"בין אוגוסט 2001 למרץ 2002 הייתה, לדעתי, התקופה הכי יפה בהיסטוריה של הפועל תל אביב. היה חיבור ענק ומדהים בין האוהדים לקבוצה, הם מילאו את בלומפילד והגיעו לכל מקום באירופה. אלה היו שמונה חודשים שבהם הפועל תל אביב הייתה הדבר הכי מדהים בכדורגל הישראלי".
יותר מ-20 שנה חלפו, ולכפיר אודי יש סיפור לנכדים. זאת אומרת, מטאפורית. "בינתיים אני לא נשוי, הסיפור לנכדים ימתין, אבל הזיכרון חזק. המסע החל נגד קבוצת אררט ירבאן בארמניה. יצאנו במטוס קטן, עצרנו בטורקיה למילוי דלק, המשכנו בטיסה ונקלענו למזג אוויר גרוע. המטוס הנמיך, עלה, הזדעזע מדי פעם, ונוצרה בהלה בתוך המטוס. שחקנים דיברו על אסון המטוס של מנצ'סטר יונייטד ב-1958. זאת הייתה טיסה שלא תישכח. ניצחנו בחוץ 0:2, בגומלין ניצחנו 0:3, כבשתי שער אחד".
המסע תפס תאוצה. "ניצחנו בבלומפילד את גזיאנטפספור 0:1, ובגומלין בטורקיה סיימנו ב-1:1 משער של אוסטרץ'. היריבה הבאה שבאה לבלומפילד הייתה צ'לסי הגדולה, נגדה שיחקנו התקפי במוטיבציה גדולה וראינו שאפשר להדיח אותם. גרשון וקלצ'נקו כבשו את ה-0:2, בדרך לגומלין בלונדון. אלפי אוהדים שלנו מילאו את רחובות לונדון ואת היציעים, אוסטרץ' כבש שוב ומשחק חייו של שביט אלימלך עזר ל-1:1. את לוקומוטיב מוסקבה ניצחנו בבלומפילד 1:2.
המסע למוסקבה היה מיוחד מאוד.
"יצאנו כשבוע לפני המשחק בתחילת דצמבר עם ערמות ציוד מיוחד נגד הקור הרוסי. בעזרת קשרים מיוחדים של ההנהלה עם צסק"א מוסקבה קיבלנו את מתחם האימונים של המועדון לארבעה ימים. התאמנו בקור מקפיא, שלג בלבוש המיוחד. ההכנה הייתה מושלמת, מעל חמשת אלפים אוהדים הגיעו. טיילנו בקרמלין, בליווי שמירה מיוחדת של הרוסים, סיפרו לנו שחלק מהם הגיעו מצ'צ'ניה. בשעת המשחק 40 ק"מ ממוסקבה מזג האוויר היה קפוא, מינוס 16 מעלות, אוסטרץ' כבש במהירות, הלחץ הרוסי נבלם, ניצחנו 0:1. החגיגה בקור על השלג הייתה ענקית, יגאל אנטבי הוריד את החולצה וכמעט הפך לנציב שלג, הבנו את העוצמה של הקהל שלנו".
בהמשך הגיעה פארמה. אחרי 0:0 בבלומפילד הפועל תל אביב ניצחה באיטליה 1:2. "במהלך המשחק ספגתי בעיטה ברגל מפאביו קנבארו. בסיום המשחק נכנסתי לחדר ההלבשה של פארמה, שם הוא היה אחרון. הוא שאל אותי מה אני רוצה, הראיתי לו את הרגל הפצועה. קנבארו קרא מיד 'לואיג'י, בוא מהר'. הגיע איש צוות רפואי איטלקי שטיפל בי במקום. הוא היה חמוד, ביקשתי עבור חבר את החולצה שלו, הוא העניק לי אותה מיד בחיוך . אני חשבתי על עצמי, הילד שבא מיפו, פוגש את קנבארו הגדול. מרגש ברמות".
המשחק נגד מילאן הועבר לניקוסיה בגלל המצב הבטחוני בישראלי. "האוהדים שלנו מילאו את האצטדיון הלאומי הקפריסאי, ניצחנו 0:1 מגול של קלשצ'נקו, הכותרות בארץ ובאיטליה היו ענקיות. האמנו שאפשר לעבור גם את מילאן, אבל הפסד מרגיז 2:0 סיים את הדרך שלנו באירופה והשאיר הרבה סיפורים".
