"נפגשתי עם ההנהלה והבהרתי שיש לי מענק אליפות מכובד, אבל אין לי מענק גביע. הצעתי למכבי חיפה הצעה דרמטית - היות ויש לי רק מענק אליפות בלי גביע, אם לא נזכה בדאבל, אוותר על מענק האליפות, אבל אם שרף יוביל לדאבל אקבל את שני המענקים. בתוך 4 ימים ביוני 1991 זכינו בדאבל במאבק קשה מול הפועל פתח תקווה. מכבי חיפה שילמה גם שילמה לי את המענק הכפול".
איתן אהרוני נולד ב-21 בדצמבר 1962. "אמא שושנה נולדה בעיראק, אבא יוחאי באזרבייג'ן, בתחום שהיה אז טורקיה ואיראן. ההורים עלו לישראל ב-1951, תחילה למעברות בבאר שבע, מגידו, רחובות וירושלים, בהמשך לתענכ"ים שם היה הסבא עמנואל רב. חיפשו אז אנשים להתיישב במושבים ושכנעו את ההורים לבחור במושב צרופה, מושב שמי שגדל בו לא עוזב לעולם".
כדורגל במושב?
"נולדתי עם הכדור, כפעוט הייתי בטוח שהירח הוא הכדורגל שלי, ובהמשך הייתי מחובר לכדור מבוקר עד ערב. היה לנו מגרש כדורגל וכדורסל, במושב שיחקו מבוקר עד חצות, ההורים היו מגיעים לפנות אותנו הבייתה. הורי אהבו כדורגל, ובעיקר את נבחרת ישראל. למדתי ביסודי בבית הספר האזורי בכרם מהר"ל ובתיכון בכפר גלים. הייתה לנו ליגה אזורית בגבע כרמל. המאמן שמעון שנהר ז"ל ראה אותי משחק, אמר לי שאני מוכשר, אבל פצפון שיכול להיפצע מול הגדולים ועדיף שאלך למכבי חיפה, לקבוצה מסודרת של בני גילי".
הוא לא מיהר לעבור למכבי חיפה, אבל לבסוף זה קרה. "עברתי ללמוד בכפר גלים, היו שם ילדים מעתלית, חוף הכרמל, בת גלים והפנימיה. שיחקנו קט רגל בהפסקות ובשעורי הספורט. חבר לכיתה שכנע אותי להגיע אליו בסיום הלימודים, לאכול ולנוח ויחד להגיע למכבי חיפה נערים. מי שקיבל אותי שם היה שנהר. באותו שבוע עשיתי בדיקות רפואיות, הוציאו לי כרטיס ליגה ובשבת כבר שיחקתי. אחרי אותו משחק, הפכתי לקפטן של הקבוצה. הוזמנתי לנבחרת האפרוחים של עמנואל שפר, לנבחרת מכבי ישראל אצל מוישיק מאירי וג'וני הרדי ובמקביל לקבוצת הנוער של לזר שטיינברג ונבחרת הנוער של אמציה לבקוביץ'.
מכבי חיפה של אז לא הייתה זו של היום. את הבכורה הוא ערך ב-1979 בליגה הארצית. "הייתי בן 16 פלוס נגד הפועל הרצליה. סיימנו במקום השביעי. בעונת 1980/81 עלינו לליגה העליונה. החלפתי בעמדת המגן הימני את עפרוני, מגן מצוין שפרש בגיל צעיר בשל חילוקי דעות עם ההנהלה".
הוא היה חלק מהמפנה המשמעותי בתולדות המועדון. "בחודש מאי 1983 הפסדנו בחצי גמר הגביע הכי מרתק שהיה למכבי ת"א בבעיטות הכרעה מ 11 מטרים אחרי 4:4 בתום 120 דקות. היה חסר עד אז למכבי חיפה הגרוש ללירה, והשינוי היה המינוי של שלמה שרף לעמדת המאמן וצירופם של זאהי ארמלי וציון מרילי. האליפות של 1983/84 הייתה דרמטית , והכיוון שלנו היה ברור, אליפויות וגביעים".
אתה מציין את האליפות של 1984/85 כגדולה ומיוחד מאוד.
"שרף ידע להוציא מהשחקנים 100 אחוזים, הוא בנה קבוצה דינמית שהקבוצות חששו לשחק מולן. שרף ידע לנסוע עד אילת כדי להכשיר שחקן פצוע. מכבי חיפה הייתה קבוצה דינמית ודורסנית".
חששתם מהמעבר לשחק בקריית חיים באותה עונה?
