"קשה לי לדבר ולחזור אל ימי הכדורגל הגדולים של הפועל חיפה משנות השישים ועד אמצע שנות השבעים. אני כבר בן 76 והזמן ממשיך קדימה מהר, זה כמו לקבל פטיש על הראש, הגיל נגדנו. הבן שלי נשוי לבת של נוחי דנקנר. לפני מספר שבועות, בסוף חודש פברואר, הלך לעולמו בגיל 99 יצחק, אביו של נוחי, כשהוא צלול ודיבר על כל דבר בחיים, מכדורגל ועד פוליטיקה. הוא אמר לי שהוא מבקש להגיע לגיל 100 שנים. כששאלתי מדוע 100 ולא יותר, הוא השיב כי הוא מבקש לראות איך דברים בארץ ובעולם השתנו במשך 100 שנים, כדי לחבר את העבר, ההווה והעתיד. לי אישית קשה לחבר היום את הכדורגל והשחקנים מהעבר שלי להיום. זאת, למרות שמדי פעם הקבוצה הנוכחית מקיימת אירועי הענקת מגן הוקרה וחולצת המועדון לחלק משחקני העבר".
אתה מגיע למשחקי הפועל חיפה הנוכחית?
"אין במועדון הנוכחי אווירה טובה לשחקני העבר של הפועל חיפה. האם יש מישהו שלא מתגעגע לעברו? אני לא מגיע למקומות בהם אני לא רצוי, כמו הפועל חיפה. גם אם יביאו אותי לאצטדיון סמי עופר עם מטוס, לא אגיע".
יצחק אנגלנדר נולד בהונגריה ב-30/08/1946. מתגורר במושב בשרון, נשוי לזלמה, שלשה ילדים ושני נכדים מהבן הגדול. "אמא שלי בלה נולדה בסלובקיה, כל המשפחה שלה נרצחה בשואה. אמא ניצלה בעזרת העוזרת הגויה של המשפחה יחד עם אחותה שהסתירה אותם, בכפר ליד בראשוב. אבא שלי מבודפשט, אחרי מלחמת העולם השנייה עברנו למחנה עקורים של פליטי השואה באוסטריה. ב-1950 עלינו למדינת ישראל, למעברה ומשם לשיכון ליד ברכת השחייה המפורסמת בבת גלים, שם התגוררו ספורטאים רבים, שחקני כדורמים, שחיינים וגם רובי יאנג מהפועל חיפה, ושמואל חדנס ממכבי חיפה".
מכדורגל ברחובות בת גלים הוא הגיע למגרש מסודר. "בשנות החמישים, לקראת הבחירות לראשןץ העיר חיפה, הגיע לבת גלים אבא חושי עם הפמליה שלו. הוא התעניין בילדים ושאל מה אנחנו מבקשים. ביקשנו מראש העיר האגדי מגרש כדורגל קטן עם שערים שנוכל לשחק. כעבור מספר ימים הגיעו עובדי העירייה, סידרו מגרש עם שערים וגם מגרש כדורסל, סמוך לפסי הרכבת. למקום הובא עמנואל פריד, שחקן עבר בהונגריה והפועל חיפה, איש חינוך שעבד איתנו הילדים. פריד פגש את אבא שלי, ושכנע אותו שאני אגיע לקבוצה מסודרת במקום להיות ברחובות. אבא שלי היה בהונגריה אוהד של קבוצת היהודים מ.ט.ק ששיחקה בירוק, בישראל הוא היה אוהד של מכבי חיפה. אני עברתי את הכביש הראשי למגרש הפועל חיפה, שהיה בסמוך למגרש הכוח חיפה ואצטדיון קריית אליעזר".
בהמשך עברה המשפחה להתגורר באחוזה. "למדתי בבית ספר דתי לאומי של כיפות סרוגות, בהמשך בבית הספר 'ליאו בק'. היה לי קשה להגיע מאחוזה לאימונים, הפסקתי לשחק כדורגל בהפועל חיפה למשך 3 שנים".
איך אתה חוזר לאהבה הגדולה שלך?
"התקיימה אז אליפות בתי הספר לכדורגל, הייתי שחקן מצטיין בנוסח של 'מרים את הכדור ורץ לנגוח' . עמנואל פריד ניגש אלי ואמר שהוא זוכר אותי מבת גלים, הוא החזיר אותי בגיל 14 לנערים של הפועל חיפה".
אתה עולה במהירות לקבוצה הבוגרת?
