"לקראת עונת 1983/84 חתמתי על חוזה בהפועל באר שבע, תחת המאמן אליהו עופר. אז, לפני 40 שנה באר שבע הייתה אחרת, רחוקה מהעיר הגדולה של היום. כשהגעתי לאימון עם רכב האוטוביאנקי החדש שלי, הם חשבו שזה מרצדס חדש יוקרתי. שוחחתי עם חלק מהשחקנים והייתי המום מהשכר הנמוך שהם קיבלו בחוזים שלהם.
"היחסים שלי עם שלום אביטן לא היו טובים, לדעתי הוא עשה הכול כדי שלא אשחק באופן קבוע, הלך לעופר ופעל בנושא. קרו דברים, שמו לי הרבה רגליים. הייתי מסיים את האימון ונוסע הבייתה, לא היו שם הרבה מקומות לבילוי או בתי קפה כמו עכשיו".
תן דוגמה.
"באותה עונה סיימנו בליגה במקום השביעי. ברבע גמר הגביע סיימנו נגד הפועל תל אביב בתיקו 2:2, הבקעתי את אחד השערים. גם במשחק הגומלין סיימנו לאחר הארכה ב-2:2, כבשתי שער וגם פנדל בבעיטות 11 מטר. ערב הגמר נגד הפועל לוד שהינו בבית מלון בבת ים, באימון המסכם תורגלתי בהרכב הפותח, עופר אמר לי שאפתח. ההפתעה שלי הייתה ענקית כשלא פתחתי לבסוף. הוא הכניס אותי רק 10 דקות לפני סיום הזמן החוקי. המשחק הלך לבעיטות הכרעה בפנדלים, יספסתי פנדל, הפסדנו 2:3 והגביע הלך ללוד. אני יכול להגיד שנשארתי בהפועל באר שבע, רק בשל החוזה הכספי המצוין עליו חתמתי. אחרי שעזבתי באר שבע הביאה את דוביק רמלר".
הרצל פיטוסי בקרוב יחגוג 70. הוא נולד ב-24 במאי 1953. "הורי עלו לישראל לאחר קום המדינה מטריפולי, לוב. אנחנו תשעה ילדים, ארבע בנות וחמישה בנים, אני הבנימין בחבורה. גדלתי בפרדסיה, בצריף ארוך של חדר אחד, גידלנו תרנגולות ועצי פרי. לאבא הייתה חנות מכולת צנועה בחדרה. בהמשך עברנו להתגורר ברחוב פתח תקווה בנתניה. בבית הספר היסודי למדתי בתחכמוני, בית ספר ממלכתי דתי. יותר מכל אהבתי את הריצה בשכונה סביב הכדורגל. אני נשוי פלוס שלושה ויש לי חמישה נכדים. כדי להעביר את הזמן, מעבר לפרלמנטים עם החבר'ה, אני עובד שלוש פעמים בשבוע כנהג מונית".
איך התחיל הכדורגל והפריצה קדימה?
"בשכונה בין הבתים היו שטחי דשא, עליהם שיחקנו כדורגל אחרי הלימודים. למכבי נתניה היה סקאוט בשם יוליוס שהגיע לצפות בילדים, פחדתי כשראיתי אותו. כשהוא קרא לי ברחתי הביתה. יוליוס בירר מי אני, הלך אל אחי הבכור ברוך שהיה מוכר בעיר. הוא שכנע את אחי לשלוח אותי לקבוצת הנערים של מכבי נתניה, אל המאמן ישראל פליישר שקידם את היכולות שלי. השקעתי מאמץ גדול ועליתי במהירות לקבוצת הנוער".
בהתחלה תופקד כבלם. "הייתי בעמדת הבלם האחורי, ליברו. הוזמנתי לנבחרת הנוער לצדם של רוני לוריא, אורי סלימן, אבי בנימין ועוד".
אבל אתה מוכר כחלוץ כובש שערים. איך זה קרה?
