"בעונת 1990/1 תחת שלמה שרף, רצינו להחזיר את האליפות לקריית אליעזר. יצאנו למשחק חוץ ביום שישי במגרש הקופסא נגד מכבי נתניה. ההכנה למשחק הצהריים לא הייתה טובה, לא היינו מוכנים מקצועית. ספגנו תבוסה משפילה 5:0, קונצרט של יגאל מנחם ונתניה במשחק שנכנס לפנתאון. המפלה הייתה בלתי נתפסת, כולנו במועדון היינו גמורים. בערב הלכתי לצפות בסרט בקולנוע, רציתי להיות לבד בחושך שלא יראו אותי. שחזרתי את הגולים, הם היו בלתי ניתנים לעצירה".
על התבוסה ההיא גיורא אנטמן שילם מחיר. "היו דיוני המשך בהנהלה מול המאמן שלמה שרף. במהלך חד ומהיר נאמר לי כי לקבוצה יצטרף שוער נבחרת רוסיה ויקטור צ'אנוב ואני אמשיך כמחליף. זה כמו להביא היום את טיבו קורטואה".
איך קיבלת את זה?
"ידעתי שיש קלקול קטן בקריירה ואני אמור להתמודד ולנצח. צ'אנוב היה שוער ענק, הוא הביא לכדורגל שלנו את בעיטת 'הדרופקה' בעיטת השוער מעבר להגנת היריב, ויצירת התקפות מתפרצות. הייתה תחרות בכל אימון איתו. בהמשך העונה צ'אנוב נפצע, היו משחקים שבהם פתחתי והוא עזר לי. היה לי חלק באותה עונה בדאבל".
גיורא אנטמן, מאמן השוערים בנבחרת ישראל, נולד בנובמבר 1962 בקריית מוצקין. הוא עובד בנבחרת נערים ב' עם המאמן איתי מרדכי ומועסק במחלקות הנוער של נס טוברוק ובית"ר חיפה. לאחרונה חזר שמו לכותרות, בעקבות סערת דניאל פרץ שהביאה לכך שיוסי בניון יבשר למרקו בלבול על סיום דרכו.
"פרץ צומח כשוער צעיר והוא עומד בדרישות" אומר אנטמן על הטאלנט, "המשחק בין הקורות היום שונה משנים קודמות. הוא מאוד מודרני, גבוה ואתלטי עם נוכחות מאוד בולטת ברחבת העונשין. פרץ מגלה מנהיגות, משהו שלא קל לעשות במכבי תל אביב, ועומד בלחץ, יש לו עתיד גדול בכדורגל ובנבחרת ישראל".
כמו הרבה ילדים שגדלו בשנות ה-60 וה-70, גם אצלו הכדורגל החל בחצר האחורית, תרתי משמע. "מבוקר ועד ערב משחקי כדורגל בשכונה ובבתי הספר בקריית מוצקין", הוא משחזר, "אבא שלי מרדכי ז"ל היה בשבתות לוקח אותי לצפות במשחקיה של הפועל קריית חיים בליגה השנייה. לאורך השבוע צפיתי באימוני הפועל חיפה שהתאמנה באצטדיון. כולם עודדו אותי שהכי טוב מהבחינה שלי זה להיות שוער. הייתי טוב בין הקורות, ומאמן ודמות חינוכית בשם ליאון אברהם זיהה את הפוטנציאל שבי והביא אותי לקבוצת הנערים של הפועל חיפה. הייתי נמוך, אבל אז צמחתי במהירות ל-1.89 מטר. זומנתי לכל הנבחרות הצעירות תחת המאמנים לייזר שפיגל, אמציה לבקוביץ' ועמנואל שפר ".
המשחק הראשון שלו בבוגרים היה בעונת 1981/82 בליגה הארצית, "דרבי קטן בחוץ נגד הפועל תל חנן. המאמן אורי וינברג נתן לי לשחק. לקחתי פנדל אבל הפסדנו 1:2. בהמשך לא קבלתי הזדמנויות, היו חילופי מאמנים ועברתי כמושאל לבית שאן תחת המאמן אברהם מרצ'ינסקי. חזרתי להפועל חיפה ובעונת 1983/84 חזרנו לליגה הלאומית העליונה".
בתום עונת 1985/86 הפועל חיפה נשרה לליגה הארצית. על קו הטלפון היה דוביד שווייצר, מאמן האלופה הפועל תל אביב. "זאת הייתה עונת בלאגן בהפועל חיפה. הסתנוורתי מההצעה הכספית הטובה ומבלומפילד . האדומים היו אז חתיכת קבוצה ומועדון ענק. חתמתי".
