"עברו 36 שנים מהמוות של אבי רן. אני נזכר בו בכל יום מחדש, הוא לא יישכח לעולם. גדלנו יחד מקבוצת הנוער, עד לבוגרים חלקנו חדר בכל מחנות האימונים בארץ ובאירופה. הוא היה קרוב אלי מאוד. אבי היה משוגע על אקסטרים, היה מאוהב במהירות, רוכב על אופנועים ומכוניות. הייתה לו אלפא ספרינט שחורה, הוא נהג בה על הקצה. אבי שאל אותי למה אני לא קונה רכב כזה? קניתי, אבל לא יכולתי לנהוג כמוהו, אי אפשר היה להתקרב אליו. הוא היה הספורטאי הנערץ ביותר בכרמל, כולם אהבו אותו, ללא גבולות. היה כמו דוגמן, נער יפה תואר וצנוע, בעל אישיות מדהימה. מספר פעמים, בזמן שהייתי שבור וגמור, כי לא שיחקתי, אבי תמיד היה בשבילי, מעודד ותומך. אבי היה אתלט ענק, הוא היה מנתר מהמקום עם רגל אחת ובועט במשקוף השער , לא האמנו שזה אפשרי".
צדוק מלכה נולד ב-26 באוגוסט 1964. "אמא היא ילידת אלכסנדריה מצרים, אבא הוא דור שביעי בישראל. יש לי שבע אחיות. אני פרוד, פלוס שלושה ילדים ונכדה. היום אני עובד ההתאחדות לכדורגל בפיתוח מצוינות בנוף הגליל. גדלתי בשכונת עין הים, מקום לא פשוט מבחינה סוציו-אקונומית. ביסודי למדתי בעין הים, בתיכון בעירוני א'. הכדורגל התחיל במגרש קט רגל, אבל היינו כילדים חוסמים כבישים פנימיים, מציבים לכאורה שערים ומשחקים בהתלהבות על הכביש כדורגל בהנאה עצומה. היה לנו מדריך בשם יוסי כהן שערך לנו ילדי עין הים משחק ידידות נגד ילדי מכבי חיפה של המאמן אשר אלמני. הלכנו ברגל בקריית אליעזר, שיחקנו וניצחנו את הקבוצה המאורגנת, כבשתי ארבעה שערים. בסיום המשחק אלמני ניגש אלי ושאל אם אני רוצה להתאמן אצלו במכבי חיפה. רציתי לצעוק כן, שישמעו אותי בעין הים, הפכתי לשחקן בקבוצת הילדים של מכבי חיפה".
היכן התאמנתם אז?
"האימונים התקיימו במגרש הלבן מחוץ לקריית אליעזר, אהבנו בחורף להתאמן מתחת ליציעים של המגרש צמוד לבתי המגורים. אלמני היה מאמן מעולה, וחובה לציין את לזר שטיינברג ז"ל, ברזילאי מהפועל קריית חיים, אשר שיפר לי את יסודות מיומנות וטכניקת הכדורגל".
אתה מתחיל לסייר באירופה.
"הייתה בשנים ההם נבחרת מכבי, קיימנו משחקים בגרמניה וצרפת, נבחרת בה היו שמות כמו גיא יצחק, חנוכה, דריקס, איל חיים, סנדורי ועוד. זכינו בטורניר בצרפת לאחר ניצחון על אברטון, אני בעטתי את הפנדל האחרון המנצח. בוני גינצבורג קיבל גביע בגודל בן אדם, המאמן היה ג'וני הארדי".
מי היה שחקן ההשראה שלך בישראל?
"יחיד ומיוחד - עודד מכנס מנתניה. אהבתי את סגנון המשחק, התמוגגתי מכל גול ענק שלו כאילו אני הוא המבקיע, שחקן ואישיות למופת. הייתי קפטן קבוצת הנוער, הבקעתי שערים רבים. בהמשך מאמן הבוגרים ג'ק מנסל פוטר בעידן הניהול של יוחנן וולך, המאמנים ג'וני הארדי וליאון גרוס העלו אותי להתאמן עם הקבוצה הבוגרת של מכבי חיפה".
ואז מגיע שלמה שרף לעמדת המאמן?
