"הייתי רוצה להיוולד היום, ולשחק בכדורגל המקצועני, במקום בזמן הניהול של ההסתדרות ובית ברנר. מהפועל תל אביב של השנים האחרונות נותר רק השם המפואר. פעם המושג 'האדומים' היה מעביר צמרמורת בקרב האוהדים, את מה שקורה שם היום כולם רואים ושומעים. רמת הכדורגל של הפועל תל אביב בתקופה שלי עולה עשרות מונים, היא טובה יותר מהסגל הנוכחי. אף שחקן היום לא היה יכול להיות בקבוצה של אמצע שנות השישים ולאורך שנות השבעים, זה בטוח".
למה אתה מתכוון, לדוגמה?
"האם יש בשנים האחרונות במתחם חודורוב מאמנים מהסוג של שווייצר, שניאור, אדמונד שמילוביץ', גרונדמן ורחביה רוזנבוים? מי משחקני הבית הטובים לא נמכר מיד תמורת כסף? אין שחקנים שמשחקים בבלומפילד 10 שנים ויותר כמונו. אי אפשר להעביר את התחושה לעלות למגרש ולשחק בתחילת הדרך עם אמציה לבקוביץ', בלם הנבחרת ודמות ענקית, או של גדול בלמי הקבוצה בכל הזמנים דוד פרימו.
יעקב רחמינוביץ' נולד ביפו חודשיים לאחר קום המדינה, ב-5 ביולי 1948. את הכינוי שדבק בו "קיקו" קיבל כשעלה לקבוצה הבוגרת. "בשלהי 1966, כשמונה המאמן יוסלה מירמוביץ', הוא הצמיד לי את הכינוי. אולי זה הכי התאים לו. בכל מקרה, זה תפס כמו אש בשדה קוצים".
אביו הוא יליד יוגוסלביה, אמו מטורקיה. "התגוררנו ביפו, בין אצטדיון באסה שהפך לבלומפילד למגרש הפחים של מכבי יפו. כמנהג שנות החמישים, בעטנו ורצנו אחר הכדור ברחובות, בשטחים הפתוחים ובחצר האחורית בבית הספר. בילדותי הערצתי את בוכוס ג'וג'סיאן, ציון דיגמי, צ'וצ'קו לוי, טיש, לבקוביץ' רוזנבויים ודני שמולביץ' רום. מכבי יפו הייתה הקבוצה שאהדתי. בגיל 12 נרשמתי לילדים, כמו שפרימו עשה בתחילת דרכו. המאמן שקידם אותי היה אדם שקראנו לו רוקו. אהבתי להיות במגרש של מכבי יפו".
אבל אתה עובר להפועל תל אביב.
"אחי יוסף ז"ל הצליח לשכנע אותי בגיל 15 לעבור, הוא סידר את המעבר. הגעתי אל המאמן רחביה רוזנבוים, שהיה גם כדורגלן הקבוצה, הוא קידם אותי לנוער, זכינו באליפות. רחביה הזמין אותי לנבחרת הנוער, והשתתפתי בטורניר קאן בצרפת, שהיה אז יוקרתי עם המון כותרות בתקשורת הכתובה".
ב-1967 הגיע עם הפועל לדרבי בגמר הגביע. "את הליגה בעונה הכפולה סיימנו במקום הרביעי. בחצי הגמר עברנו את בני יהודה. בלומפילד היה מלא עד אפס מקום ומכבי תל אביב הייתה אז בדרכה לאליפות של העונה הכפולה. היה משחק דרמטי ברמה גבוהה, הפסדנו למכבי 1:2".
חודש חלף והפועל תל אביב זכתה באליפות אסיה לקבוצות בבנגקוק. "שיחקנו נגד סלנג'ור אלופת מלזיה. הם הובילו 0:1, אבל דני בורסוק השווה, ואני, בפנדל לקראת הסיום, כבשתי את גול הניצחון 1:2. הגביע שהוענק לנו נעלם עשרות שנים ורק לאחרונה התגלה במהלך של מכירה פומבית. בערב הזכייה עשינו מסיבה במלון בבנגקוק על שפת הברכה. כשהמאמן יוסלה מירמוביץ' עבר עם החליפה המהודרת שלו, תפסנו אותו וזרקנו אותו כולו מופתע למים".
