"שיחקנו קט רגל בשכונה על מגרש האספלט. בשישי אחד נכנס לתוך המגרש רכב פז'ו 404 בתוכו ישב מאמן הפועל כפר סבא שלמה שרף. מתברר שבאימון המסכם באותו בוקר נפצע אחד השחקים, שרף שאל את המגן רפי אדינגר אם הוא יודע היכן מתגורר החלוץ הגבוה מקבוצת הנוער. אדינגר השיב בחיוב והתנדב לקחת את שרף למגרש האספלט עליו שיחקנו. שרף לא יצא מהאוטו. כולם הכירו אותו, רחשו לו כבוד. הייתה התקהלות גדולה סביב הרכב. הוא אמר לי ליד כולם 'מחר תגיע בשעה שתיים לחדר ההלבשה, אתה בסגל למשחק'. התשובה החיובית של אדינגר הפכה אותי לכדורגלן".
אלי יאני נולד ב-21/7/1959, נשוי לענת פלוס שתי בנות ונכד. היום הוא מנהל סניף בבנק דיסקונט, עם תארים במנהל עסקים ומחזיק ברישיון ליעוץ השקעות וניירות ערך.
מהיכן שם המשפחה, יאני?
"עשיתי מחקרים ובדיקות רבות. הורי ברחו מיוון מהעיר היוונית יאנינה, שם השם יאני נפוץ, למצרים. אני אוהב לבקר ביוון, אוהב את סיפורי המיתולוגיה, את האוכל והמוסיקה היוונית, בשל השורשים. אבא ואמא חיו בקהיר בשכונת היהודים, בשכנות למשפחתו של הבלם אבי כהן ז"ל. אבא היה רואה חשבון מצליח, אמא עקרת בית, שנישאה לאבא בגיל 16 כמנהג הימים ההם. הם היו זוג שישב על סיר הבשר, חברים בקהילה היהודית הענפה בקהיר וחופשות ארוכות ומהנות באלכסנדריה. אח של אמא היה כדורסלן באחת מקבוצות הכדורסל בקהיר, תחת שלטון המלך פארוק".
אחרי מבצע סיני ב-1956 מצרים גירשה את רוב היהודים. "בהוראת הנשיא גמאל עבדול נאצר, בתחילת 1957 המדינה החלה להלאים את רכוש היהודים. בלילה הציבו פלומבות על עסקי ובתי היהודים ודרשו מהם לעזוב מיד את מצריים, משאירים מאחור את כל הרכוש. אבא ואמא עלו על אוניה שהפליגה לצרפת, שם דאגו להוריד מהם תכשיטי זהב ושעונים מהגוף. בצרפת, בעזרת הסוכנות, הם עלו לחיפה. תחילה רצו לשלוח אותם לבאר שבע, שנחשבה אז למדבר, אבל בסוף הועברו לכפר סבא, קרוב לשאר בני המשפחה שהתגוררו ברמת גן, חולון ובת ים".
אימו לא הצליחה להיכנס להיריון עד גיל 43. "אמא הייתה אישה יפה, גבוהה ומלאה. עוד במצרים אבא הצליח דרך איטליה וצרפת לעשות שתי גיחות חשאיות לישראל, לבית החולים הדסה, כדי לבדוק טיפול רפואי עבור אמא כדי להצליח להיכנס להיריון, מהלכים שלא צלחו".
ודווקא בישראל היא הרתה.
"אחרי שעלו, אבא ואמא נסעו להתארח ברמת גן אצל המשפחה. היא חשה שם שלא בטוב, החלה להקיא, לא הבינה מה מצבה. הגיסה מיהרה לקחת אותה לרופא לבדיקה. הרופא נתן לה זריקת הרגעה, הוא לא אמר לאמא כלום, לגיסה הוא הבהיר בהתרגשות כי אמא בהריון. הוא לא סיפר לאמא, אבל הזמין אמבולנס לבית החולים 'השרון', שם נולדתי. שמי אליהו, על שם סבא שנותר בקהיר ולא עלה לישראל עם סבתא כי היו מבוגרים. אני בן יחיד".
