הפועל תל אביב ומכבי תל אביב ייפגשו הערב (ראשון, 21:00) לעוד דרבי לוהט ומסקרן. היוקרה העירונית, היריבות ואפילו השנאה יככבו בו כמו תמיד, אבל הפעם יהיה בו ממד נוסף שכבר זמן רב לא היה חלק ממנו: קרב ישיר על המקום הראשון בליגת העל.
בכדורגל היו קוראים לזה משחק העונה. המנצחת תסיים את הלילה בראשות הטבלה, והמפסידה תסתפק - לפחות בינתיים - במקום השני. העיסוק בדרבי - לפחות לפניו - נוגע לכדורסל ולא לאוהדים או למהומות, וחשוב מכך: אף אחת מהשתיים הללו לא רוצה להגיע לסדרת גמר פוטנציאלית בלי יתרון הביתיות.
למעשה, הפעם האחרונה שבה שתי התל אביביות סיימו בשני המקומות הראשונים בליגה הסדירה אירעה לפני 19 שנים, ב-2004, והדרבי שהפך לקרב על הפסגה נכנס להיסטוריה עם הניצחון הגדול ביותר של הפועל על מכבי בכל הזמנים. ומשחק כמו הערב, שמשפיע באופן מיידי על ראשות הטבלה? זה לא קרה כבר 37 שנים. הנה מסע במנהרת הזמן לעבר ארבעה דרבים בעונה הסדירה, שאליהם - תהא התוצאה אשר תהא - יצטרף הדרבי של 22 בינואר 2023.
1980: הפועל תנצח ב-4 ותחגוג? לא, היא תפסיד ב-21
בימים שבהם אליפות המדינה הוכרעה לפי טבלת הליגה, ללא סדרות פלייאוף או משחקי נוקאאוט, כל מפגש ישיר במהלך העונה הפך למלחמת עולם של ממש. ואכן, למחזור ה-18 מבין 20 הגיעו הצהובים והאדומים דרוכים ומתוחים מתמיד. מכבי, שניצחה "בחוץ" 87:90 ביד אליהו בסיבוב הראשון, צעדה בראש הטבלה עם מאזן 1:16; הפועל, מעט מאחוריה עם 2:15, ידעה שניצחון בארבע הפרש יקרב אותה מאוד לאליפות ראשונה אחרי 11 שנים.
כל הכרטיסים נמכרו למשחק, והוא הועבר בשידור ישיר ברשת ב'. ארל וויליאמס, אולסי פרי ולו סילבר הטיסו את מכבי ל-39:56 במחצית, פער שבכדורסל של הימים ההם נחשב כמעט בלתי ניתן למחיקה. יתרון השיא הגיעה מיד לאחר ההפסקה (39:62), והפועל התקרבה עד 91:79 ולא באמת סיכנה את העליונות של יריבתה. וויליאמס ופרי קלעו שלושה סלים רצופים, וזה נגמר ב-80:101 מוחץ, כשלרגע קצר אירע מצב מגוחך: איש לא הבחין בכך שג'ון וויליס מהפועל תל אביב המשיך לשחק עם חמש עבירות.
בלטו במכבי: לו סילבר 24, ארל וויליאמס 23 נק' (23 ריב'), אולסי פרי 22 (15 ריב'), מיקי ברקוביץ' 20. בהפועל: ג'ון וויליס 22, גור בן דוד 15.
1986: קרב המוחות בין צביקה לפיני
בזמן אמת לא ידעו להעריך את קרב המוחות בין מי שיתבררו כשניים מגדולי המאמנים בישראל בכל הזמנים - צביקה שרף במכבי תל אביב ופיני גרשון בהפועל תל אביב. שתי הקבוצות נפגשו לראשונה באותה עונה במחזור התשיעי, כשהצהובים במאזן מושלם של 0:8, אבל האדומים (1:7) יכולים לעקוף אותם אם רק ינצחו.
הפועל אירחה את המשחק, וכדי לנצל את ההייפ העצום (אז לא קראו לזה הייפ, כמובן) העבירה אותו מאוסישקין ליד אליהו וזכתה בהכנסה כספית עצומה. הטלוויזיה הישראלית רכשה את זכויות השידור והעביר את המשחק - למעט יציאה למהדורת מבט במהלכו. ככה זה היה בימים ההם.
הפיקנטריה חגגה, משום שוויליאמס וג'ק צימרמן לבשו אדום ושיחקו נגד האקסית, חצי שנה לאחר הקטטה המפורסמת בין מוטי ארואסטי למייק לארגי. מכבי ברחה ל-33:45, אבל הפועל צימקה ל-47:45 בלבד בסיום המחצית הראשונה, כשברקוביץ' נעצר על שתי נקודות בלבד.