שנתיים לאחר מכן פגשה הפועל תל אביב בטהרן את טאג' האיראנית. "במטוס בדרך לטהרן סיפר לנו אחד השחקנים יוצא איראן כי בשדה התעופה ימתין לנו דוד עשיר שלו, סוחר שטיחים ידוע. כשיצאנו מהשדה המתין לנו הדוד רכוב על חמור, מבקש לארח אותנו. היה מצחיק עד דמעות".
בעונת 1968/9 הוא זכה באליפות. "הקרב הוכרע במחזור האחרון מול מכבי תל אביב. ניצחנו בחוץ את מכבי שעריים 0:1 מהגול של גוגו מורדכוביץ'. שעריים ירדה ליגה, אנחנו נותרנו במגרש ברחובות במשך 3 שעות ללא חגיגות אליפות מול עצב הנשירה שלהם".
ואם מזכירים את מורדכוביץ', הוא "כיכב" לצד רחמינוביץ' בשירו המפורסם של עלי מוהר "ואלה שמות", שהולחן על ידי יוני רכטר ובוצע על ידי אריק איינשטיין במונדיאל 1990. השיר זכה לעדנה מחודשת במונדיאל הנוכחי בקטאר. "בכל פעם שאני שומע את שיר המונדיאל ההוא, או שמזכירים לי אותו חברים, זה מרגש עד צמרמורת. אריק היה מגיע לכל משחקי הבית בבלומפילד, תופס מקום בשער 2. כשעלינו לחימום ראינו אותו עומד ומביט בנו, הערצנו אותו, הגענו לראות אותו בהופעות שלו. הוא היה האוהד האדום הגדול ביותר, מרגש להיזכר בו".
אם אנחנו מדברים על סמלים, שיחקת עם רוני קלדרון.
"רוני היה יכול להתפתח לרמה עולמית, סגנון משחק נוסח מסי, טאלנט שפספס את אייאקס של יוהאן קרויף. דוביד שוויצר אהב אותו כמו בן, אבל גם לו היה קשה לשלוט בו. היינו במחנה אימונים בארצות הברית. הוריו התגוררו שם, הוא עשה במחנה הזה ככל העולה על רוחו".
היה לו סיפור עם המאמן ריכרד לוי.
"ריכרד לוי היה מאמן אוסטרי שהגיע אלינו. באחד האימונים ערב הדרבי נגד מכבי תל אביב, קלדרון עלה לבלומפילד ומול השחקנים אמר לאוסטרי שהוא יכול ללכת הביתה, הוא עצמו כבר יעביר את האימון. האוסטרי ההמום עלה ליציע עם דמעות. השחקנים התערבו ושכנעו את קלדרון להירגע. לוי הוחלף בהמשך ע"י אדמונד שמילוביץ'".
אבל לפני ההחלפה קרה עוד משהו דרמטי עם לוי. "טסנו למחנה אימונים ומשחקים בארצות הברית. לפני היציאה למשחק נגד ניו ג'רזי, המאמן עשה אספת קבוצה בלובי בבית המלון, ובסיום הקריא את ההרכב הפותח. הוא סיים להקריא את ה-11 הראשונים ולא כלל את פרימו. הייתה דממה של מספר שניות, ואז התעופף מאחור כיסא שפגע ברגליו. הוא החל לרעוד, תפס את הראש. בתוך דקה או שתיים ההרכב שונה במהירות, פרימו נכלל בהרכב. אלה דברים שהיום לא יכולים לקרות בליגת העל".