"שיטת משחקי אליפות הנוער נקבעה אז בטורניר משולש של שלושת המחוזות - צפון, מרכז ודרום. שיחקנו נגד אלופת מחוז הצפון הפועל קריית חיים , בבוקר המשחק החלוץ המצטיין שלנו, בני רובינשטיין, חלה ושוחרר מהמשחק. המאמן שלנו היה שמואל פרלמן שקרא לי לשיחה קצרה והודיע לי כי את עמדת החלוץ המרכזי הוא מפקיד ברגליים ובראש שלי. הוא לא נתן לי אפשרות להגיב, אני הצנטרפור של מכבי נתניה. ניצחנו את הפועל קריית חיים 1:2, כבשתי את שני השערים והפכתי לחלוץ של הקבוצה ובהמשך הקריירה".
מי היו שחקני ההשראה שלך?
"השחקן הראשון שאהבתי והערצתי היה מוטל'ה שפיגלר. נשארתי לאימונים שלו, עקבתי אחריו במשחקי השבת. כששפיגלר אימן את מכבי יפו, הוא רצה שאגיע לשחק אצלו, מהלך שלא יצא לפועל. הערצתי את אלי בן רימוז', שהזכיר לי את יוהאן קרויף וג'ורג' בסט".
בעונת 1970/1 עלה לבוגרים. "זו הייתה עונת האליפות הגדולה של מכבי נתניה ודוביד שוויצר בעמדת המאמן. היה לשוויצר הרכב התקפי. השחקנים הצעירים היו רק שחקני השלמה לאימונים ועל הספסל. החלק שלי בתואר היה ששותפתי במשך 20 דקות כמחליף באחד המשחקים, כשהאליפות כבר הוכרעה".
וכמנהג הימים ההם, יאללה בלגן?
"ראיתי שהקריירה שלי לא הולכת לכיוונים טובים, התחיל בלגן. התעקשתי לעזוב את הקבוצה למועדון אחר, רציתי לשחק כדורגל ולהוכיח שאני שחקן ראוי לכדורגל הישראלי. השחרור הגיע, אבל לא בקלות. לא היה מי שיסדר אותי כמו שהיה לשחקנים אחרים בכל המועדונים, שלחו אותי לטירונות קרבית בחטיבה אחת של גולני. הבנתי שכדורגלן לא ייצא ממני בשירות של שלוש שנים בגולני. עשיתי את הבעיות הרגילות, הייתי בטירונות בעיקר שומר מאהל עד שהועברתי לשלישות ברמת גן. עברתי לשחק במכבי הרצליה, הרס"ר בבסיס, יעקב קרפ, היה אוהד שרוף של מכבי פתח תקווה והוא אפשר לי לצאת לאימונים ".
אחרי הרצליה הגיע לבית"ר נתניה. "עונת 1975/76 הייתה עונה התקפית טובה שלי, בית"ר נתניה סיימה במקום השני בליגה השנייה, ליגה א' אז, אחרי הפועל עכו, ופספסה את ההעפלה לליגה הלאומית בנקודה אחת. השמירה עלי הייתה הדוקה ונוקשה. המאמנים אמרו 'אתה לא משחק, גם פיטוסי לא נוגע בכדור' . במשחק נגד הפועל ראשון לציון כבשתי שלושה שערים והבלם שלהם שיחק בפראות ופגע בי שוב ושוב, לא הבלגתי, הכנסתי לו אגרוף מהמם וראיתי כרטיס אדום. כבשתי 19 גולים".
התחנה הבאה הייתה המשמעותית ביותר בקריירה שלו. "הוזמנתי לפגישה עם ראשי מכבי פתח תקווה אריה זייף, דני בגלייבטר ונחמן מנדל. הגשתי את ההצעה הכספית שלי, 50 אלף לירות לא כולל מענקים. ראיתי שהם כמעט נחנקו מההצעה, אבל ביום למחרת הגיע דני בגלייבטר וסגר את החוזה, הגעתי לאימון והכול היה סגור וחתום".