הם התגוררו במעברת עלומים, עם מיטות סוכנות מברזל, פתיליות, ללא חשמל, ורכישת בלוק קרח עד גיל 8. "אז העבירו אותנו לשכונת 'אלי כהן', שכונת בלוקונים, מעבר שנעשה עצמאית ברגל כמו יציאת מצרים, כמו בסרט 'סלאח שבתי'. מכיתה א' למדתי בבית הספר ע"ש א. ד . גורדון הצמוד למעברה".
שם ערך את ההיכרות הראשונה עם הכדורגל. "היה סמוך לשכונה מגרש אספלט רחב בו שיחקו הילדים והנערים כדורגל, משחקים שארגן שלמה כליפה ז"ל, שחיבב אותי וזיהה ראשון את הכישרון שבי לכדור. תמיד בחרו בי, הקטן, לשחק עם הגדולים יותר. משחקים שהיו נעצרים לרגע קט במידה ורכב היה עובר".
רגע לפני בר המצווה אירע לו סיפור טראגי. "שיחקתי עם החברים במגרש המשחקים בשכונת הפארק הסמוך לביתי. למקום באה אחות בית הספר שלקחה אותי וסיפרה לי שאבא שלי נפטר. באותו יום התבגרתי בין רגע. כשנולדו בנותיי, היינו עוברים ליד מגרש המשחקים ובכל פעם סיפרתי להם על המקרה".
סגן המנהל מרדכי קודש לקח אותו תחת חסותו. "לא אשכח את האדם שהיה. הוא כתב למשרד החינוך ודרש המלצה שאקבל מלגת לימודים בשל מצבה הדל של המשפחה. הוא סידר לי אופניים חדשים מעיריית כפר סבא תמורת תחזוקת גינת בית הספר בקיץ, אופניים איתם רכבתי והגעתי מצד מזרח של העיר לבית הספר התיכון ולמגרש הכדורגל הישן של הפועל כפר סבא, בו התחלתי לשחק בגיל 12, עם כרטיס שחקן בנערים".
המאמן הראשון שלוהיה יצחק שיינפיין, כדורגלן מוכר במועדון, ובהמשך אברהם מרצ'ינסקי שהיה חלוץ הקבוצה ואחריו דרור קשטן.
הוא נכח בגמר הגביע ב-1975, הניצחון 1:3 על בית"ר ירושלים (עד אז ראיתי רק משחקי בית, ארגנו לנו אוטובוסים חינם ליפו") ואז החל סיפור הסינדרלה שלו עם ההגעה של שרף למגרש.
איך ההודעה של שרף התקבלה אצלך?
"התרגשות אדירה, לא נרדמתי רוב הלילה, חשבתי על הכניסה לחדר ההלבשה. התלבשתי בצד, הבטתי על הגדולים כמו נוסובסקי, נוח איינשטיין ושום מתלבשים, שמעתי את האמירות והצחוקים, הייתי רק בן 16 וחצי".
לחברים שלו לא הייתה דרך להיכנס למשחק, אבל יאני מצא איך לעשות את זה. "היה אז מנהג לפיו כדור שנבעט מחוץ למגרש, הילד שאוסף אותו ונכנס חינם דרך הסדרנים בשער. באימון לפני המשחק בעטתי מספר רב של כדורים מחוץ לחומה, שם המתינו חבריי שדהרו עם הכדור למגרש".
ואיך הייתה הבכורה? "שרף הכניס אותי במחצית השנייה. בסיום נכנס עם היו"ר יאיר לויטה לחדר ההלבשה, הצביע עלי ואמר 'אתה רואה את הילד הזה? יש לו חוצפה חיובית, הוא לא יורד יותר לקבוצת הנוער, הוא קשר חלוץ בבוגרים".
