לכל מי שאוהב טניס, כדאי מאוד לנצל את הפלאשינג מדו לצפיה בכמה ביותר משחקים של אנדרה אגאסי. זה לא שהוא ייקח את הטורניר מול כל הרודיקים, היואיטים ושאר החבר'ה מהצופים, הסיכויים שלו לא מאוד גדולים. האמת היא שהוא עשוי לעוף עוד לפני חצי הגמר. גם הדירוג של אגאסי, מספר אחד בעולם, אינו הסיבה לראות אותו. בימים אלה, בהם קלייסטרס, שלא מחזיקה עדיין באף תואר גראנד סלאם, נמצאת בראש דירוג הנשים, וטניסאים מקצוענים בוחרים את הטורנירים שלהם על פי חישוב כלכלי המתפרש על כל השנה - ולא על-פי מספר הנקודות שהם מקבלים בטורנירים, הדירוג לא אומר הרבה. זו גם לא הליכת הברווז של אגאסי, שצריכה לגרום לצפות בו, וגם לא האופן בו הוא מכוון את הרקטה שלו כשהוא מבקש את המגבת שלו אחרי כל נקודה שהוא לוקח.
לנו, אוהדי הספורט המקצועני, כדאי לצפות באנדרה אגאסי מפני שלעתים נדירות מזדמן לנו לראות 'מאסטרים' בפעולה, אנשים שבנסיונם הרב מצליחים לחבר בין אמנותם, על הפאן היצירתי שלהם, לבין אומנותם (עם שורוק) - המיומנות וההתמחות במלאכה. שחקנים מופלאים ויצירתיים, או לחלופין שחקנים מכאניים ורובוטיים, אפשר לראות למכביר. אבל שחקנים שמטביעים את הנסיון שלהם בכל פעולה, וודאי כאלה המצליחים להתמודד מול כל הילדים הסובבים אותם, זה כבר נדיר באמת.
בדרך-כלל, שחקנים מסיימים את הקריירה שלהם כשהם מנצלים את כל הכוחות שלהם עד תומם. לפעמים הם לא מבינים את זה, ונותנים שנתיים-שלוש מיותרות, ולפעמים הם כן מבינים את זה, ופורשים מיד עם תום כוחותיהם. זה פחות או יותר מה שקרה עם סמפראס. אמנם, סמפראס לא פרש מיד אחרי הזכייה שלו לפני שנה, אבל למעשה זה היה המשחק האחרון שלו. במשחק הגמר המופלא הזה, יכולנו לראות את פיסטול-פיט הישן והטוב. ודאי שהיה לו מהנסיון הרב שהוא צבר במהלך הקריירה המופלאה שלו, אבל הנסיון היה נקודתי, טקטי, מתי לשים אייס בצד שמאל של הריבוע ומתי לשים אותו בצד ימין. חבטות-ההגשה, לעומת זאת, משחק הרשת, טקטיקת ההימור על הסרב-השני ושאר המאפיינים של המשחק שלו, נשארו כפי שהם היו תמיד.
זה לא המצב של אגאסי. במקרה שלו, הנסיון שלו הפך אותו לשחקן אחר לחלוטין, חכם, שקול יותר. לפעמים, הנסיון ממש חודר לוורידים של הבנאדם, מעבר לידע ולהבנת המשחק, עד לרמת הטכניקה. לצפות היום באגאסי זה קצת כמו לצפות בכנר יהודה מנוחין בעת זיקנתו, מלמד את גדולי הוירטואוזים את מה שלא יידעו לעולם. זה קצת כמו לצפות ב'יודה', הג'דאיי הזקן ממלחמת הכוכבים, נלחם רק בקרב היחיד החשוב באמת להצלת האימפריה, זה שבסוף הסרט. זה הסוד הגלום במאסטרים: הם מתנהגים בפשטות, ממעטים בתנועות, תוקפים וחושפים רק מתי שצריך, ומנצלים באופן מקסימלי את הכוחות והמשאבים שלהם.
לא כל יום רואים מאסטרים שכאלה. אפשר לחשוב על התקופה השנייה של ג'ורדן בה הוא שינה לחלוטין את התנועות הדומיננטיות שלו, ואת מכלול תפיסת המשחק שלו. אולי גם מראדונה של מונדיאל 90', לפני הסיפור עם הסמים, כשכבר לא יכל לרוץ אבל עדיין הבקיע שער נפלא וחכם - אף שלא היה וירטואוזי כמו השערים הישנים שלו. אגאסי של היום הוא בפירוש כזה. הוא משחק באופן טהור, ללא טעויות של מתחילים. כל טעות שלו, נדמה, נובעת רק מחוסר יכולת או מהירות. אפילו האגו שלו, זה שגרם לו לשחק עם שיער ארוך וחולצות סגולות-בורדו כשהיה צעיר נעלם כבר מזמן. היום אגאסי הוא ענייני, קורקטי, מבין שכל מה שקשור לאגו לא קשור למלאכה שלו, ושבאופן הכי פשוט זה פוגע ב'טניס' שלו.
