בלאט -בדרכו שלו

חשוב מאוד לזכור מה הן העובדות, לפחות חלק מהן: בשלוש השנים האחרונות הגיעה מכבי תל אביב לפיינל פור. מכאן היה אפשר רק לרדת.

שלושת שחקני הציר המרכזי שלה עזבו אותה: השנים באירופה הוכיחו שהאפמן גדול עליה, עובדה שנתנה לו חוזה באנ.בי.איי. פארקר הוא מסוג השחקנים שבחרו ללכת על ארבעים דקות ומעמד כוכבות באירופה. באותה מידה הוא יכול היה להיות שחקן שביעי-שמיני באנ.בי.איי. על החשיבות של אריאל מקדונלד לא צריך לכתוב. עוד עזיבה משמעותית היתה של הקפטן נדב הנפלד.

לצורך ההשוואה, העזיבה של הנפלד מבחינת הגנת מכבי שקולה לנטישת נבחרת ארגנטינה על ידי מאראדונה. הליגה האדריאטית הפכה את מכבי לקבוצת אנ.בי.איי לכל דבר ועניין. עובדה אחרונה: השנה נכנסה לשיאה התופעה של סירוב זרים להגיע ולשחק בישראל. תשאלו את ארז אדלשטיין והוא יספר לכם שהקיץ הזה עשה אותו חולה. תשאלו את דני קליין והוא יספר לכם על חוזים לא פורפורציונליים שהציע לשחקנים בינוניים והם עדיין סירבו להגיע. תשאלו את סוכן השחקנים אבי זילברמן והוא יספר לכם שחשבון הטלפון שולש בקיץ האחרון בנסיון כושל להביא לכאן שחקנים. הירידה התלולה ברמת הזרים (מלבד הבינגו של רמת גן עם אל אמין) ברורה לעין: עד לתחילתו של המשבר הבטחוני-פוליטי ובעקבותיו הכלכלי, הגיעו לכאן שחקנים מליגות צמרת באירופה, כיום מגיעים לפה שחקנים מפורטוגל והפיליפינים. מכבי תל אביב דווקא הצטרפה לליגה מהבחינה הזאת: תשאלו את דייויד בלאט ותבינו שגורי ולואיס היו ברירות מחדל. אתמול, בבולוניה, מכבי ניצחה בלעדיהם.

ככה שהמשימה של דייויד בלאט השנה היתה לבנות קבוצה. במקומות מתוקנים היו נותנים לו שנה. במדינות עולם שלישי היה מצופה שייתנו לו יותר משלושה חודשים. בלאט לא צריך רק לבנות מקצועית, הוא אמור להעמיד למכבי את המנהיג הבא שלה אחרי העזיבה ההדרגתית של שלושת הישראלים הבולטים שלה ושל מקדונלד. כיוון שקשה להאשים את שנאת הזרים המקומית במסע ההשמצות נגד בלאט, הרי שברור שבלאט והנהלת מכבי נפלו לבור שהם כרו לעצמם: מכבי אחראית לזקפתו של מצב הרוח הלאומי, בכל זמן ובכל מחיר, וכיוון שהיא היא קבוצתה של המדינה היא לא יכולה להימנע מנטייתו של העם הזה לרצות הכל, כאן ועכשיו. עכשיו.

לכן, יש לראות את העונה של בלאט כך: בפעם הראשונה מאז הצטרפותו של קטש לקבוצה הבוגרת, משותף במשחקי מכבי צעיר שגדל במועדון. למרות הקושי בחלוקת דקות המשחק (קושי שהתגבר עם חזרתו של שפר לסגל הקבוצה), מכבי, כך מעידה האווירה באימונים, האחדות בפסקי הזמן, חוסר הטרוניה וגם עדות אישית של שחקני הקבוצה, היא קבוצה בריאה יותר חברתית מאשר היתה בכל תקופה בעשור האחרון. ניהול המשחק של בלאט והעובדות שניכפו עליו גרמו למכבי להיות קבוצה בריאה יותר גם מבחינה מקצועית: היא לא תלויה ביכולתו של שום שחקן, כל שחקן בה יכול לתרום, ובשלבים המכריעים של העונה, כשהברכיים יתחילו לדבר, היא תהיה רעננה יותר מרוב הקבוצות באירופה.

עובדה ראשונה על דייויד בלאט: הוא שיחק בפרינסטון. פרינסטון היא אחת משמונה אוניברסיטאות העילית באמריקה. יל והארווארד הן האוניברסיטאות המובילות, אחריהן נמצאת פרינסטון. מדובר במקום אליטיסטי, שחצן, מקום שבו גדלה האליטה האמריקאית בכל סקטור קובע שלה. בלאט, לעדותו, היה אאוטסיידר באוניבסיטה. ילד מבית ממעמד הביניים בין אלפי סטודנטים שמתרחצים עם נפט ולא יודעים איך נראה שטר של עשרים דולר. רק אאוטסיידר כזה יכול להגיע למקום אליטיסטי כמו מכבי תל אביב, מועדון שקיים, מתקיים ונתמך על ידי הרעיון הקפיטליסטי וצמא לסלבריטיס, ולומר שחלוקת דקות המשחק נעשית גם בגלל שמוטל עליו חובה לתת תמורה גם לשחקנים שמתאמצים באימונים.

עובדה שניה על דייויד בלאט: לאחר הקדנציה הראשונה שלו בישראל, בלאט חזר לארצות הברית ועבד ב"זירוקס", אחת מחברות הענק של אמריקה שאחראית לייצור המירבי של מכונות צילום. בלאט מאס במסלול הכל אמריקאי המבטיח הזה וחזר לשירות צבאי בארץ. קשה להצליח אחרי ההישגים של פיני גרשון במכבי. על דבר אחד אפשר להמר בקלות: בלאט לא יעתיק דבר. את ההצלחה או הכשלון שלו הוא יעשה בדרכו שלו.