הוא לא פתח טוב את העונה. "בדיוק פתחתי בנתניה בית קפה שהיה מאוד מוצלח והכניס לי כסף טוב, השלמתי את רכישת הדירה החדשה בעיר דרכו. בסיבוב הראשון ממש לא פגעתי, הסיבה הייתה שעבדתי בבית הקפה עד השעה 2:00 לפנות בוקר והאימונים והמשחקים נראו בהתאם. עזבתי את בית הקפה, חזרתי למסלול הכדורגל, תחת המאמן לייזר שפיגל עלינו חזרה לליגה העליונה יחד עם בני יהודה. כבשתי עשרה שערים".
בעונת 1978/79 אימן את מכבי פתח תקווה נחום סטלמך. "כילד הוא היה השחקן הנערץ עלי, אהבתי מאוד להתאמן תחת איש כדורגל ענק כמוהו, בן אדם מדהים. שרדנו בקושי את העונה, לא ירדנו ליגה. בתחילת העונה יצאנו למחנה אימונים ומשחקים באירופה. בצרפת שיחקנו נגד בורדו, נתתי גול גדול. בערב מנהלי בורדו הגיעו למלון וביקשו להיכנס למו"מ לרכישת מספר 10 עמדתי לפני חתונה והנושא כמובן פוספס".
בעונת 1979/80, הגיע רגע גדול - הדרבי של פתח תקווה שבו מכבי הביסה את הפועל 1:5. "היה רוב לאוהדי הפועל, 5000 שלהם, כאלף של מכבי פתח תקווה. ההגנה של הפועל שמרה עלי, ניסים כהן היה חופשי . הוא התעלל בשחקנים שלהם, העביר להם שוב ושוב בין הרגליים. שחקן שלהם נפל וכהן המתין שיקום והעביר לו שוב בין הרגליים. עם נסים כהן הייתה לי טלפתיה במשחק, הוא היה עבורי כדורגלן מושלם, היה גם כייף לשחק עם קשר ענק כמו יצחק מקמל המהנדס. הפועל פוצצו את המשחק. זה היה משחק שבו לא כבשתי. היו לנו עשרות אוהדים שנצמדו בסיום לשחקנים, בהם האוהד מספר 1 ראובן שבי. אני זוכר את האושר על פניו מהניצחון ההוא, חיוך שלא נמחק מהתודעה".
מאמן ענק נוסף שלו היה יוסלה מירמוביץ', "איש כדורגל גדול. הוא נתן לנו לשחק חופשי, כדורגל התקפי, לא צעק על שחקנים, מה שהיה לו להגיד הוא אמר לשחקן בשקט בשיחה או בתרגול באימון".
את עונת 1980/81 סיים כמלך השערים. "מכבי פתח תקווה סיימה במקום הרביעי, הבקעתי 22 שערים יפים, הייתי בכושר שיא".
מי לאורך הקריירה שלך היו הבלמים שהיה לך קשה נגדם?
"היה לי קשה נגד בלמים קשוחים ששיחקו חזק מאוד ובנוקשות שיכולה לסיים קריירה. היה לי קשה במיוחד נגד מוצי ליאון, איצ'ה דרוקר, רחמינוביץ' וג'אנו . דווקא חיים בר הקשוח ביותר לא שיחק נגדי בפראות, היינו חברים טובים. הגנת הענקים של הפועל כפר סבא שיחקה נגדי בהגינות ספורטיבית".
מכבי תל אביב כבר סגרה איתך על חוזה ארוך טווח.
"נפגשתי עם מנהל מכבי תל אביב יעקב קסטנבויים, לבד ללא פרקליט מלווה. סגרנו על חוזה למשך שלוש שנים תמורת דירה, פלוס משכורת מסוימת ופרמיות. הייתי מאושר לעבור לאחת הקבוצות הגדולות ביותר בכדורגל הישראלי, עם השמות הגדולים , האליפויות והגביעים. חלמתי לשחק בבלומפילד מלא ולא מול היציעים הכמעט ריקים של מכבי פתח תקווה".
