הם כבר רבים מי יבעט את הבעיטות החופשיות

ביום שני בשעה 14.40 נחת מטוסו של קרלוס אלברטו דה-אוליביירה, או בקיצור קאפונה, בבן~גוריון. אחרי מעבר מהיר בביקורת הגבולות הוא יצא לטרמינל בידיעה שחברו הוותיק אינדיו ממתין לו. אבל ציפיות לחוד ומציאות לחוד. מה לעשות שהעומס על אינדיו בימים אלה גדול, והבלם הבית"רי די עסוק בזמן האחרון במשימות ארגון, תרגום, השגחה, תיווך ועוד. שני הברזילאים שנבחנו בבית"ר סידרו לאינדיו פול טיים ג'וב.

בעוד קאפונה ממתין בשדה התעופה, אינדיו היה עסוק דווקא עם ג'יפסלי קאלדיירה במשרדים של בית"ר. כל מה שנותר לקאפונה לעשות היה לחייך לצלמים שחיכו לו באולם קבלת הקהל. הוא נאלץ להמתין כחצי שעה עד שאינדיו הגיע וגאל אותו מייסוריו. אבל פה לא נגמר הסיוט של הבלם החדש של בית"ר. עם הגעתו של קאפונה לביתו של אינדיו התיישבו השניים מול מסך הטלוויזיה וצפו במשחקיה של בית"ר מהחודש האחרון.

כנראה שאינדיו לא ממש חשב על הדברים לעומק. איך עוד אפשר להסביר את העונש שאירגן לחברו מימים עברו? אולי זו אשמת הטיסות הארוכות, אולי אשמת הג'ט לג, אבל מעניין שדווקא כשהגיע תקציר המשחק האחרון מול באר~שבע נשבר הבלם ונרדם בישיבה. באותו הזמן סיים קאלדיירה את הבדיקות הרפואיות בהצלחה והגיע לפגישה ראשונה עם החבר החדש קאפונה.

נא להכיר: שני הזרים החדשים של בית"ר, קאפונה וקאלדיירה. יחד עם אינדיו הם משלימים את הטריו הברזילאי. לוס ברזילרוס, או, כמו שמאיר הרוש דואג לקרוא להם, אמיגו, מוצ'אצ'ו ואל-קאפונה.
כשבוחנים את הקריירות של השניים נדמה שהם הולכים בכיוונים הפוכים. קאפונה (31), נשוי לנטליה ואב לשני ילדים _ הבן איאגו בן התשע והבת איאנקה בת השבע מנוסה ביותר, ומגיע לישראל אחרי שעבר הרבה מאוד בקריירה הבוגרת שלו. "למרות העבר העשיר שלי אני מרגיש כאילו רק עכשיו אני מתחיל לשחק. למה אנשים חושבים שגיל 31 זה מבוגר? יש לי עוד הרבה מה לתת. יש שחקנים בני עשרים שלא עושים רבע ממה שעושים בני שלושים. זה מוזר, אבל בברזיל שחקן מעל שלושים נחשב לזקן", הוא מוצא הקבלה נדירה בין הכדורגל הישראלי והברזילאי. "גומרים לו את הקריירה ודוחפים את הצעירים קדימה. באירופה זה ההפך; הגיל מסמן ניסיון וצעירים בני עשרים נחשבים לחיסרון".

כבר 15 שנים שקאפונה מתרוצץ על מגרשי הכדורגל, וברזומה שלו מופיעות לא פחות משמונה קבוצות שונות עד ההגעה לבית"ר. בין יפן, שם שיחק באוסקה, לטורקיה, שם חגג עם גאלאטסראי, הוא הוסיף תארים בקצב לארון הגביעים שלו בבית. זכייה בגביע אופ"א, הגעה לרבע גמר ליגת האלופות, זכייה בגביע ברזיל עם אינדיו ואליפויות ביפן וטורקיה הן תחנות הדרך הבולטות בעבר העשיר שלו בכדורגל.