"שרף צירף לסגל את ארמלי וציון מרילי, הוא קרא לי לשיחה והבהיר כי אני טס עם הקבוצה למחנה אימונים בגרמניה. הוא אמר שהוא לא מבטיח לי כלום, אם לא ארשים אותו אשוחרר מהקבוצה. עשיתי שם מחנה אימונים מטורף, שרף עקב אחרי ונדלק עלי, החלום התגשם לי - אני בבוגרים של מכבי חיפה".
'חזיר קטן' - מה זה?
"הדביקו לי בבוגרים את כינוי החיבה 'חזיר קטן'. זה תפס בתוך מכבי חיפה ומי שהיה קרוב אלי ולקבוצה".
עונה ראשונה בבוגרים, אליפות דרמטית ומפגשי כדור עם הרשת.
"זאת הייתה עונה בלתי נשכחת, אליפות מהממת במשחק האחרון . השיא שלי הוא שאני השחקן היחיד במועדון שעולה מהנוער ומבקיע בעונה ראשונה בבוגרים שבעה שערים. השוער הראשון נגדו כבשתי היה מריו זוכוביצקי מהפועל באר שבע".
היו תמריצים משרף?
"הייתה לשרף חנות ספורט בכפר סבא, הוא הבטיח שאם אתן גול, אקבל נעלי ספורט או טרינינג כתמריץ. באותה עונה זכינו בגביע הליגה אחרי ניצחון 4:5 על הפועל תל אביב, ארמלי הבקיע שלושער לרשת של אריה בז'רנו".
אליפות שנייה שלך עם שרף, 1984/85 וגול בלתי נשכח ביבנה.
"שיחקתי באליפות הזאת פחות, כבשתי רק שני שערים. במחזור ה-28 יצאנו למשחק חוץ בלחץ נגד מכבי יבנה. בדקה ה-80 התוצאה הייתה עדיין מאופסת. שלמה שרף קרא לי אליו ואמר 'בוא ילד, תיכנס ותגמור לי את המשחק, אני מאמין בך'. נכנסתי וכבשתי את שער הניצחון לרשת של השוער פרדי לסנר, שהיה מעולה באותו משחק. זה היה שער שסגר את סיפור האליפות מול בית"ר ירושלים, גול שרבים מהאוהדים מדברים עליו עד היום. בהמשך הפסדנו בגמר הגביע לבית"ר 1:0 מגול של אוחנה. ב'אלוף האלופים' ניצחנו אותם 2:5 מצמדים של מרילי וארמלי וגול שלי".
השכר שלך באותם ימים במכבי חיפה?
"כמו שהיה נהוג להגיד אז, ממש גרושים. פחות מ-30 אלף דולר לעונה. לחשוב על השכר שמשולם לשחקנים היום במכבי חיפה, זה להתעורר מתוך חלום. אבל אין קנאה, באמת שיהיה לבריאות".
מעבר להפועל חיפה היה על הפרק.
"אני רציתי לשחק, הפועל חיפה פנו למכבי חיפה, אבל הסירוב היה מוחלט, לא היה נהוג אז לבצע מעברים מהסוג הזה" .
ואז הגיעה פציעה קשה.
"בעונת 1986/87 נפצעתי בברך, קרעתי את הרצועות, נעדרתי כחצי שנה ובהמשך עברתי לחצי עונה למכבי יפו שירדה לארצית".
אתה חוזר אל המאמן אמציה לבקוביץ' לאליפות מספר 3.
"אז כבר היו דומיננטיים, בנוסף לארמלי, גם ניר קלינגר, עטר ועופר מזרחי. התרומה לאליפות שלי הייתה גול אחד. הפסדנו לבית"ר ירושלים בגמר הגביע הכי דרמטי בקרב פנדלים".
ואז אתה עוזב את מכבי חיפה.
"רציתי לשחק, היה קשה לעשות זאת במכבי חיפה. עברתי למכבי עכו תחת המאמן הנפלא שלום אדרי, בהמשך למכבי אחי נצרת תחת אחמד וואהב. שיחקתי גם בלזרוס חולון שהפכה לצפרירים ובגיל 28 החלטתי לפרוש מכדורגל, עם זכרונות טובים וסיפוק גדול מהתקופה הבלתי נשכחת במכבי חיפה".
סיפור וסגירת מעגל עם ליאור רפאלוב?
