"בקדנציה השנייה של עמנואל שפר, ב-1978/9, התכנסה נבחרת ישראל למחנה אימונים במכון וינגייט. יצאנו עם הצוות המקצועי להצגה. חזרנו לפני חצות והשחקנים הוותיקים החזירו את הנשים שלהם הבייתה. ליוויתי את חברתי עינת לרכב של אחד השחקנים כדי שיחזיר אותה. שפר עמד לידנו והיה עד לליווי. כשחזרנו הוא המתין ליד החדר שלי והתנפל עלי בצעקות. הסברתי לו כי לא ברחתי, לא עשיתי תרגיל ואני לא מתחמק, בסך הכול רציתי להחזיר את חברתי לביתה. הוא נכנס לחדר שלי, דרש ממני לעזוב את וינגייט וללכת הביתה. לא עזרו ההבהרות שלי, ביקשתי להישאר עד הבוקר, אבל הוא לא הקשיב, לקח את תיק החפצים האישי שלי וזרק אותו מהחדר בקומה השנייה לשביל בחצר. צעדתי אחרי השעה 2:00 ברגל לכביש הראשי, המתנתי לטרמפ. נהג מונית שחלפה זיהה והסיע אותי הבייתה. דרכי אצל שפר בנבחרת הסתיימה".
עודד מכנס נולד ב-8 ביוני 1956. הוא נשוי לעינת, אותה אחת מהסיפור עם שפר, ולהם שלושה ילדים ונכד. "אחרי שתי בנות אמא ילדה תאומים, אותי ואת גד", הוא מספר, "גד קרוי על שם אח של סבא שלי, מיוצאי אם המושבות, וממקימי העיר נתניה, יש רחובות על שמו בפתח תקווה ובנתניה. את שמי, עודד, בחרה אמא שלי, כדי שאעודד אותה".
היום מכנס מנהל בתי ספר לכדורגל במספר מקומות באזור נתניה, כשאחד המאמנים הוא התאום גד. הוא מועסק כבר ארבע שנים במנהלת הליגות בתוכנית הכוכבים לנוער. התוכנית, שלצדה מענקים כספיים מכובדים, בודקת בין השאר יישום תוכניות מקצועיות, יעדים לשנת הכדורגל, סגלים, אימונים, טורנירי נוער בארץ ובאירופה, בעלי מקצוע כמאמנים ומדריכים, צוות רפואי מגרשי הכדורגל ועוד. הם באו מבית שכולו כדורגל. "אבא שלי אריה מכנס ז"ל היה כדורגלן במכבי נתניה בשנות הארבעים והחמישים, כדורגלן נבחרת מכבי ישראל וקפטן מכבי נתניה במשך שנים. אבא שיחק ב-1954 במשחק גמר גביע המדינה בתבוסה למכבי תל אביב 4:0. אבא של עינת אורי אפק, שבתחילת שנות ה-50 נקרא אורי פינצ'וק, היה שוער מכבי נתניה, הם שיחקו יחד".
"אחרי הבנות אבא שמח שיש לו בנים, וכבר מגיל רך לקח אותנו לשפת הים. במשך שעות גדי ואני היינו עם הכדור. בגיל 9 נרשמנו לקבוצת הילדים של מכבי נתניה, אבא אימן שם. שנינו שיחקנו בעמדת החלוץ עד הנוער בקבוצות הצעירות, בכל עונה הבקענו יותר מ-50 שערים, זכינו בילדים ובנערים בתוארי אליפות ישראל".
קינאו בכם בגלל הקרבה לאבא כמאמן?
"היו אמירות שונות, שאנחנו משחקים בזכותו. זה לא הרגיז אותנו, ידענו את האמת וכבר מבית הספר היסודי 'ביאליק' הכיוון היה לבוגרים של מכבי נתניה.
שמואל פרלמן הפריד בין תאומי ההתקפה. "הוא החליט שאני אמשיך להיות בחוד, אבל בגדי הוא ראה התאמה מקצועית לקשר אחורי ומגן".
למכבי נתניה הם הביאו עוד נכס חשוב, מי שהפך לימים לשותף פרודוקטיבי במיוחד. "דוד לביא שיחק איתנו ועם נערים אחרים במגרש בתיכון טשרניחובסקי", מספר מכנס, "הוא אהב והצטיין בכדורסל, שכנענו אותו להגיע למכבי נתניה כדורגל, שם הפך לאחד הכובשים הגדולים בתולדות המועדון".
