"אני אוהד שרוף של מכבי חיפה, מגיע כמעט לכל המשחקים. הייתי גם בניצחון המדהים בפיראוס על אולימפיאקוס 0:4. האמנתי מהתחלה שיש לבכר קבוצה עוצמתית וחזקה כדי לעבור את הכוכב האדום ולהגיע לליגת האלופות. שם בהחלט המקום של מכבי חיפה".
כשרפי כהן אומר שהמקום של מכבי חיפה הוא בשלב הבתים בצ'מפיונס, הוא אחד ממתי המעט שקשה להגיד שהם מגזימים. אחרי הכול, הוא כבר היה שם. לפני 20 שנה החלוץ עשה היסטוריה כשהעפיל עם הירוקים לשלב הבתים, לראשונה בתולדות קבוצה ישראלית. "הבקעתי לאורך הקריירה שלי עשרות רבות של שערים, אבל עד היום מזכירים לי את הגול בספטמבר 2002 באולד טראפורד נגד מנצ'סטר יונייטד. השער שלי, אחרי שנכנסתי כמחליף, צימק ל-4:2. לא שמחתי במיוחד, חשבנו שנוכל לעשות קאמבק אבל ספגנו את החמישי. האווירה הייתה חלומית, אבל אני לא רואה בגול דבר להתרפק עליו. בגומלין בניקוסיה, שם שיחקנו בשל המצב הביטחוני, ניצחנו אותם 0:3.
בתחילת השבוע חגג כהן 48. הוא נולד ב-1974 בטירת כרמל, נשוי + 3, עובד במחלקת הספורט של עיריית חיפה ומאמן את חלוצי קבוצות הנערים במכבי חיפה. "הלוואי שייצאו עוד רפי כהן כמוני וטובים יותר", הוא אומר, "המרכז בטירת כרמל היה בית הקולנוע וקבוצת הכדורגל. מבוקר עד ערב הכול היה מרוכז אצלי ואצל רוב חבריי סביב הכדור. מבית הספר 'שיפמן', במגרשי השכונה ובמתנ"ס, השכנים סיפרו כי תמיד ראו אותי מכדרר בין הבתים צמוד לכדור ראובן עטר המליץ לי להגיע לקבוצת הנערים של מכבי חיפה, אבל שם החליטו שאני נמוך מדי ולא העלו אותי לקבוצת הנוער.
"עברתי למחלקת הנוער של נווה יוסף ומשם לאור עקיבא וכרמיאל. טלפון מבורך של המאמן איל לחמן הביא אותי להפועל ראשון לציון. סיימנו במקום השביעי, לי הייתה עונת פריצה טובה בליגה העליונה, אז עדיין הליגה הלאומית".
ובסיום העונה טלפון משמעותי אפילו יותר. אלי כהן השריף על הקו.
"אלי כהן ביקש שאבוא למכבי חיפה ויעקב שחר רכש אותי מראשון לציון. חזרתי הביתה, לקבוצה שאני אוהב ואוהד, כיף גדול והתרגשות שאי אפשר לתאר. אני חוזר לבוגרים של מכבי חיפה, למקום שבו גדלו ראובן עטר ואיל ברקוביץ', המודלים שלי להשראה והערצה".
ב-1999 הוא חתם על חוזה לחמש שנים. "בפגישה עם הנשיא יענקלה שחר שאלתי על הנושא הכלכלי. שחר אמר לי לקנות דירה, המועדון ישלם עליה ויוריד כספית את התשלומים מהחוזה שלי. עד היום אני מתגורר בדירה הזאת בדרך הים בעיר".
כבר בעונה הראשונה שלו הוא הרבה למצוא את הרשת. "הייתה לקבוצה התקפה נהדרת עם שמות בקו הקדמי כמו קלשצ'נקו, גחוקידזה, בניון, יניב קטן, אני ואחרים. כבשתי בעונת 1999/2000 18 שערי ליגה. לבניון היו 19, לקלשצ'נקו היו 22 שערים. המלך באותה עונה היה אסי טובי ממכבי פתח תקווה עם 27 גולים. בליגה סיימנו במקום השני, ובחצי גמר גביע המדינה הפסדנו להפועל תל אביב".
שנה אחר כך זה כבר נגמר באליפות. "נכנסתי בעיקר כמחליף, הבקעתי 13 שערים, כמו בניון. האכזבה הייתה שוב בחצי גמר הגביע נגד מכבי פתח תקווה, בו איבדנו יתרון 0:2 והודחנו בהארכה 3:2".
בימים ההם מכבי חיפה שלטה במפגשים מול מכבי תל אביב. "בתקופה שלי בקריית אליעזר ניצחנו אותם בכל הזדמנות. אי אפשר לשכוח את סללום הכדרור של בניון בבלומפילד בדקה ה-90 ושער הניצחון המהמם שלו, אבל במאי 2002 שיחקנו בגמר על הדאבל והפסדנו להם בפנדלים".