"המאמן היוגוסלבי מינדה יובאנוביץ' נהג לקיים במגרש בקיבוץ יגור משחקי אימון בין הנוער לבוגרים. שיחקנו נגד האלילים שלי, הם לא יכלו לנצח אותנו כמעט. יובנוביץ' שאל את הסובבים אותו, מי אני וביקש שאגיע לאימונים בבוגרים
זו הייתה עונת 1963/4, בה קטעה הפועל רמת גן את רצף האליפויות של הפועל פתח תקווה. "היה לי משחק מצוין בקריית אליעזר מלא בניצחון 0:1 על הפועל פתח תקווה של סטלמך, רצאבי, נהרי וכוכביה הגדולים. בהמשך יצאתי לשלושה שבועות של שירות לאומי במצדה. חזרתי להרכב נגד בני יהודה שאותה אימן מונדק שפר. הפועל חיפה ניצחה 0:2. לחדר ההלבשה שלנו נכנס שפר ושאל מי זה השחקן עם החולצה מספר 9.
"הוא הזמין אותי לנבחרת הנוער לאליפות אסיה בסייגון. בגמר סיימנו בתיקו 0:0 נגד בורמה והבאנו את הגביע לחצי שנה לישראל. אני זוכר שאפשרו לשחקנים להסתובב ברחבי סייגון. התנהל אז משפט נגד החונטה הצבאית, רבבות אזרחים בכל כיכר ורחוב ולאורך הנהר שזרם בעיר הקשיבו דרך רמקולים למהלך המשפט. כעבור שנה, עם שפר, זכיתי בטוקיו באליפות אסיה לנוער בניצחון בגמר על בורמה 0:5 משלושער ענק של שפיגל וצמד של משה רומנו. השתתפתי גם באליפות אסיה במנילה תחת המאמן מילובן צ'יריץ', בתיקו 1:1 נגד בורמה. שם הכרתי את עמי פזטל , היכרות שהפכה לידידות ארוכה. אז משחקי אליפות הנוער זכו לסקירה תקשורתי שעלתה על הנבחרת הבוגרת".
אתה משתתף במשחקי גמר גביע המדינה הארוכים ביותר נגד מכבי תל אביב.
"ב-1964 עדיין לא היה קיים חוק ההכרעה בבעיטות מ - 11 מטרים. במשחק הראשון בספטמבר 1964 בבלומפילד המשחק הסתיים בתיקו דרמטי 1:1 משער משווה של רובי יאנג בדקה ה 86. כעבור חודשיים, בנובמבר, נערך גמר נוסף בבלומפילד, משחק שנכנס להארכה, ויקטור יאנג כבש לחיפה, שיקווה השווה ל 1:1 ונקבע משחק גמר שלישי בדצמבר, הפעם בקריית אליעזר הגשום. זה היה המשחק היחיד שאימי בלה הגיעה לצפות בי. היה משחק גברי, קשוח ודו צדדי. שינוי בהרכב ממנו הוצא ליאון קיוביק למען אורי וינברג פגע במשחק. כבשתי שער יתרון להפועל חיפה בדקה ה - 55, אבל משה עסיס השווה וגרר את המשחק להארכה. כשכולם כבר חשבו על משחק גמר רביעי, הגיע אורי קדמי בדקה ה-117 וכבש את גול הניצחון למכבי תל אביב, איזו אכזבה ספורטיבית הייתה לנו".
בגיל 19 אנגלנדר עלה לסגל הנבחרת הבוגרת ושיחק מול בלגיה במוקדמות מונדיאל 1966. "זה היה משחק רציני ראשון שלי נגד נבחרת אירופית מעולה. הובסנו ברמת גן 5:0 עם שלושער ענק של אחד הגולרים הגדולים ביבשת אז, ואן הימסט. זה היה משחק בודד שלי בקמפיין החלש".
1966 הייתה גם השנה שבה הפועל חיפה זכתה בגביע, אבל אנגלנדר לא שותף בגמר. "בחצי הגמר ניצחנו את מכבי חיפה 0:1. בדקה ה-89 בעט דני רום פנדל החוצה מול בניש, התחלתי במחיאות כפיים של שמחה, והשופט אוטו פריד שלח אותי החוצה. מהיציע ראיתי בבלומפילד את קבוצתי מנצחת את שמשון תל אביב 1:2. מבחינתי, העובדה שלא שיחקתי לא נלקחה כפספוס קשה".
למה התכוון קיש רומנו כשייעץ לך לא לשחק בבלומפילד נגד אייאקס?
"בדצמבר 1967 אייאקס הגיעה. לא הכרנו אז את הקבוצה ואת כוכביה. קיש רומנו, שהיה תקופה בדנמרק, ניגש אלי ביום שלפני המשחק ואמר לי 'תגיד לשפר שאתה פצוע ולא יכול לשחק. הם קבוצה עולמית עם שחקנים שלא נראו בישראל. יש להם שחקן, קרויף, שמהמהירות שלו הוא בורח בכדרור, שמע לי'. לא הקשבתי לרומנו, הייתי בהרכב, הובסנו 6:1".
