"לקראת עונת 1984/85 פנה אלי עו"ד בשם מתי שהיה נציג חברת 'אופנת ברוך', מאמצת מכבי תל אביב, והציע לי לעבור לקבוצה, תחת המאמן יצחק שניאור. בהמשך ראשי מכבי תל אביב פנו להפועל יהוד. המהלך הצריך אז את אישור מרכז הפועל. בעסקה סיבובית של שחקנים ממרכז מכבי לקבוצות ממרכז הפועל אישרו את מהלך, עברתי בהשאלה לשלוש שנים, תמורת 32 אלף דולר, אחרי שהפועל יהוד ירדה בעונת 1983/84 מהמקום האחרון. הגשמתי חלום של כל ילד ביהוד.
"במשחק הראשון בבלומפילד התלבשנו בחדר העליון בין השערים 7 ל-8. עמדתי דקות ארוכות מול הראי, כדי להיות בטוח שאני לא נמצא בתוך חלום, אבל זאת הייתה המציאות - להיות בחדר ההלבשה לצידם של מוטי איוניר, בני טבק ושאר הכוכבים. לעלות למגרש בבלומפילד היה לצעוד גבוה מעל העננים, ממש שוק חיובי עם המון תקוות להצלחה. פשוט האמנתי בעצמי".
איך קיבלו אותך במכבי תל אביב?
"המנהל פאפו ישראלי ומנהל המשק בועז רימון דאגו לכל דבר, השחקנים קיבלו אותי כאחד מהם, השכר, שלא כמו בהפועל יהוד, שולם בזמן, כמו שעון. האימונים של שניאור היו מקצועיים וברמה גבוהה מאוד".
אבל על המגרש לא הייתה לך הצלחה.
"אם לא הצלחתי במכבי תל אביב, זה אומר שלא הייתי מספיק טוב, בלי שום תירוצים. בהפועל יהוד הייתי מבקיע בכל עונה שמונה, תשעה שערים, ופתאום רק גול אחד. אלו העובדות, אני לא אחד שבא להגיד אני, אני ואני, כי אני לא כזה, לא היו לי טענות".
בדרבי בעונה הראשונה שלו בלחסן חווה את האנרגיות של מכבי תל אביב עם 0:3 אדיר שקטע בצורת ניצחונות צהובה בת שש שנים ("דיבורים לאורך כול השבוע כמו לפני מלחמה. חגיגה אדירה", אבל שניאור סיים את דרכו בסוף העונה ולעמדת המאמן הגיע שמעון שנהר. "הוא עשה שינויים רבים בשחרור וברכש של שחקנים, בהם משה גריאני. שנהר לא רצה אותי במכבי תל אביב, הוא נתן לי לשחק רק 14 משחקים, רובם כמחליף. בקיץ, לקראת העונה השלישית שלי היה ברור שלא אמשיך, ניסו להעביר אותי למכבי יפו, מהלך שלא יצא לפועל. בתחילת העונה השלישית שלי, שיחקתי משחק אחד בלבד נגד בית"ר ירושלים, וכך תם פרק הכדורגל שלי במועדון הענק הזה. עד היום מזכירים לי רבים את ימי מכבי תל אביב שלי, מעניין להיזכר".
שניאור תמך ועשה הכול כדי שתצליח?
"איציק שניאור היה עבורי כמו אלוהים, הערצתי אותו, הוא ריגש אותי מאוד, בן אדם משכמו ומעלה. הוא הזמין אותי פעם למסעדה לשיחת עידוד, בפעם אחרת הגעתי לביתו, הוא עשה הכול שאצליח במכבי תל אביב ,דברים שאני זוכר באהבה עד היום".
וכלכלית?
"כשהגעתי למכבי תל אביב, התחלתי ללמוד ליטוש יהלומים, עובד בשעות הבוקר, ואחר כך הכדורגל. רכשתי דירה, אני מסודר כלכלית".
יצחק בלחסן נולד ב-31 במאי 1962. ההורים עלו מטוניס, אחרי קום המדינה, תחילה לזמן קצר לירושלים ובהמשך לעיירה יהוד. "אנחנו 6 אחים ושתי אחיות. אני נשוי לטובה, אותה הכרתי בגיל 13, אני הייתי בן 16. יש לנו שני ילדים, הדר ורז, ונכד בשם עומרי. אני מגדל סחלבים וחבר באגודה הישראלית לסחלבים, מקיימים מפגשים והרצאות. העיירה יהוד של שנות השישים ואמצע השבעים הייתה רחוב אחד, בית קולנוע, פלאפל ומרכז קטן ברחוב שהיום הוא רחוב סעדיה חתוכה. והיה מגרש הכדורגל של הפועל יהוד, אליו הגיעו אלפיים לצפות בכדורגל המקומי. למדתי ביסודי בבית הספר 'הרצל' ובתיכון במקיף יהוד, למדתי מכניקה עדינה, והייתי עשרות שנים בבורסה ליהלומים".