שווייצר והפועל תל אביב לא שחזרו את האליפות, ובתום העונה הגיע אריה אלטר לקבוצה. "שיחקתי מעט מאוד, התחלתי בגביע אלוף האלופים בהפסד לבית"ר ירושלים 2:1 ובעוד משחק ליגה. בעיות שונות במועדון מנעו כניסה לעונה טובה. שווייצר הביא את אלטר ואני עזבתי להפועל עכו בליגה השנייה. היה חשוב לי לא להתפרק ולא להישבר. רציתי רק לשחק, לא חשוב באיזו ליגה, זה היה אתגר ולא פחדתי שזה יפגע לי בקריירה. הייתי רק בן 25, אבל אני בנוי מחומר חזק".
ואז הגיעה הפגישה עם ניסים בכר ובעקבותיה עונה חלומית בהפועל באר שבע. "זו הייתה העונה הגדולה ביותר בקריירה שלי. ספגתי הכי מעט שערים, נבחרתי לשוער העונה וסיימנו במקום השלישי בטבלה".
עונה נוספת חלפה ועימה הזינוק הגדול בקריירה. לפני 1988/9 הוא חתם במכבי חיפה אצל אמציה לבקוביץ'. "למעשה הייתי אמור להגיע אחרי מותו הטראגי אבי רן, אבל הם הביאו את בוני גינצבורג. זכינו בתואר אליפות לפני הפועל פתח תקווה. באותה עונה רשמתי שיא של 1,003 דקות ללא ספיגה, כולל עצירות פנדלים של יובל אוחנה ואהוד בן טובים. השיא הזה נשבר על ידי דניאל טננבאום ב-2019/20".
את גמר הגביע בעונה ההיא הוא זוכר היטב - ה-3:3 המפורסם וההפסד בפנדלים לבית"ר ירושלים. "כבר היינו אלופים, הובלנו במחצית 0:1 והיה ברור שנביא את הגביע. היינו צריכים להוביל בשקט 0:4 עד המחצית. זה התהפך בגמר הכי מטורף שהיה, לדעתי ".
דווקא עם היריבה לשני התארים, הפועל פתח תקווה, הוא יצא למסע היסטורי בסין, לאחר שזומן להצטרף. "הפועל פתח תקווה הייתה הקבוצה הראשונה ששיחקה וביקרה בסין ואני הוזמנתי להיות השוער. חוויה של כמעט חודש ימים בעיר שנחאי, החומה הסינית האדירה ולמידה על נושאי תזונה והכנה למשחק כדורגל. היה גם טורניר כדורגל משולש, בו השתתפו קבוצה משנחאי וקבוצה מדנמרק וסיימנו במקום הראשון".
אנטמן המשיך לנדוד. התחנה הבאה הייתה בית"ר ירושלים בליגה הארצית, אליה הצטרף במהלך העונה אלי אוחנה. "עברתי לבית"ר ששיחקה באצטדיון טדי החדש אחרי שעזבה את ימק"א. אוחנה חזר מהחוויות שלו בבלגיה ופורטוגל ועזר במשימה. עלינו לליגה הלאומית יחד עם הפועל חיפה עם 60 נקודות, אחרי שבמחזור האחרון סיימנו בתיקו עם שמשון תל אביב שנאבקה איתנו על העלייה".
אחרי בית"ר ירושלים, שב אנטמן להפועל חיפה, בעקבות קריאה של רובי שפירא. בעונת 1993/94 עבר להפועל כפר סבא, איתה ירד לליגה הארצית, בהמשך ביצע גיחה קצרה נוספת לבית"ר ירושלים ופרש בתום עונת 1995/96 במכבי עכו.
אנטמן עבר השתלמויות של מאמן שוערים באופ"א והוזמן פעמים רבות להרצות שם בנושא אימון השוערים. במשך תקופה היה מאמן השוערים של קבוצת 'קארלה' בהודו עם צוות אימון ממנצ'סטר יונייטד. בקבוצה שיחק פול רצ'ופקה שהיה שוער המשנה של פיטר שמייכל. כמו כדורגלנים רבים, גם במשפחה שלו יש המשכיות, כששני הבנים ניב ואופק יורשים אותו בין הקורות. "ניב, הבן הגדול, הוא השוער של נס ציונה. אני מאמין שהוא יגיע בקרוב לרמות גבוהות יותר. אופק הקטן משחק כשוער בליגה השנייה בארצות הברית וגם הוא יגיע לליגת העל, חד משמעית. הוא מאוד כישרוני".