"כשאימנתי את בני יהודה, ביקש ממני ניקולאי קודריצקי לאפשר לו לנסוע לחיפה למפגש עם חברים מאוקראינה. אישרתי לו, ובמקביל ביקש ממני יוסי אבוקסיס חברו הטוב לאפשר לו להצטרף אליו לחיפה. היה לנו אימון בוקר ואימון ערב, לא אישרתי לאבוקסיס להצטרף, הבהרתי לו שהוא לא מכיר את החבורה האוקראינית ועדיף שיעשה עוד אימון. ביום למחרת, ב-6:00 בבוקר, טלפן אלי מנהל הקבוצה דוד טסה ז"ל וסיפר לי על התאונה ומותו של קודריצקי, הבן אדם הענק והחלוץ הזר הכי מדהים ששיחק פה.
"עד היום מלווה אותי התחושה שאם הייתי מאפשר לאבוקסיס לנסוע איתו, יכול להיות שהיה אסון נוסף, אבל אולי אבוקסיס היה נוהג בחזרה מחיפה והכול היה נמנע. בעונה שאחרי עברתי לצפרירים חולון ולאחר שכנועים גדולים של האיש החזק שם שטרן חלובה, הבאתי לשם את אבוקסיס. אחרי שישה מחזורים הוא בא אלי וביקש לעבור לבית"ר ירושלים, שהבטיחה לו חוזה כספי גבוה פי שלושה. הבהרתי לאבוקסיס כי אחרי המלחמה להביא אותו אם אתן לו ללכת המעשה שלו מגמד אותי. אבוקסיס הבין ו-ויתר באותה עונה על המעבר".
רמי לוי, או-טו-טו בן 65, הוא אחד הסמלים הגדולים של בני יהודה. היום הוא מתגורר היום בפתח תקווה, אבל השכונה מעולם לא התנתקה ממנו. לראיה, הוא מנהל את מרכז 'דוהל' שם. "לא היה אז מה לעשות, את רוב השעות עשינו עם החברים ברחובות והכדור צמוד אלינו באהבה. בגיל 10 הגעתי לבני יהודה, אל המאמן בן חור מזרחי".
בגיל 16 וחודשיים כבר ערך את הבכורה בהרכב. "זה היה בתקופה שאחרי מלחמת יום כיפור. המאמן יוסף מהלל הזמין אותי מהנוער למשחק אימון נגד מכבי יפו. בסיום הוא קרא לי ואמר 'אתה נשאר אצלי בבוגרים לא חוזר לנוער'. הבכורה הייתה בנובמבר 1973 במכתש נגד הכח רמת גן, המשחק הסתיים ב-1:1. את הגול הראשון שלי הבקעתי במחזור השישי, שוב במכתש, נגד מכבי חיפה בניצחון 0:2 ואת הנוסף כבש יעקב שרעבי. באותה עונה מכבי חיפה ירדה לליגה א' צפון".
בבכורה בהרכב החליף לוי את אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה , משה עוזרי. "הוא היה בשרות מילואים, היהלום השחור שלנו, פלה הישראלי, שחקן נהדר שפרש מבני יהודה כעבור שנה. עוזרי נתן לי את החולצה שלו מספר 10".
ההמשך היה מכאיב. בעונת 1975/6 בני יהודה ירדה. "זאת הייתה ליגה בת 18 קבוצות סיימנו במקום ה-17, ירדו ארבע קבוצות ואנחנו ביניהן. הכאב היה גדול".
אבל הכאב הזה לא נמשך זמן רב, כשזאב זלצר הגיע ב-1977/8. "זאביק בנה קבוצה התקפית מצוינת שכבשה 61 שערים, מהם 22 של אהוד בן טובים ו-12 של אורי לוזון. חזרנו לליגה הלאומית והגענו לגמר גביע המדינה".
קבוצה מהארצית בגמר, זו היסטוריה.
"קיבלנו תמיכה אדירה מהקהל. בדרך לגמר עברנו את הפועל חדרה והפועל עכו ובחצי הגמר את בית"ר ירושלים. בגמר המתינה לנו האלופה מכבי נתניה. כ-50 אלף צופים הגיעו לרמת גן, הפסדנו 2:1 משערים של מכנס וגריאני, לנו כבש בן טובים".
