"שלום תקווה הגדול. הוא צעיר ממני בדיוק בשנה. שיחקנו יחד בנערים ובנוער, הייתה בינינו הבנה מושלמת, הבנה עיוורת. ידעתי לאן הוא רץ, באיזה קצב ולאן למסור לו את הכדור. שיחקתי מעט מאוד עם שלום בבוגרים של נתניה, כמעט כלום. הוא עזב לקריירה בבלגיה ואני חש עד עכשיו פספוס שיושב לי בראש ובזיכרון, על כך שלא שיחקנו כמעט יחד. חבל ובאמת עצוב לי שלא הבאנו אליפות".
רונן גבאי נולד ב-16.5.1964, הוא נשוי פלוס 4, עובד בפרויקט האקדמיות הצעירות בהתאחדות לכדורגל ומעניק בבית ספר אימונים אישיים לצעירים יחד עם יניב לביא. "גרתי בשדרות בנימין בנתניה. בחור בשם יגאל ליצ'ינסקי הגיע לבית ספר ביאליק בו למדתי לעשות מבחנים לילידי 1962. אחרי אימון בודד ביקשו ממני להישאר, לקחו אותי הביתה להורים וביקשו שתי תמונות ואישור להירשם למכבי נתניה. אז התברר להם שאני צעיר בשנתיים מהשחקנים הנבחנים, בהם ריקו שירזי, חיים מסיקה ואחרים. כך התחלתי את דרכי במועדון. אהדתי את מכבי נתניה, הייתי הולך ברגל לצפות מאחורי הגדר באימונים, מגיע בשבתות ארבע שעות לפני כדי לראות את המשחקים, לחלום ולהאמין שיום יבוא וגם אני אהיה על הדשא לצידם של האחיים מכנס, בר, לביא ושאר השמות שהערצתי".
ואז שפיגלר מגשים לך את החלום.
"מוטלה היה האיש שהכי הערצתי כשחקן, דמיינתי כל פעולה שלו במגרש. הוא מונה למאמן מכבי נתניה והגיע לאימון קבוצת הנוער. בסיום הוא ניגש אל המאמן אשר מסינג, הצביע עלי ואמר לו 'את זה אני רוצה מחר לאימון הבוגרים'. הגעתי לאימון, בקושי בן 18, צנום ושוקל רק 55 ק"ג. מוטל'ה אמר לי 'אל תחשוש , לך תתאמן ותשחק עם הכוכבים'. היו על המגרש, שמות שעוררו צמרמורת - פיזנטי, מומו שירזי, עודד וגד מכנס, דוד לביא, חיים בר, פודי, לם, גריאני ואחרים. להיות איתם בחדר ההלבשה יחד , לשמוע אותם מדברים ומתכוננים לאימון היה ממש 'אלוהים ישמור'. גדלתי על כל אחד מהם".
הוא שותף מעט בעונה החלומית ההיא. "המשחק הראשון שלי בבוגרים היה נגד הפועל כפר סבא, עליה גברנו 2:4. זכינו בקלות בתואר האליפות, גם באלוף האלופים ובגביע הליגה. ברבע גמר גביע המדינה הייתה אכזבה בהדחה 2:0 על ידי הפועל לוד".
שנה לאחר מכן אתה הוא עזב כדי לצבור ניסיון. "ביקשו ממני להשתפשף במכבי הרצליה. עברתי לשם, לאחר מספר מחזורים מכבי נתניה החליטה להפרד ממוטל'ה שפיגלר, הכול נשכח לו פתאום. שפיגלר עבר בהמשך לאמן את מכבי יפו והוא לקח אותי לשם איתו. מוטל'ה הצליח להשאיר אותה בליגה הלאומית, זה היה מבצע עצום".
אתה חוזר למכבי נתניה ויש לך מפגש מעניין עם יצחק תשובה שבסופו יש לך דירה.
"זה היה החוזה הראשון שלי במכבי נתניה. חשבתי על העתיד שלי, וכשנכנסתי למשרד של יצחק תשובה, פחדתי שהוא יעיף אותי משם אחרי שישמע את הבקשה שלי. ביקשתי ממנו חוזה בו אקבל בתום שלוש שנים דירה. תשובה חיבק אותי, חייך ואישר לי את הבקשה, מכבי נתניה שילמה את העלות של הבית, בית שהפך לשלי".
אחרי תקופת יובש לא רצונית הוא כמעט חווה את טעמה של האליפות. "1987/8 הייתה עונה של כמעט, סיימנו במקום השני בטבלה אחרי האלופה הפועל תל אביב. ההתקפה כבשה כמות שערים גדולה, 56, מהם 14 של שלום תקווה. בחצי גמר הגביע הפסדנו לאחר 1:1 בהארכה ובפנדלים להפועל תל אביב".
