"אביטן לקח את האקדח וירה. היינו בהלם"

"בקיץ 1976 השתתפה הפועל באר שבע במפעל האינטרטוטו האירופי, שעורר עניין רב. את הקבוצה חיזקו במפעל הזה אריה בז'רנו, יוחנן וולך, ישראל פוגל ואני. התארחנו בבלגיה אצל סטנדרט ליאז'. ערב המשחק התרכזו כמה שחקנים באחד החדרים למשחק קלפים משחרר לחץ. בין הנוכחים בחדר היו שחקני החיזוק והחבר'ה מהפועל באר שבע. איש הביטחון שליווה את הקבוצה הנייח את האקדח האישי שלו על כיסא. בשלב מסוים, וולך קם לעבר מכשיר הטלוויזיה כדי לחפש את השידור של הטור דה פראנס. לפתע, בין הצחוקים לדיבורים במשחק הקלפים, שלום אביטן לקח את האקדח לידיו ונשמעה יריה. הכדור חלף מעל ראשו של וולך ונתקע במשקוף הדלת. הלם של שתיקה בחדר. אף אחד מבחוץ לא בא לבדוק. במקום הוחלט על ידי כל הנוכחים בשבועה שהסיפור הזה לא יוצא החוצה, בטח לא לתקשורת. בנס זה לא הסתיים באסון. במשחק, אגב, באר שבע הפסידה 3:1".

מוקדם יותר השבוע, ב-15 בחודש, חגג שרגא טופולונסקי את יום הולדתו ה-72. הוא היה כדורגלן בכיר במכבי נתניה, והיום משמש מאבטח בבתי ספר במקום מגוריו בכפר יונה. "הורי הם ניצולי שואה שנולדו בפולין. התגוררנו בשכונת עמידר בנתניה בסמוך למוטלה שפיגלר, משה יוסף ויצחק דהאן. בחור בשם בן ציון בליברג, ששיחק בנוער של מכבי נתניה, ראה אותי משחק בשכונה והפנה אותי לנערים של המועדון".

בגיל 17, בשנת 1967, הוא עלה לקבוצה הבוגרת של מכבי נתניה. המאמן שמואל פרלמן זימן אותו לנבחרת הנוער, שם שותף בניצחון הראשון וההיסטורי על נבחרת ברית המועצות. "באפריל 1969 השתתפנו בטורניר קאן בריביירה הצרפתית. סיימנו בתוצאות תיקו נגד נבחרת צרפת וצ'לסי, ובגלל חוק לפיו במקרה של תיקו המנצחת היא על פי יחס הקרנות. נשלחנו למשחק על מדליית הארד נגד ברית המועצות. ב-6 באפריל עשינו סנסציה ענקית בניצחון על הרוסים 0:1 מגול של משה שלומוביץ'. זה היה הניצחון הרשמי הראשון אי פעם של נבחרת מישראל על נבחרת מברית המועצות. ההתרגשות בסיום המשחק הביאה את צעירי הקהילה היהודית להניף על כתפיים את השחקנים. גם רב הקהילה היה שם".

בטקס הסיום, בנוסף לגביע השחקן המצטיין בטורניר, טופולנסקי קיבל גם הצעה סופר מפתיעה מעיתונאי הספורט הצרפתי ז'אן אשכנזי להגיע לאינטר האיטלקית. "קיבלתי בגאווה את גביע הכדורגלן המצטיין. בערב הגיע לבית המלון שלנו אשכנזי, שאמר שהוא בא בשמה של אינטר הגדולה שעקבה אחרי ומבקשת לפתוח במו"מ לצירופי אליה. הבהרתי בהתרגשות שאני חייל בצבא הישראלי. אשכנזי הבין והנושא ירד מהפרק".

ב-1970 הוא היה אמור להיות בסגל שטס למונדיאל במקסיקו, אבל נופה ברגע האחרון. "אי אפשר לשכוח את האכזבה הזאת. הייתה לי חליפה מוכנה והאמנתי שאני בין הנבחרים של שפר. שלושה ימים לפני הטיסה, אני ושני שחקנים נוספים קראנו בעיתון על הניפוי מהסגל . איש בנבחרת או בהתאחדות לכדורגל לא דיבר איתי. לדעתי היה בנבחרת מי שלחש לשפר לוותר עלי למען שחקנים מתל אביב".

את הגביע ב-1970 הוא הפסיד למכבי תל אביב, אבל עונה לאחר מכן זכה באליפות היסטורית של המועדון. "זו הייתה עונה גדולה עם דוביד שוויצר האגדי. האוהדים התחברו לקבוצה, עונה של ניצחונות דחוקים ברוב המשחקים, אבל היה לנו אופי קבוצתי ופתחנו פער בן 11 נקודות משמשון תל אביב, בליגה של שתי נקודות לניצחון. זכינו גם באלוף האלופים אחרי ניצחון בהארכה 2:4 על הכוח ר"ג".