יאני התגייס למשטרה הצבאית. "קיבלתי אישור של ספורטאי מצטיין. העבירו אותי אחרי הטירונות לשרת במשטרה הצבאית במטרה להציב קבוצה טובה לאליפות צה"ל, תחת המאמן זאביק זלצר. הציבו אותי בכלא 6. יום אחד בדרכי הביתה נכנס אוטובוס עם חיילים שנתפסו במבצע מלביש או עברות אחרות ונשפטו לכלא. מתוך האוטובוס שמעתי דפיקות וצעקות של שמי. זה היה חלוץ הפועל תל אביב שבתאי לוי שהתחנן לעזור לו להשתחרר. הלכתי למפקד הכלא, הסברתי לו שלוי יפסיד מחנה אימונים באירופה אם יישאר כלוא וזה חשוב לקריירה. גם טלפון של דוביד שווייצר למנהל עזר לשחרר אותו".
הייתה לו הצעה מקוסמוס ניו יורק, הקבוצה שבה שיחקו לפני כן פלה ומוטל'ה שפיגלר. "ב-1979 היה באצטדיון רמת גן משחק אימון בין נבחרת ישראל של שפר להפועל כפר סבא. ביציע ישבו נשיא קוסמוס והגזבר, הייתי מצוין על הדשא. אנשי קוסמוס ישבו ביציע לצדו של עיתונאי מעריב אברהם טבק ז"ל ושוחחו איתו, הוא פרסם את הסיפור על ההצעה הכספית אלי, ואכן ביום שאחרי נפגשנו והציעו הצעה מעולה. הייתה אצלי התרגשות גדולה, בדרך לחוויה בניו יורק, אבל לא יכולתי לקחת את אמא, שהמתינה 27 שנים לאחר הנישואים ללידתי, לאמריקה, הייתי חייב להישאר צמוד אליה".
ב-1980 הפועל כפר סבא זכתה שוב בגביע, כשהפעם הוא שותף על כר הדשא. "באותה עונה סיימה כפר סבא במקום השביעי בליגה ואני הבקעתי 10 שערים. כבשתי בכל המשחקים עד הגמר. הגול היפה ביותר היה בחצי הגמר נגד שמשון תל אביב, בבעיטת וולי מהאוויר נוסח הגול של ואן באסטן ההולנדי שמונה שנים מאוחר יותר".
בגמר הביסה כפר סבא את מכבי רמת עמידר 1:4. "זה היה גביע מאוד משמח, ניצחנו די בקלות את עמידר מגולים של יצחק נעמן, גול שלי וצמד של פוגל. הבאנו למרכז כפר סבא את הגביע על ג'יפ פתוח וחגיגה אל תוך הלילה".
ב-1981 אימן את כפר סבא אמנון רז ואחריו התמנה דרור קשטן. "רז הכין קבוצה חזקה. כבר בפתיחת העונה החיבור של קשטן המאמן לסגל השחקנים עבד מצוין, החל בשוער עופר נוסובסקי שאני הספקתי לשחק עם אביו, יאיר, דרך יגאל הילל, אינשטיין, שום ואחרים. כבשתי באותה עונת אליפות מדהימה 13 גולים. עברנו את מכבי נתניה של המאמן פרלמן, אותה נתניה שכבשה שישיות נגד מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים".
יש לך סיפור יפה מהמשחק בו הובסתם בחוץ על ידי נתניה 5:2.