"בהחלט כן, המגרש שם היה גרוע, אבל בשל שיפוצים בקריית אליעזר עברנו לשם. הייתה לנו קבוצה סופר התקפית, האמנו בדאבל, אבל בגמר פגשנו את בית"ר ירושלים עם מלמיליאן ואלי אוחנה שהכריע בגול בדקה ה-85".
לא הכול היה ורוד במכבי חיפה בשנים שלאחר מכן. "לקראת תחילת עונת 1989/90 החוזה שלי עמד להסתיים. קראו לי ראשי מכבי חיפה, תחת היו"ר יצחק אביעד ואמרו שעלי לקצץ משמעותית בחוזה הכספי כי המצב הכלכלי במועדון רע. אחרי שיחות רבות, בהן כמעט יצאה לי הנשמה, הסכמתי לקיצוץ, יצאתי עם הנבחרת הלאומית של ש.ג לאוקלנד וסידני, עלינו למשחקי העלייה למונדיאל מול קולומביה".
ואז דרישה מוזרה של מכבי חיפה, יוצרת פיצוץ ענק איתך.
"ההתאחדות לכדורגל החליטה לתת מענקי העפלה לשחקנים שהשתתפו במסע המוצלח, סכום של 20-25 אלף דולר כל אחד. במכבי חיפה דרשו ממני חד משמעית שהמענק הכספי שקיבלתי מההתאחדות לכדורגל יקוזז מהחוזה האישי שלי במכבי חיפה. לא הסכמתי והתחילה מלחמה על הנושא. הסברתי שאני יודע מי מהשחקנים בקבוצה קיבל תוספת כספית לחוזים, אמרתי להם 'בבקשה, אחרי שהסכמתי לקיצוץ הכספי, אל תתערבו במענק של ההתאחדות לכדורגל'".
האמירה של ההנהלה הייתה 'אהרוני ישחק במכבי חיפה, או יפרוש מכדורגל'.
"הנבחרת יצאה למחנה אימונים בן כשבועיים בדאבוס שוויץ תחת הקפטן משה סיני, כהכנה לקולומביה. פניתי לגרונדמן ושניאור, שהבהירו לי כי הכרטיס לקולומביה שלי מוכן, ואטוס בכל קבוצה בה אשחק. הנתק ממכבי חיפה היה גדול, היו לי הצעות ממספר קבוצות, אבל מכבי חיפה לא שיחררה אותי והמשיכה באמירה הזאת".
את קולומביה הוא פספס. "לא הייתה לי קבוצה אחרת, החוק בהתאחדות קבע אז שמי שאין לו קבוצה, לא יהיה בנבחרת ישראל. נשארתי בארץ , לא הייתי בשני המשחקים".
הוא עבר להיות מנודה. "העונה התחילה 1989/90, התאמנתי לבד תחת משה חיון מאמן הכושר של השייטת והקומנדו הימי, לא פתחתי את העונה, המתנתי להתפתחויות".
ואז הטלפון בבית מצלצל. על הקו שלמה שרף.
"שרף כהרגלו פסק במהירות, 'איתן, כנס לאוטו, תגיע אלי הבייתה לגן חיים'. הגעתי אל שרף במהירות על הבוקר, שליימה אמר לי שאני צריך לשחק כדורגל, והוא יסדר לי קבוצה. אמרתי לו כי עבורו אני מוכן לשחק גם בליגה ג'. יצאנו מהר למשרדיו של יו"ר הפועל כפר סבא, עו"ד משה אביבי. שרף שלח אותי לשתות מים קרים וביקש שאשב, הוא יסדר הכול כולל השכר של בכפר סבא. כעבור מספר דקות שרף ואביבי יצאו עם ניירת, וביקשו ממני לחתום היכן שמסומן, חתמתי בהפועל כפר סבא. שרף לקח אותי לנוח אצלו בבית, ומשם יצאנו לאימון, תחת המאמן הפולני וויטק לאזרק, לשעבר מאמן נבחרת פולין".
סיפור מחדר ההלבשה על היום הראשון שלך.
"נכנסתי לחדר ההלבשה של הפועל כפר סבא. המאמן הפולני נכנס, לחץ לי יד ולא ידע כלל מי אני. אביבי לקח אותו הצידה והסביר לו שאני המגן הימני החדש שלו. לזארק הבהיר שהוא לא יצרף אותי עד שיראה אותי במבחן קצר. עליתי לדשא, מבחן של ספרינטים מימן ומשמאל, מסירות בנגיעה אחת, הכול טק טק, הכול מצוין. לזארק לחץ לי יד, וביקש שאחזור לחדר ההלבשה, להחליף בגדים ולעלות לאימון. כבר בשבת הייתי בהרכב בחוץ בימק"א נגד בית"ר ירושלים והכול זרם".