התואר האחרון שלו בירוק היה אמור להגיע שנה לאחר מכן. גם היום הוא עדיין חי את הדרמה של 2003. "הפועל פתח תקווה קיבלה אישור להעביר את המשחק נגד מכבי תל אביב לאצטדיון רמת גן במקום לשחק באורווה. הייתה חשובה להם ההכנסה הכספית, ואכן הגיעו לרמת גן כמעט 40 אלף צופים. מכבי חיפה ניצחה את אשדוד 1:5 שלא הספיק, כי תל אביב ניצחה 0:3, ההפרש הדרוש לה לתואר. זו הייתה אכזבה מאוד מאוד כואבת. על זה צריך להוסיף את התבוסה בחצי גמר הגביע 3:0 להפועל באר שבע. הסתפקנו בגביע הטוטו, בניצחון בגמר על הפועל תל אביב 0:2".
לאחר העונה הזאת יצחק שום עזב ובמקומו מונה רוני לוי למאמן. "אל מיכאל זנדברג הצטרפו עידן טל, אליניב ברדה ושי בירוק. רציתי לשחק, להיות על המגרש ולא מחליף על הספסל. נפגשתי עם לחמן, שאימן את בני סכנין. לחמן דיבר איתי על ההתקפה שתהיה לסכנין, בה אני מרכיב חשוב לצידם של גבריאל לימה וליאור אסולין. רוני לוי אישר לי לסיים את החוזה במכבי חיפה".
עם בני סכנין הוא זכה בגביע ההיסטורי. "זה היה דבר בלתי נתפס. בליגה היינו בתחתית, במקום העשירי מעל מכבי נתניה ואחי נצרת שנשרו לליגה הלאומית. כל הכוח והנשמה הוקדשו למשימת הגביע. בדרך לרמת גן ניצחנו בפנדלים את נצרת עלית, ברבע הגמר ניצחון מדהים והדחה של מכבי תל אביב, גם כן בפנדלים. היינו בשיא האמונה וההתלהבות, בחצי הגמר ניצחנו את מ.ס אשדוד 0:1".
38 אלף צופים הגיעו לגמר ברמת גן. "הפועל חיפה הייתה במקום הראשון בלאומית בתנופת שיא. בדרך לגמר היא סילקה את בית"ר ירושלים, מכבי נתניה והפועל תל אביב. היה להם את ג'ף טוטואנה, גולר מצוין. למשחק הגיעו כמעט 30 אלף אוהדים לדחוף את בני סכנין, אוהדים בדווים מהנגב וכול המגזר. הם יצרו באצטדיון חגיגת פנטזיה מרתקת.
"במחצית הראשונה לא היינו במשחק, שי דהאן כבש לחיפה בדקה ה-45 ובחדר ההלבשה לחמן ידע לכוון אותנו מקצועית ונפשית בהתלהבות שיא. במחצית השנייה הכיוון היה לעבר השער של שוער הפועל חיפה ענן פרו. אבי דנן כבש ראשון, אסולין הוסיף גול, לימה הבקיע את השלישי ואסולין בסיום קינח בפנדל, 1:4 וחגיגות בלתי נתפסות במרכז סכנין, ממש כמו בסרטים".
בהמשך הדרך עבר כהן לאום אל פאחם, כשניסיון לחתום בבני יהודה כשל אחרי מספר שבועות של אימונים. אום אל פאחם סרבה לתת שחרור, הדרך הובילה להפועל עכו, הפועל אשקלון והחלטה לתלות את הנעליים. " יש המון זיכרונות מהדרך שלי בכדורגל , אבל כדררתי אותם קדימה, לאהדה למכבי חיפה הנוכחית, אהבתי הגדולה".
השוואה מקצועית בין מכבי חיפה של אלי כהן, גרנט ויצחק שום, לקבוצה הנוכחית של ברק בכר?
"הקבוצות של כהן, גרנט ושום היו מאוד מתואמות מקצועית, עם סגל כמעט קבוע ושמות ענקיים כמו ז'אנו, בנאדו, אלון חרזי, קייסי, באדיר, פראליה, רוסו, קטן, בניון, קלשצ'נקו, יעקובו וריימונדס ז'וטאוטאס הענק".
מה ההבדל בין ז'וטאוטאס לזרים היום בחיפה?
"היום אי אפשר להביא זרים כאלה לישראל, זה יעלה לפחות 18 מיליון יורו. הוא היה השחקן שחיבר את הקבוצה והאיש שהנהיג מהאמצע, פשוט בינגו מקצועי בלתי רגיל".
לבלגרד הוא לא טס, אבל מן הסתם ההעפלה לשלב הבתים העלתה בו חיוך גדול. "אני מצדיע למאמן ברק בכר, הוא מאמן גדול כמו גרנט ושום. מכבי חיפה עלתה לליגת האלופות, אני שמח וגאה בהיסטוריה החוזרת שלנו. הלוואי שיהיו עכשיו יותר טובים אפילו מההישג שלנו".