הזיכרון הראשון שלי מהמשחק ומהכדור.
"משחק עם אבא על סל של פישר פרייס, בכדור גומי מחוץ לבית".
כמה קשה להגיד את צמד המילים "אני פורש"?
"כל כך קשה, שאפילו לא אמרתי את זה... רק אמרתי שאני מפסיק לשחק כדורסל".
מה מפחיד בלהיות שחקן עבר?
"לא מפחיד. עת וזמן לכל דבר. להפך, יש בזה אפילו משהו משחרר ומשמח".
שחקן העבר הראשון שהתקשרתי אליו אחרי הפרישה.
"נפגשתי בשבוע שעבר עם עדי גורדון. אנחנו בקשר קרוב כבר כמה שנים, ואפילו גילינו כמה דברים משותפים בינינו. למשל, שנינו חוגגים יומולדת באותו תאריך, רק שהוא נולד ב-1966 ואני ב-1988. עבורי הוא חבר לדרך".
משחק שאספר עליו לנכדים.
"משחק מכריע בפלייאוף הספרדי ב-2018, אני עם גראן קנאריה בוולנסיה. היינו בפיגור של עשר נקודות ממש לפני הסיום, אבל כפינו הארכה משתי קליעות עונשין שלי, כשעל השעון 0.00 שניות. ניצחנו וזכינו בכרטיס ליורוליג, לראשונה בתולדות המועדון".
האליפות שהכי ריגשה אותי.
"הזכייה עם מכבי חיפה ב-2013 הייתה יותר שמחה ומאושרת מבחינתי. בזכייה עם גלבוע/גליל ב-2010 היה משהו של סגירת חשבונות. התחלתי את העונה ההיא במכבי תל אביב, והרגשות לא היו רק של שמחה. בחיפה הרגשתי שאני על ענן. נתתי הצגה, הכל זרם, זה היה באולם הביתי עם הקהל המדהים שלנו. זה היה אושר יותר טהור".
משחק שגרם לי לבכות.
"האליפות עם גלבוע. זו הייתה שנה עוצמתית. התחלתי אותה בגיל 21 כרכז ראשון בנבחרת ישראל, לא קיבלתי צ'אנס במכבי וביקשתי לעזוב בחזרה לגלבוע. למרות שכבר הייתי בקבוצה והכרתי אותה, היו לי קשיים של חבלי לידה מחודשים. כשזה נגמר באליפות, הכל השתחרר החוצה".
השחקן שהכי התקשיתי לשמור עליו.
"מייק קונלי".
השחקן ששמר עליי הכי טוב.
"ברנקו לאזיץ', באימונים של הכוכב האדום בלגרד. הוא רוצח שכיר".
השחקן שהשלים אותי בצורה הכי טובה.
"ברנדון רייט בדאלאס וג'וש אוונס ברג'ו אמיליה".
שחקן שביקשתי ממנו חתימה כילד.
"דורון שפר וליאור ליובין".
המאמן שהכי השפיע עליי.
"ברמה האישית דיוויד ת'ורפ, וברמה הקבוצתית עודד קטש".
מאמן שהייתי רוצה לשחק אצלו ולא יצא לי.
"סטיב קר".
להיות שחקן NBA.
"חלום שהתגשם, אבל לא נהניתי ממנו מספיק. כשאתה בתוך הלופ, כשחקן בכלל וב-NBA בפרט, אתה נמצא במין מרדף בלתי פוסק להוכיח, לספק את הסחורה, להעמיד מספרים, לרצות את המאמנים. המון פעמים אנחנו שוכחים את הכיף במשחק, שהוא המהות האמיתית".
סיפור מאחורי הדרבי עם עומרי כספי ב-NBA.
"זה משחק שלא אשכח כל החיים. יום לפני נפגשנו אצל חבר, ואכלנו ארוחת ערב יחד עם ג'רמי לין".
ההצעה הכי טובה שלא לקחתי.
"באסקוניה והפועל ירושלים. שתיהן פנו אליי במהלך השנה שאחרי ה-NBA. כשהייתי בפלורידה, הייתה לי שיחה ארוכה עם אורי אלון. הוא אמר 'בסוף אתה תיזכר בגלל דברים שתעשה בבית שלך ובמדינה שלך'. זה הדליק אותי ורציתי בלב לבוא לירושלים, אבל קיבלתי החלטה שכלתנית וחתמתי בניז'ני נובגורוד ביורוליג. הייתה לי שם חצי עונה מצוינת, ובקיץ קיבלתי הצעה מבאסקוניה. חשבתי שאלך למכבי, וזה נמרח, עד שההצעה הזאת ירדה מהפרק והלכתי לכוכב האדום".