היה מענק שדרשת מכפר סבא.
"ביקשתי מהמועדון מענק אליפות וגביע המדינה, הם היו רגילים למענקי הישארות בליגה. הבהרתי שאני עם רמת ציפיות גבוהה, הסכום לא חשוב לי, אישרו לי את המענק העתידי. ואז זכינו בגביע מגול של גדעון סיימון, הייתה חגיגה".
באותה עונה ערך את ההיכרות הראשונה עם יעקב שחר. "היה לנו משחק בית נגד מכבי חיפה, אליו הגיעו שחר עם שלמה שרף. כפר סבא ניצחה 1:3 והיה לי משחק מצוין. אחרי המשחק שחר הגיע לביתו של שרף, יענקל'ה פנה אלי ואמר 'איך מוותרים עלייך, איך עושים עוול כזה?' בסיום העונה אתה חוזר למכבי חיפה'. אמרתי שגם בלי מחיר אני חוזר למכבי חיפה, גדלתי שם ואוהב את המועדון".
הוא חזר בגדול. "שרף שב ומינה אותי לקפטן. עם החזרה ממחנה אימונים מצוין באירופה, יצאתי בהצהרה 'פחות מדאבל יהיה כישלון' . המערכת לא אהבה את זה, הבהירו לי שהאמירה שלי תכניס את הקבוצה ללחץ מהמשחק הראשון. טענתי שזאת דעתי, בשיא הרצינות, ואני לא משנה אותה. עם שחקנים כמו שיש לנו - יהיה דאבל". והשאר, כאמור, היסטוריה.
נעבור לעונת השיא, 1993/94 עם גיורא שפיגל.
"גיורא שפיגל הוא איש כדורגל ענק, מנג'ר מאמן שהקדים את כולם בכדורגל הישראלי. השחקנים ידעו כל יום מה עושים, בכל אימון, הכול הועבר בפשטות והבנה. קרענו את הליגה ללא הפסד, בהחלט קבוצת חלומות של כל אוהד כדורגל".
היה סיפור מחנאות, לכאורה, במכבי חיפה.
"תחת הרדאר הייתה תחושה סביב המועדון שקיים, לכאורה, מחנה שלי, של עטר ועוד שחקנים, מול מחנה של רוני לוי, חזן, רפי כהן ועוד. הייתה הרגשה שמשהו יקרה במועדון".
הוא הוזמן לשיחה אישית עם גיורא שפיגל. "נפגשתי עם שפיגל שאמר לי בצורה הכי אמיתית 'איתן, אתה תאבד את המקום שלך בהרכב, אנחנו רוצים שחקנים חדשים (לעמדה שלי יועד אבישי ז'אנו). אתה יכול להישאר ולסיים כאן את הקריירה, אבל תדע שתאבד את המעמד שלך של בכל השנים'. הבנתי כי כאן אני מסיים את הדרך הארוכה שלי במכבי חיפה".
ואז טלפון מפתיע אליך מבעלי הפועל חיפה, רובי שפירא.
"שפירא טילפן והזמין אותי להגיע אליו הביתה למרכז הכרמל, שם היו ממוקמים גם משרדי הפועל חיפה. רובי ביקש שאגיע לאלתר לשתות כוסית, הגעתי אליו והוא קיבל אותי בלבביות וחמימות. רובי הבהיר לי כי את הפועל חיפה הולך לאמן דרור קשטן. יש לו רשימת שחקנים שחקנים חדשה, אני בראש הרשימה לצידם של יעקב אסייג, טלקר, אלון חלפון ועוד, קבוצה ברמה הכי גבוהה. רובי שכנע אותי לחתום בהפועל חיפה. בסמוך אלי עבר גם ראובן עטר ממכבי להפועל חיפה".
קשטן חלה ועזב, ויקו חדד הגיע להפועל חיפה. "ויקו חדד קרא לי לשיחה, אמר לי שאני לא מבצע את תפקיד המגן הימני בצורה טובה. הוא הבהיר שהוא לא רוצה לפגוע בי, אבל אני שחקן חופשי. אמרתי לו שאני מגן לאורך כל הקריירה, אתה אולי מבין יותר מכולם, אבל אני גם חלוץ מרכזי מצוין ירדנו לאימון, חדד נתן לי חולצת הרכב שני, אני עליתי לעמדת החלוץ, התאמנתי בצורה הטובה ביותר, ויקו הבין שיש לו עסק עם לא נורמלי. הוא החליט שאמשיך בעמדת הבלם האחורי".