שרף עבר להרכב של שלושה גבוהים (לי ג'ונסון, האווי לאסוף וקווין מגי), ולהפועל לא הייתה תשובה. ריצה של הפועל סגרה את המחצית על 45:47 בלבד למכבי והרבה תקוות להמשך, במיוחד כשמיקי ברקוביץ' נעצר על 2 נק' בלבד. על הסל הגדול במשחק היה חתום ג'ונסון, בדאנק אדיר על הראש של לבן מרסר - אחד שלא היה קל להטביע מולו, בלשון המעטה. ברקוביץ' קלע 24 נקודות במחצית השנייה, מכבי קלעה 71 וזה נגמר ב-83:118 למכבי. הכותרת למחרת ב"מעריב" הייתה "נוקאאוט בהיכל".
בלטו במכבי: קווין מגי 34, לי ג'ונסון 28, מיקי ברקוביץ' 26. בהפועל: מייק לארגי 31, לבאן מרסר 24, ארל וויליאמס 16.
1988: הפועל מביסה ב-20, ודווקא מכבי מרוצה
מכבי תל אביב (מאזן 2:16) ידעה שגם הפסד להפועל תל אביב (4:15) יותיר אותה במקום הראשון, אך יערער מאוד את מעמדה לקראת הפלייאוף. היו לה סיבות לחשוש, בסיומו של חודש קשה שכלל הפסדי ליגה נדירים להפועל גליל עליון בכפר גלעדי ולמכבי חיפה ברוממה, לצד תבוסות בגביע אירופה לאלופות לברצלונה, מילאנו ואריס סלוניקי.
האדומים היו בעונה מצוינת, וכמו ב-1980 הגיעו לחצי גמר גביע קוראץ'. מי שעצר אותם היה דראז'ן פטרוביץ' עם תצוגה של 59 נקודות ביד אליהו. 7,000 צופים הגיעו, והפועל הראתה מי אולי הופך לבוס החדש כשירדה להפסקת המחצית ביתרון 46:55. היא המשיכה לשלוט במשחק עוד יותר, והפער רק הלך וגדל כאשר מרסר חגג מתחת לסלים.
לקראת הסיום הוליכה הפועל 69:92 ובמגרש התחילו לחשוב על הפרשים: האם הפועל תעבור את פער 21 הנקודות שבו החזיקה מכבי מהסיבוב הראשון? שתי שניות לסיום ירה דורון ג'מצ'י שלשה והוריד ל-92:72. וכך, מכבי ירדה מהפרקט מובסת ב-20 הפרש, אבל גם קצת מרוצה.
לאסוף, הפעם בצד האדום, אמר בסיום כי זו "הרגשה נהדרת לנצח ככה. אני יודע מה הולך עכשיו בחדר ההלבשה השני עכשיו וזה לא נעים". ג'ונתן דלזל הוסיף: "אמרתי כל העונה שאנחנו מועמדים לאליפות, אבל לא הייתי מספיד את מכבי כל כך מהר". במכבי לא ממש רצו לדבר. רק המאמן רלף קליין אמר כי "נקודת השבירה של הקבוצה, ששוב באה לידי ביטוי, היא תוצר של אופי השחקנים ולא של שיטת המשחק שלנו". בסופו של דבר מכבי סיימה במקום הראשון, ובעזרת יתרון הביתיות ניצחה את הפועל 1:2 בסדרת הגמר.
בלטו בהפועל: לינטון טאונס 33, לבאן מרסר 25 (13 ריב'), עמוס פרישמן 16. במכבי: קווין מגי 20, דורון ג'מצ'י 16.
2004: 25 הפרש על הראש של אלופת אירופה
קשה להתווכח עם הקביעה שעונת 2003/04 הייתה הגדולה ביותר בתולדות הכדורסל הישראלי. מכבי תל אביב הוכתרה לאלופת היורוליג, הפועל ירושלים זכתה ביול"ב קאפ, וגמר גביע המדינה ביניהן הפך לסופרקאפ של אירופה. הן לא היו לבד: הפועל תל אביב הגיעה לפיינל פור של היורופליג, המפעל השלישי בחשיבותו, ועירוני נהריה נעצרה צעד אחד בלבד מאחוריה, ברבע הגמר.
במחזור ה-20 הגיעה מכבי לאוסישקין, כשלכולם כבר ברור כמה פוטנציאל גלום בקבוצה שהעמידה, אבל איש אינו שיער כמה היא תתקשה לעמוד בלחץ - ולאיזה נס תזדקק כדי להגיע לפיינל פור הביתי ולהעמיד את אחת השושלות המפוארות ביבשת. להפועל של ארז אדלשטיין לא הייתה סיבה ממשית להתבטל בפניה; שלושה ימים לפני הדרבי היא חגגה את העלייה לחצי גמר היורופליג, אחרי ניצחון על דינמו מוסקבה של שרף.
זה הפך לדרבי היסטורי. האדומים טסו ל-6:30 ברבע השלישי וניצחו 71:96, במה שזכור עד היום בתור "הדרבי של ה-25". הצהובים אמנם שמרו על המקום הראשון עם מאזן 3:17 גם אחרי ההפסד, אבל הפועל נשפה בעורפם עם 4:16.
בלטו בהפועל: וירג'יוניוס פראשקביצ'יוס וליאור ליובין 25 כל אחד, וויליאם אייברי ומייקל רייט 17 כל אחד. במכבי: ניקולה וויצ'יץ' 21.