קאלדיירה (23), לעומת זאת _ נשוי לאדלינה ואב לתינוקת בת עשרה חודשים העונה לשם סאמארה _ נמצא רק בתחילת הקריירה, וברזומה שלו מופיעה רק קבוצת גויאש. בית"ר היא בעצם התחנה הראשונה שלו בדרך למעלה. כך לפחות הוא מקווה. "זה זמן מאוד קריטי עבורי ועבור העתיד שלי", הוא מספר. "חמשת החודשים שעליהם חתמתי הם הזדמנות מצוינת עבורי להראות מה אני יודע. זו פעם ראשונה שאני משחק מחוץ לברזיל, והצלחה תשאיר אותי כאן. עם קצת מזל ויכולת גבוהה, בית"ר יכולה להיות מקפצה עבורי בדרך לאירופה".

מה שבטוח הוא שיש לשניים דבר אחד במשותף: שניהם מאוד שמחים להגיע הנה. "היו לי הצעות מיפן ומבלגיה, אבל העדפתי להגיע הנה", אומר קאפונה, ומסביר מדוע בחר באופציה המזרח תיכונית: "אינדיו דיבר איתי כמה פעמים על הקבוצה, וסיפר לי שירושלים מאוד יפה ונוחה. אנחנו חברים טובים והוא ביקש שאגיע כדי לעזור לקבוצה לצאת מהמצב הקשה. במקביל סיימתי את החוזה באתלטיקו~פרננסה, והליגה בברזיל בפגרה. אני מקצוען וכדורגל הוא העבודה והפרנסה שלי, כך שאני מגיע כדי לתת את כולי ולהצליח. אבל אתה יודע איך זה, הכל תלוי באלוהים ובי. אם אהיה טוב אשאר כאן להרבה זמן, אם אהיה רע בטח מחר אני אלך הביתה. בכדורגל התוצאות מדברות ולאנשים אין סבלנות".

קאפונה יכול ללמד את קאלדיירה דבר או שניים על השתלבות, סבלנות, הצלחות ואכזבות, אבל לפחות כרגע נראה שהצעיר שבחבורה מבסוט מהחיים וחושב רק בצורה אופטימית. למרות מה שראה בשני המשחקים מאז שהגיע, הוא די בטוח בעצמו ובקבוצה. "אני מאוד שמח להיות חלק מבית"ר. האווירה טובה והשחקנים קיבלו אותי יפה מאוד. נכון שהקבוצה לא שיחקה טוב במשחקים שראיתי, נכון שהמיקום לא מחמיא, אבל רואים שיש פה שחקנים טובים. אם כולם יתאחדו וייתנו הכל, המצב יהיה הרבה יותר טוב. אני מאמין באלוהים ומאוד בטוח ביכולות שלי".

ביום שלישי בערב, כמו בכל ערב, תעשיית השידוכים בלובי של מלון קראון~פלאזה עובדת נון~סטופ. זוגות של פנויים ופנויות דתיים מתיישבים לקפה ומנהלים שיחת היכרות של דייט ראשון. בין כל השולחנות המלאים במשדוכים, על~פי תורתו של חכם חנוכה, היה גם שולחן אחד לא שגרתי שבלט בנוף החרדי. אחרי ששידך לבית"ר את חבריו התפנה אינדיו לשדך גם בין השניים. אמנם לא מדובר כאן בפגישה עיוורת, כי קאלדיירה וקאפונה כבר נפגשו יום קודם לכן, אבל זאת הפעם הראשונה ששלושת הברזילאים מתקבצים כשחקני בית"ר. ארוחת ערב חגיגית בהנהגתו של חכם אינדיו ציינה את סוף המשא~ומתן עם בית"ר ואת החתימה על החוזים.

"מה, כל הזוגות האלה נפגשו רק עכשיו? איך הם מכירים, דרך האינטרנט?", שאל קאפונה בפליאה כשנכנס ללובי. "לא יכול להיות שהם לא מכירים קודם לכן". אינדיו, שכבר למד דבר או שניים על ההתנהלות הירושלמית, מסביר לו איך דברים עובדים כאן. את קאלדיירה השיחה על הדת מדליקה והוא נדחף לדבריו של הבלם הוותיק. "אפרופו דת, אנחנו מכירים את ישראל מהתנ"ך. בברזיל יש יחס מיוחד לירושלים, וזה כי אנחנו עם מאוד מאמין. אמנם לא הגעתי הנה בגלל הדת, אבל זה מסמל המון עבורי".

בכלל, שני הדברים היחידים שנתנו לחבר'ה מברזיל רקע על ישראל הם התנ"ך והטלוויזיה. לפי הספר הקדוש, מדובר בארץ זבת חלב ודבש. לפי המדיה, הרושם הוא שמדובר בסדום ועמורה. אבל הם למדו מהר מאוד שהאמת היא אי~שם באמצע.