בן טובים. המלך הבלתי מעורער של השכונה. לוי מדבר עליו גם היום בהתרגשות. "אהוד הוא החלוץ הטוב ביותר בהיסטוריה של בני יהודה. הערצתי אותו, הייתה חוויה לשחק ולהתאמן איתו. הרבה שערים של בן טובים באו ממסירות שלי. בקבוצה באו אלי בטענות שאני מחפש למסור לו את הכדור ומזניח אחרים".
אם את הגביע של 1978 הוא הפסיד, ב-1981 זה כבר היה סיפור אחר. "הייתה לנו עונה ענקית בליגה, הגענו למקום השני והבאנו את הגביע אחרי ניצחון על הפועל תל אביב בפנדלים. הזמנו את נשיא המדינה יצחק נבון לחגיגת ענק סביב במות בשכונה. הנשיא ביקש לעזוב אחרי חצות, אבל לא אפשרו לו. סוכם כי נבון יעזוב והוא הבטיח ביקור ארוך בשכונה. אחר כך הוא אכן הגיע לביקור בן שלושה ימים בשכונת התקווה והתארח בכל יום אצל תושב אחר. בספרו כתב הנשיא כי הביקור בשכונה היה מהימים המאושרים בחייו . הקבוצה קיבלה שלושה ימי חגיגות במלון גני שולמית באשקלון מהפטרון בצלאל מזרחי".
חילוקי דעות כספיים גרמו לו לעזוב לשמשון תל אביב ב-1983. "הכדורגל לא סידר אותי כלכלית בבני יהודה. דאגו בשכונה למקומות עבודה נוחים ואותי סידרו במחלקת התרבות של עיריית תל אביב. היו כל הזמן ויכוחים עם היו"ר דוד סולמי. לסולמי הייתה אמירה 'אנחנו לא משלמים הרבה, אבל משלמים בזמן'. לשחקני רכש הם שילמו הרבה. ביקשתי ממנו ומהמאמן יעקב גרונדמן לעזוב. עברתי בהשאלה לעונה תמורת 6,000 דולר.
"המאמן של שמשון היה שמעון שנהר והכוכבים שלו גידי דמתי, אבינועם עובדיה ואלי כהן השריף קיבלו אותי בזרועות פתוחות. במחזור השישי בבלומפילד בישלתי לדמתי שני שערים בניצחון 0:3 על הכח רמת גן. הקרע נוצר במחזור ה-26, במשחק בו אירחה בני יהודה את שמשון בבלומפילד. בני יהודה הייתה במאבקי הישרדות בתחתית, ביקשתי מהמאמן וההנהלה שלא לעלותבמשחק הזה כי אני חוזר לשכונה בסיום העונה. בני יהודה ניצחה 1:2, אבל הניצחון לא עזר והיא נשרה לארצית. בשמשון כעסו עלי, את ארבעת המחזורים האחרונים ראיתי מהספסל".
הוא חזר לבני יהודה בארצית. "תחת ליאון קונסטנטינובסקי סיימנו במקום הראשון בטבלה וחזרנו לליגה הלאומית עם מכבי שעריים".
החזרה לבני יהודה לא הייתה סוגה בשושנים. אחרי עונת 1984/5 עבר למכבי יפו. "בעיות כלכליות במועדון הביאו אותי למכבי יפו למאבקי תחתית. המאמן ואגדת יפו מוצי ליאון סיים את תפקידו אחרי מספר מחזורים. חוליית הקישור איתי הפכה למשמעותית ובסיום העונה נותרנו בליגה. באחד האימונים הודיעו לנו על מותו של השוער הרצל קביליו הנערץ. הפסקנו את האימון וירדנו עם דמעות לחדר ההלבשה".
ואז אתה שוב בשכונה, בעונה שבה גיורא שפיגל מחליף את המלך בן טובים.
