"בעונת 1977/78 הפועל חדרה חזרה מליגה א', אז הליגה השנייה ללאומית. שיחקנו בבית נגד מכבי נתניה, הם נאבקו על תואר האליפות, אנחנו נגד הירידה חזרה לארצית. בחדרה שיחקו באותה עונה יוצאי מכבי נתניה ויקטור סרוסי, זוהר סולומון ויעקב שמואל, להם הייתה מוטיבציה גדולה במיוחד לצבור נקודות. באחת ההתקפות של נתניה נקבע פנדל לטובתם, הבועט שלהם היה עודד מכנס. הוא ניגש לבעוט, אבל זוהר סולומון הכין בזמן ההכנות לבעיטה גוש סיד מסודר, ובזמן שמכנס ניגש לכדור הוא השליך אותו. מכנס בעט בכדור שזז לכיוון הקרן והחוץ.
"נוצרה מהומת ענק, אבל לא הייתה פסיקה לכדור חוזר. השדר בטלוויזיה יאיר שטרן אמר שסולומון השליך אבן על הכדור, אבל זו לא הייתה אבן, זה היה גוש סיד מהודק היטב . המצחיק הוא שסולומון עשה זאת הרבה פעמים באימונים, ההצלחה שלו לא הייתה גדולה כמו בזמן אמת. הפרשה הייתה בכותרות תקופה ארוכה, ועד היום היא מוכרת לאוהדים בחדרה ובנתניה".
הדובר הוא עמי אלחדד, בלם הפועל חדרה, אליו נשוב מיד, אבל מה אומר מכנס? על הפרשייה ההיא? "היה קשה באותה תקופה לשחק במגרש הגרוע של חדרה, ואת הכדור לבעיטת הפנדל לקחתי על עצמי. זכרתי שסולומון זורק כדורי סיד על הכדור באימונים, אבל בזמן הבעיטה לא הספקתי לעצור את הריצה ואת הבעיטה בכדור, שהלך הצידה הרחק מהשוער. השופט הורה להמשיך לשחק, כל הטענות ושלנו לא הועילו, המשחק הסתיים בתיקו 0:0, אבל זכינו באליפות".
עמי אלחדד נולד ב-3 בדצמבר 1955. "אבא ואמא עלו לישראל ממרוקו, אבא היה בן 18 וביומו הראשון בישראל נשלח ישר לשרות צבאי, אמא הייתה בזמן העלייה בת 14. נשלחנו להתגורר בגבעת אולגה, שם למדתי ביסודי בבית הספר 'עמישב' ובתיכון 'עמל' בחדרה. יש לי תואר בכלכלה מהאוניברסיטה, והיום אני יועץ השקעות פרטי, נשוי פלוס 3 ועם 14 נכדים, מתגורר בחדרה, לשם עברנו כשהייתי בגיל 15".
הקריירה שלו שופעת זיכרונות. "באותה עונה היה גם סיפור עם שולם שוורץ נגד מכבי תל אביב. הנהלת הפועל חדרה הבטיחה לו יומיים לפני המשחק בחדרה נגדם מיטות לחדרי הילדים. בשבת בבוקר לפני המשחק שוורץ, השחקן החשוב ביותר שלנו, הודיע כי לא יתייצב למשחק משום שהמיטות שהובטחו לו לא הגיעו לביתו. ראשי המועדון שלחו נציגים לביתו, הבטיחו שביום ראשון המיטות יהיו אצלו בבית. אוהד הקבוצה נשלח אל שוורץ, הוא הביא אותו בזמן ההפסקה לאצטדיון. שלום נכנס למשחק בפתיחת המחצית השנייה, כבש את השער הראשון, אני הבקעתי את הגול השני ושוורץ השלים צמד. ניצחנו 1:3, מכבי תל אביב נבלמה במאבק האליפות".
מכנס , ספר על אלחדד כבלם.
"הכרתי את עמי מצוין, קיימנו במכון וינגייט המון משחקי אימון בין שתי הקבוצות. אלחדד היה מבוקש ומתאים לכל קבוצת צמרת, אבל באותה תקופה מרכזי הספורט של הפועל ומכבי לא העבירו בקלות שחקנים ממרכז למרכז. אין ספק שמעבר של עמי למועדון גדול הייתה עושה גדולות לקריירה שלו. הוא היה ספורטאי למופת".
