וביום הראשון נברא נמני - השחקן הגדול ביותר בתולדות המועדון. סמל, נשמה, וסתם קשר תותח שזכה עם מכבי ת"א ב-3 אליפויות עם שני מאמנים שונים: גרנט וקשטן. אח"כ לוני הגיע ואחריו גם בנין (אתר מכבי ת"א הרשמי)
ואז הגיע לוני
ואז הגיעה פרשת שרף, שבעזרתו האדיבה שלי לוני, גם הלך הביתה כלעומת שבא. אח"כ חזר נמני לאכזב בליגה עם תצוגות בלתי נשכחות כמו האדום הזכור ההוא בדרבי (ערוץ 2), למרות שסיים פעם אחת כמלך השערים של הליגה. לפחות בגביע הוא היה חזק (אתר מכבי ת"א)
אצל קלינגר הוא ראה את הספסל לראשונה
ואז הגיע קלינגר. אצלו מי שמשחק לא טוב יורד לספסל, גם אם קוראים לו אבי נמני או טל בנין (ערוץ 2). מס' 8 המשיך ביכולת החלשה וירד לספסל במשחק המפורסם ההוא בקרית אליעזר (ספורט 5). הקהל לא אהב את זה. בלשון המעטה (ספורט 5).
ועוד אליפות. מתוקה במיוחד
דגו, שהיה המנהיג עד אז ותפס את מקומו של נמני באמצע המגרש, נפצע פתאום ונתן לנמני את ההזדמנות להוכיח עד כמה הוא גדול כשהוא רוצה. והפעם לשם שינוי, הוא באמת רצה. נמני הריח את האליפות, דבר שלא קרה זה זב זמן רב, ופתח במבערים שעזרו למכבי לסיים 7 שנות בצורת עם 5 שערים מכריעים על קו הסיום (ספורט 5)
המשבר החדש התחיל בז'ילינה
"נמני יישאר במכבי בעונה הבאה" הצהיר קלינגר על במת האליפות, אבל אז הגיע הקיץ החם, תופעת המחנאות והשיא במופע האימים מול ז'ילינה. בנוסף לכל הצרות, נמני גם שיחק לא טוב ולא תרם לשקט בתוך המועדון. לקלינגר זה נמאס ומסיבת העיתונאים המפורסמת ביותר בספורט הישראלי, כונסה ב-13.8 בקריית שלום. "החלטנו שאבי נמני וטל בנין לא ימשיכו במועדון" (ספורט 5)
הבלאגן והספקולציות
נמני, ביחד עם בנין, עזב את קרית שלום ברעש וציצולים (ספורט 5), כשהוא בטוח שלא יעברו ימים אחדים והוא יחזור במהירות להתאמן במועדון. הוא היה בטוח שקלינגר ולוני ייכנעו לאוהדים וללחץ הציבור ויירדו מהעץ הגבוה. זה לא קרה מהר, זה אפילו לא קרה בכלל. בינתיים התחילו הספקולציות לעוף באוויר. עגיב רצה אותו בהפועל. בחיפה דיברו על טרייד עם רוסו. אבל שום דבר לא יצא אל הפועל. נמני עדיין היה בטוח שהוא קורבן ובמקום לרדת בעצמו מהעץ ואולי להתנצל ולהודות שטעה, החליט להמשיך בקו שלו בתקווה לחזור למכבי כמה שיותר מהר.
יושבים ביציע
האוהדים הפגינו ו'החולצות השחרות' נלבשו. נמני המשיך להגיע למשחקי הקבוצה כשישיבתו ביציע לא תרמה לשקט בטריבונה, בחדרי ההלבשה ואפילו על הדשא. על הדרך הוא גם כינס מסיבת עיתונאים משלו בבניין מגוריו, מסיבה לא פחות מפורסמת מזו שניהלו לוני-קלינגר-דריקס כמה שבועות לפני כן. "נתתי את הדם, הלב והנשמה למכבי. כואב לי מה שעשו לי" (ספורט 5)
עד שהכל הסתיים
הוא לקח "חופשה" קטנה עם קצת שקט בנבחרת של גרנט, מעריצו משכבר הימים (הארץ). חזר לרגע בשביל ללחוץ את היד של קלינגר עם דידי בערוץ לעשירים (שלם וצפה) ובסוף, גם סיים עם את הסאגה כשסגר סופסוף בבית"ר, אחרי שהבין שלמכבי הוא כבר לא יחזור העונה (ספורט 5). ועכשיו, כמו בקהאם, גם נמני מחליף מדים, ומי יודע? אולי בקרוב הוא עוד יחזור...