"אהוד הפך למאמן בבני יהודה, אבל פטרון הקבוצה אבי פילוסוף הביא את שפיגל לעמדת המנג'ר ובן טובים לעוזרו. בהמשך החזירו את בן טובים לשחק והגולים שלו עזרו לקבוצה להישאר בליגה. ב-1989 ניצחנו במחזורי הסיום את צפרירים חולון והפועל תל אביב, שתיהן יריבות שלנו בקרב נגד הירידה. בסוף נשארנו והם ירדו".
כאן תם הפרק של לוי כשחקן. את שפיגל ומה שלמד ממנו הוא לא שוכח. "גיורא הוא המנג'ר הגדול ביותר בכדורגל הישראלי. הוא שינה כמאמן את הכדורגל והוציא אותו לאור חדש, כדורגל מתקדם שכל המאמנים חיקו ולמדו ממנו אישית וממחברות הכדורגל שלו".
אמירה מחייבת. תן לה הסבר.
"שפיגל הביא מעמדת המנג'ר דפוסי התנהגות והתנהלות אירופית. היה נהוג עד אמצע שנות ה-80 לקיים אימונים ארוכים של למעלה משעתיים לפעמים עד רדת החושך. שפיגל קיצר את האימונים למשך שעה ועשר דקות. הוא הכניס את מושג הלחץ על שחקני היריבות, הנעת כדור מהירה וטכניקה התקפית. כשהגעתי אל שפיגל, חשתי כמו מעבר מבית ספר יסודי ישר לאוניברסיטה, כמו לדלג על בית ספר תיכון. לאימונים שלו היו באים מאמנים רבים, לשתות בצמא את ההסברים שלו לכל מהלך. גיורא קיבל את כולם בנועם ובסבר פנים מאירות. הוא פתח את הספרים והידע שלו, כדי להמשיך להביא את השינוי בכדורגל שלנו".
אחרי הפרישה לוי עבר קורס מאמנים. "רשמתי במדויק כל אימון של גיורא והפכתי את הלמידה ממנו לקלסרים עם כל החומר, כולל הרבה שיחות לימוד מקצועית. עברתי קורס מאמנים בווינגייט".
בעונה שלאחר הפרישה נכונה לו הפתעה. בן טובים עזב, לקבוצה אין מאמן ושפיגל הוא בכלל מנג'ר. "הוא רצה לתפקיד המאמן מתחתיו את דרור בר נור, אבל הוא כבר חתם בצפרירים חולון. שפיגל נפגש עם מספר מאמנים אבל לא קיבל החלטה בנושא. במסיבת סיום העונה נגשתי לגיורא וסיפרתי לו על סיום קורס המאמנים שלי. גיורא היה אמור אז להשלים שתי בחינות בווינגייט לתעודת המאמן, וביקש לראות את הקלסרים שלי, הבטיח תשובה מהירה. ערב אחד, בהגיעי הביתה , הייתה לי הודעה במזכירה האלקטרונית בטלפון. 'רמי, זה גיורא, החלטתי שאתה תהיה המאמן לצדי, תהיה בקשר' . הייתי בהלם של התרגשות. השמעתי את ההקלטה של גיורא עוד עשרות פעמים , עד שהחזרתי טלפון וקבענו פגישה. הפכתי למאמן בני יהודה, תחת איש הכדורגל המופלא הזה".
אחרי המהלך הגיעה פצצה תקשורתית - משה סיני חתם בבני יהודה. "השכונה הייתה בהתלהבות שיא, כולם דיברו על ההגעה של סיני . זו הייתה חוויה בלתי רגילה, לי היה תענוג לאמן שחקן ואישיות כמו סיני. ראשון באימונים, ראשון לעשות גליץ', מופת ודוגמה לכל השחקנים. במשחקים הראשונים סיני לא בלט, אבל אז פתח מבערים. יחד עם 14 שערים שלו הוא הפך את ניר מנחם, שירזי, רוני לוי, יוסי זאנה, רואי חדד, רוני מאיר וחררדו גונזלס לטובים יותר. כל משחק של בני יהודה היה קרנבל ביציעים ובמגרש. מכבי תל אביב שילמה לבני יהודה במו"מ עם גד סולמי להעברת שלושה משחקים בהצגה כפולה ברמת גן 1.2 מיליון שקלים, אז זה היה הרבה כסף".