הדוגמאות לנסיון הזורם לו בוורידים הן רבות. פעם, אחרי שאגאסי היה מאבד משחקון הגשה, הוא היה נוטש את תכנית המשחק שלו לחלוטין, מהמר במשחק פזיז כל המערכה, ומנסה לקחת באופן חלק את המערכה הבאה. היום הוא כמעט תמיד מצליח לשבור את הגשת היריב מייד אחרי ששוברים אותו. פעם, הוא היה מריץ שחקנים מימין לשמאל רק כדי להשתעשע בהם. היום הוא מחליט באופן ענייני האם ללכת על חילופי-מכות קצרים או ארוכים. פעם לאגאסי היו את ההקשתות הכי טובות בסבב המקצועני, והוא היה מדגים אותן בערך כל חבטה שנייה. היום הוא התבגר והבין שלמרות שההקשתות שלו הניבו לו כמעט תמיד נקודות, החבטות הללו שיוו לו משחק דפנסיבי ופאסיבי, ולכן החלישו אותו מבחינה פסיכולוגית.
ישנן עוד דוגמאות רבות לנסיון הזורם בו, אבל אני אתמקד באחת, ששבתה את עיניי יותר מן האחרות, בעיקר מפני שהיא הדגימה את התכונה הזו, של זקן-השבט המאציל מנוכחותו. זה היה מול אנדראס וינסיגוורה, שחקן שבדי שמאלי, בעל מכת כף-יד ייחודית וקטלנית במיוחד. שחקן טוב ומקצועי, נאמר בין השלושים הטובים בעולם, היה מנסה להצמיד את וינסיגוורה לצד השמאלי של המגרש שלו, עובד על מכת גב-היד שלו, וברגע שהוא היה מאתר 'חלון' גדול מדי בצד ימין, חובט לשם. הטקטיקה הזו, אם היא משוחקת נכון, ובעיקר אם לא מתפתים לשנות כיוון מוקדם מדי, צריכה לעבוד מול שחקן ברמתו של וינסיגוורה. כל שחקן מקצועי ואיכותי היה מנצח את וינסיגוורה באופן הזה. אבל זה לא מה שעשה אגאסי. לא מפני שהוא לא יכל לעשות את זה יכל גם יכל - אלא מפני שאחד הדברים המאפיינים 'מאסטרים' הוא שהם תמיד עושים את מה שהם עושים באופן האלגנטי ביותר. וכך, אגאסי בחר לעשות דבר פשוט, חסכני, ובכל זאת יעיל מאוד: אגאסי החל לחבוט לעבר הגוף של וינסיגוורה, ודווקא למכת כף-היד החזקה שלו. בכך חשף אגאסי שחבטת כף-היד של וינסיגוורה כה קטלנית רק מפני שבזמן החבטה, גופו של וינסיגוורה רחוק מאד (באופן יחסי) מהכדור. מה בעצם עשה אגאסי? באמצעות חבטות מדויקות ופשוטות למרכז המגרש (הרשת שם, כאמור, נמוכה יותר) הוא גרם לוינסיגוורה לחבוט בכף-היד, המכה העדיפה עליו - אבל קרוב מדי לכדור. בכך, ללא מאמצים, ניצח אגאסי משחק שאחרים היו מנצחים רק לאחר מאמצים רבים.
אגאסי, המורה, כנראה יתחיל להפסיד לתלמידים שלו. אם לא הפעם, אז באחד הטורנירים הבאים. לא צריך לכעוס על כך, דרכו של עולם היא שתלמידים עולים על מוריהם. ובכל זאת, למרות הגורל הצפוי, הוא יהיה המורה, והם,
אש על הגולש
בוער לכם בלב, בראש או בלשון ואין לכם איפה לפרוק את זה? מערכת וואלה! ספורט מזמינה אתכם להיות פרשנים לרגע (או ליותר, תלוי בכם), סופרים או משוררים ולשלוח לנו קטעים שכתבתם, בכל סגנון כתיבה שעולה על דעתכם, בתנאי שיהיה ראוי לפרסום ובכל תחום הקשור לספורט.
מניתוח נקודות התורפה הטקטיות בהרכב החדש של מ.ס. אשדוד עד לסיפור, דמיוני או מציאותי, על חיי אוהד פינג-פונג, נשמח לתת לכם הזדמנות לגלות לעולם כוכבי כתיבה חדשים. את הקטעים שכתבתם, שלחו דרך ה"כתבו לנו" (בצד ימין באתר או בקישור למטה) או לכתובת המייל הבאה: sportssupport@walla.net.il . אנו נפרסם את המשובחים שבקטעים שנקבל בפינה "אש על הגולש" שבאיזור הטורים האישיים. גם מי שכבר פירסם טור, מוזמן לשלוח עוד אחד. אנא, ציינו את שמכם המלא ויאללה, בנות, גם אתן מוזמנות.