יותר מכל דבר אחר הזכיר הסיבוב הראשון בפלייאוף את הפרסומת המפורסמת של מייקל ג'ורדן ולארי בירד למקדונלד'ס: כל מה שגארד אחד עשה נעלם בצילו של הגארד הבא בתור. פירס העלים את המשחק המושלם של קיד, הקליעה של מרברי העלימה את הווינריות של פירס, נוביצקי השכיח את מרברי (ונוביצקי, מת העולם, הוא גארד), בובי ג'קסון ניצח את יוטה, מגריידי העלים את יתרון הביתיות של דטרויט וברייאנט העלים את זה של מיניסוטה והכל נחתם בהצגה הגדולה ביותר של הסט הראשון עם חמישים וחמש נקודות מרהיבות של אלן אייברסון. חד גדיא. אנחנו חיים בעולם של גארדים והשאלה היא למי יהיו מספיק שחקני פנים דומיננטיים כדי לתמוך בהם מספיק. החולשה של שחקני הפנים היא עוד בבואה למצב העגום של כדורסל המכללות - לא כל ילד שגבוה בראש משאר החברים והיריבים שלו בתיכון, יכול להתחרות או להיות מוכן לאנ.בי.איי.
ועוד שלוש מסקנות ביניים: כל הסדרות מראות שהיתרון, לראשונה מאז שנות השמונים העליזות של הלייקרס, הולך לקבוצות עם התקפה דומיננטית יותר; המזרח, למרות היכולת העגומה, מעניין הרבה יותר כי שום דבר לא צפוי בו; ותסתכלו על השחקנים שמרכיבים את החמישיות בקבוצות מסויימות - הרמה אכן מדרדרת.
פיניקס-סאן אנטוניו
למרות שפיניקס ניצחו שלושה מארבעה משחקים בעונה הרגילה התוצאה במשחק הראשון עדיין משקרת. סאן אנטוניו שיחקו משחק זוועתי, כולל דאנקן, ועדיין נכנסו להארכה מסל שלוש עם הקרש (סל שלוש שלישי העונה של סטודמאייר) ועוד סל שלוש עם הקרש במאית השניה האחרונה של ההארכה. הבעיה היותר רצינית של הספרס היא אפילו לא הפציעה של רובינסון (שעלולה דווקא לעזור),אלא העובדה שהסדרה היא משחק הפנים של הספרס נגד שחקני החוץ של פיניקס.
מארברי ומאריון עדיין לא נעצרו על ידי הגארדים של סאן אנטוניו, משחק הפנים של הסאנס הרג את דאנקן. השאלה, אחרי המשחק השני, היא אם יכולת הקליעה מבחוץ של סאן אנטוניו (התרופה היחידה להצטופפות מסביב לדאנקן) היתה מקרית, או שגרג פופוביץ' לר בנה קבוצה שמתאימה לדאנקן (ולמה, לעזאזל, סטיב קר וסטיב סמית לא רואים דקה?).
ועוד שתי שאלות: אם אמרי סטודמאייר מוקף באותה כמות של כשרון ואם הוא עוזר להביא את הקבוצה שלו לפלייאוף, האם תואר רוקי השנה אמור ללכת באופן אוטומטי ליאו מינג? והאם, לנוכח היכולת של מרברי העונה והשמועות סביב העזיבה של ג'ייסון קיד, יכול להיות שדווקא פיניקס, בטווח הרחוק, יצאה נשכרת מעסקת החליפין הזאת?
סקרמנטו-יוטה
יוטה שיחקה במשחק הראשון משחק מושלם. נכון שהרפרינג היה חלש, אבל מושלם הוא מושג יחסי בספורט. סקרמנטו, כמו תמיד, וכמו תמיד נגד יוטה, שיחקו חלש ונתנו ליריב להכתיב את קצב המשחק. אז למה סקרמנטו ניצחה די בקלות (ולמה היא תגמור את הסדרה במקסימום חמישה משחקים?) הבעיה כאן נהירה: שני שחקנים שלא רואים מגרש אצל סקרמנטו (טורקוגלו ופולארד) היו יכולים להיות שחקני חמישיה ביוטה. העומק הזה יעזור לסקרמנטו גם אם יתברר שהפציעה של וובר חמורה, סקרמנטו הוכיחה העונה שהיא יכולה לשחק, אולי אפילו טוב יותר, בלי וובר.
פורטלנד-דאלאס
אומרים שאם דאלאס לא עוברת סיבוב, ואולי אפילו שניים, מרק קיובן משתחרר משבט הנלסונים. אומרים שאם מוריס צ'יקס לא עובר סיבוב הוא צריך לארגן פגישה בלשכת התעסוקה. העניין עם נלסון הוא ברור וגם די מובן: הוא בנה קבוצה כראות עיניו, הבעלים שילם בשבילו כל סכום שהוא רצה, והבעלים רוצה לראות דיבידנדים. עם צ'יקס זה קצת יותר מסובך: הוא קיבל קבוצה מוכנה שמישהו חושב שהיא מספיק טובה בשביל ללכת הלאה. לא רחוק מדי אבל מעבר לסיבוב הראשון.
מוריס צ'יקס צריך להרהר על המישהו הזה בכל פעם שהוא רואה את דייל דייויס על המגרש ולחשוב שהמישהו הזה החליף אותו בעד ג'רמיין אוניל. עבודתו של המישהו הזה לא נמצאת בסיכון.