"אימנתי במשך 13 שנים במחלקת הנוער של מכבי חיפה וכמובן אשמח מאוד לשוב לשם עכשיו. אימנתי מנערים א' עד הנוער והמעבר לבוגרים את רפאלוב, מאור בוזגלו, טל מעבי, שי מימון, בירם כיאל, ירו בלו וערן זהבי. היה מצב שבו רפאלוב לא קיבל דקות משחק במעבר לבוגרים, אמא שלו שוחחה איתי על רצונו לעזוב את מכבי חיפה. שכנעתי אותה שהעתיד שלו הוא שם וגבוה יותר. ליאור נשאר ואין שמח ממני שעכשיו הוא חזר מבלגיה, לסגור מעגל היכן שהתחיל לבעוט בכדור".
בוא נחזור לימי ראובן עטר כמאמן מכבי חיפה, והעזיבה המהירה שלו.
"היו ציפיות גדולות מראובן כמאמן. אני זוכר את מאות השלטים והרישומים עם תמונות של עטר ביציעים בקריית אליעזר. נכון שבכדורגל יש את מבחן התוצאה, זה לא עבד ואולי בזה נכשלנו ואין תלונות כי זה הכדורגל. הייתה בעיה מערכתית, ליעקב שחר ועוזי מור נגמרה הסבלנות. ביציעים לא היו קללות, הם היו צריכים מעט יותר סבלנות, גם אם אין תוצאות במהירות. יש לציין שסיום העבודה היה יפה ומכובד, חבל שלא חשבו על מה שעשינו במכבי נתניה".
אתם לא הייתם הבעיה של המועדון?
"בהחלט לא. 10 שנים אחרי עזיבת עטר מכבי חיפה לא זכתה בתואר אליפות, למרות ששחר הביא את המאמנים הטובים באירופה לקריית אליעזר".
ואז מגיע ברק בכר.
"כל הכבוד להישג של בכר והאליפויות הרצופות. כל תקופה שונה מההווה לעבר, וחוויה להגיע למשחקים בסמי עופר".
מי הייתה קבוצה טובה יותר, זאת של האליפויות הראשונות תחת שרף או של בכר?
"קשה להשוות, היום יש את הכסף הגדול, יש המון שחקני רכש מרחבי העולם. קצב המשחק והמהירות של היום גבוהים יותר. הקבוצה של אליפויות שלמה שרף, במרחק של 40 שנה, הייתה יותר איכותית, יותר טכנית, יותר טובה מבחינה אישית. אין היום במכבי חיפה שחקנים גדולים כמו אבי רן, ציון מרילי, אבוקרט, ברוך ממן, משה סלקטר, זאהי ארמלי ורוני רוזנטל. למעט שני שחקנים כולם גדלנו בנוער, גדלנו מאהבת מכבי חיפה. אם היה מתקיים משחק מחשב דמיוני, היינו מנצחים את הקבוצה של היום, או שהם היו עושים תיקו מכובד".
שרף מחזק: "מלכה צודק, הקבוצה של האליפויות הראשונות הייתה טובה יותר מהקבוצה הנוכחית. אין היום שחקן שיכול להתקרב לאבי רן, איתן אהרוני מרילי, רוזנטל , ארמלי , סלקטר וממן. כולם, למעט אחד או שניים, עלו מהנוער. היום מחלקת הנוער הנפלאה בקושי מצרפת לבוגרים שחקן אחד. הקהל אז הזדהה עם שחקני הבית, אבל אלו זמנים אחרים".
איך היה צדוק מלכה כשחקן?
"חלוץ מצוין, שחקן מעולה בתוך הרחבה, שקט עם המון ביטחון, שיודע לתת את הפס הנכון. לרוע מזלו המקצועי הוא היה בתקופה יחד של רוזנטל, ארמלי, סלקטר וממן. השתמשתי בו הרבה, הוא תמיד נתן את כולו למשחק ולקבוצה, שחקן שכל מאמן רוצה בקבוצתו".
אתה הולך למשחקי מכבי חיפה הנוכחית?
"אני אוהב ואוהד את מכבי חיפה, יש לנו וואטסאפ קבוצתי של ותיקי המועדון, ואין טענות כי כל בקשה שלי נענית. אני מגיע למשחקים בסמי עופר".