החדר שבו מאושפז אולסי פרי בבית החולים שיבא הפך בשבועות האחרונים לנקודת מפגש של כדורסלנים אגדיים. אף שחלפו כמעט 40 שנה מאז ירד מספר 8 המיתולוגי בפעם האחרונה מהמגרש, החבורה המגובשת של מכבי תל אביב מהסבנטיז והאייטיז נשארה יחד. הבוקר (שישי), מוטי ארואסטי הגיע לבקר אותו, וכשהוא יצא - מיקי ברקוביץ' כבר היה בדרכו לתל השומר. גם טל ברודי ושוקי שוורץ מגיעים אליו בקביעות, עוד לפני שעבר את הניתוח לכריתת חלק מרגלו.
"זה לא שהרכבנו לוח משמרות", מספר ארואסטי, "אנחנו פשוט מגיעים לאולסי בכל רגע שאנחנו יכולים, ממש על בסיס יומיומי. הייתי אצלו השבוע ארבע פעמים, ואני משתדל לבוא כמה שיותר. מצב הרוח שלו בסדר, והוא נראה טוב. בהתחלה, כשאתה מקבל בשורה כזאת, אתה סופג מכה. אבל הוא הרגיש רע וכאב לו, ולא הייתה ברירה. הוא יהיה בסדר, הוא עבר כבר כמה דברים בחיים".
אולסי נמצא בבית החולים כבר כמעט שלושה חודשים, והוא לא צפוי להשתחרר בחודש הקרוב. "אנחנו באים אליו, יוצאים איתו קצת לטייל בדשאים, ומבחינתי זה מובן מאליו", מוסיף ברקוביץ'. "אנחנו חברים לקבוצה, ונשארנו כאלה לכל החיים. אנחנו יחד עשרות שנים, זכינו בגביעי אירופה, ואני פשוט אוהב אותו - כבן אדם ואחר כך גם כשחקן בקבוצה".
הניתוח שעבר פרי לא בא בהפתעה גמורה; חבריו ומקורביו יודעים על כך כבר כשבועיים, ומנסים לעכל את הבשורה. "המנתח אמר לבת זוגו של אולסי, אהובה, שהוא גדל עליו והעריץ אותו כשחקן, ושהוא יעשה הכל כדי לעזור לו לעבור את זה בשלום", מספר מנכ"ל מחלקת הנוער של מכבי תל אביב, אלון בן זקן.
לפני כ-16 שנים סבל פרי ממפרצת באבי העורקים, ונותח בבהילות. "הייתי בטוח שזה הסוף שלי", סיפר לי בריאיון שקיימתי איתו בעבר. "ראיתי את המוות מול העיניים, ופחדתי. הייתי בטראומה, ובמשך שנה לא יצאתי מהבית. חשבתי מה יהיה איתי, איך החיים שלי יימשכו, ממה אתפרנס ומה אעשה עם עצמי". באותם ימים התגייסה מכבי תל אביב כדי לסייע לו, ומאז החל לעבוד במחלקת הנוער; תחילה כמעין מנטור, ואחר כך כמאמן.
לכן, אף שהוא נעלם מעין הזרקורים, פרי נותר קשור למשחק הכדורסל בכלל ולמכבי תל אביב בפרט. מדי יום רביעי, בשעה שבע בבוקר, היה מתייצב באולם בהדר יוסף כדי לאמן את שחקני הפנים הגבוהים במועדון; ואת רוב זמנו העביר בקבוצות נוער שבהן אימן, בעיקר יחד עם חברו הטוב מוטי בר-נוי, שמעיד כי "אולסי אוהב את העשייה הזאת, והיא חשובה לו".
בשנה האחרונה פתחה מכבי תל אביב קבוצת נוער מחוזית בגני תקווה. פרי ובר-נוי עבדו בצמוד עם שחקנים צעירים בכיתות י"א-י"ב, שאף אחד מהם לא נולד כשאולסי כיכב וזכה באליפויות ובגביעים - אבל כולם ספגו את הסיפורים מהוריהם. "כל משחק בליגה המחוזית, ולא חשוב בכלל נגד מי שיחקנו ואם הפסדנו או ניצחנו, מסתיים בעשרות בקשות סלפי מאולסי", מחייך בר-נוי.
גם השחקנים עצמם, בני 17 ו-18, לא נותרו אדישים לסיטואציה ושלחו לפרי ברכות החלמה. "הצטערנו לשמוע את החדשות", כתב לו עמית צמח. "אנחנו מאחלים לך רפואה שלמה ומקווים שתמצא את הכוחות להמשיך. כולנו איתך במחשבותינו".
"ההורים והילדים ממש מעריצים אותו, והוא מקבל המון כבוד", מוסיף בר-נוי. "הוא יודע ומרגיש את זה, ומעריך כל רגע. הרופאים ניסו להימנע מכריתת הרגל באמצעות טיפולים אחרים, אבל לא הצליחו. האיש הזה היה בפסגת העולם, ואין לו אגו או רגשי נחיתות. יחסית לסיטואציה, הוא קיבל את הבשורה בצורה טובה. הוא מבין שהוא יצטרך ללמוד לחיות עם המציאות החדשה. האמת היא שמרגע ששמענו על מה שעומד לקרות, הוא זה שהרגיע אותנו".
ברקוביץ', בדרכו הייחודית, מסכם: "הוא ווינר ענק, וכמו שהוא ניצח במגרש, הוא ינצח גם את זה. הוא עובר תקופה קשה, אבל אני מכיר אותו ויודע שהוא ימצא את הדרך להתגבר ולחזור לעצמו".