אחרי ששחקנים זרים רבים שהיו אמורים להגיע הנה קיבלו רגליים קרות בגלל המצב, נחמד לגלות שאצל החבר'ה האלה הפחד לא ממש משחק תפקיד. "כשהגעתי הנה חיפשתי את הטנקים בכבישים", מספר קאלדיירה עם חיוך רחב על הפנים. "כל מה שמראים לנו בטלוויזיה זה הבלגן בעזה, אבל במציאות הכל נראה אחרת. הרושם שלי השתנה לחלוטין. מאוד רגוע פה. גם האנשים נורא שלווים". פה אינדיו כבר לא מצליח להחזיק את עצמו, ונקרע מצחוק. "רגוע פה? בוא נדבר בעוד שבועיים.

בעצם בעוד יומיים", הוא מפטיר לעבר קאלדיירה. "בברזיל יש הרבה יותר דברים רעים מאשר כאן. אצלנו מדובר בחיי יומיום מסוכנים. פה זה אחרת", מתערב קאפונה. "יותר מזה: הייתי בטורקיה ברעידת האדמה, שזה באמת מפחיד. היום אין לי חשש מכלום, רק מאלוהים. אם תהיה פה מלחמה, אין לי בעיה לשים מדים ולהילחם. אחרי משחקים חמים באיסטנבול עם אלפי מוסלמים שרוצים להרוג אותך, כמה מוסלמים כאן לא מדאיגים אותי".

דרך אגב, השם שנושא השחקן אמנם מתחבר יפה לחוסר הפחד שלו, אבל אין לו שום קשר למאפיונר משיקגו של שנות השלושים. את הכינוי הוא קיבל עוד כשהיה ילד, וזאת משום שאופן המשחק שלו הזכיר את אחד משחקניה המפורסמים של סאו~פאולו בשנות השבעים והשמונים, קאפונה. מאז הוא מוכר אך ורק בשם הזה.

הידע של השניים על הכדורגל הישראלי בכלל ועל בית"ר בפרט מועט מאוד. אילולא האינפורמציה הבסיסית שקיבלו מאינדיו, הם בטח היו מנותקים לחלוטין ממה שקורה באגודה הצהובה. ההיכרות הקצרה שלהם עם שחקני הקבוצה ועם אנשי המועדון עדיין לא לימדה אותם הרבה, אבל בכל הנוגע למי זאת בית"ר, מה היא מסמלת ומי הם האוהדים החמים שלה הם כמעט ספצים. "לפני שדיברתי עם אינדיו לא ידעתי כלום על הכדורגל כאן", מעיד קאפונה. "חוץ מחיים רביבו אף פעם לא ראיתי כדורגלן ישראלי בפעולה".

עד השנה שעברה, שחקן ברזילאי במדים של אחת הקבוצות המקומיות היה מחזה נדיר, אבל משהו השתנה בחשיבה של המאמנים ושל בעלי הקבוצות, ועכשיו השוק הדרום אמריקאי פורח. גם המעטים שכבר הגיעו לישראל לפני שנים מספר לא ממש הצליחו להותיר את חותמם. לאינדיו יש הסבר לשינוי. "אנשים בברזיל חושבים שהליגה בישראל היא כלום, וכל ברזילאי יכול להצליח פה", הוא מסביר, "אבל זה לא ככה, ולאט~לאט האנשים שם מבינים ששחקנים עלומי שם לא יכולים לשחק כאן, ועובדה שעכשיו לאט~לאט מגיעים שחקנים טובים יותר".

קאפונה משוכנע שהשילוב של ברזילאים בליגה יכול לשדרג את הכדורגל במדינתנו הקטנטונת. "פתיחת השערים לברזיל היא צעד נכון", הוא אומר. "יש המון שחקנים מבוזבזים בקבוצות אצלנו שלא מרוויחים כלום, וזיהוי נכון שלהם יעזור לליגה פה". גם לקאלדיירה יש מה לומר נגד התפיסה הברזילאית: "אנחנו נחשבים למדינת הכדורגל. אצלנו חושבים שאנחנו הכי טובים בעולם והשאר נחותים, אבל הם צריכים להבין שהכדורגל נפוץ בעולם כולו, ולא רק אצלנו יודעים לשחק".