כפיר אודי נולד ב-28 באוגוסט 1979. "ההורים שלי עלו לישראל מקהיר, התגוררו ביפו בשכונת ד', שכונת מצוקה יפואית. באותה שכונה גרו גם שמעון גרשון וישראל מאיה. אהבתי את הכדור ואת הריצה אחריו. המקום אליו הגיעו הילדים היה מתנ"ס רק"ע הקיים עד היום. המאמן המקומי אלי דוידסון לקח אותי תחת חסותו וצירף אותי לנבחרת המתנ"ס ששיחקה בנבחרת השכונות של יפו. למדתי בבית הספר בגבעת התמרים ובעירוני ז'. בבית אהבו כדורגל, אבא ואמא תמכו בי. הגעתי לקבוצת הנערים של הפועל תל אביב, תחת המאמן חלוץ העבר עמיר ליברמן, שמולו סגרתי מעגל כשאימן את קבוצת הוותיקים של הפועל תל אביב בה אני מופיע. בחדר השינה שלי היו תלויים הפוסטרים של אלי אוחנה וחיים רביבו. היום אני מאמן כושר אישי ועוסק ברפואה טבעית שעוזרת לגוף ולנפש".
בקבוצת הנוער אימן אותו חלוץ העבר שבתאי לוי. "הוא זכר אותי וכשעבד בבוגרים עם משה סיני, המליץ להעלות אותי בעונת 1996/97. שבתאי שיפר אצלי יסודות חשובים של חלוץ, כמו כניסה וריצה לשטח חופשי ולא להמתין למסירה לרגל. האמירה שלו שהלכה איתי כל הקריירה הייתה 'כשאתה פורץ לרחבה, שים את הכדור בין העיניים של השוער'. הוא שיפר אצלי את היכולת לשחק עם הגב לשער, כמו חלוץ 9 אמיתי. משה סיני הוא המאמן אשר נתן לי את הבמה".
הוא היה שותף להישג ענק של נבחרת הנערים עם המאמן בני טבק. "הדבר הגדול הראשון שלי בכדורגל. אפריל-מאי 1996, אליפות אירופה לנערים באוסטריה. יוסי בניון היה השחקן המוביל, השגנו ניצחונות על אנגליה 1:2 ועל גרמניה 2:3 מצמד של שלומי דהן וגול של ליאור אפוטה, הגענו לחצי הגמר נגד נבחרת צרפת לה הפסדנו 0:1, ובקרב על הארד ניצחנו את יוון 2:3, הישג בלתי נשכח".
המשחק הראשון שלו בבוגרים היה מול בית"ר ירושלים. "בלומפילד מלא נגד אלי אוחנה, איציק זוהר, שאלוי, רונן חרזי, אבוקסיס ועוד שחקנים שהערצתי. הפסדנו 4:1, אבל היה כבוד להיות על הדשא".
את משחק השרוכים ב-1998 הוא זוכר היטב. "מבחינתי ומבחינת השחקנים והמאמן אלי כהן, האליפות בעונה הזו היא של הפועל תל אביב. ניצחנו את הפועל פ"ת, והמתנו יחד לסיום המשחק של בית שאן ובית"ר. המתח היה עצום, עד לגול הניצחון של ירושלים. האליפות שהייתה צריכה להיות אדומה הפכה לסיפור שלא יישכח".
בחוזה הראשון במועדון היה עדיין חייל. "הפועל תל אביב נתנה לשמעון גרשון, קובי שאלו, ולי רכב פיאט בראבו חדשה. בהמשך מוטי אורנשטיין, אחד מבעלי הפועל תל אביב, עזר לי בחוזה לשלוש שנים לרכוש דירה בראשון לציון".
לנבחרת הוא זומן על ידי ריצ'רד נילסן. "נקבע משחק ידידות נגד נבחרת רוסיה. מנהל נבחרת ישראל סטוצ'ינסקי טילפן וביקש שאגיע לשדרות רוטשילד, למבנה יוקרתי השייך לשגרירות רוסיה, למסיבת עיתונאים של נילסן, בה יהיו שחקנים נוספים. הגעתי למפגש, בו השתתפו כל אנשי התקשורת, ראשי ההתאחדות ורבים אחרים. לפתע התבקשתי לעלות לבמה, לשולחן הכבוד לצידם של גברי לוי, נילסן ושום, כאילו אני הסיפור המרכזי. כל העיניים הופנו אלי. החלום התגשם כשנילסן פרסם את הסגל הלאומי לרוסיה, ואני בתוכו. בן זוגי לחדר היה בן השכונה ביפו שמעון גרשון".
