מדריד. לא עיר של קבוצה אחת

עד לפני שבועיים, בשכונת מלזניה אשר בה אני גר, היה כמעט בלתי אפשרי לזהות אוהדים של אתלטיקו מדריד ברחוב. רק עין מנוסה יכולה היתה לזהות אותם צועדים עם הצעיף מוחבא בתוך המעיל ואחרי משחקים גם עם הראש מורכן. אלה שכבר "העזו" לשים את החולצה האדומה-לבנה, תמיד זכו להקנטות מצד אוהדי הקבוצה של המדינה. אבל אז הכל השתנה ואתלטיקו הפכה לסיפור החם ביותר בספרד.

השינוי הגדול שחל בקבוצה בעשרת הימים האחרונים מעסיק את העיתונות הספרדית ללא הפסק. ארבעה ניצחונות רצופים זה דבר שלא נראה בקלדרון (מגרשה של אתלטיקו) כבר למעלה משלוש שנים. גם ניצחון דוגמת ה-0:4 על סגנית האלופה, ריאל סוסיאדד, לא ראו אוהדי הקבוצה מאז עונת הירידה של 1999.

כשמחפשים את הגורם מאחורי ההתעוררות של "הקבוצה השלישית של ספרד", חייבים לציין קודם את הלב המשולש של אתלטיקו, שהפך כמעט בן מחזור ממשולש ברמודה למשולש קסם. זה מתחיל עם חורחה בן ה-22, שמגיש בעיטות נייחות מונחות לייזר, מטעמים לחלוצים כמו ב"מימונה" מרוקאית ורגל או ראש לכדור משוטט בדיוק בזמן ובמקום הנכון; זה ממשיך עם הכוכב הגדול בחוד - 'הילד' פרננדו טורס, שאחרי פתיחת עונה שהוא ישמח לשכוח, לא מפסיק להרשית עם 6 שערים בשלושת המשחקים האחרונים; אבל הצלע השלישית ואולי המשמעותית ביותר הוא דמיס ניקולאידיס, דייויד בקהאם היווני כפי שהוא מכונה באירופה. החלוץ היווני, שהגיע מא.א.ק אתונה, מציג טיפול נפלא בכדור ומרגיש בבית ברחבות, ולא פחות חשוב - בזכות תשומת הלב שהוא מושך מההגנות, מפנה מקום ל'ילד'. השילוב בין השניים מזכיר במשהו את ראול מוריינטס - בתקופות הטובות, כמובן. וככה, כשהכל דופק כמו שצריך, אין פלא שאפילו דייגו סימאונה הארגנטינאי כבש במשחק מול סוסיאדד.

ועל כל זה אחראי המאמן האנדלוסי, גרגוריו מנזנו. זאת השנה השנייה ברציפות שמנזנו פותח את העונה על הפנים. שנה שעברה זה קרה לו עם מיורקה, שהפסידה בכל חמשת משחקי הליגה הראשונים שלה, אבל בדיוק כמו השנה, המשיכה את העונה בדרך שונה לגמרי. מיורקה, תחת מנזנו, התאוששה, השיגה שבעה ניצחונות רצופים בליגה וקינחה בזכיה מפתיעה בגביע הספרדי, כשהיא מדיחה בחצי הגמר את ריאל מדריד. תנו לאוהדי אתלטיקו הדחה של ריאל בחצי גמר הגביע והם נשבעים למנזנו אמוני נצח.

גם אחותה של אתלטיקו לנשק, ברצלונה (יש למישהו ספק מי האויב?) עוברת תקופה מצוינת, אחרי פתיחה לא טובה של העונה ולמרות התיקו מול סוסיאדד במחזור האחרון. השינוי נובע בעיקר מההחלטה האמיצה של המאמן ההולנדי פרנק רייקרד, לספסל את בן ארצו ד"ר פטריק ומיסטר קלייברט. לאחרונה משחק רייקרד עם סביולה "השפן הארגנטינאי" כחלוץ יחיד וגם שם נוצר משולש מנצח, בעזרתם של רונאלדיניו ופיליפ קוקו. קוקו, חבר הלגיון ההולנדי בבארסה, חגג השבוע יומולדת 33 עם בחירתו לשחקן המצטיין של המחזור התשיעי, אחרי שכבש ובישל. ובשקט-בשקט, ברצלונה היא כבר הקבוצה שהשיגה הכי הרבה נקודות במשחקי החוץ בליגה הספרדית.

ביום שלישי ישבתי באחד מהפאבים בלא לטינה כדי לראות את משחק החוץ של ריאל מדריד בסרגוסה. כמו תמיד, בחרתי את הבאר הכי מלוכלך באיזור.

ערמות של מפיות ובדלי סיגריות על הרצפה הם ערובה לשני דברים: אווירת כדורגל ספרדית אמיתית ובירה במחירי סוף העונה. במרכז הבאר, בין רגל חזיר לצ'וריסו, עמדה טלוויזיה עם מסך ענק. מראה שהזכיר במשהו מקדש תאילנדי, בו מתקהלים המאמינים סביב פסל הבודהה שבמרכז האולם.

לידי ישב פרשן כדורגל מוסמך - בעיני עצמו - מהסוג שאפשר למצוא בכל באר ספרדי שמכבד את עצמו. אחרי אחת מההחמצות הרבות של רונאלדו באותו משחק, הוא צעק לעבר בודהה "תעבור כבר לאתלטיקו, יא מניאק". היה מעניין לראות אותו אחרי מה שהברזילאי עשה לבילבאו מחזור אחד אחרי זה. ומה היה אומר על זה בודהה?

שבוע טוב.