באוקטובר האחרון, לאחר קמפיין מתמשך של משפחות הקורבנות של אסון פוריאני, הוחלט בצרפת כי לא ייערכו משחקי כדורגל רשמיים ב-5 במאי. המטרה: לזכור ולכבד את 19 הרוגי הטרגדיה הגדולה ביותר שידע הספורט הצרפתי, כאשר יציע ארעי באצטדיון פוריאני בקורסיקה קרס בחצי הגמר בין באסטיה למארסיי ב-5 במאי 1992, ופרט להרוגים גרם גם לפציעתם של יותר מ-2,350 אוהדים.
הפרדוקס: דווקא בשנה הראשונה לקיום החוק החדש שאומץ גם על ידי הפרלמנט הצרפתי, מארסיי צריכה לשחק. החוק כמובן לא חל על אירועים של אופ"א וכך התכולים יארחו הערב (חמישי, 22:00, ספורט1) את פיינורד לגומלין חצי גמר הקונפרנס ליג, בדיוק 30 שנה אחרי האסון.
זה התחיל כיום חג. ספורטינג קלאב דה באסטיה, גאוות האי קורסיקה, הייתה רחוקה אז מימיה הגדולים ושיחקה בליגה השנייה, אבל בגביע עשתה מסע מוצלח והגרלת חצי הגמר ב-1992 זימנה לה מפגש ביתי עם מארסיי, אלופת צרפת עתירת הכוכבים. בבאסטיה רצו להגדיל את ההכנסות, רק שבניגוד לרבע הגמר מול נאנסי שבו נוסף יציע קטן - הפעם הם הלכו בגדול. הוחלט להרוס את היציע הצפוני באצטדיון ארמן סזארי (פוריאני) שיכול היה להכיל רק 750 צופים, ובמקומו הוצב מבנה זמני עם לא פחות מ-9,300 מקומות שיותר מהכפיל את הכמות באצטדיון (אז רק 8,750 מקומות).
הבעיה: נותרו רק שבועיים עד למועד המשחק ולא היה מספיק זמן להשיג את האישורים, אז ב-24 באפריל הוזמנה חברת הבנייה של נשיא המועדון לשעבר ונדאזי להרוס את היציע בצורה חשאית. נציגי המדינה גילו זאת רק למחרת בעיתון וכבר היה מאוחר מדי. ארבעה ימים נוספים חלפו ואז החלו העבודות על היציע החדש, אבל שביתת עובדים בנמל מארסיי מנעה משלוח של החומרים הנחוצים והתהליך נעצר. ההתאחדות הצרפתית לא הסכימה לדחות את חצי הגמר ובאסטיה לא יכלה למכור כרטיסים עד אשר יתקבל אישור הבטיחות לאצטדיון. הוא הגיע בסופו של דבר, אך רק לאחר האסון התברר שלא כלל אישור של הוועדה הרשמית.
אותה חתימה של ועדת הבטיחות נמסרה כביכול יום לאחר מכן, אבל יממה לפני המשחק הגיעו חדשות רעות מכיוון מחלקת הכבאות שמצאה חריגות וקבעה שהיציע לא בטיחותי מספיק. לפיכך, עבודות נוספות התבצעו בבהילות עד שעות לפני שריקת הפתיחה. כל זה לא עזר כמובן.
אוהדי באסטיה נהרו דרומה אל מחוץ לעיר, שם מוקם האצטדיון הביתי, ושעה וחצי לפני שריקת הפתיחה היציעים כבר היו מלאים, אך במבנה הארעי היו כבר כמה שהביעו את חששם לגבי יציבותו. בשעה 20:00, כאשר השחקנים כבר עלו לחימום על כר הדשא, ביציע נראו אוהדים דחוסים ומפוחדים. תוך כדי, פועלים עוד הידקו ברגים ותיקנו פגמים במעמד הבעייתי. ב-20:15, רבע שעה לפני שריקת הפתיחה, היציע נראה רעוע אף יותר והכרוז ביקש מהאוהדים לא לזוז יותר מדי כדי לשמור על תקינות המבנה. ובכל זאת, איכשהו, הכול המשיך כרגיל.
"כאן השמש שוקעת והחום עולה", אמר מישל ויווארלי בשידור ברדיו קורסיקה שבע דקות לפני שריקת הפתיחה. אלו היו גם מילותיו האחרונות.
השדר ניצב בקצה היציע הצפוני, בגובה 20 מטר, וקרס יחד עם אלפים סביבו. חלקו האחורי של היציע הפך להר של חלקי מתכת, כיסאות ואנשים שנפלו אחד על השני. החלק התחתון עוד נותר עומד על תילו ואוהדים החלו להימלט ממנו אל כר הדשא בסיוע חלק מהשחקנים.
הדשא עליו אמורים היו לכדרר ז'אן פייר פאפן, עבדי פלה, דידייה דשאן ויתר כוכבי מארסיי, הפך לבית חולים שדה. בתי החולים בקורסיקה התמלאו במהירות וחלק מהפצועים הועברו לניס ומארסיי במסוקי חילוץ שהגיעו רק כשעה לאחר הקריסה. כאשר מימדי האסון החלו להתברר, נשאלה השאלה: איך ומי אישר את קיום המשחק הזה?
המחדלים שהתגלו היו בלתי נגמרים. העבודות בוצעו ללא תכנון, האישור הבטיחותי הסופי לאחר העדכון ממערך הכבאות כלל לא ניתן, כללי הבטיחות לא נשמרו ונוסף על כך, מחירי הכרטיסים הועלו ב-75 אחוזים ללא דיווח, כאשר ראשי באסטיה תכננו לגרוף את הרווח לכיסם הפרטי.
מבין 13 הנתבעים במשפט, רק אחד נשלח למאסר של שנתיים: מהנדס המבנה שקרס. לאחר הערעור ב-1995, עוד שמונה מעורבים קיבלו עונשי מאסר על תנאי או קנסות כספיים. נשיא באסטיה, ז'אן פרנסואה פיליפי, כלל לא הגיע למשפט. הוא נורה למוות בחצר ביתו יומיים לפני פתיחתו.
"מצער שיש משחק היום", אמרה ג'וזפה גידיצ'לי, העומדת בראש ארגון קורבנות האסון ומי שהייתה רק בת 4 כאשר איבדה את אביה ז'אן פייר שנכח במשחק כעיתונאי. "החוק שאושר היה חשוב לנו מאוד וחבל מבחינה סמלית שבכל זאת משחקים, אבל זה לא משנה דבר מבחינת אירועי ההנצחה שלנו".
גם בסטאד ולודרום ינציחו: השחקנים יעלו עם סרטים שחורים למשחק מול פיינורד, תיערך דקת דומייה והכרוז יקריא טקסט לזכר הקורבנות שתמונותיהם יופיעו על המסכים הגדולים באצטדיון, כדי שעולם הכדורגל כולו יוכל לחלוק כבוד לאנשים שקיפחו את חייהם באותו ערב נורא בפוריאני לפני 30 שנה.