"כששיחקתי בספרד שלחתי טופס טוטו בשותפות עם יוסי בניון. סמוך לסיום המשחקים היו לנו 15 ניחושים נכונים מתוך 15, חלמנו על פרס כספי עצום. רק ברגע האחרון זה ירד ל 14. בסיום המחזור החלומות התנפצו. כל אחד מאיתנו זכה באלף דולר".
אילן בכר נולד ב-17 במאי 1975. "אמא נולדה בצרפת, אבא עלה ארצה ממצרים. אנחנו ארבעה ילדים במשפחה, שני אחים ושתי אחיות. התגוררנו בגבעתיים. בבית הספר היסודי למדתי בגורדון, בתיכון בתלם ובליך. בגיל 7 צעדתי לאצטדיון המכתש של הפועל רמת גן, חזרתי הבייתה מאושר עם מסמך של הקבוצה להורים כדי שיחתמו לי על הוצאת כרטיס שחקן בהתאחדות לכדורגל. אבא חתם".
מי היו השחקנים האהודים עליך כילד?
"אבא היה תושב באר שבע בעברו, כילד שמעתי בעיקר על הפועל באר שבע שאבא אהב, על מאיר ברד, אביטן, רפי אליהו, אליהו עופר, בן דור ואורי בנימין. בעולם אהבתי את זיקו, אדר, וסוקרטס מנבחרת ברזיל".
ספר על הדרך לבוגרים של הפועל רמת גן.
"המאמנים שקידמו אותי בעמדת החלוץ היו ינקלה ברנטל, עמיר קופלר, אלי גואטה, איציק מרקל ואבי בוקסנבוים. בליגת העל לנוער סיימתי כסגן מלך השערים עם 24 גולים. עם נבחרת בית הספר בליך זכיתי במקום הראשון באליפות בתי הספר בישראל".
בעונת 1992/93 הפועל רמת גן ירדה לליגה א' צפון. זו הייתה ההזדמנות של בכר, הוא החל שם והתקדם. היעד הבא היה מכבי הרצליה. "הם הזמינו אותי למבחנים, המאמן היה אלישע לוי. הפועל רמת גן דרשה סכום גבוה מאוד, אבל היו"ר רוני קליימן האגדי התעקש, והרצליה רכשה אותי תמורת 100 אלף דולר. אלישע עזב במחזורי פתיחת העונה ולעמדת המאמן הגיע גילי לנדאו, שאפשר להגיד שלא ספר אותי, כמעט ולא שותפתי במשחקים".
ואז מגיע שייע פיגנבויים שמשנה לך את הקריירה.
"שייע הכניס אותי לחדר לשיחה אישית. הוא שאל לדעתי על רצונו להפוך אותי מחלוץ שמשחק עם הגב לשער, לעמדת המגן התוקף. שייע ואני אהבנו שחקנים שבאים מאחור עם עוצמה ומהירות. הוא אמר שיש דיבורים שישאילו אותי, אבל הוא רוצה ומאמין בי. אמרתי לו, 'שייע ,אני איתך'. אין ספק, ההחלטה והראייה המקצועית של פיגנבויים היו פנייה טובה בקריירה שלי. זומנתי לנבחרת האולימפית תחת יצחק שום. עונת 1997/98 הייתה הטובה בתולדות מכבי הרצליה, סיימנו במקום השמיני".
ספר על המעבר המדהים לבית"ר ירושלים.
"מכבי הרצליה שיחקה נגד בית"ר ירושלים בטדי, מחזור אחד לפני 'משחק השרוכים' המוכר. לא הייתי אמור לשחק, הייתי פצוע בשריר הירך, שייע אמר לי לנוח ולא להתאמן. ביום רביעי באתי לשייע וביקשתי לשחק בשבת, התעקשתי. שייע הבהיר שיבחן אותי באימון המסכם, בסיומו הוא אמר לי, 'אוקיי, אתה בהרכב הראשון'. הפסדנו 3:2, אבל היה לי ממש משחק מצוין".
דרור קשטן התלהב ונוצר קשר. "בסיום המשחק שאל קשטן, מי זה מספר 17 של הרצליה שעשה לנו צרות? סוכן השחקנים גיא ויטקובסקי, ששמע את השאלה, ענה במהירות שאני השחקן שלו. קשטן ביקש במהירות 'תדאג שמספר 17 יהיה בעונה הבאה בבית"ר ירושלים'".
חוזה על מפית מול משה דדש?
"בהחלט, כמיטב המסורת של דדש חוזה על מפית, והשאלה לעונה אחת ממכבי הרצליה. אני מציין שכל מה שסוכם על המפית מול דדש, בוצע עד האות האחרונה".
לא היה פשוט להגיע לבית"ר, לעמדה בה שיחק שמוליק לוי.
"לא היה קל, אבל זה לא היה פשוט לי כמו שזה לא היה פשוט לו, היה מאבק הוגן וקשוח. עונת 1998/99 הסתיימה במקום הרביעי בטבלה, עם הפסד כואב בגמר הגביע בפנדלים להפועל תל אביב, ובגמר גביע הטוטו הפסד 2:1 למכבי תל אביב".
אתה וקשטן עוברים להפועל תל אביב.