"זה היה משחק העונה, המגרש בנתניה היה מלא עד אפס מקום. הם נתנו גולים מתי שרק רצו, היו להם קישור והתקפה מטורפים. לפני המשחק, באימונים החלטנו לבצע מהלך פסיכולוגי - אם כפר סבא תבקיע שער ראשון לא נחגוג, המבקיע יתנהג כאילו כלום. בדקה העשירית כבשתי גול ממסירה של שום, גול שאחריו הלכתי כאילו החמצתי. הפרשן של המשחק היה שפיגלר, שאמר כי מעולם לא ראה חלוץ שמבקיע ולא שמח. בהמשך הם פירקו אותנו. בסיום קשטן אמר לנו שלמרות המכה שקיבלנו אנחנו ממשיכים עד הסוף, אלוהים איתנו. ואכן, מכבי נתניה סיימה ב-2:2 נגד מכבי חיפה והעבירה את ההכרעה למחזור האחרון, לנו הספיקה נקודה נגד שמשון".
המשחק המפורסם.
"לא היה תכנון מוקדם על תיקו מאופס, אין מה לצפות במשחק כזה. היה לנו איש קשר בנתניה שדרך מכשיר קשר העביר לנו שנתניה מנצחת ושתיקו יביא אליפות. זה מה שהיה".
האופוריה לא נמשכה יותר מדי זמן. בתוך עונה כפר סבא נאבקה בתחתית ולבסוף ירדה. "הפרס על תואר האליפות, בעזרת אוהד שרוף של הקבוצה, היה מסע בן חודש בארצות הברית. שחקנים לא נחתו כמו שצריך".
הוא המשיך בליגה הארצית וחזר עם הקבוצה ללאומית בתוך עונה - אבל אז ביקש לעזוב את הפועל כפר סבא. "הגעתי מבית לא עשיר, לא עשיתי אפילו דירה. כפר סבא הציעה לי דירה תמורת חוזה לארבע שנים זמן שיגאל גינדי אימץ את הקבוצה. עשיתי טעות כשביקשתי חוזה לשלוש שנים בלבד. קיבלתי את השכר בכל שנה, חסכתי לעצמי , אבל לא הגעתי לדירה. הפועל כפר סבא סרבה לשחרר או להשאיל אותי , הם טענו שאני צריך להיות כמו יצחק שום, לשחק רק בקבוצה אחת".
יאני ניהל מאבק. "הפסקתי להתאמן, דרשתי בכל תוקף לצאת למשך שנתיים, לעשות קצת כסף. התכוונתי להיכנס להסגר, הייתי החלטי".
את חבל ההצלה קיבל ממוטל'ה שפיגלר, מאמן הפועל תל אביב בעונת 1984/5. "הוא הבהיר לראשי הפועל תל אביב שאלי יאני הוא החלוץ שהוא זקוק לו. אייבי אפשטיין ממועצת פועלי תל אביב שילם לכפר סבא 30 אלף דולר השאלה לעונה אחת פלוס אופציה לעונה נוספת. עד המעבר לבלומפילד לא התאמנתי, שמנתי מעט והיה צריך זמן להיכנס לכושר. המשחק הראשון שלי היה רק במחזור התשיעי, כבשתי בדקה הראשונה לאחר 10 שניות נגד הפועל כפר סבא, סיימנו במקום התשיעי".
בעונה שלאחר מכן הגיע דוביד שווייצר. "דוביד הגדול דרש לממש את האופציה עלי ושילמו לכפר סבא 30 אלף דולרים נוספים. הוא הביא את החלוץ שלום אביטן, הייתה קבוצה עם תקוות למאבק על האליפות. אני התחתנתי עם ענת, זוג צעיר שיוצא לדרך".
באותה תקופה זומן לנבחרת, למפגשים בבית האוקיאני. "המאמן יוסל'ה מירמוביץ' זימן אותי לסגל לקראת הטיסה לאוסטרליה וניו זילנד במוקדמות המונדיאל באוקטובר 1985. זה קרה אחרי ששווייצר ביקש ממני לא להשתתף באימונים כי אני לא מתוכנן לטוס לאוסטרליה, עדיף שאשקיע באימוני פתיחת העונה בבלומפילד. יזמתי שיחה עם מירמוביץ' שאמר לי כי מקומי מובטח ואני בסגל לאוקיאניה . הסגל הסופי היה אמור להתפרסם אחר אימון השחרור האחרון. כדררתי מול השוער אריה חביב, כששלמה קירט נכנס בי מאחור וקרע לי את שריר המפשעה, נהיה לי חושך בעיניים, מפנים אותי על אלונקה לאיכילוב. פספסתי את אוסטרליה, חודשיים של טיפולים ברגל. הגעתי לאימונים וישבתי ביציע , דאגו להסיע אותי הלוך וחזור".