האכזבה שלו הגיעה באולימפיאדת מקסיקו. "הוזמנתי לסגל של עמנואל שפר, האמנתי שאשחק, אבל היה קשה מאוד להיכנס להרכב בין שפיגל, פייגנבוים ושפיגלר. עשיתי שטויות קטנות, שותפתי במשחק ההפסד וההדחה נגד בולגריה כמחליפו של רובי יאנג. כעבור שנתיים שפר לא הזמין אותי למשחקי מונדיאל 1970, נפצעתי וגם שפיגל, שום ושפיגלר היו לפני בהרכב בכל מקרה".
כלכלית הפועל חיפה דאגה לך?
"השחקנים לא הרוויחו הרבה בקבוצה שהייתה תחת ניהול פקידי ההסתדרות. הצלחתי ב-1971 לקבל תמורת חתימה על חוזה חדש זיכיון שילוט ופרסום באצטדיון בקריית חיים. זה היה אז חדש בישראל, אבל לי זה עזר לרכוש דירה בכרמל ויותר, מהלך עסקי נפלא, בתוספת דמי האימונים והניצחונות".
ועדיין, הייתה תקרית מביכה מול אנשי ההסתדרות.
" הפועל חיפה בעונת 1972 הייתה בצמרת בתוך מאבק האליפות. התאמנו קשה וביקשנו מהקפטן רובי יאנג שיבקש מפקידי ההסתדרות, המנהלים שלנו, תוספת כספית קטנה לשכר החודשי. הם לא אהבו ולא הבינו כדורגל. הם התפלאו על הדרישה שלנו והבהירו שאי אפשר לשלם לנו שכר של מסגר סוג א'. החלטנו השחקנים לשחק בשבתות כמו מסגרים סוג א' , האליפות והמאבק אבדו אז".
אחר כך הגיע המאמן הגרמני אובה קלימצ'בסקי למועדון. "הוא היה אישיות מרשימה, שוחח איתנו רק בגרמנית, אבל כולם הבינו את הפשטות והמקצוענות שלו. היה לו נוהג קבוע לקיים משחקי אימון בין שחקנים אשכנזים לספרדים, משחקים כמו בליגה. הוא היה נותן לנו לרוץ לפני האימון שבעה סיבובים מסביב למגרש ונכנס לחדרו. כל השחקנים קיצרו וזייפו בריצה, כולנו המתנו ליוחנן וולך שעשה את אימון הריצה במלואו בלי קיצורי דרך".
קלימצ'בסקי עזב את ישראל בשל בעיות ניהוליות והתפטרות ההנהלה. "לקחנו וולך ואני את אימון הקבוצה. המאמן שוחח מגרמניה עם יוחנן והבטיח לחזור לישראל אם ההנהלה תעזוב. שיחקתי טניס בקריית ביאליק, הבאנו משם טניסאי מצוין שהיה חלוץ מרכזי בליגות נמוכות. שיחקנו בעונת 1972/73 נגד בית"ר ירושלים של המאמן שפר. התחיל ביתרון 0:2 לנו, בית"ר השוו ואז כולם הכירו את הטניסאי ההוא, בני אלון, שכבש ארבעה שערים. ניצחנו 2:7 , צנטרפור (חלוץ מרכזי בשפה של אז - א.ג.) נולד".
ואז וולך מטלפן למאמן בגרמניה.
"יוחנן שוחח עם קלימצ'בסקי וסיפר לו על עזיבת ההנהלה ועל מלך שערים חדש שבא מהטניס. הגרמני השיב בשקט כי לא יגיע חזרה לקבוצה שבה מלך השערים הוא טניסאי. כעבור שנה, ב-1973/74, היה אלון מלך השערים של הליגה עם 15 גולים".
מטניסאי לכדורגלן - בני אלון
אתה לא שוכח שיחה עם נחום סטלמך, שהיה המאמן שלך.
"נחום סטלמך הענק, מהשחקנים שאהבתי בימי הנערות שלי. סטלמך, שאימן אותי באמצע שנות השבעים, הזמין אותי לשיחה. הוא ביקש דרכי ליצור מוטיבציה גדולה בקרב השחקנים בשל מאבקי התחתית שלנו בליגה. במשך 45 שנים אני נזכר יום יום בשיחה בה נחום אמר לי 'תזכור טוב איציק, כשאתה יכול תעשה, כי כשתרצה בהמשך לא תוכל. יום שעובר אינו חוזר. תעשה בהווה, כדי שלא תצטער בעתיד'".
כמו על ההצעה ממכבי תל אביב?