היו לו הצעות טובות, אבל הוא ויתר עליהן. "מכבי נתניה הייתה עבורי אז הכול, קבוצה בלב ובדם. היו לי הצעות כספיות טובות מבית"ר ירושלים ומהפועל תל אביב. הייתי אז מאוד נאיבי, זה חלק מהטעויות שעשיתי, בשיא יכולתי ובעמדת הקפטן לא רציתי כלל לעזוב את המועדון בו צמחתי".
עונת הירידה לארצית 1994/95 עדיין כואבת לך.
"זאת הייתה עונה מגעילה, מרסקת, סיוט עולמי. הכול התהפך לנו, החליפו מאמנים ועשינו את כל הטעויות האפשרויות. במשחק הקובע נגד מכבי הרצליה הורחקו להם שני שחקנים בכרטיסים אדומים. לא ידענו לנצל את המצב וגם לנו הורחקו בהמשך שני שחקנים, בסיום הפסדנו 1:0, הם ניצלו. אני יכול להעיד שאחרי הירידה הזאת לא יצאתי מהבית החוצה שבועות ארוכים מכאב, בושה ואכזבה".
ואז פגישה עם משה סיני.
"סיני ועוזרו בהפועל תל אביב יעקב כהן צדק נפגשו איתי. הם יצאו למחנה אימונים לקראת המשחק באירופה נגד קישינב. קיבלתי אישור ממכבי נתניה לצאת איתם, ראשי נתניה הבטיחו לי שחרור חינם, הוקרה על השרות הארוך שלי במועדון. בתום אחד האימונים, מנהלי הפועל תל אביב ניגשו אלי עם בקבוק יין, הרימו כוס לברכה ולחיים, סיפרו לי שהם רכשו אותי ממכבי נתניה תמורת סכום כספי גדול. לא הבנתי למה הם שילמו, אמרתי להם שהובטח לי שחרור חינם בלי כסף. זו הייתה טעות גדולה שלהם"
אבל בהמשך זה הידרדר.
"הייתה לסיני קבוצה טובה, עם הזרים הפולנים באקו ולוקאשיק, היו יוסי מדר, גיא שרעבי, יעקב שוורץ וניסו אביטן. הודחנו על ידי קישינב, בהפועל תל אביב ביקשו ממני 'תוריד את החוזה הכספי הגבוה, שילמנו עליך כסף גדול למכבי נתניה'. כשסירבתי לדרישה שלהם התחיל מתח בין המועדון לביני, לא שיחקתי מספיק ".
היה לך בבלומפילד סיפור מול עיניו של יצחק רבין ז"ל.
"יש בסדרת סרטי מורשת רבין, שהיה אוהד הפועל תל אביב, קטע בו הוא יושב בבלומפילד ביציע הכבוד. אני נכנס כמחליף ותוך שניות בודדות נשלף לעברי כרטיס אדום, זה אולי היה האדום הכי מהיר בהיסטוריה. הוא התקשה להבין".
הוא עזב את הפועל תל אביב, בה כמעט לא שיחק ("ביום ההעברות האחרון הצלחתי לעבור לחצי עונה להפועל חדרה של המאמן אשר מסינג") ואז שב לעוד עונה במכבי נתניה ופרש. "אחרי הפועל חדרה חזרתי הביתה, לנסות להחזיר את המועדון לליגה הלאומית. לא הצלחתי, ובגיל 34 הראש התעייף מכדורגל. הגוף ביקש להמשיך לשחק, אבל גמרתי בגלל הראש".
אתה ממליץ לחבריך ולאחרים שלא לאמן קבוצות בוגרים. למה?
"אני בחרתי לאמן קבוצות נוער. מעמד המאמן נמצא בתחתית הנמוכה ביותר. זה מקצוע אכזרי שבו אחרי שני הפסדים אתה כבר מועמד לפיטורין, כבר מחפשים לך מחליף. זו תחושה שרוב המאמנים עוברים, רבים נשברים ונעלמים. אני מבקש לחיות את החיים שלי ללא לחצים".
ויש לו מסר גם לאוהדי מכבי נתניה. "קהל האוהדים האדיר הזה צמא עכשיו להשיג תואר, אליפות או גביע, כדי לשוב לימי הזוהר. מאז "נתניה ועוד 15" לא היה כלום, זה זמן ארוך ובלתי נתפס עבור העיר נתניה והסביבה. רואים שתחת בני לם יש דרך חדשה. ראינו את אלפי האוהדים מתחברים לקבוצה הנוכחית למרות ההדחה הכואבת מאירופה. זכייה בתואר העונה תחבר מחדש עשרות אלפי אוהדים כמו בימים של שפיגלר, עודד מכנס ודוד לביא. מכבי נתניה צריכה ויכולה לחזור לשם, זה יהיה קשה, אבל אני מאמין שזה אפשרי ויקרה בתוך שנה-שנתיים".
ולסיום, מי הקבוצה נגדה הכי אהבת לשחק?
"מכבי חיפה. זו הייתה 'קבוצת הגולים' שלי".