משחק הבכורה בנבחרת היה בפברואר 2000 בקריית אליעזר, נגד רוסיה. "אי אפשר לתאר את ההרגשה שלי, כאילו מרחף בעננים, ישראל ניצחה בתצוגת כדורגל מעולה, 1:4. באדיר כבש צמד, אני שער בכורה ואבי נמני. חזרתי הביתה עמוק לאחר חצות, כל המשפחה חגגו איתי והמתנו לאור הבוקר, לשעה 05:30 כדי להביא את כל העיתונים, לראות את התמונות שלי בגדול ואת מה שנכתב על המשחק ועלי".
המשחק הבא היה נגד גאורגיה באשקלון, שם מזלו לא שפר עליו. "בדקה ה-24, בפריצה שלי לתוך הרחבה, הבלם האורח דחף אותי על השוער שלהם סוסו גרישיקשווילי. הייתה התנגשות קשה, שברתי את הקרסול ואת היד, ניר סביליה נכנס במקומי ואני פוניתי באמבולנס לבית החולים 'ברזילי'. נהג האמבולנס הפעיל את הרדיו, שמעתי את שידור המשחק, וחשבתי איך דברים מתהפכים, איך לפני מספר דקות רצתי על המגרש ועכשיו אני נאנק מכאבים באמבולנס. עברתי ניתוח ברגל וביד, גבס ושיקום ארוך. החמצתי את רוב עונת הדאבל של 1999/2000. כבשתי בעונה זאת חמישה שערים, לא שיחקתי בגמר הגביע בניצחון על בית"ר ירושלים בפנדלים. שיחקתי בנבחרת ישראל גם בעידן אברהם גרנט, עליתי כמחליף במשחק בפריז ב-2004 נגד צרפת, שמרתי על זינאדין זידאן. לא אשכח את התרגיל שלו לאחר כדור קרן, הוא נעלם לי, התגבר על גליץ' של בנדו ועשה מהלך נהדר , מדהים, ללא שער".
היית אחד מ'תינוקות קשטן', שהפך למושג בלתי נשכח.
"נוצר עידן חדש תחת רכישת במועדון ע"י סמי סגול והניהול הכללי של מוישיק תאומים, מוטי אורנשטיין ורפי עגיב. קשטן נתן במה לצעירי הקבוצה כמו פיני בלילי, סלים טועמה, שמעון גרשון, עומרי אפק ואני. הקבוצה התחברה סביב הצעירים, הייתה אווירה של משהו גדול שעומד לקרות. החיבור שלי לרונן חרזי ושלום תקווה קידם אותנו, נוצר דבר נהדר. זאת מבחינתי גאווה גדולה להיות חלק מתינוקות קשטן".
בעונת 2002/03 קיבל פחות דקות משחק, לא מיצה את עצמו וביקש שינוי. "אבא שלי אוהד בני יהודה וכיוון לשכונה. בעזרת סוכני עובד קראוס עברתי לשם, למקום חם ואוהב. בהמשך עברתי למכבי פתח תקווה תחת גיא לוזון לעונת כדורגל נהדרת, מקום שני אחרי האלופה מכבי חיפה, ומשחק חצי גמר גביע המדינה בו הפסדנו למכבי תל אביב 2:1. עברתי בעונת 2005/06 למועדון ספורט אשדוד תחת המאמן יוסי מזרחי. הספקתי לשוב לבני יהודה, עלינו לגמר הגביע בו לא שיחקתי בהפסד תחת ניצן שירזי 1:0 להפועל תל אביב".
ואז חזרת להפועל.
"הייתי קרוב לחתימה במכבי נתניה, התחלתי שם את האימונים, אבל הפועל תל אביב ביקשה שאחזור לשחק אצלה. חזרתי לחצי עונה, לא קיבלתי מהמאמן יצחק שום הזדמנות, הגיע גם אליניב ברדה , ביקשתי לעזוב ונעניתי".
בהמשך שיחק אודי בהפועל רמת גן, תקופה קצרה מאוד בהכח רמת גן וסיים את הקריירה לאחר העפלה עם הפועל ראשון לציון לליגה העליונה.
אתה מתקרב לדת, שומר שבת?
"אחרי שפרשתי מכדורגל , בעקבות בן דודי, רועי כהן, שלקח אותי לשעורי דת, אני שומר שבת, מקיים מצוות , מתחבר לרוחניות של הדת. אני לא חרדי".