הוא גם היה אתלט טוב: "פגשתי לפני זמן לא רב את המורה שלי לספורט, יוסף 'פיקו' גולדשטיין, שסיפר לי כי שיא בית הספר בקפיצה לרוחק 6.32 מטר עדיין קיים ולא תוקן עד היום".
איך התחיל הכדורגל שלך ביהוד?
"בגיל 10 הגעתי לקבוצת הילדים של הפועל יהוד, תחת המאמן פרץ קלדרון מפתח תקווה. הוא קידם אותי, כשגם אבא שלי ציון ז"ל, שהיה בעצמו כדורגלן בקבוצה בטוניס, נתן לי עצות מקצועיות והיה מאושר לראות אותי בקבוצת כדורגל בישראל. בעונת 1975/76 נסעתי למגרש הישן בראשון לציון עם חברים וראיתי בישיבה על עץ אקליפטוס את שאול ששון כובש את שער הניצחון על הפועל ראשון לציון, עושה היסטוריה ומעלה את הפועל יהוד מליגה א' דרום לליגה העליונה, אז הלאומית. אני זוכר את החגיגות ביהוד לאחר המשחק וההצטרפות לגדולות. באותה תקופה הערצתי את שחקני יהוד, מהשוער אריה חביב ועד לאחים ששון, התאהבתי בחולצה מספר 14 של יוהאן קרויף, אהדתי גם את עודד מכנס וחיים בר".
ואז אתה מוזמן לנבחרת הנערים.
"הוזמנתי לנבחרת הנערים ע"י מוישיק מאירי, הייתי שם תרופה קצרה, ויחד עם איל אקשטיין מהפועל תל אביב, שהיה אמור להיות הדבר הבא בכדורגל שלנו, הוקפצנו לנבחרת הנוער (אקשטיין נפצע בהמשך בשרירי הבטן ונעלם מהכדורגל - א.ג.). בנבחרת הנוער שיחקתי תחת המאמן האנגלי ג'ק מנסל".
בגיל 16 וחצי הוא עלה לקבוצה הבוגרת. "הפכתי לשחקן מהמניין, הייתי הינוקא של הקבוצה, כשרוב השחקנים היו בני מעל 25 שנים. היה מרגש להיות עם האחים ששון, יהודה דוקש, חזום חזום, דני שפינר, הפכתי להיות כמו הבן שלהם".
מה הסיפור עם ההצעה מקליבלנד?
"בגיל 17 צורפתי למסע הפועל יהוד לארצות הברית. קיימנו מספר משחקים וההנהלה קיבלה מקליבלנד לרכוש אותי. הם דיברו איתי, אבל ההצעה ירדה מהפרק". אחר כך הגיע הגיוס לצה"ל, שבתחילתו היה בלחסן בשארם א שייך והועבר בהמשך לחוליה עורפית ברמלה.
שוקו נומדר טען לפניך שאתה שחקן מתנשא.
"הוא כמובן טועה בענק, הייתי בחור בישן, נחבא אל הכלים, חברתי טובה הייתה תמיד לצדי בטוב וברע. שלומי שבת ביקר בארצות הברית את הכדורגלן לשעבר עוז פנחסי, שאמר לו 'בלחסן יכול להבקיע שלושה שערים במשחק, ובסיום הוא עוזב והולך לתפוס פרפרים, יש לו אופי של אוהד, לא מכור למשחק, גומר לשחק והולך הבייתה' . האמת שאהבתי כדורגל, אבל הדברים שנאמרו נכנסו מפה ויצאו משם".
"לפני חודש וחצי, במסגרת פגישה בביתי של שחקני עבר, הגיע לאירוע זאביק זלצר. התרגשתי כמו ילד קטן, לפגוש את זלצר, המאמן הגדול והנערץ עלי בהפועל יהוד. הוא טיפח אותי, קידם והפך אותי לאחד המובילים בקבוצה. באחד המשחקים הוא החליף אותי, התחלתי לבכות. ניגש אלי גבי רוזנדורן ז"ל ושאל למה אני בוכה. 'אין שחקן כמוך, זלצר יודע את הסיבה', אמר לי. בערב הגיעו זלצר ורוזנדורן אלי הבייתה. זלצר הרגיע אותי, הסביר כי החילוף היה כדי לאפשר לי לנוח, ולא כי שיחקתי לא טוב. הוא הבהיר לי כי בהמשך הדרך אני אתקדם לפסגות גבוהות בכדורגל , הוא התייחס אלי כמו אל הבן שלו".
