1. סגירת המעגל של דיוויד בלאט
דיוויד בלאט חתום על הבאתם של לא מעט כוכבים לאירופה לאורך יותר משני עשורים. האחרון שבהם היה ווייד בולדווין. ב-2019 הוא הנחית אותו ואת קווין פאנטר באולימפיאקוס, אבל הספיק לאמן את השניים רק פעם אחת לפני שנאלץ להיפרד מהקווים בשל מצבו הבריאותי. השנה, כשחזר למכבי תל אביב על תקן יו"ר הוועדה המקצועית, סגר מעגל.
בישיבת העבודה הראשונה של בלאט ועודד קטש, לצד שותפיהם החדשים/ישנים, הם יצאו עם החלטה עקרונית - ללכת על ניק קלאתיס בתור הרכז המוביל של הקבוצה הנבנית. 48 שעות מאוחר יותר דיבר המאמן מול המיקרופונים והמצלמות על "החתמות מרגשות שבדרך" והתכוון ליווני, אבל הציפיות היו מעט מוגזמות והחגיגות היו מאוד מוקדמות. בדיעבד, בכלל לא בטוח שהשיבוש בתוכנית היה לרעה.
במכבי הבינו בשלב די מוקדם שקלאתיס עלול להיקלע להתכתשות משפטית ממושכת עם ברצלונה לגבי תנאי שחרורו, ונזכרו כיצד הם התעכבו ונכוו בעבר במצב דומה עם טייריס רייס. הם מיד המשיכו הלאה, וכשלורנזו בראון סומן כתחליף הולם (בלשון המעטה), הרגישו בצוות שהם עלולים להיוותר חשופים בכל הנוגע למלאכת ניהול המשחק, ויצטרכו עוד שחקן בכיר שיכול לתפקד כרכז בפני עצמו. כלומר, יותר 2 מבראון, אבל יותר 1 מדריל מייקון, שסומן כמועמד מועדף. ביום שבו סוכנו של האמריקאי מפנאתינייקוס היה משוכנע שעומדת להגיע אליו הצעה, הוא התבשר שהמועדון ישמח לעבוד איתו, אבל בנוגע ללקוח אחר שאותו הוא מייצג. בולדווין.
כמו במקרה של בראון, בלאט ניהל גם את המגעים עם בולדווין. הוא מכיר היטב את השחקן ואת האישיות שמאחוריו, שעליה תהו ותוהים כה רבות. וברגע שהוא המליץ עליו ונתן את תעודת ההכשר, השתכנעו כולם ללכת עליו. היה רק אדם אחד שנותר לשכנע: בולדווין עצמו, שהחזיק בהצעה להמשיך בבאסקוניה, ולראשונה בקריירה יכול היה להשלים שנתיים רצופות באותה קבוצה.
לפני שקיבל החלטה, נקט בולדווין בפעולה די יוצאת דופן והתקשר לבראון. בין השניים לא הייתה מערכת יחסים כלשהי לפני כן, והגארד המבוקש סיפר לו על הפנייה שקיבל מהצהובים. "אני רוצה לדעת מה אתה חושב על השילוב בינינו", הייתה רוח דבריו. "אם יש לך טיפת היסוס, ואתה לא בטוח לגבי העניין, אני יורד מזה עכשיו והולך על אופציה אחרת".
עבור בראון זה היה בוודאי שינוי מרענן, לאור המתקפות הפומביות שספג באותם ימים מצד השחקנים שבקרוב ממש יזכו איתו ועם נבחרת ספרד באליפות אירופה. את תשובתו אין צורך לפרט, משום שהמציאות ממחישה אותה טוב מכל: כעבור יומיים חתם חברו החדש על חוזה והפך באופן רשמי לשחקן מכבי תל אביב. ביד אליהו נולד הצמד בי אנד בי, בראון את בולדווין, והוא זה שיעצב, יותר מכל פיסה אחרת בפאזל, לאן מועדות פניה של הקבוצה בעונת 2022/23. להלן: הביביסטים.
2. לא עוד סיליז ואוואנסים, לא עוד סופו וז'יז'יץ'
לא מעט סימני שאלה צפים במבט על הסגל שהרכיבה מכבי תל אביב. הראשון והמרכזי שבהם נוגע כנראה לעמדת הסנטר. במשך שנים, כקונספציה, הלכו הצהובים על שני שחקני פנים בעלי סגנון שונה והפוך; אנטה ז'יז'יץ' וג'יילן ריינולדס היו הזוג האחרון (והפחות מצליח), בעוד סופוקליס שחורצאניטיס ואלכס טיוס הפכו עם הזכייה ביורוליג ב-2014 לסמל האולטימטיבי של הרעיון.
הפעם זה לא יהיה כך. אלכס פוית'רס וג'וש ניבו דומים מאוד זה לזה, וסגנון המשחק אינו צפוי להתהפך בכל פעם שהאחד יחליף את רעהו. מצד אחד, יש בכך היגיון; סנטרים גדולים, קלאסיים ו/או כבדים לא בדיוק פרחו עד היום בשיטה של קטש (צום קל ומועיל לך, יורגוס פפאיאניס), כך שהשילוב החדש עשוי להיות נכון יותר; מצד שני, אחת מנקודות התורפה הבולטות בקו הקדמי בהיכל היא היעדר סנטימטרים, ויתור על משחק עם הגב לסל והתפשרות על הסטרצ'יות. 42 אחוזים מהאסיסטים שמסר בראון ביורובאסקט מצאו את דרכם לקליעות מבחוץ של הגבוהים הספרדים. האם תהיה לו כתובת דומה ביד אליהו?