אלא שהמעבר הזה לא קרה. "זאביק זלצר הטיל וטו חד משמעי על השחרור שלי. לפני כחודש נפגשתי עם זלצר והוא אמר לי כי הוא רצה אותי אצלו ולא היה מוכן לשחרר אותי. הפעלתי אז לחצים על ראשי המועדון, במכבי תל אביב המתינו למעבר שלי. אמרתי למכבי פתח תקווה להשוות את ההצעה שלהם, אחרת לא יעזור כלום".
ואז הפתעה?
"טילפן אלי מנהל מכבי פתח תקווה גדי כרמלי, הגיע לאסוף אותי והסיע אותי לרחוב המסגר בתל אביב. עצרנו בסוכנות מכירת רכבים, וכרמלי אמר לי 'תבחר לך איזה מכונית חדשה שאתה רוצה, מחר היא שלך'. הוא הוסיף כי הווטו של זלצר הוא חד משמעי. בחרתי ברכב לנצ'יה דלתה ישר מהניילונים. נשארתי עונה נוספת במכבי פתח תקווה, טעות גדולה כי מכבי תל אביב הייתה צריכה להיות הקבוצה הבאה שלי ובהחלט זה צף אצלי גם היום".
ממכבי פתח תקווה פיטוסי הגיע לעונת נפל במכתש. "עברתי להפועל רמת גן עם ציפיות לצמרת עליונה עם שמות כמו טורק, אברהם לב ונמרוד דרייפוס, עונה מגעילה בסיומה ירדנו לליגה הארצית בגלל הפרש שערים מול מכבי יפו".
אחרי באר שבע היו לו גם שנתיים בהפועל לוד. "היה לי קשה שם. דיברתי עם המאמן אהרון קפיטולניק וחשבתי לשוב לעסקים, אבל אז פנה אלי מאמן הפועל אשדוד ג'קי דקל והציע לי להצטרף לקבוצתו בליגה ב'. הוא אמר לי שהכסף שם טוב יותר מהליגה הלאומית. אמרו לי לעלות לאוטובוס אגד, ולרדת בתחנה הסופית, שם המתינו לי מנהלי אשדוד שלקחו אותי למועצת הפועלים. דרשתי חוזה כספי גבוה, הם שלחו אותי עם הקפטן שלהם רפי נידם לאכול צהריים במסעדה ולחזור. כשחזרתי החוזה היה חתום, ביקשתי להוסיף חותמת רשמית וזה נעשה במהירות. היו לי שם 3 שנים גדולות, קהל ענק ואוהד, נהניתי מכול יום בקבוצה, עלינו מליגה ב' עד לליגה הארצית".
מאשדוד הגיע להפועל אשקלון. "המאמן ערן קוליק הציע לי לחתום בקבוצתו, קיבלתי מענק חתימה גבוה במיוחד. פתחנו את העונה בליגה א' בשלושה ניצחונות, במשחק הרביעי עשינו בבית תיקו נגד הפועל בית שמש, יצאתי מהמגרש לרכב בליווי משטרתי. למחרת החזרתי את המענק הכספי ופרשתי מכדורגל".
אתה מתגורר בנתניה, מזהים אותך האוהדים?
"נתניה היא עיר שונה, אינה מזכירה את העיר שהכרתי, לא כמו פעם כשאנשי תל אביב היו באים לבלות בה. מרכז העיר אינו מזכיר היום כלום מהימים שלפני 40 שנים, העיר התחרדה, בשישי כמעט הכול סגור. האוהדים המבוגרים מזהים אותי בקלות, הצעירים לא יודעים מי אני. אני לא רואה כדורגל ישראלי, הוא לא מעניין, אני אוהב כדורגל איטלקי ונהנה מנאפולי. מפגשי שחקני העבר עושים לי טוב, הזיכרונות מהימים ההם עושים טוב לנשמה".