ההצלחה הכי גדולה שלי.
"אני מרגיש שמסתכלים עליי כמודל לחיקוי. המון הורים וילדים אומרים לי שהם רוצים קריירה כמו שהייתה לי. וגם - ארבע קבוצות שהייתי בהן, עשו יחד איתי את העונה הכי טובה בהיסטוריה של המועדון".
האכזבה הכי גדולה שלי.
"התקופה בכוכב האדום. אולי אחת הפעמים היחידות שהרגשתי שלא נתתי את התפוקה, למרות סיטואציה קשה שהייתי בה. היו גם כמובן אכזבות קבוצתיות - לאבד תואר עם מכבי, אליפות אירופה האחרונה בנבחרת".
החבר לקבוצה הכי מצחיק שהיה לי.
"ריצ'רד הנדריקס".
חבר מהכדורסל שנשאר איתי מאז הילדות.
"שון דניאל. היינו באימון נוער במכבי, הוא התעצבן עליי ודפק לי רגל עץ, לא יכולתי ללכת שלושה ימים. אבל בגיל 17, כשסיפרתי לו שיש לי מחלת הנשיקה, הוא מיד בא לישון אצלי. זה מראה איזה אדם ואיזה חבר הוא".
שותפים לקבוצה שאשמור איתם על קשר לכל החיים.
"החבורה שלנו מגלבוע/גליל - אבישי גורדון, גוני יזרעאלי, דגן יבזורי, אלישי כדיר".
המחמאה הכי גדולה שקיבלתי.
"בשבוע האחרון קיבלתי יותר מחמאות והודעות מאשר אחרי זכייה בתארים ואחרי ההגעה ל-NBA. מחברים שהיו איתי ביסודי, דרך הורים של שחקנים ועד מאמנים שהיו לי לאורך הדרך. קשת מטורפת של אנשים שאיכשהו נגעתי בהם. זה מרגש בטירוף".
הביקורת שהכי העליבה אותי.
"מישהו אמר עליי שאני בעייתי בחדר ההלבשה".
מקום ששיחקתי בו ואני חייב לחזור אליו כתייר.
"גראן קנאריה, קל".
נבחרת ישראל.
"בגלל ששיחקתי המון שנים בחו"ל, רק חיכיתי לבוא לנבחרת ולשחק עם חבר'ה שגדלתי איתם, מול הקהל הישראלי, המשפחה והחברים. לזה תוסיף את הגאווה הגדולה של המדינה שאני כל כך אוהב. זה תמהיל שיוצר התרגשות, מחויבות ותשוקה לפני כל משחק".
האולם שהכי אהבתי לשחק בו.
"בישראל - אולם הפחים, באירופה - לה פונטטה בוולנסיה".
האולם שהכי שנאתי לשחק בו.
"בית מכבי בראשון לציון".
הפעולה שהכי אהבתי לעשות.
"למסור".
המסירה שהכי אהבתי.
"מאחורי הגב".
הישראלי הגדול בכל הזמנים.
"כספי".
לא מיקי ברקוביץ'?
"אי אפשר באמת להשוות בין שחקנים מדורות שונים. בתקופה שבה היו רק שני זרים, היה לישראלים הרבה יותר מקום להתבטא. יכול להיות שעם הווינריות והאופי, חלקם היה מגיע לאותו מקום גם היום. כל אחד מרגש באופן משלו, ובסוף אתה צריך להסתכל למי הייתה קריירה מרשימה או מושלמת, ולא מי יותר גדול. כשמסתכלים על כדורגל, אני לא מבין איך אין קונצנזוס שיוסי בניון הוא הגדול מכולם".
הטראש טוק הכי מוזר שנתקלתי בו.
"אני לא פתוח לדברים האלה. תמיד כשדיברו אליי, נתתי אחר כך איזו פצצה בלי להזיז שריר בפנים, והשחקן שממול היה מבין את המסר ולא פונה אליי שוב".
מאכל שאני אוהב ולא הרשיתי לעצמי.
"אני אוהב מאוד טחינה, ואף פעם לא אכלתי לפני משחק, כי זה היה יושב לי אחר כך בגרון".
קואוץ' גל מקל. שילוב אפשרי?
"אולי, זה יכול להיות מצוין, אבל אני לא רואה את זה קורה בנוף של הקבוצות בארץ".
איך הייתי רוצה שיזכרו אותי כשחקן?
"הייתי רוצה שיזכרו אותי כווינר, שתמיד היה שם כשצריכים אותו".