"בתחילת מרץ 1988 יצאתי עם נבחרת ישראל לטורניר הקדם אולימפי, שכלל את נבחרות אוסטרליה, ניו זילנד, טייוואן וישראל. נקבע כי ישראל, ששובצה באוקיאניה, תקיים שלושה משחקים באוסטרליה ושלושת משחקי הגומלין ישוחקו בניו זילנד. אחרי הפסד לאוסטרלים במלבורן וניצחונות על ניו זילנד וטייוואן, יצאנו לעיר כרייסצ'רץ' נגד האוסטרלים. ההתעניינות הייתה בשיא, האמנו שננצח. המאמן מיליינקו מיחיץ' הציב את אבי כהן הירושלמי כמגן ימני , אני שיחקתי בקישור עם דניאל בריילובסקי ואורי מלמיליאן.
"באוסטרליה שיחק חלוץ בשם פרנק פארינה, פרא אדם. כבר מהשריקה הוא שיחק בפראות, שחקן מלוכלך. בכל פעם שהייתי קרוב אליו, או בניסיון של מאבק על הכדור, פארינה קרא לעברי שוב ושוב "יהודי מלוכלך, Fucking Jew". שלטנו במשחק, הם היו בלחץ, ובאחד התיקולים שלי על פארינה, אחריו פלט שוב את האמירה הקשה שלו לעברי, עשיתי לעברו תנועה של יריקה. השופט שעמד קרוב החליט להרחיק אותי מהמגרש. זה היה מעשה טיפשי, הייתי חייב להתעלם ולא להיות בסערת רגשות. המשחק הסתיים בתיקו 0:0, כולם עסקו בהרחקה שלי שלכאורה מנעה ניצחון. נכנסתי לדיכאון, לא הבנתי איך זה קרה לי, לא רציתי לחזור לישראל. זה כאב לי מאוד, הרגשה של פגיעה בנבחרת. בשני המשחקים הבאים שלנו הבסנו את טייוואן 0:9 וניצחנו את ניו זילנד 0:1 אבל זה לא עזר, כי אוסטרליה ניצחה את ניו זילנד מגול ניצחון של אותו פארינה. המשחק נגד אוסטרליה היה האחרון שלי בנבחרת".
34 שנים חלפו מאז, ואבינועם עובדיה לא שוכח. מי שהיה קשר מוערך בשמשון תל אביב זוכר היטב את המשחק הפרוע ההוא, אבל הייתה גם נקודת אור. "האכזבה הכללית הייתה גדולה, חשתי שכולם מביטים בי. ההפתעה הייתה בשדה התעופה בלוד. כ-400 אוהדי שמשון תל אביב הגיעו למקום, עודדו אותי ותמכו בי".
עובדיה נולד בנהריה ב-1960, מנהל בכיר באגף התברואה של עיריית תל אביב, תחתיו 120 עובדים. הוא נשוי פלוס שלושה עם חמישה נכדים. אחד מהם, איליי, משחק בקבוצת הילדים של שמשון תל אביב, הקבוצה בה בילה עובדיה את רוב הקריירה שלו. הבן רועי הוא מנכ"ל הקבוצה, אותה הקים מחדש לאחר שהתפרקה, והיום משחקת בליגה א'.
המשפחה שלו התגוררה בצעירותו ב"שכונת התימנים" בנהריה, שם אהדו את קבוצת הדגל של העדה בליגה הלאומית, שמשון תל אביב: "גדלתי בבית דתי מסורתי. התחלתי את דרכי בנערי הפועל נהריה, קבוצה מליגה א'. בשבתות הלכתי עם אבא לבית כנסת, ובמהלך התפילה עמדתי ליד הדלת, הסתלקתי לכדורגל . לפני גיל 16 כבר שיחקתי בקבוצה הבוגרת של הפועל נהריה".
איך הגעת מנהריה לשמשון?
"השחקן הנערץ עלי היה גידי דמתי, הוא מילא את מחשבותיי, אליל ילדות. בנהריה היה אדם שקראנו לו 'לוכד כישרונות' הוא המליץ עלי לראשי המועדון. לבית הורי הגיעו בן ציון יהודאי ועמי פזטל, הבטיחו להורי לדאוג לי לדירה ולכל מחסורי בעיר הגדולה. עברתי לשמשון לתקופה מאוד קצרה לנוער בחלק ההתקפי, בעמדת החלוץ והקשר הקדמי".
התפקיד המוכר שלו בבוגרים היה מגן ימני. "המאמן אהרון קפיטולניק העלה אותי למשחק הבכורה בבלומפילד נגד בית"ר ירושלים. הוא קרא לי לשיחה והסביר כי במערך של 4-4-2 שלו בחלק הקדמי יש לו את דמתי ויואל מסוארי והציב אותי כמגן ימני, מול דני נוימן. עשיתי עבודה טובה בתפקיד החדש, שהפך לכמעט קבוע עבורי".
עובדיה היה חלק מאחד המשחקים המפורסמים והידועים לשמצה בתולדות הכדורגל הישראלי - משחק הסיום של עונת 1981/2 מול הפועל כפר סבא. "זאת הייתה עונה לא טובה שלנו, עונה של שלוש יורדות. ערב המחזור האחרון היה מובן שתוצאת תיקו בינינו תבטיח להם אליפות ולנו הישארות. המשחק היה במכתש בגבעתיים, הייתה הבנה בשתיקה בנוסח המשחק בין נבחרות גרמניה ואוסטריה במונדיאל, תיקו טוב לכולם. לא היו דיבורים בין השחקנים, לא עלה נושא של כסף. המשחק התנהל כולו באמצע המגרש, ממש בלי מצבים להבקעה. כשאחד השחקנים התקדם לכיוון שער היריב, עשו לו פרצופים. בסיום כפר סבא זכו באליפות, היורדות היו הפועל ראשון לציון, בית"ר תל אביב והפועל פתח תקווה".