בגביע ההיסטורי של יהוד אתה לא משחק בגלל סיפור הזוי.
"שיחקתי עד שמינית הגמר נגד מכבי תל אביב, תיקו מאופס בראשון, ניצחון ענק במשחק החוזר 0:2. הייתה נזילה של הצנרת במקלחת, עליתי לתקן ופצעתי את עצמי, חתך גדול מאוד באזור העין, אסרו עלי להתאמן, בטח שלא לנגוח, היה אסור להרטיב את המקום. לא שיחקתי בשני המשחקים בהם הדחנו את מכבי חיפה מרבע הגמר. התלבשתי בחצי הגמר בו ניצחנו את בית"ר ירושלים 0:1 מהגול הנהדר של פיני דרורי, הראשון שעשה את תנועת האווירון אחרי שער. גם בגמר התלבשתי, אבל לא שיחקתי".
אחרי ה-0:1 הגיעה חגיגה בלתי נשכחת תחת ראש העיר הגדול והנערץ סעדיה חתוכה. "חתוכה היה האבא של העיר יהוד והפטרון של קבוצת הכדורגל יחד עם בנו עופר. עבורנו הוא היה כמו האבא, דאג לכול דבר. אחרי הזכייה בגביע המדינה, חתוכה דאג לחלק לכל בית בעיר כדורגל חדש, והגביע העמיד את העיר על גלגלים, כמו חגיגות יום העצמאות. עבורי, אי השיתוף שלי בשל הפציעה המטופשת במקלחת היה אכזבה ענקית, הרי יכולתי לסדר את הצינור במועד אחר או להזמין בעל מלאכה, כנראה שיעמם לי, עשיתי שטות גדולה".
בעונת 1982/83 במשחק האחרון אתה מציל את יהוד מנשירת ליגה.
"הפועל יהוד אירחה בבית את האלופה של העונה הקודמת, הפועל כפר סבא, לקרב דרמטי בו המפסידה יורדת לליגה הארצית. התוצאה בהפסקה הייתה 0:1 להם, אנחנו יורדים ליגה, אבל אז נכנס למגרש שלום רוקבן, הוא עשה בלגאן בהגנה של המאמן דרור קשטן, כבשתי שלושה שערים, ניצחנו 1:3 ונותרנו בליגה העליונה. שבועות רבים לא יכולתי להסתובב ברחובות יהוד, כולם חיבקו אותי באהבה גדולה".
בקיץ אתה פוגש בים חבר ששיחק בקבוצה.
"יצאתי לבילוי בשפת הים, נכנסתי למים, ומולי יצא שחקן העבר של המועדון מיכאל יחיא, המוכר בכינוי ז'ירז'יניו. האחים שלו היו גם כדורגלנים. הוא שאל אדם שהיה לצידו 'אתה יודע מי זה?' והצביע עלי. הבחור השיב מיד 'זה איציק בלחסן, הוא מפורסם ביהוד, יותר מקוקה קולה'".
עונת 1983/84, יהוד נושרת ליגה, תם עידן.
"העונה הזו הסתיימה במפח נפש, סיימנו במקום האחרון בטבלה, עידן אדיר שהביא אושר לתושבים והציב את העיירה על מפת הכדורגל תם לו. אין לי הסבר להתרסקות, זה כמו לשאול עשרה אנשים על אירוע מתמשך מסוים וכל אחד יספר סיפור אחר. בסוף פשוט ירדנו".
מה קורה היום ביהוד מבחינת קבוצת כדורגל בכירה?
"התהילה נעלמה. הקבוצה בליגה ג', יש כאן בית ספר לכדורגל. זה כואב לי מאוד, ההבדל בין אז להיום הוא בלתי מובן".
ומה קרה בסוף הקריירה שלך ככדורגלן?
"אחרי עזיבת מכבי תל אביב רכשתי את כרטיס השחקן שלי מהפועל יהוד. עברתי לשחק בבית"ר תל אביב תחת המאמן אריה רדלר. ניסיון לעבור למכבי יפו לא עלה יפה, עברתי למכבי פתח תקווה תחת המאמן האנגלי ג'ק מנסל ועוזרו גדי כרמלי, המשכתי לבית"ר רמלה והחלטתי לפרוש לפני גיל 32 מכדורגל. היום אני משתתף בליגת הכדורגל של 'כדורגל הליכה' בקבוצת 'המכתש' של רמת גן תחת אברהם לב הענק".