חדד גדל בגבעת אולגה. "כל מה שקיבלתי בחיים זה משם, מחיי החברה ועד הביטחון בחיים, ילדות הכי מאושרת, כזאת שאני לא רואה היום אצל ילדים. גבעת אולגה של ילדותי התנהלה סביב בתי השכונה, המון ילדים בשכונה מוקפת רקפות וכלניות, עליהם הקימו מגרשי כדורגל מחימר".
בגיל 15 עבר להתגורר בחדרה. "אמרו לי ללכת ולנסות להתקבל להפועל חדרה, הקבוצה המובילה בעיר. אז היו בעיר גם קבוצות מכבי חדרה והפועל נחליאל ששיחקו בליגה הארצית. המאמנים רפי אביטן ואלי זוביב קיבלו אותי לקבוצת הנערים ומיד עליתי לקבוצת הנוער".
מי היה השחקן הנערץ ביותר עליך בילדותך?
"בנימין בלנרו. מי שלא ראה את בלנרו משחק כדורגל פספס את אחד השחקנים הגדולים בישראל. היו לו כדרור בלתי נתפס, שליטה נפלאה בכדור ובעיטת בננה מושלמת. בלנרו הוא מסוג הכדורגלנים שהקדים את זמנו. עצוב היה לי שלא רבים הגיעו להלוויה שלו כשהלך לפני שנים לעולמו. הוא היה נוהג להגיע למשחקי הבית של הפועל חדרה. אוהדים רבים המתינו מחוץ לחומה ולא רכשו כרטיסי כניסה עד שבניומין הגיע. היה להפועל חדרה אוהד שעבד כסבל, כינו אותנו 'פושקש'. הוא היה ממתין במרחק קטן מהמגרש, וכשבלנרו נראה מתקרב פושקש היה רץ לעבר האוהדים ובגרמנית צעק 'בניומין אי קומינג'. זה היה האות לאוהדים להיכנס למגרש".
לפני גיל 18 אלחדד עלה לסגל הבוגרים. "בשנים ההן היה נהוג לקיים בסוף השבוע משחקי אימון בין קבוצת הנוער לבוגרים. ב-1973, אחרי מלחמת יום כיפור, אימן אותנו נחום סטלמך. במשחק הנוער נגד הבוגרת שיחקתי טוב מאוד, הבלם שלנו חיים טל שוחח עם סטלמך, שהעלה אותי לקבוצה הבוגרת".
ב-1975 זכו אלחדד וחדרה בתואר ראשון - גביע הליגה. "באוקטובר 1975 ניצחנו בבלומפילד את הפועל תל אביב. יעקובובסקי כבש את שער הניצחון, 0:1".
מה הייתה אז הפועל חדרה לעיר?
"בתחילת שנות ה-70 היו בחדרה כ-30 אלף תושבים, למשחקים הגיעו כ-4000 צופים, לאימונים באו מאות אוהדים. הכדורגל היה סוג של דת מקומית. אחרי משחק יצאנו לבלות או לבתי הקולנוע, שם דיברו רק על הפועל חדרה".
ומה החיבור היום למועדון?
"אני צופה בכל משחקיה של הקבוצה, אבל למשחקי הבית באצטדיון בנתניה מגיעים כאלף צופים בלבד, בעיר בת 110 אלף תושבים. היו"ר אורן גולן מבצע עבודת קודש, אבל המשימה עכשיו היא לשרוד בליגת העל עד שיהיה לקבוצה מגרש ביתי בעיר, אחרת זה יהיה לא פשוט לשרוד. משלימים עכשיו בניה של מתחם אימונים מפואר בחדרה, אבל זה לא מאפשר לקבוצה הבוגרת לשחק. חובה למשוך עוד ארבע שנים עד שהמגרש החדש יושלם, בעזרת השם".
אחיו של עמי, יגאל, צעיר ממנו בשש שנים. "הספקתי לשחק איתו בהפועל חדרה. יגאל הוא מלך שערי הפועל חדרה בכל הזמנים, בליגה ובגביע. היום הוא רואה חשבון מוכר מאוד".
היו גם משחקי דרבי בעיר?
"היו משחקי דרבי נגד מכבי חדרה, בשורותיה שיחקו שחקנים שלא מצאו מקום בסגל של הפועל. בדרבי אחד בליגה השנייה שיחקתי מול חבר שלי כאח לי, נאור לובין. נכנסתי בו בלי חשבון, וההורים שלו התלוננו איך אני עושה משחק כזה נוקשה מולו. להפועל נחליאל הייתה קבוצה טובה, שחקנים ממנה עברו להפועל חדרה".