"קשטן אמר לי שהוא רוצה אותי איתו בהפועל תל אביב לעונת 1999/2000, הבהרתי לו בשמחה כי אלך איתו לאן שהוא יעבור. קשטן עבר להפועל תל אביב, שהייתה אז בבעלות סמי סגול והניהול המצוין של משה תאומים ושותפיו. הם שילמו למכבי הרצליה 350 אלף דולר עבורי, ורכשו במקביל את יגאל אנטבי באותו סכום".
בבלומפילד הייתה לו עונת שיא בלתי נשכחת. "לא אשכח את הגול הראשון שלי בבלומפילד נגד מכבי נתניה, בבעיטה מהאוויר לרשת של השוער ערן שיינזינגר בניצחון 0:3. קשטן הוביל את הפועל תל אביב לתואר אליפות מרשים, ואז לקחנו דאבל אחרי פנדלים בגמר הגביע. הבקעתי אחד מארבעת הפנדלים שלנו. אחר כך הגיע המסע העצום שלנו באירופה".
הוא סבור שזו הפועל תל אביב הגדולה בכל הזמנים. "נבחרתי לנבחרת העונה בשנה הראשונה, וחובה להזכיר את השחקנים הגדולים בקבוצה בשלוש השנים בהן שיחקתי - שביט אלימלך, אנטבי, שמעון גרשון, אונישנקו, רצוניצ'ה , טועמה, אפק, בלילי, כפיר אודי, רונן חרזי, סימרוטיץ', פישונט, תקווה, אוסטרץ' , דומב וסרגיי קלשצ'נקו . המועדון היה מסודר, הרבה יותר מהניהול של השנים האחרונות, זה השפיע על ההצלחה הכללית והחיבור הענק עם האוהדים".
הוא זומן באותה תקופה לנבחרת. "יש לי שישה משחקים, תחת ריצ'רד נילסן וגרנט. מעט מאוד, אבל זה עניין של טיימינג, בעיקר המעבר שלי לאירופה טרפד את הזימונים".
המעבר שעליו מדבר בכר היה לראסינג סנטנדר. "הספרדים עקבו אחרי בשני המשחקים באירופה נגד מילאן. יוסי בניון כבר היה שם ואני הצטרפתי אחריו. בהמשך הגיעו דודו אוואט ועומרי אפק. יש לי דרכון צרפתי, כך שלא הייתה בעיה להשלים את המעבר. היה לי שם חוסר מזל מקצועי, רק שלשה משחקים רשמיים".
הוא חזר למ.ס. אשדוד. "הוקמה שם קבוצת גלקטיקוס, היו דיבורים בתוך המועדון על זכייה באליפות, כשבהרכב נמצאים חיים רביבו, הולצמן, אבוקסיס, איציק זוהר, דומב ושמות גדולים נוספים. הפציעה של רביבו וההחלטה שלו לפרוש הביאו לפירוק הפאזל, זה נגמר במקום השביעי".
בשלב זה חשב על חזרה לאירופה. "יצאתי להתרשמות בת מספר שבועות בווסטהאם, אבל בסיום ההתרשמות הם הודיעו שזה לא יבשיל לחתימה".
ואז הגיע ניסיון לחתום במכבי חיפה.
"חזרתי מלונדון להתאמן במכבי חיפה, עשיתי זאת במשך זמן ארוך של מספר חודשים, אבל העסקה נתקעה . באמצע אותה עונה שוב ניסיתי לשחק באירופה, הגעתי לליגה בפורטוגל לבראגה שבה שיחק בעבר אלי אוחנה. הם קיבלו אותי יפה מאוד, השכר היה טוב עם רכב ודירה. הייתי אמור להחליף את המגן הברזילאי שלהם, בחור בשם אבל. הוא יצא לחתום באנגליה במידלסבורו, מהלך שבוטל, שב לבראגה לעמדתו המוכרת ועצר אותי. הייתי שם שנה שלמה, לא שיחקתי בשום משחק רשמי מלבד ישיבה בת מספר פעמים על ספסל המחליפים. בסיום העונה חזרתי לישראל , ברור שהייתי מאוכזב".
ובהמשך?
"חתמתי במכבי הרצליה, עלינו לליגת העל תחת פרדי דוד. בהמשך עברתי להכח תחת אורי מלמיליאן ובאמצע העונה להפועל נצרת עילית".
הקבוצה האחרונה שלו הייתה הפועל באר שבע. "נפצעתי קשה בכף הרגל, ניתוח לא פשוט ושמונה חודשי החלמה. כאן, בגיל 32, אמרתי תודה גדולה לכדורגל והחלטתי לפרוש מפעילות".
מי היו השחקנים שהכי קשה היה לך לשמור עליהם?
"שחקני הכנף שהיה קשה לתפקד מולם מבחינתי היו ברוך דגו וגוסטבו בוקולי".
אתה בקשר עם הפועל תל אביב הנוכחית?
"יש לי סימפטיה להפועל תל אביב. לפני יותר מחודש הוזמנתי והייתי בבלומפילד באירוע ציון 100 שנים למועדון, הם כיבדו אותי מאוד".
הכדורגל סידר אותך כאן כלכלית?
"זה תלוי. עברתי גירושין וזה קצת פגע בי בכללי. יש לי בת מהנישואים לסימה, ושתי בנות מאשתי הנוכחית, שרון".
מה אתה עושה היום?
"אני מתעסק בעולם המנטלי לספורטאים. מייעץ לדולב חזיזה, שלומי אזולאי, שי אליאס, אור בלוריאן, אלי אלבז, דור אלו ושחקנים אחרים".