מדשדשות עם שחקנים שכבר חושבים על אבטיח עם גבינה בולגרית בחוף הים. הצעירים של בית"ר עדיין בשוק, כמו גם הלוחמים של סכנין. אשדוד ובני יהודה גמרו את העונה עוד לפני שהתחילה, נתניה ונצרת התעוררו רק עכשיו. למלך השערים שלנו יש רק 11 גולים ואפילו האווירון כבש רק 6 עד עכשיו.

לליגה של השנה חסר לא רק פלפל, אלא גם מלח. למעשה היא חסרת כל טעם כמו הקניידלעך של ליל הסדר (ככה לכבוד החג), או יותר נכון כמו הפרשנות של ניר לוין. וכאן מתחילה הבעיה עם הלוינים, פרדי דוידים, אבי כהנים, מוטי איוונירים, רוני לוים, והאוחנות למיניהם. מדובר לא רק בפרשנים בינוניים, אלא גם במאמנים חסרי כל מעוף. הם אולי חדי לשון, אינטילגנטים ועוברים מסך בכלל לא רע, אבל מה שחסר לליגה שלנו זה קצת לב ונשמה, קצת מוטיבציה, קצת מזג חם והרבה הכנה מוקדמת ונכונה לעונה, משהו שאין לכל השמות המוזכרים הנ"ל.

בתחילת העונה חשבנו שרמת המשחקים, מקורה בפתיחה מהוססת ומתקבלת על הדעת. הבעיה היא שהרמה נותרה על כנה, ההרכבים לא גובשו ולשחקנים לא כל כך בא לשחק. סף השבירה של שחקנינו הוא הנמוך ביותר בעולם. בקושי זכור לי משחק בו קבוצה הצליחה לחזור מפיגור של שני שערים. סנטאנדר עשתה את זה השבוע, מילאן בשבוע שעבר ובגרמניה וצרפת זה חלק מהתרבות. בארץ? שכחו מזה. סכנין והפועל פ"ת הן רק הדוגמאות האחרונות לאיבוד העשתנות אצל קבוצות שנכנסות לפיגור בן שני שערים ומעלה.

למרות שכמו השמות הנ"ל גם קלינגר אשם בהכנה לקויה של קבוצתו, בייבוש שחקנים יצירתיים ובהחלטות טקטיות שגויות לפני ותוך כדי משחקים, אבל לפחות יש לו יכולת להטריף שחקנים לפני שבת. לקשטן יש את הנסיון ואפילו גוטמן יודע להכין קבוצה כמו שצריך, למרות ההשגות על סגנון משחקו. אבל גם אצלם חזינו בנפילת מערכות כשקבוצתם נכנסה לפיגורים גדולים, אפילו אם לחניכיהם עוד נותרו 86 דקות להשוות. וכמו שכבר אמרתי, מזל שיש את שייע לרפואה.

איצ'ה מנחם קיבל אתמול בהלם את נתוני מכירת הכרטיסים של שתי התל-אביביות (כ-500 בלבד כל אחת). הוא החליט שהאשמה היא חברת צ'רלטון, שמעבר לקביעת שעות מוזרות למשחקים ולאחריות על נפילתה של 'שירים ושערים' וההייפ שיצרה בשבתות, הצליחה לקבור סופית בשבת האחרונה את המעט שנותר, כששידרה חמישה משחקים ברצף. "זו עובדה, הקהל לא מגיע וצריך לתת על כך את הדעת", אמר אתמול היו"ר החביב, אלא שהבעיה היא לא רק אצל צ'רלטון, אלא גם אצל בעלי הקבוצות שבוחרים את המאמנים החלביים האלו בשביל לחסוך. מאמנים חסרי אופי שמשרים סגנון דומה לקבוצתם ובכך גם לליגה. אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל הלוואיי והיו לנו קצת יותר שרפים ופייגנבוימים.