בנקודה הזאת מנסה אינדיו להסביר לשניים את ההבדלים בסגנון הכדורגל ולתת להם כמה טיפים קטנים שיוכלו לעזור להם בבית"ר. "הכדורגל בישראל יותר חזק. פה נכנסים אחד בשני אפילו באימונים. בברזיל, לעומת זאת, יש הרבה יותר טכניקה. אתם צריכים להתאים את עצמכם לדרישות כאן ולשנות גישה".

קאפונה, ששיחק כבר בכמה יבשות, לא מודאג מהדרישות: "בכל מקום הכדורגל הוא אחר. ביפן, למשל, לא מפסיקים לרוץ, ובברזיל לא אוהבים להתאמן. אבל אנחנו נדע להשתלב". גם בכל מה שנוגע ליציעים יש לשניים תובנות מעניינות. "שמעתי שהאוהדים כאן חמים מאוד. הגעתי מגויאש, שהיא קבוצה גדולה באותו מצב של בית"ר, עם אוהדים פנאטים, ככה שאין לי חשש". בניגוד לקאלדיירה, קאפונה לא חושב שהאוהדים הברזילאים הם מדד. העבר שלו באיסטנבול לימד אותו שהיצרים באזור הזה של הגלובוס לא פחות לוהטים. "הכי טוב היה לי בטורקיה", הוא מציין. "הקהל מאוד חם ודוחף, וזה פשוט מעלה לך את רמת המשחק בדרגה לפחות. הכדורגל בטורקיה זה טירוף, משחקים כמו הדרבי של איסטנבול הם הרבה יותר ממה שיש בברזיל. רק שתבין על מה אני מדבר, כשיש משחק בין שתי הקבוצות באיצטדיון של גאלאטסראי אז כל השוטרים הם אוהדי פנרבחצ'ה, וזה בשביל שלא יהיו חיפופים והקהל יפחד. בשביל למנוע בלגן אין שם רחמים. וגם ההפך, כמובן".

קאלדיירה, שכבר ישב ביציעי טדי וראה בטלוויזיה את ההמונים הצהובים ממלאים את חצי בלומפילד, מחמיא לקהל הירושלמי. "למרות המצב של בית"ר מגיעים המון אוהדים", הוא מדגיש. "עשרת אלפים צופים במשחקי הבית ואלפיים שהולכים אחרי הקבוצה בחוץ זה יפה מאוד". בנקודה הזאת אינדיו מרגיש קצת לא נוח. "נגד הפועל תל-אביב באו 5,000 אוהדים שלנו ואנחנו איכזבנו אותם", מתנצל הבלם. "לא עשינו כלום, וזה לא צריך לקרות. עכשיו גם בבית נפלנו, וזה לא טוב כי מרגישים את הלחץ מסביב לקבוצה". ואם בלחצים עסקינן, מסתבר שהמקום האידיאלי לשחק בו כדורגל הוא כנראה יפן. "היפנים מגיעים לכל משחק בהמוניהם", מספר קאפונה, "ממש לא משנה החשיבות של ההתמודדות. בגלל המנטליות שלהם אתה יכול לשחק בלי לחצים. זה פשוט מדהים. אין להם טענות: תפסיד, תנצח, הם בשלהם". כמה משחקים בלחץ הירושלמי והזכרונות מיפן ייראו לקאפונה כמו חלום רטוב.

כשמדברים עם שני הלגיונרים החדשים נדמה שהם לא ממש מודעים לרף הציפיות הגבוה מהם. הם נשמעים רגועים ושלווים, ובטוחים שהמצב בבירה ישתנה במהרה. אבל את אוחנה המסר האופטימי בטח לא מרגיע. בהתחשב במצב הנוכחי ובסגל הכושל עד כה, המאמן ודאי מצפה שנוכחותם תשנה את בית"ר. אולי בעצם עדיף שהשניים לא ירגישו את המשקל על הכתפיים, כי אז האווירה הפסטורלית תתפוגג במהירות אפילו אצלם.