היה לך כבר הסכם עם מכבי תל אביב. למה לא הגעת אליה?
"היו"ר אמיר דוידסון נפגש איתי והציע לי חוזה ארוך טווח עם הרבה כסף. בשמשון הרווחתי אז 10 אחוזים מההצעה של מכבי תל אביב. הגעתי עם טופס השחרור אל בן ציון יהודאי כדי שיחתום לי על המעבר. הוא החוויר ואמר לי כי יעדיף לגדוע את יד ימינו, ולא לחתום לי. חשוב לציין כי בשמשון תל אביב לא היה לי חוזה מעולם, הכול היה בעל פה מול עמי פזטל, וכל סיכום היה כלשונו ודברו ולמעלה מזה. פזטל עזר לי לרכוש את הדירה הראשונה שלי בגבעתיים וגם את הדירה העכשווית באזורי חן. בשמשון טרפדו את המעבר, החרמתי את האימונים, נוצר מתח. יום אחד קראו לי ויהודאי שלח אותי אל אחד המנהלים והובטח לי שיחתמו לי על השחרור. הבאתי לאיש המוכר והידוע בכרם התימנים את הטופס באמונה שהוא הולך לחתום. הוא נתן לי מכה של חיבה על הלחי, לקח את טופס השחרור וקרע אותו לגזרים. 'אבינועם, לך תחזור לאימונים', הוא פלט בלחש. חזרתי".
במאי 1986 הגיעו שמשון ועובדיה לגמר הגביע נגד בית"ר ירושלים. "בליגה סיימנו במקום העשירי. היה לנו בהרכב את ויקי פרץ ורצינו את הגביע הזה יותר מכול, בעיקר עבור דמתי שכולם רצו שיזכה להניף. האצטדיון היה מלא באוהדים שלנו, אוחנה קבע 0:1 לירושלים, אפרים ארביב עשה 1:1 והמשחק הלך להארכה. שער הניצחון של אורי מלמיליאן מנבדל ברור שבר אותנו. אני כקפטן רציתי לתת לגידי להניף את הגביע ולהביא אותו לחגיגות בכרם. היום, כשיש ואר, זה לא היה קורה".
שנה לאחר מכן שמשון זכתה בגביע הטוטו, אחד הראשונים במפעל שיצא לדרך ב-1984/5. "הגענו לגמר גביע הטוטו נגד מכבי נתניה. ערב המשחק עשינו חגיגה של מוסיקה ושירים, ראינו בזה שחרור לחץ לקראת המשחק. לאספת הקבוצה הגיע פזטל כשהוא נסער. הוא פנה לשחקנים 'חזרתי עכשיו מפגישה עם יצחק לנד ממכבי נתניה. הוא סירב להצעה שלי שההכנסות ממשחק הגמר יתחלקו שווה בשווה, בלי קשר לתוצאה שתהיה. אני חוזר משם מושפל. מבטיח לכם שאם תנצחו ותזכו תקבלו טיול של 10 ימים בניו יורק, משם תמשיכו למחנה האימונים בגרמניה. כבשתי את שני השערים בניצחון 0:2, פזטל קיים את אמירתו ולקח את הקבוצה לארצות הברית. כעבור שנה זכינו פעם נוספת אחרי 2:4 על בני יהודה, הבקעתי אחד".
בעונת 1989/90 הסיפור נגמר. שמשון סיימה אחרונה בטבלה, הגיעה לגמר גביע המדינה, הפסידה ושם ננעל הפרק של המועדון. "זה היה כאב ענק", הוא נזכר, "בעונה בה בני יהודה זכתה באליפות ההיסטורית שלה. ירדנו ליגה יחד עם הפועל רמת גן. הגענו לגמר בכושר טוב יחסית אחרי שהדחנו בחצי הגמר את הפועל פתח תקווה 1:4. בגמר ברמת גן פגשנו את הפועל כפר סבא. גול של גדעון סיימון בהארכה יצר אצלנו תחושת אכזבה בלתי נתפסת".
ואז אתה עוזב את שמשון למכבי יפו.
"המצב הכלכלי אחרי הירידה לארצית לא היה טוב, עברתי בהשאלה לעונה אחת למכבי יפו ושיחקתי נגד שמשון שלי. מכבי יפו סיימה במקום השביעי, וחזרתי לשמשון".
שם הייתה לו הזדמנות נוספת לחזור לליגה הלאומית, אבל שמשון כשלה במבחני העליה מול הפועל חיפה ומבחינת עובדיה זה היה האות לפרישה. "נקבע כי יתקיימו שני משחקי מבחן. במשחק הראשון בקריית אליעזר ניצחנו 0:1 והיינו עם רגל וחצי בליגה הראשונה. את הגומלין ביקשתי יחד עם שחקנים נוספים לערוך במגרש הקטן המכתש, לסגור ולעשות תוצאה טובה. במועדון ביקשו הכנסה כספית גבוהה והעבירו את המשחק לרמת גן, שם הפסדנו 3:1 ולא עלינו. הודעתי בגיל 32 שנים על פרישה מכדורגל. עברתי קורס מאמנים בווינגייט, יחד עם אלי דריקס, איוניר וניר לוין. הקריירה של הנער מנהריה ככדורגלן תמה כאן".