היו סיבות נוספות למהלך הזה של ויקו חדד.
"ברור, ידעתי שבסיום העונה יגיע לעמדת המאמן אברהם גרנט, הוא יודע שאני מזוהה עם שלמה שרף ולא ירצה אותי בהפועל חיפה. הבהרתי לחדד כי גרנט יביא לעונה הבאה את פליקס חלפון במקומי, הוא איש של גרנט. המשכתי עד סיום העונה, הגעתי לגמר הגביע נגד מכבי חיפה, אבל הפסדנו 0:2 מגולים של שיטרית וגלאם, שיחקתי בלם אחורי יחד עם אלון חלפון".
איך הפכת דווקא לסקאוט של גרנט?
"ישבתי עם רובי שפירא, הוא הציע לכבד את החוזה איתי, לא שיחקתי, אבל הייתי הסקאוט של גרנט עונה שלמה. אומר כאן כי שום שחקן שהצעתי לו לא הגיע להפועל חיפה. אחרי עונת גרנט, הבהרתי לשפירא כי אני מוותר על החוזה לעונה השלישית, החלטתי לפרוש מכדורגל".
היו לך המון הצעות להמשיך?
"אמרתי לכולם כי רק הצעה מאחת מארבע הגדולות תחזיר אותי, הצעות אחרות שקיבלתי לא עניינו אותי. הייתי בן 33, בריא ולא פצוע, פרשתי מהכדורגל".
הוא נשוי לגאולה עם בן, בת וארבעה נכדים. הבן יוחאי היה תקווה גדולה בכדורגל. "יוחאי התחיל במכבי חיפה, אבל לפני גיל 15 סקאוטים של קבוצת איינדהובן ההולנדית לקחו אותו להתאמן. ביקשתי מאיתמר צ'יזיק לשחרר אותו לאיינדהובן כדי שזה יהיה רשמי ולאחר שהם קיבלו פנייה. הבהרתי למכבי חיפה כי מתחת לגיל 15 לא חובה לתת שחרור , אבל כדי לשמור על יחסים תקינים וחבריים, ביקשתי, תתייחסו לבקשה, יש לכם מה להרוויח מהמעבר".
ואז?
יוחאי עבר לאיינדהובן בעונת 1999/2000, היה אצל משפחה אומנת ולמד הולנדית. מאמן נבחרת הנערים ויקי פרץ הגיע לעקוב והתלהב, אבל כעבור שנה באופ"א יצא חוק כי נער חייב את ההורים איתו, הוא לא יכול לבד. גאולה ואני לא יכולנו לעבור לחיות בהולנד, כאשר גם השירות הצבאי היה על הפרק. איינדהובן הבטיחה להמשיך לעקוב, החלטנו שהטוב ביותר לשוב לישראל. היו ליוחאי הצעות ממכבי והפועל תל אביב, אבל יעקב שחר התערב ושכנע שיחזור למחלקת הנוער של מכבי חיפה. יצחק שום היה מאמן הבוגרים וצירף את יוחאי לאימוני הבוגרים במקביל לנוער תחת המאמן רוני לוי".
יוחאי ורוני לוי ניהלו מלחמה ראש בראש.
"הם לא הסתדרו, יוחאי פלט משפט כמו 'אני לא סופר אותך'. רוני, שהיום אני בקשר טוב איתו, העביר לו סדרת חינוך. שחר הבטיח לי שיוחאי יעלה לבוגרים ואכן הוא הוזמן לאימון הפתיחה. שום עזב ליוון, רוני לוי הוקפץ לאימון הבוגרים".
סיפור מחדר ההלבשה בבכורה.
"יוחאי ישב בחדר ההלבשה עם כל הקבוצה, רוני לוי שנכנס ראה אותו ועם האצבע סימן לו 'מה אתה עושה כאן? קום תצא מפה'. התקשרתי אל שחר וציינתי שיש הבטחה שהילד יהיה בבוגרים. שחר שאל אם אני רוצה שהוא יפטר את רוני ואת כולם. יוחאי לא רצה יותר לשחק במכבי חיפה. הוא עבר למכבי הרצליה אותה אימן אז ראובן עטר. יוחאי שיחק במכבי הרצליה, אבל ראובן פוטר משם, הגיע פרדי דוד במקומו, ויוחאי לא נכלל בסגל. הוא הפסיק לשחק, סיים למעשה את הקריירה לפני שהתחיל".