תגובת דוביד מתבקשת כאן.
"כשהודיעו לדוביד הוא טילפן אלי, הייתי צריך להרחיק את השפופרת לפחות שני מטר מהאוזן בגלל הצעקות שלו".
ההמשך היה טוב יותר - עם מאבק צמוד שהסתיים באליפות והמהלך המפורסם שבו יאני עמד בנבדל כשהכדור של משה סיני נשלח לגילי לנדאו. השופט צבי שריר הקדים את זמנו וקבע שהנבדל היה פאסיבי. "אומר את זה כך - אם מכבי חיפה הייתה באה כדי לנצח את הפועל תל אביב, הם היו נותנים לנו 3. הם באו לחלץ תיקו", מסכם יאני, ועובר לדבר על שיתוף הפעולה עם משה סיני. "לשחק ולהתאמן עם סיני זאת חוויה וזכות גדולה, משה הוא אחד הגדולים אי פעם, עם רגל שמאל שלמעטים יש כמוה".
הוא חזר לכפר סבא. "הקבוצה סיימה את העונה 1986/87 במקום השמיני. הקרב על מלך שערי הליגה היה מרתק. למחזור האחרון הגיעו מלמיליאן ואוחנה מבית"ר ירושלים האלופה עם 15 גולים, בדיוק כמוני. כפר סבא שיחקה בחוץ נגד מכבי יפו שכבר ירדה לארצית. שחקני קבוצתי עשו הכול כדי שאבקיע, אבל השוער לביא קוזניצקי היה מצוין, השמירה עלי של כהן צדק הייתה אישית הדוקה, הם הבהירו כי הם ספורטאים תפסתי עצבים, עד שקיבלתי כדור וממרחק 20 מטר נתתי פצצה לתוך הרשת, שער מספר 16. אורי ואלי לא כבשו, ואני הייתי מלך השערים".
ואז ביקש שוב לעזוב. "בקיץ 1988 הבהרתי לראשי המועדון שאני מתבגר ויכול לעשות כסף גדול יותר. הייתה לי הצעה בהרבה כסף מארצי בן יעקב בבית"ר תל אביב, אבל אז נכנסו לתמונה בית"ר ירושלים וקשטן. הוא לחץ, היו"ר בני נחמיה ואברם לוי נענו, עברתי לשנתיים לימק"א".
לדרבי הראשון שלו הגיע תוך כדי החלמה ממתיחה ברצועה. "הפועל ירושלים העפילה בסערה לליגה העליונה, לקראת הדרבי הם הכריזו מלחמה בתקשורת, כל מיני אמירות שהפועל תקרע את בית"ר בדרבי. אורי מלמיליאן היה שומר שבת, הסכמתי להגיע ולהיות איתו במלון מול ימק"א. כבר בשעה 9:00 שמענו את מאות האוהדים הראשונים שהגיעו. הפועל של שווייצר הייתה קבוצה חזקה עם שחקני רכש מפורסמים. המגרש היה מפוצץ בקהל, וכבר בפתיחה מיקי בן שטרית הבקיע להם עשיתי 1:1 ופצצות עשן ותאורה מילאו את המגרש. בהמשך עשיתי מהפך בפצצה ברגל שמאל לרשת העליונה, ימק"א עמד להתמוטט, דרבי בלתי נשכח עד היום".