כל זה מוליך ומחבר באופן אוטומטי למשבצת הבאה בהיררכיה, שהפכה בעייתית ביבשת כולה - עמדת הפאוור פורוורד. גם כאן מסתתר שינוי בחשיבה: לאורך לא מעט עונות, ההחתמות המוקדמות והמסוכנות ביותר של מכבי היו בעמדות הגארד. שם, לצד הכוכבים הגדולים שסימנה (דוגמת סקוטי ווילבקין ואנדרו גאודלוק) היא הציבה את הדי.ג'יי סיליז והקינן אוואנסים של העולם. הפעם, עם הבנייה המהירה והתכליתית בקו האחורי, שנעשתה בזריזות לפני שהעשירות יתעוררו ויניחו את ידיהן על כל מיני ביביסטים, הועברה מחלקת ההימורים לזירת הפורוורדים.
אז כן, ג'רל מרטין הוא חתיכת הימור. מלכתחילה, שחקנים שמעולם לא הופיעו באירופה נחשבים חשודים עם הגיעם, ובמעט שאפשר היה לראות בינתיים - מסתמן שהוא מאמת את החשדות. בונזי קולסון יכול בהחלט להפוך לכל מה שג'ונה בולדן חלם להיות, אבל גם הוא רחוק מלהיות מניה בטוחה, ונשאלת השאלה באיזו עמדה כדאי להציב אותו. גם קטש עדיין מגשש את דרכו בגזרה הזאת, וכנראה אין זה מקרי שבשלב הזה של העונה, הוא מעדיף לשחק לא מעט עם ניבו ופוית'רס יחד.
האם מכבי תל אביב שגתה כש"הזניחה" את עמדה מספר 4 ולא השקיעה בה כמו בעמדות אחרות? קל לומר שכן, אבל השאלה הזאת צריכה להיבחן לאור האלטרנטיבות. מכיוון שהפאוור פורוורדים הבטוחים לכאורה מרוכזים במספר קבוצות מצומצם למדי, גם שמות מוכרים יותר לא היו מספקים מלכתחילה מטרייה חסינה. זאת, כמובן, בהנחה סבירה שהקבוצה הישראלית לא הייתה מצליחה להיכנס למיקס על שירותיהם של טוקו שנגליה, יוהאנס פוגטמן או ג'ון בראון, שהיו לכאורה על המדף. האם אדריאן מוארמה, בגילו ובמצבו, היה תורם ומתאים יותר? ייתכן שכן. אבל לא בטוח בכלל.
בסופו של דבר, את השוק הבעייתי בעמדה הזאת ממחישה דווקא הקבוצה העשירה מכולן. עוד לפני שהסתיימה העונה, חשבו בבארסה להחליף את מירוטיץ' בשנגליה כדי לחלק את עוגת התקציב בצורה מאוזנת יותר; בסוף שנגליה לא בא, מירוטיץ' נשאר - ואף אחד מהם לא יפתח את העונה, כי שניהם פצועים. ומי הונחת כתחליף בפאלאו בלאוגראנה לאחד ממספרי 4 הטובים בהיסטוריה? מייק טובי, שהוא בכלל סנטר.
3. להיות וינקו ילובאץ
במשך ארבע שנים נסוב כמעט כל ניתוח שעסק במכבי תל אביב סביב התלות האובססיבית שהיא פיתחה בווילבקין. הקיץ היא החליטה (או שבעצם הוא החליט בשבילה) לשים קץ לקשר הלא בריא הזה, ועשתה אקזיט. והנה, עוד לפני הג'אמפ בול הראשון, נראה שהיסודות של היכל הספורט תלויים שוב בשחקן אחד. היכולת החלשה והתוצאות הלא מחמיאות במשחקי ההכנה, לצד ההצלחה הפנומנלית של בראון ביורובאסקט, הולידו את הציפייה שהאיש יבוא ויפתור את כל הבעיות והחוליים. הופעת הבכורה שלו, שהולידה ניצוצות ממה שמכבי אמורה לעשות העונה, רק הגבירה את ההייפ.
התלות החדשה תהיה שונה לחלוטין מזו שהייתה בווילבקין, בגלל אופיו של עמוד התווך - שאמור מלכתחילה לחבר את הקבוצה, לאחד את שחקניה ולהדביק אותם - ולא לקלוע 20 נקודות ולקחת כדור אחר כדור אחר כדור לסל במאני טיים. בראון הוא טיפוס שקט ומופנם, שנשען בעיקר על האינסטינקטים החייתיים שלו בניהול המשחק.
אולי זו הסיבה שאצל מאמנים קפדניים וחולי שליטה, שדורשים משחק תבניתי ושיטתי, הוא פחות הצליח - ואשתקד, באוניקס קאזאן האתלטית והפנטזיסטית של ולימיר פראסוביץ', הוא פרח. כדי שיוכל לפרוש כנפיו גם בתל אביב, קטש יצטרך לשחרר קיבעונות ישנים ולתת לו את החופש הזה. כמו החופש שהוא עצמו קיבל מאחד, וינקו ילובאץ, לפני 25 שנה.
תתחילו לשנן: נו פוסיבול ווין ווידאאוט דה לורנזו.