הוא קיבל הצעה מריינג'רס יוהנסבורג ("יצחק לנד צעק שרק המוות ישחרר אותי מנתניה") וב-1974 זכה בתואר נוסף, עם אריה רדלר. "הוא היה מאמן ובן אדם נפלא. כולנו אהבנו את רדלר וממש שיחקנו עבורו, הוא יצר קבוצה משפחתית ללא שפיגלר ששיחק בצרפת. ויקטור סרוסי כבש 10 שערים, עודד מכנס עלה לקדמת הבמה עם 8 גולים".

הוא לא ממש הסתדר כלכלית בנתניה ("בכל שנה נלחמתי על הכסף, כי בנתניה, כמו ברוב הקבוצות, לא אהבו לשלם. האמנתי שהגיע לי הרבה יותר ממה שזכיתי לקבל"). ב-1976 מצא את עצמו בבית"ר תל אביב: "ראשי בית"ר ת"א הסכימו לשלם לנתניה סכום כספי גבוה ולהעביר את השוער פילוסוף. ראשי נתניה לא ידעו אז לשמור עלי והחלה הנדידה שלי".

והוא נדד. אחרי שהפסיד למכבי תל אביב בגמר הגביע ב-1977 ("בני טבק הבקיע, עוד חגיגה צהובה על הראש שלי בגמר"), חזר לקבוצה לעונת 1977/8, שם שוב קיבל הצעה מפתיעה. "באחד ממשחקי פתיחת העונה שיחקנו נגד שמשון תל אביב. לחדר ההלבשה נכנס אורח מאוסטרליה שהציג עצמו כבעלים של הקבוצה היהודית הכח מלבורן מהליגה הראשונה. הוא ביקש ממני להגיע לפגישה איתו בבית המלון הילטון. ההצעה הכספית שלו הייתה מצוינת. בבית"ר תל אביב נתנו לי לעבור למלבורן , אבל רק בהשאלה".

איך היה שם?

"עיר מדהימה וקבוצת כדורגל טובה ברמה הישראלית. היו לנו אוהדים יהודים שתמכו בקבוצה. המיוחד היה שבכל שבת שנייה יצאנו בטיסות די ארוכות למשחקי החוץ ביבשת. כל התנאים הכספיים כובדו על ידי הבעלים היהודי".

היכן נכנס כאן לתמונה ג'רי חלדי?

"חלדי היה שם מוכר באוסטרליה והוא רצה אותי אצלו בהכח סידני. הגעתי לסידני, התאמנתי שם, אבל זה לא הסתדר משום מה. חלדי מונה למאמן של קבוצת ווסט אדלייד, קיבלתי את השחרור ושיחקתי שם. הגענו לגמר גביע אוסטרליה נגד קנברה, הפסדנו 1:3 כשהשער הכבוד היה שלי בנגיחה".

הגעגועים והלחץ מההורים החזירו אותו לישראל. הוא חזר לבית"ר תל אביב ועזר לקבוצה לעלות לליגת הלאומית בסוף עונת 1980/81 עם בית"ר ירושלים ומכבי חיפה. עונה לאחר מכן יזמו במועדון פרויקט גלקטיקוס שהתרסק. "היו שם גיורא שפיגל, שלום שוורץ, שמות גדולים אחרים ואני. ירדנו לארצית עם הפועל פתח תקווה".

בשלב זה הוא כמעט עשה קאמבק עם מכבי נתניה. "רציתי לשוב לקבוצה בה נולדתי. התנאים הכספיים כבר סוכמו, אבל אז רוני שרטוב ביקש שאני אשלם על השחרור שלי. הייתי מוכן להתפשר, אבל זה לא הסתדר והאכזבה הייתה גדולה מאי סגירת המעגל וכעס ענק על מכבי נתניה" .

טופולנסקי נשאר בבית"ר תל אביב, ושב איתה תחת המאמן אמציה לבקוביץ' לליגה העליונה, "אבל אז החל הקרע עם האיש המרכזי שם אריה קרמר. היה סכסוך על כספים ועל תשלומים למס ההכנסה שהם לא העבירו כחוק. היה סכסוך גדול וכבר לא הייתי ילד צעיר, ביקשתי את מה שהגיע לי , ולא קיבלתי".

הקריירה שלו הסתיימה בצורה עצובה. "בבית"ר העבירו אותי לחצי עונה ללזרוס חולון. במשחק נגד הפועל דימונה שחקן שלהם פרק לי את הברך בלי כדור, קרע ברצועה הצולבת. ביקור אצל רופאים מומחים קבעו ניתוח וגבס למשך 8 חודשים. עם דמעות הודעתי לפני עונת 84/85 על פרישה מכדורגל, משחק שהיה כל כך אהוב עלי".