שפיגל עבר למכבי חיפה. לוי האמין שייקח אותו, אבל משהו השתבש. "גיורא הלך אל יעקב שחר, אבל הייתה לחיפה הבטחה שאלי גוטמן יגיע לעמדת העוזר. אמרו על גוטמן שהוא יהיה מאמן העתיד. פספסתי את הירוקים, וגם גוטמן עבר לאמן את צפרירים חולון".
משה סיני קורא לך להגיע להפועל תל אביב.
"סיני הפך בבלומפילד למנג'ר שחקן. הוא רצה כעוזרי מאמן את שייע פייגנבוים ואותי, נפגשנו בבית קפה ברמת השרון וסיכמנו על הגעתנו. בתוך זמן קצר מינו מההסתדרות את שחקן העבר שלהם יהושע פינצי ליו"ר וביטלו את ההסכם. גד סולמי קרא לי ויחד עם המאמן אמציה לבקוביץ' הפכתי למאמן בני יהודה תחת לבקוביץ'. סולמי הוסיף לי תפקיד של מנהל מקצועי במחלקת הנוער".
לוי אימן בהמשך את צפרירים חולון, חזר לבני יהודה, במסגרתה רשם את הניצחון הגבוה בהיסטוריה של המועדון - 2:8 על בית"ר ירושלים בעונת 1993/4. "באותו משחק בכלל ביקשתי מהשחקנים לא לבעוט, רציתי שיעבדו על שיתוף הפעולה במגרש. הם בעטו מכל מצב וכל כדור נכנס לחיבורים". בהמשך מונה למאמן עירוני אשדוד, אותה העלה מהליגה הארצית. "היא הפכה לקבוצה שמורכבת כמעט כולה משחקני בית. אלון חזן יצא באותה עונה באמצע לווטפורד אנגליה. השיא היה הגעה לחצי גמר גביע המדינה בעונת 1997/98. אחרי שהרחיקו לאשדוד שני שחקנים הובסנו 5:0 על ידי מכבי חיפה. היו ביציעים עשרת אלפים אוהדים של אשדוד".
הוא שב לבני יהודה ולאחר מכן הוזעק למכבי נתניה. "זה היה בעונת 1999/2000, נתניה פיטרה את מוטי איוניר והביאו אותי. באימון יום שישי לפני משחק חוץ נגד מכבי חיפה, שבר אחד השחקנים הצעירים רגל. הפסקתי את האימון, האווירה הייתה קשה. יצאנו לקריית אליעזר שם הביסה אותנו מכבי חיפה 0:7 בשידור ישיר בטלוויזיה . ראשי המועדון לא אהבו את המפלה שאחריה סיימתי שם את דרכי".
בהמשך אימן לוי את עירוני ראשון לציון, צפרירים חולון, הפועל אשקלון ומכבי הרצליה. לאחר עונת 2008/9 סיים את דרכו באימון בוגרים. "כך החלטתי. משה דמאיו החזיר אותי לבני יהודה לאמן את הנוער, שם הייתי במשך 5 שנים. הכול התחיל בשכונת התקווה, שם גם תם פרק הכדורגל שלי".
ולסיום, יש לו גם אנקדוטה מתחילת קריירת האימון על שחקן אלמוני שאולי אתם מכירים. "יום אחד קיבלתי טלפון משלמה שרף שאימן את נבחרת הנוער. שרף המליץ לי על קשר של גדנ"ע יהודה בשם חיים רביבו. סיפרתי את זה לגיורא שפיגל. כבר בשבת בבוקר יצאנו למגרש בקריית שלום לראות את במי מדובר. בפתיחת המשחק הגביהו כדור לעבר רביבו בקצה הרחבה. הוא בעט מהאוויר באופן מושלם את הכדור אל בין חיבורי הקורות. כעבור מספר דקות לחש לי שפיגל 'בוא נלך מכאן עכשיו, מחר תחתימו אותו בשכונה', וכך היה".