הרגע הכואב שלו נרשם בתבוסה 5:0 בדרבי ב-1970. "קיבלנו ממכבי סטירה מצלצלת להרבה שנים. את שני ההפסדים הנוספים מהשנים האחרונות באותה תוצאה כמעט לא זוכרים כמו את המשחק ההוא. פרימו היה פצוע, ובלי המנהיג של ההגנה הסיפור היה אחר. שפיגל היה בשיאו, הוא סחף את חבריו לתצוגת שיא עם שלושער. אני שמרתי על החלוץ המרכזי שלהם דרור ברנור. בגומלין כעבור חודש וחצי ניצחנו עם פרימו 1:2, משחק שהיה אמור להסתיים בתוצאה משולשת. האליפות הוכרעה בתום העונה לזכות מכבי בשל הפרש שערים".
בנבחרת ישראל יש לו רק הופעה אחת נגד אוסטרליה במפגש ידידות. "הייתי ב - 1970 בשיא הכושר שלי, בסגל הרחב למקסיקו. שבועיים לפני היציאה למונדיאל, המאמן מונדק שפר קרא לי לחדרו בווינגייט והודיע לי כי אני משוחרר, הוא העדיף את בלם הפועל חיפה יוחנן וולך".
ב-1972 הוסיף גביע לארון התארים. "זו הייתה עונה גרועה בליגה, מאבקי תחתית ורק מקום 13 בטבלה. בגביע זה לא הלך קל, כבשתי צמד בניצחון 1:2 על בית"ר ירושלים ברבע הגמר ושער ב-1:2 על מכבי חיפה בחצי הגמר. בגמר באצטדיון רמת גן ניצחנו 0:1 את הפועל ירושלים מגול של פייגנבוים".
עונת 1979/80 הייתה האחרונה שלו בבלומפילד. "החלטתי לפרוש מהפועל תל אביב, אחרי שסיימנו במקום השני בטבלה. חשתי שאני כבר לא בכושר וביכולת המצדיקה מקום בקבוצה. עזבתי ובמקומי תפס את עמדת הבלם הדור הבא, יעקב 'יאנקה' אקהויז. שנה לאחר מכן הפועל תל אביב זכתה באליפות".
התחנה הבאה שלו הייתה הפועל חולון, שם החליף את... פרימו. "עברתי לשם לעונה אחת, פרימו עזב. היום נותרו לי הגעגועים לחברה ולימי הכדורגל, כשכל אימון היה מלחמת עולם על חולצת ההרכב".
איך כלכלית מסתדר בלם בהפועל תל אביב?
"בצבא שירתי בחיל השריון בגייס. אחרי השחרור התחלתי לעבוד כנהג בחברת אגד. אתם מתארים לעצמכם היום שחקן של מכבי חיפה, מכבי תל אביב או הפועל תל אביב שמתעורר בשעה 04:00 לנהוג באוטובוס ורץ לאחר מכן לאימון צהרים או ערב? היו אז שחקנים ומאמנים רבים שנהגו על אוטובוסים. ב-1972 מנהל הקבוצה איצ'ה מנחם, שהיה בכיר באגד, דאג לי ולחזום לרכוש מניה ולהיות חבר בקואופרטיב".
מניה באגד לא באה בחינם. "הייתי כבר נשוי למזל, התגוררנו בבת ים, נאלצנו למכור את הדירה ב - 32 אלף לירות ובמעט הלוואות השלמנו את החברות באגד. בהמשך הדרך הפועל עזרו לי לרכוש דירה ברחוב חביבה רייך בבת ים יחד עם רכב חדש".
רעייתו מזל הלכה לפני 12 שנים לעולמה לאחר מחלה ארוכה. "יש לנו שתי בנות ובן, ותשעה נכדים נהדרים. מזל הייתה מלווה אותי לרוב המשחקים ומהדשא ראיתי אותה תמיד מעודדת אותי. היום אני נשוי בשנית לעדי מפתח תקווה, מאושר לצדה ורק בריאות, החיים ממשיכים".