באליפות הראשונה שלו עם מכבי נתניה הוא זכה כתלמיד תיכון בגיל 16.5. "המאמן בעונת 1973/74 היה אריה רדלר ז"ל. עוד לפני כן, בסוף 1972, גדי ואני שיחקנו בבוגרים בגביע כ"ה למדינה בניצחון 2:3 על הכח ר"ג, משחק בו שנינו הבקענו. מאבק האליפות היה בעיקר נגד מכבי תל אביב. מוטלה שפיגלר עזב לצרפת, ובהתקפה הציב רדלר את ג'ורג' בורבה משמאל, את ויקטור סרוסי באמצע ואותי מימין. סרוסי כבש 10 שערים, אני הנער בן 16 וחצי 8 גולים ובורבה 4. המשחק שהביא את האליפות לנתניה היה אצלנו נגד מכבי תל אביב מספר מחזורים לסיום. נכנסתי כמחליף, קיבלתי מסירה מבורבה, העברתי את הכדור מעל הבלם והכנעתי את לופא קדוש. הגדלנו את הפער ממכבי תל אביב, והכותרת הייתה "מכנס נכנס והכניס".
החוויה על המגרש הייתה כאין וכאפס לעומת החוויה מחוצה לו. "התלמידות, התלמידים וצוות המורים עסקו במכבי נתניה והתלמיד שלהם. ההתעניינות הייתה בשיאה, הבנות והבנים אספו לי קטעי עיתונות ספורט והכינו אלבומים לאורך התקופה".
אבל לא הכול היה ורוד. "אחרי הזכייה לא קיבלתי ממכבי נתניה אפילו לירה אחת להוצאות או מענק. הגעתי אל ראובן פריזנר, האיש הקובע במועדון, ושאלתי אם לא מגיע לי מעט כסף. התשובה של פריזנר הייתה: 'תזוז מכאן, ילד פישר, לא מגיע לך כסף'. זה היה פוגעני ומכוער".
ב-1975/6 זכה לראשונה בתואר מלך השערים. "העונה הזאת הסתיימה במקום הרביעי, שנת האליפות השנייה של הפועל באר שבע. הבקעתי בה 21 שערים, היה כיף לראות את הכדור פוגש את הרשת. לביא הבקיע 15 שערים באותה עונה. ברבע גמר גביע המדינה עפנו נגד בית"ר ירושלים עם הפסד 4:2. עונה לאחר מכן,1976/77, הבקעתי 14 שערים".
השער שלו נגד מכבי פתח תקווה נחשב לאחד היפים בכל הזמנים. "אהבתי להבקיע נגדם, כבשתי מולם דווקא במשחקי החוץ. שפיגלר מסר לי כדור אותו השארתי באוויר, העברתי ברגל ימין לחזה מעל דוד ספיבק ואז מעל הבלם הקשוח איצ'ה דרוקר. זה לא היה פשוט, הבטתי וראיתי שכל האיברים בגוף שלי שלמים. הכדור איתי נכנס לרחבה באוויר ומול השוער שמשון לבקוביץ' בעטתי לרשת, נגמר 0:3 עם גול שנבחר אז לשער הכי יפה בליגה".
ואז הגיעה עונת השיא עם פרלמן, 1977/8.
"שפיגלר התחיל את העונה, אבל לא סיים ועזב. לקחנו כל תואר אפשרי, קבוצה צעירה ותוססת שנלחמת במשחק התקפי כללי במטרה לנצח. אהבנו אחד את השני, לא רצינו לגנוב את ההצגה. כבשתי בליגה 14 שערים, אחרי לביא לו היו 16 כיבושים".
גם זכיתם בגביע היחיד של נתניה עד היום.
"אצטדיון ר"ג היה מלא ב-45 אלף צופים במאי 1978. גול שלי בדקה השלישית ושל גריאני בדקה ה-16 הספיקו לנו נגד בני יהודה, למרות שער מצמק של בן טובים. הגביע היה על גג האוטובוס בדרך לנתניה, כל כביש החוף היה עמוס מכוניות צופרות ודגלי הקבוצה. אלפים רבים מילאו את הכיכר בנתניה, בערב משגע, אחד הכי יפים שלי במכבי נתניה".
שנתיים לאחר מכן הגיעה האליפות השמחה עם יעקב גרונדמן. "זאת הייתה עונה בה הקדמנו את הפועל תל אביב בעשר נקודות בטבלה. גרונדמן היה איש מדהים שידע לשלב צחוקים עם רצינות, כדורגל שאהבנו. הבקעתי 14 שערים, לביא הקדים אותי גם פה עם 18".
הוא מספר כיצד קשור גרונדמן לבעיטות הפלאש של בני לם. "כשחקן גרונדמן היה בועט בעיטות פאלש מדהימות. באימונים הוא ראה את לם מנסה לבעוט, לקח אותו ושיפר לו את סוג הבעיטה המיוחדת הזאת. עד היום אף אחד לא יכול להתקרב לרמת הביצועים הזאת".
מכנס היה אז בשיאו, מה שהוביל אותו לאנקדוטה שקשורה למלכת היופי 1980 אילנה שושן. "את הכתרת מלכת היופי היה נהוג לבצע ראש העיר תל אביב או שר התיירות. השניים נעדרו אז מהארץ, נוני מוזס הזמין אותי לאירוע. אני, הכדורגלן, הכתרתי את אילנה שושן למלכת היופי עם המון כותרות בתקשורת".