מה שבאמת מפתיע, וזה נעשה נהיר יותר לאור המשחק הראשון, הוא שהסדרה הזאת נמצאת בידיים של פורטלנד. עם כל הכבוד למהפך ההתקפי, ההגנה של דאלאס גובלת בשערוריה. כשהמשחק של פורטלנד היה באפר (זאת אומרת כשפיפן לקח החלטות ולא זריקות) היא שלטה במשחק ובתוצאה, כשהוא היה בדאונר (ההחלטות של סטודמאייר, הזריקות של פיפן) היא הפסידה אותו. ההגיון אומר לדחוף את הכדור לוואלאס ולדחוף לו לראש שהוא אמור לשחק שניים-שלושה מטר מהסל, לסחוט איזו עבירה ולעייף את נוביצקי. אבל מה לפורטלנד ולהגיון: שבוע אחד הם מנצחים את הלייקרס ומונעים מהם יתרון ביתיות, ושבוע אחר כך הם מפסידים לקליפרס, נותנים לעצמם את דאלאס במקום מיניסוטה ומונעים מהעולם את לייקרס נגד נוביצקי. אם מוריס צ'יקס לא עובר את הסיבוב הוא תמיד יוכל למצוא עבודה ברשות למלחמה בסמים, אגף המניה דיפרסיה.
לייקרס-מיניסוטה
מה שבאמת מרגיז בסדרה הזאת הוא שהתסריט כל כך צפוי בה, כמו קומדיית נעורים אמריקאית. הרי העבר של מיניסוטה בפלייאוף כבר הוכיח שתסריט משחקי הבית שלה דומה להפליא: היא נקלעת לפיגור, רצה אחרי, מורידה לארבע הפרש, מטריפה את הקהל ואז נכנעת לדאנקן/נוביצקי/ברייאנט.
שני דברים, חוץ משצ'רביאק שהוא מרגיז תמידי, הרגיזו במשחק הראשון: מיניסוטה קיבלה על הראש בדיוק את התפוקה שברייאנט ואוניל אמורים לתת נגדה ונגד כל קבוצה אחרת (אמנם באחוזים גבוהים)זאת אומרת שהיא נכשלה דווקא נגד פוקס, פישר, ג'ורג' והורי. ומה שהיה באמת מטריד היא התבוסתנות של מיניסוטה שהגיעה למשחק כאילו שהסדרה כולה סגורה נגדה. הלייקרס היו ראשונים לכל כדור אבוד, היו הראשונים להשתטח על הרצפה וכל ריבאונד נפל לידיים שלהם.
מה שאומר שפיל ג'קסון עושה פה עוד עבודת אימון מופתית. הלייקרס משחקים נגד יריבה אחרת ממי שהם ציפו להיפגש בסיבוב הראשון, אבל זה לא משנה: הם מפוקסים, כל אחד מהם (לפחות לפי המשחק הראשון) נמצא בכושר שיא של העונה והם שוב מוכיחים (16 נצחונות בשמונה עשר המשחקים האחרונים) שהם מרגישים בכל מקום כמו בבית.
שתי הערות על מיניסוטה: מי שיטען שקווין גארנט הוא לוזר אם הטימברוולבס יפסידו שוב את הסדרה הזו, צריך לעבור לדוקים. מה שכן אפשר לצפות מגארנט זה מספרים טובים יותר מאלו של אתמול (ומספרים יותר גבוהים מהממוצעים של העונה הרגילה). אחרי הכל מדובר בפלייאוף ומרק מדסן שומר עליו, בלי עזרה. הערה שניה: 7.5 נקודות וחמישה ריבאונדים בעונה הרגילה, 15 דקות, שתי נקודות (אבל במאה אחוז מהשדה!!!) וארבעה ריבאונדים אתמול. תגיד, קווין מקהייל, באמת היה שווה לקבל את כל העונשים שמיניסוטה קיבלה ועוד תקבל בשביל אחד ג'ו סמית??
ועוד שתי הערות:
לא לשכוח להודות ל'יס', לקופסת הכבלים ולתשלום הנוסף שמקבל ערוץ הספורט על שמנעו מכם 13 שעות של כדורסל ביום שבת. מצד שני נחסך מכם השידור העגום של אי.אס.פי.אן. השידורים של אנ.בי.סי היו חגיגת כדורסל עם פרשנים שנתנו ערך מוסף לשידור. לא רק שהשידורים השנה לא מצליחים להשתוות להייפ של שנים עברו אלא שנדמה שאי.אס.פי.אן מתעקשים לחסוך בתאורה. יותר מדי משחקים נראים כמו שידור ישיר מהמרתף של השב"כ.
ובשבוע שעבר, ובטור אורח של וואלה, נתוועדנו על כך שלשחקני וושינגטון וויזארדס היה קשה לשחק עם מייקל ג'ורדן, שהיה קשה להם להתפתח כאינדיבידואלים וכקבוצה תחת הלחץ של ימיו הספורים של ג'ורדן בליגה והדחק להגיע לפלייאוף. מה נגיד ואיך לא יאדימו הלחיים? כאילו שלסקוטי פיפן והוראס גראנט לא היה לחץ בשנה החמישית של ג'ורדן בליגה, וזה היה לחץ של לקחת אליפות נגד דטרויט וניו יורק, לא להגיע למקום שמיני נגד מילווקי.
(מחר סקירה על החוף המזרחי)