"מנהל מכבי ת"א האגדי חיים ליבוביץ' נפגש איתי ב-1966, ביקש ממני להגיע. מכבי תל אביב הייתה מבחינתי אז כמו ריאל מדריד של היום. המרחק בין חיפה לתל אביב הוא 100 ק"מ, אבל המנטליות אז הייתה במרחק רב יותר. ידעתי שמכבי תל אביב אז הייתה הקבוצה שסובבה דרך גיורא שפיגל, שחקן ואדם ענק שצמח מתוך ילדי המועדון. התשובה שלי הייתה שאני מבקש להיות ראש לשועלים בחיפה, לא זנב לאריות של מכבי תל אביב. היום אני אומר, שאין לי לבכות על חלב שנשפך אז".
אם מדברים על אנשים אגדיים, אתה מרבה להזכיר את אמא שלך, בלה ז"ל.
"אמא הייתה אישה מדהימה שעזרה לכל סובביה, הייתה יד ימינו של אבי בניהול חברת ברזל בניין. אין יום שאני לא נזכר בה ומדבר עליה באהבה".
יש לו תואר שני במזרחנות וערבית. "שירתי במודיעין היו לי המון חברים בתל אביב בה ביליתי המון וכמובן הכרתי שם את זלמה. היום לצד הכדורגלנים הבכירים יש פופולאריות סביב בחורות יפות שסובבות אותם. כשהבאתי לשפת הים בחיפה את זלמה הבלונדית, כולם התגודדו סביבנו, חשבו שהכרתי בחורה מסקנדינביה".
את הדרך לחתונה סימנה לו יסמין גרונדמן. "יעקב גרונדמן בא לאמן, היה לי קשר מיוחד איתו, המאמן הגדול ביותר שלי ואדם מיוחד, איש שהשליט סדר ומשמעת בלי עונש, בלי להרים קול. אשתו יסמין קראה לי אחרי שהכירה את חברתי זלמה, היא קבעה שזלמה היא האישה איתה אתחתן".
בשנת 1975 התחתן עם זלמה באולם מלון ציון שהיה אז יוקרתי. "לחתונה הוזמנו העיתונאי דני דבורין, עמי פזטל, יצחק דרוקר ורבים אחרים. ביום למחרת כתב דני דבורין בעיתון חדשות הספורט 'ציון 10 לכלה של אנגלנדר'".
בוא נעבור למגרש. תן דוגמה למהלך בלתי רגיל של גרונדמן.
"בעונת 73/74 סיימנו במקום השישי, מרחק חמש נקודות מהאלופה מכבי נתניה. המשימה הייתה לזכות בגביע המדינה. המשחק הראשון שלנו היה נגד הפועל בת ים במגרש הישן שלה. החלוץ שלנו גבי בליטי ביקש לשחק בהרכב. גרונדמן אמר לו כי הוא יפתח במשחק הגמר. הדרך הייתה קשה במשחקים כפולים נגד הפועל כפר סבא, הפועל תל אביב ומכבי תל אביב בחצי הגמר. עלינו לגמר הגביע נגד הפועל פתח תקווה".
וגרונדמן לא שכח את בליטי?
"איש לא זכר את האמירה של גרונדמן בבת ים. חשבנו שאינצ'י יפתח בהרכב, אבל גרונדמן נתן לגבי לפתוח בהרכב בגמר. ניצחנו 0:1 משער של יוסי ליפשיץ' בדקה ה-117".
גרונדמן משתף אותך במעבר שלו למכבי תל אביב ועל אבי כהן?
"הוא שאל אותי על הקשר/בלם הצעיר אביל'ה כהן. הוא סיפר שהוא בונה עליו כשחקן הרכב מוביל. הוא העביר את אבי כהן לעמדת הבלם במקומו של הקפטן והכוכב האהוב צבי רוזן בשקט ובלי כותרות שליליות".
ב-1977 אתה עוזב את הפועל חיפה, דווקא למכבי חיפה.
"בהפועל חיפה הבעיות מול ההנהלה המשיכו, היה קשה להתנהל שם כקבוצת כדורגל. עברתי יחד עם וולך למכבי חיפה שירדה לליגה הארצית, שם פרשתי לאחר עונה אחת מכדורגל".
היה מעשה לא ספורטיבי שלך במשחק ידידות בדרבי.
"היה משחק ידידות ערב פתיחת העונה. מכבי איתי ניצחה 0:1, הייתי טעון על הפועל חיפה, ובאופן שלא מתאים לי קפצתי מול היציע האדום בתנועות שלא מתאימות לי. כעבור מספר שנים, הפועל חיפה ירדה ליגה, חזרתי למועדון בתחילת שנות השמונים לעמדת היו"ר והבעלים אבל עזבתי את לאחר שלא עלינו חזרה לליגה העליונה".