עצם העובדה שאוחנה הלך על שלושה ברזילאים, ועוד כאלה ששיתפו פעולה בעבר, משיבה רוח חיובית בין כותלי בית"ר. אחת הסיבות המרכזיות להחתמתם היתה נסיון העבר של אוחנה, שלימד אותו שעדיף לשמור על מרקם הומוגני אצל הזרים _ מה שאמור לזרז את השתלבותם ולהניב פירות במהירות. "זה יעזור לקבוצה ששלושתנו ברזילאים", מאשר קאלדיירה. "החיבור הזה צריך להועיל, אבל צריך לזכור שאנחנו לא יכולים לעשות כלום אם החברים לא יעזרו לנו לעזור להם. רק עכשיו אני לומד את הליגה, וחיפה נראית לי החזקה ביותר. אתה שואל אותי על מנהיגות, ואני לא יודע איך יתפתחו הדברים _ חוץ מזה שדי קשה להיות מנהיג בלי שפה. איך אני אדבר?". "עם שריקות", עוקץ קאפונה, אבל קאלדיירה לא משתכנע. "המצב שלנו לא טוב", הוא יורה לעבר חברו המנוסה, "אבל אם ננצח משחק אחד, ועדיף כבר בשבת, נתפוס ביטחון ונטפס למעלה".

קאלדיירה מבקש ניצחון אחד קטן, וכבר בשבת. הוא כנראה שכח שהמשחק יהיה בחוץ. כנראה שהוא לא מודע עדיין למסורת שמתגבשת במועדון בכל הקשור למשחקי חוץ _ מפסידים בלי סוף. אינדיו מסביר לו שנצחון חוץ הוא משימה כמעט בלתי אפשרית השנה, ושחייבים לשנות פאזה. "אולי השחקנים לחוצים מחוץ לבית", מנסה קאפונה לפענח את הרצף הכואב של כשלונות בחוץ. "צריך לשנות חשיבה. מטבע הדברים הלחץ צריך להיות דווקא על הקבוצה הביתית. להם יש מה להפסיד, הם הפייבוריטים. אנחנו צריכים לשחק חכם ולשלוט בכדור ובמשחק. אני מאמין שאוכל לעזור בקטע הזה".

בכלל, אינדיו וקאפונה בטוחים שהשילוב שלהם יהיה מנצח. "אם משחקים שני בלמים אז אין ליברו", הם מסבירים את השיטה הברזילאית שהפכה אותם לצמד כמעט בלתי עביר בחובנטוד. "משחקים בקו אחד. אם המאמן יחליט לשחק עם שלושה בלמים, אחד מאיתנו יתפוס את עמדת הליברו והשני יסגור וייצא קדימה שצריך". קאפונה מהנהן בראשו ומסכים עם כל מלה: "אולי זה חלק מהחשיבה של המאמן שהביא אותי הנה. עכשיו נוכל לשחק בכמה שיטות, ויהיה לקבוצה יותר עומק. הכל בהתאם ליריבה ולמצב".

אנשים ששיתפו פעולה עם קאפונה בעבר מספרים שהבחור מרבה לאיים על שער היריבה יחסית לבלם. העליות התכופות שלו לרחבת היריב במצבים נייחים הפכו לאחד מסימני ההיכר שלו _ תוספת כוח משמעותית להתקפה האנמית של בית"ר. גם קאלדיירה, אם נמני ירשה, יכול להוסיף למחץ ההתקפי, בעיקר בזכות הבעיטות החופשיות המצוינות שלו. "אני מתאמן המון בבעיטות חופשיות. חוץ מזה, תוך כדי משחק אני מחפש את השער בבעיטות מרחוק. הלוואי ואוכל להראות את היכולות שלי".

קאפונה מדגיש את הערך המוסף שהם יכולים לתת דווקא בחלק הקדמי: "אני יוצא הרבה קדימה, וכשיש מצב לגול אני בועט בלי להסס. אם יש פנדל, למשל, זה שלי". כשמסבירים לו שלבית"ר יש כוכב שלוקח את כל המצבים הנייחים, הוא משחרר לאוויר כמה מלות סיכום. "אין דבר כזה, כוכבים. הייתי בהרבה מקומות, זכיתי בתארים, ותמיד צריך להתייחס לכולם כשווים בין שווים. המצב שלנו לא כזה טוב שנוכל להרשות לעצמנו להתעסק בשטויות כאלה. תאמין לי שאם יוחלט אחרת אז אני לא אבעט, אבל באופן טבעי אני רואה את עצמי כאחד שלא חושש לקחת יוזמה. תנו לי כמה ימים להיכנס לכושר ויהיה בסדר".