הייתה לך הצעה לחתום בליגה בצרפת.
"הכרנו את הליגה הצרפתית משפיגל, שפיגלר וויקי פרץ. קיבלתי הצעה לשחק בקבוצת אנז'ה, אבל יצחק לנד לא הסכים למכור אותי וזה הסתיים כך".
1981/2 הסתיימה בתחושת אכזבה עמוקה עבורו. מכנס קרע רשתות וסיים עם 26 שערים, שהציבו אותו, כמובן, במקום הראשון בטבלת הכובשים, אבל מי שזכתה באליפות הייתה הפועל כפר סבא. "כבשנו 63 גולים, אבל העונה הזאת זכורה בגלל ה-0:0 בין כפר סבא לשמשון. האליפות ברחה לנו מבין הרגליים".
העונה הבאה, עונת "נתניה ועוד 15" כבר הייתה חד משמעית. הוא הבקיע 21 שערים והפער בטבלה היה עצום. "מוטלה היה נשאר איתנו לבעוט לשער, הכניס אווירה נהדרת. לי הוא שלף תמונה שלו בקבוצת קוסמוס עם פלה, הוא אמר שגם אני יכול להגיע לשם".
ההמשך היה מאכזב, מקצועית וכלכלית. "במכבי נתניה הבטיחו לגדי ולי דירה תמורת חוזה לשלוש שנים. הייתי מהראשונים שלצדם היה עורך דין, בן המשפחה עו"ד ידין מכנס. הם משכו את העונה, לא חתמו על חוזה הדירה והגענו להסדר של שכר לכל העונה. לא רציתי שיעשו לי טובות".
ואז גדי ואתה מבקשים לעזוב, חותמים במכבי פתח תקווה. די מדהים.
"כן, ביקשנו לקבל את השחרור, בנתניה לא עשו לנו יותר מדי בעיות, אפילו שוחררנו די בקלות. מאמן מכבי פתח תקווה משה מאירי מאוד רצה אותי , עברתי לאם המושבות, היה מצוין לשחק שם, הרבה אהבה. חיבור לשחקנים יותר חשוב מהכבוד והכסף".
התחנה הבאה, ב-1986/7, הייתה מכבי תל אביב. "המאמן שמעון שנהר הביא אותי. לא הייתה לי תקופה טובה, כבשתי רק שלושה שערים. עזרתי להביא את גביע הטוטו בניצחון על מכבי חיפה בגמר 1:2, נכנסתי כמחליף בדקה ה-70, השוויתי את התוצאה ובהמשך מסרתי לדוד אזולאי שכבש את גול הניצחון שלנו. עזבתי בהמשך להפועל חדרה בליגה הארצית".
הוא חזר למכבי נתניה ועזב במהרה להפועל טבריה. "התחלתי את עונת 1988/9 במכבי נתניה, המאמן זאב זלצר לא נתן לי לשחק הרבה, קיבלתי הצעה מהפועל טבריה שנאבקה בתחתית הליגה העליונה. הגעתי לשם יחד עם אריה אלטר וגבי לסרי, לא הצלחנו להישאר למרות שכבשתי 7 שערים. טבריה הייתה אז מקום טוב וחמים , היא זכורה לטוב".
אקורד הסיום היה בצפרירים חולון. "באתי לצפרירים של המאמן דרור בר נור והייתי שם חצי עונה. התחלתי ללמוד מנהל עסקים בשלוחה של אוניברסיטת חיפה, ואז תמו ימי הכדורגל כשחקן על המגרש".
את הריאיון על ימיו כשחקן אנחנו מסיימים במקום שבו התחלנו - נבחרת ישראל. ההצלחה של מכנס בליגה לא תורגמה לשערים בנבחרת, בה נטל חלק ב-14 משחקים בלבד, חלקם הגדול כמחליף: "השתתפתי באולימפיאדת מונטריאול ב-1976, כולל המשחק ברבע הגמר נגד ברזיל בו הפסדנו 4:1. במוקדמות הגביע העולמי 1977 שיחקתי פעמיים נגד נבחרת יפן וכבשתי פעמיים בניצחונות של ישראל 0:2. יש לי משחק אחד נגד נבחרת בלגיה ב-1978, בו ניצחנו 0:1, פתחתי בהרכב יחד עם גדי".
והייתה לו גם אפיזודה קצרה כמאמן, כשבעונת 1994/95 הוזעק להציל את מכבי נתניה מירידת ליגה. "קיבלתי את המושכות אחרי עזיבתו של ויקו חדד. הציעו לי לאמן, קשה לסרב להצעה כזאת. המצב הכספי של המועדון היה קשה, שחקנים שוחררו, היה קשה לקבל שכר, הגעתי למסקנה שאין סיכוי להישאר בליגה. הביאו את פרלמן הגדול, אבל ירדנו ליגה בצער גדול דרך המקום האחרון בטבלה. זאת המציאות. אני לא רוצה יותר לאמן קבוצה בוגרת".