לפני 20 שנים בדיוק, בדצמבר 2002, ערך ואסיליס ספאנוליס את ביקורו הראשון בישראל. הוא היה אז רק בן 20, אבל קלע 21 נקודות ומסר 10 אסיסטים כשהצעיד את מארוסי לניצחון חוץ על בני השרון בצ'מפיונס קאפ. אתמול (רביעי), כשכבר מלאו לו 40, הוא סגר מעגל וניצח לראשונה בארץ כמאמן - הפעם את בני הרצליה. בכך הציל את קבוצתו פריסטרי מהדחה בליגת האלופות.
אין פסגה שספאנוליס לא נגע בה. מלך הסלים של היורוליג בכל הזמנים זכה שלוש פעמים בגביע אירופה במדי היריבות המושבעות פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, ובשלושת הפיינל פורים הללו נבחר ל-MVP; קודם לכן הוכתר עם נבחרת יוון לאלוף אירופה וסיים כסגן אלוף העולם. לפני שנה וחצי פרש מכדורסל, ובחודשיים האחרונים החל לבצע את טבילת האש שלו על הקווים. וכן, עדיין מוזר לראות אותו מסתובב בחליפה ועניבה, ולא מפזז על המגרש בגופייה ונעלי ספורט.
אלא שהגארד היווני האגדי חש בנוח עם המעבר, והוא כבר התרגל למציאות החדשה. "לי זה לא מוזר", הוא אומר בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "אני מבין שהפרק שלי כשחקן הסתיים. נתתי הכל, הגעתי להישגים שאפילו לא העזתי לחלום עליהם, ועכשיו אני נמצא בשלב חדש. גם הוא קשור לכדורסל, כי המשחק הזה הוא החיים שלי, ואני נהנה".
- ואחרי כל מה שעברת כשחקן, איפה אתה מוצא את כוח הרצון להתחיל לבנות את עצמך מלמטה כמאמן?
"אני לא צריך לחפש מוטיבציה. זה חלק מהאופי שלי ומהטבע שלי. אני לא רוצה להיות טוב - אני רוצה להיות גדול בכל דבר שאני עושה. כשאני נמצא במצב רע, או כשהדברים לא עובדים כמו שאני רוצה, זה רק מדרבן אותי לעבוד קשה יותר. אין הבדל בתחושות וברגשות שלי כמאמן או כשחקן. ברור שעכשיו אני לא על המגרש, אלא צריך למצוא את הכימיה, להכין את הקבוצה, לשנות מומנטום. אני זה שצריך לתת השראה לאחרים".
- אבל כשחקן, כמעט תמיד לקחת את הזריקה האחרונה. כמאמן, בסופו של דבר, גורלך לא תלוי בך, אלא בשחקנים שלך. זה לא מתסכל?
"זה באמת המצב, אבל הצלחתי להתנתק ממה שהיה בעבר, לסגור את הדלת הזאת ולבצע את ההפרדה. אני צריך לבחור את השחקנים הנכונים, ולתת להם את הכלים לקלוע את הזריקות המכריעות".
- איזה סוג של מאמן אתה עומד להיות? קונטרול פריק שחייב לשלוט בכל פרט, כמו שרונאס יאסיקביצ'יוס, או אחד שנותן חופש לשחקניו, בדומה לארגין עתמאן?
"לא זה ולא זה. אין לי גישה אחת או שיטה אחת. זה תלוי בקבוצה שיש לי, וזה יכול להשתנות משנה לשנה. יש רק שלושה דברים שאני לא מתפשר עליהם: מוסר עבודה, משמעת וכבוד".
- איך ספאנוליס המאמן היה מסתדר עם ספאנוליס השחקן?
"מה זאת אומרת?", הוא צוחק, "אני בטוח שהיינו מסתדרים לא רע. כמאמן, הייתי פשוט מתיישב על הספסל, מסתכל ונותן לו לעשות מה שהוא רוצה"...
על אף הקריירה הארוכה והעשירה שלו בכדורסל האירופי, הביקור אתמול היה רק הרביעי של ספאנוליס בארץ (וזה היה ניצחונו השלישי). "אני זוכר את עצמי כילד צופה בקרבות בין מכבי תל אביב לאריס סלוניקי, עם ניק גאליס ופנאיוטיס יאנאקיס נגד דורון ג'מצ'י וקווין מגי. שנים אחר כך, אני עצמי זכיתי לשחק מול מכבי, עם האווירה הנהדרת והקהל העצום שלה".
- אנחנו נמצאים היום בעידן אנאדולו אפס, שזכתה בשני גביעי היורוליג האחרונים. רק שתי קבוצות עשו זאת במפעל הזה מאז היווסדו: מכבי תל אביב ב-2004 וב-2005, ואולימפיאקוס שלך ב-2012 וב-2013. מי השושלת הגדולה ביותר מבין השלוש?
"כל אחד ייתן לך תשובה אחרת, וברור שאני לא אובייקטיבי, אבל אולימפיאקוס. למה? כי אנחנו עשינו את זה עם התקציב הכי נמוך, ובלי שמות גדולים. אף אחד לא הכיר חלק מהשחקנים שהיו לנו. למכבי היה את שאראס, אנתוני פארקר, ניקולה וויצ'יץ', מייסיאו באסטון, דריק שארפ וטל בורשטיין. לאפס יש היום את ואסילייה מיציץ' ושיין לארקין. אני לא מזלזל בכך, כי לא קל לנהל חבורה כזאת של כוכבים. אבל אנחנו היינו כמו דוד מול גוליית".
- ראיינתי אותך לפני 15 שנים, כשעזבת את יוסטון רוקטס אחרי עונה אחת וחזרת לפנאתינייקוס. אמרת אז ש"לא כל ההחלטות ב-NBA מקצועיות". הפרק הזה הוא החמצה ופספוס מבחינתך?
"אני לא רואה בזה פספוס, ואני לא מתחרט על ההחלטה שלי. כדי להצליח ב-NBA, אתה צריך להיות במקום הנכון ובסיטואציה המתאימה, ולי זה לא קרה. לכן, החזרה לאירופה הייתה הדבר הנכון עבורי. הגשמתי כל מה שאפשר להגשים".
- נשאלת אינספור פעמים בעבר על המעבר מפאו לאולימפיאקוס. באואקה לא עשו לך חיים קלים, והצלחת לתפקד תחת הלחץ הזה ואף לקלוע סלי ניצחון וסל אליפות אחד. אבל אני חייב להבין ממך: הקללות והגידופים שספגת, והחפצים שנזרקו לעברך באולם שבעבר היה ביתך - הם לא נגעו בך בשום צורה?
"לא, וזה בסדר. ככה זה ביוון. אני מבין ומכבד את זה. כל אחד אוהב את הקבוצה שלו, וידעתי שאני חזק מספיק ומאמין בעצמי כדי להתמודד עם הדברים האלה".