בסיום אותה עונה זכה בגביע עם בית"ר. כולם זוכרים את הקרב הדרמטי שהסתיים בפנדלים, אבל הזיכרון של יאני מגיע מזווית אחרת. "לפני השריקה להפסקה פגע בלם חיפה דוד לוי עם פקקי הנעלים בקרסול שהתנפח. קשטן הוריד מהיציע לחדר ההלבשה את רופא הנבחרת מארק רוסנובסקי שנתן לי זריקת קוקטייל שהעמידה אותי על הרגליים. קשטן הציב אותי מחדש בקישור האחורי, כשלוי ששמר עלי אישית יצא מהעמדה שלו ופינה את המרכז לכניסות של אבי כהן שכבש שני שערים, 3:3 בסיום וגביע בפנדלים".
ואז הגיעה אפיזודה נוספת ולא אחרונה בכפר סבא ואיתה עוד גביע ב-1989/90. "סיימנו את העונה במקום השישי בפלייאוף העליון. בגביע היינו בכושר מצוין. היו לנו את הפולנים יאז'י ויאס ויוז'י קפיאס, את איתן אהרוני ואוסקר גארה, הארגנטינאי הגדול ששיחק במונדיאל עם מראדונה. ניצחנו בגמר את שמשון תל אביב 0:1 מגול ניצחון של גדעון סימון בהארכה".
אחרי עונת 1990/1, אותה החמיץ בגלל פציעה, הודיע על פרישה מכדורגל. "לא חשבתי כלל על חזרה. באחד הימים שאחרי הפרישה, אחרי חצות, שמעתי צלצול בדלת הבית. ניגשתי לעינית וראיתי חבורה של אנשים לא מוכרים, חשבתי שאלו פורצים. ואז שמעתי את קולו של נמרוד זוסין מכפר סבא, שביקש לפתוח כי הוא הגיע עם ראש העיר טייבה וחברי ההנהלה. פתחנו מיד שולחן, וראש העיר רפיק חאג' יחיא הסביר לי שהפועל טייבה רוצה לעלות לליגה א', שאגיע עם עו"ד לחתום על חוזה ושאקבל כמה שאדרוש כספית. ראיתי משחק של טייבה נגד גבעת אולגה, משחק של קצבים מבילבאו, גליצ'ים פראיים, אנשים עפים באוויר. המאמן של טייבה היה דוד קרקו, הוא שוחח איתי והבטיח לי שאשחק כבלם אחורי, אכוון ואנהיג. עלינו לליגה א', הייתי אורח קבוע במסעדות בטייבה וראיתי שאפשר לחיות בדו קיום. דחיתי הצעה להמשיך".
הוא חזר שוב לכפר סבא, כמנהל מקצועי ומאמן. "בעונת 1993/4 הפועל כפר סבא ירדה לארצית מהמקום האחרון. הגעתי ועזרתי לקבוצה לחזור לליגה העליונה יחד עם מכבי יפו". ב-2013 הפך לאחד מבעלי הקבוצה. "המועדון נקלע לקשיים כספיים, פסק בוררות קבע שאם החובות לא ישולמו בתוך שבועיים, יורדים לליגה א'. באחד מאירועי על האש פגשתי באיש ההייטק סתיו שחם, עניינתי אותו ברכישת המועדון והוא גילה עניין. הפגשתי את שחם עם ראש העיר יהודה בן חמו, חבר ילדות שלי, שהבטיח תמיכה במהלך. במודל היו 45 אחוז של שחם, 45 שלי ועשרה אחוזים לאוהדים. שחם היה בניהול הכללי, אני על הכדורגל מקצועית. אנשים רעים ומרושעים לחשו והעבירו קולות ביקורת על השותפות שלי ושל שחם, לפיה הוא משקיע את רוב הכספים ולא אני. זה לא היה אותו סתיו שחם שהבאתי. ויתרתי על המניות שלי והבהרתי שאני הולך לדרכי, סירבתי להמשיך כמנכ"ל בשכר. לימים הוא ראה שטעה והעביר את הפועל כפר סבא, ליצחק שום".