אורלנדו מתייאשת מהיל, טי-מאק מאורלנדו

אחרי שנתיים וחצי של מחזוריות תקווה-אכזבה מתמשכת, באורלנדו מג'יק מתחילים סופסוף להכיר במציאות ומקבלים כמעט כעובדת קבע את אי כשירותו של גרנט היל.

זה מה שאמר מנכ"ל הקבוצה, ג'ון וייסברוד, בסיום מסיבת האולסטאר, מוקדם יותר השבוע: "סופסוף התקדמנו כארגון והנחת היסוד שלנו כעת היא שהוא (היל) לא חוזר. ואם הוא יחזור, אז זו הפתעה משמחת, בונוס לא ייאמן. האמונה שהוא חוזר בקרוב היא שסיבכה אותנו בכל הצרה הזאת".

היל עצמו עצמו אמר למחרת: "אין לי ספק שאני יכול לחזור לשחק. מתי זה יקרה, אני לא יודע". הבעיה היא שלא בטוח אם כולם, ובעיקר טרייסי מקגריידי, מתכוונים להישאר מספיק זמן בסביבה כדי לגלות מתי.

"השעון מתקתק", אמר אתמול טי-מאק לעיתונות באורלנדו. "אני לא יודע כמה זמן אהיה מוכן להמשיך במצב הזה. בינתיים, יש לי סבלנות. אני הולך לתת לזה עוד הזדמנות אחת. ברור שלגרנט (היל) יהיה הרבה זמן לעשות מה שהוא צריך כדי להיות בריא. אם הוא חוזר בריא בעונה הבאה, ננסה ונראה מה יהיה. אבל אם לא, אז משהו יצטרך לקרות".

מקגריידי, השחקן עליו בנויה הקבוצה, ומי שנחב לאחד משני שחקני האול-ראונד הטובים בליגה ביחד עם קובי ברייאנט, מסיים את חוזהו באורלנדו בסוף העונה הבאה. אם הוא לא יראה סיכוי לתואר באורלנדו, הוא פשוט יקום ויילך. קופצים לא יחסרו.

במידה ובחודשים הקרובים לא יהיו סימנים מעודדים במיוחד לגבי מצבו הבריאותי של היל, בקבוצה עשויים להפעיל עליו לחץ להודיע על פרישה. בהנחה שאף מנכ"ל בליגה לא יהיה מספיק תלוש כדי לקחת עליו חוזה שמן רק בשביל לקוות, הדבר היחיד שיוכל להקל על תקרת השכר של המגי'ק תהיה הודעת פרישה של היל, מלווה באישור רפואי כי אינו מסוגל לשחק.

במקרה כזה, תתנקה מחצית שכרו של היל (כ-6 מיליון דולר לעונה) מתקרת השכר ובתכנית טריידים חכמה מספיק, תוכל אורלנדו לנסות ולהנחית כשרון גדול נוסף שישכנע את מקגריידי להישאר ויהפוך את הקבוצה לטוענת פוטנציאלית לכתר. להיל נותרו ארבע שנים בשווי של כ-60 מיליון דולר בחוזה שבע השנים שלו שנחתם לפני עונת 2000/01.