בנבחרת ישראל הוא לא שיחק ("היו בכדורגל בלמים יותר מקושרים ממני") וב-1976 חווה אכזבה - ירידה לליגה א' ("סיימנו במקום ה-16 מתוך 18 קבוצות, יחד עם בני יהודה ורמת עמידר"). ואז הגיעה הדרמה מול בני יהודה. "הגענו למשחק האחרון בשכונת התקווה עם שתי נקודות יותר, אבל הפרש שערים גרוע משמעותית. היינו זקוקים לתיקו כדי לחזור. ירד גשם זלעפות, המגרש בשכונה היה מלא עד אפס מקום. האווירה הייתה ממש מפחידה, שלום שוורץ פחד להבקיע. שמרתי על מלך השערים שלהם אהוד בן טובים, במהלך עלייה לכדור גובה בן טובים דקר אותי עם חוד סיכת 25 שנות מדינת ישראל. המאמן אורי וינברג התלונן לשופט אברהם קליין שהבטיח לשים לב. המשחק הסתיים ב-0:0 שהספיק לחדרה לעלות ליגה. האוהדים בשכונה השליכו עלינו ועל האוטובוס אבנים, נהג האוטובוס נכנס ללחץ, במקום להגיע להרצליה הוא נסע למרכז העיר חולון".
פנינו גם לבן טובים, כדי לבדוק מה הוא זוכר מהאירוע: "לא היה ולא נברא, אני לא עשיתי מעולם לאלחדד או לשחקן אחר דבר כזה לא הוגן וספורטיבי עם סיכה. רבים משתמשים בשם שלי לאמירות כאלו ואחרות וזה מצחיק אותי. תודה שהתקשרת אלי, יש רבים שאפילו לא שואלים אותי וכותבים".
1978/79 - ירידת ליגה נוספת. "הייתה לנו עונה לא טובה של מאבקי תחתית, ירדנו ליגה יחד עם הפועל ירושלים וראשון לציון. בגביע הלך לנו טוב יותר, בשמינית הגמר עברנו את הפועל תל אביב בפנדלים 2:4. ברבע הגמר הודחנו ע"י בני יהודה, גם כן בפנדלים".
"הסיפור של שוורץ בנושא מיטות הילדים שלו מסביר הכול. היה מעט כסף, וברור מדוע כוכב כמוהו עזב להפועל חיפה, הוא היה שחקן ענק שנולד בחדרה פעם בחמישים שנה".
אין כסף בקבוצה, מציעים לך לעבור למועדון אחר.
"לאחר 10 שנים בהרכב הפותח, אפשרו לי לעבור. נפגשתי עם משה דדש ובית"ר ירושלים, אבל החלטתי לא לחתום שם. הייתה פגישה עם דוד סולמי בהמלצת יעקב גרונדמן לחתום בבני יהודה, אבל זה לא הבשיל לחתימה בשל התנאים שהוצעו לי. במקומי הוחתם בבני יהודה קובי סגל".
כמו שוורץ, גם הוא קיבל הצעה מהפועל חיפה. היא הייתה בסדר גמור, אבל אז הפועל חיפה התאמנה ושיחקה באצטדיון בקריית חיים. הנסיעה לשם דרך עומס התנועה מאזור התעשייה בחיפה גרמה לי לסרב להצעה הזאת".
קריית חיים רחוקה לך, אבל דווקא לקרית שמונה נענית בחיוב?
"ערב אחד אני מגיע הבייתה, ואורי וינברג משאיר לי הודעה להתקשר אליו. וינברג היה המאמן שלי בצבא בפיקוד צפון ובהפועל חדרה. הוא הציע לי להצטרף להפועל קריית שמונה, תחת חוזה כספי מעולה".
אחרי קרית שמונה חזר אלחדד לעוד שלוש עונות בחדרה. "זה לא היה כמו בהתחלה, חזרתי לא באותו כושר. עברתי להפועל טייבה, נצרת עלית, וסגרתי מעגל בהפועל גבעת אולגה".
לאחר הפרישה אימן אלחדד את הפועל טייבה, הפועל חדרה, מכבי חדרה והכח רמת גן.