"זה היה בעונה שלפני האליפות, לפני משחק ליגה בחוץ נגד הפועל באר שבע. חזרתי עם אלי אוחנה מאספת קבוצה לבתים שלנו בגילה. אנשים לא מוכרים שהיו כנראה משועממים החלו לקלל ופרצה קטטה ומהומה, בה פינו אותי לבית חולים עם פציעות וחתכים בפנים ובראש. הגעתי לכינוס בימק"א עם תחבושות ותפרים. שמרנו על התקרית בשקט וסיפרתי להנהלה והשחקנים שהחלקתי ונפלתי על שולחן זכוכית. לא שיחקתי בבאר שבע, אבל במשחק לאחר מכן, עם תחבושות ותפרים שלא הגלידו, שמרתי על משה סלקטר הנהדר נגד מכבי חיפה, לא יכולתי לשבת ביציע. חשבתי על הקבוצה ולא עלי".
זקני הכדורגל בוודאי זוכרים את הפציעה המסתורית של אהוד "אודי" אשש, בלמה של בית"ר ירושלים, ב-1986. היו אז שמועות וגרסאות רבות, אבל את האמת לגביה אתם קוראים כאן לראשונה. סיפור קשוח על בלם קשוח, שפנה בינתיים לדרך שונה לחלוטין מזו שהכיר במעט יותר משלושת העשורים הראשונים של חייו.
אשש נולד ב-22 במארס 1963. "נולדתי בשכונת קריית יובל, שכונה בית"רית בבית בית"רי. בילדותי הכדורגל היה כל חיי. החלום וההשראה שלי היו להיות בלם כמו יצחק ג'אנו הענק במרכז הגנת בית"ר ירושלים. בקבוצת הנערים התחלתי בעמדת החלוץ, והמאמן דוד דוידוף עשה לי הסבה לעמדת החלומות שלי, התפקיד של ג'אנו.
"היום אני בעולם התורה. אני אברך פשוט בכולל 'החיים והשלום' בירושלים. יום-יום מ-09:00 עד 17:30, נשוי פלוס 6 ושני נכדים. הבת שלי דתייה ומתגוררת בשדרות. שאר ילדיי לא בתוך הדת, כל אחד והרצונות שלו. אי אפשר לכפות עליהם, בעזרת השם הם יגיעו לנקודה הזאת של מסורת ישראל, אני מאמין שיגיע היום".
איך החל תהליך ההתקרבות לדת אצלך?
"דודי הלך לעולמו, הגעתי לתפילת ערבית. היה שם אדם שחילק סידורי תפילה תוך שהוא מבהיר כי מי שלוקח סידור צריך להתפלל. הייתי אז בן 33, רחוק מהדת. בהמשך ביקשתי תפילין, הגעתי לכולל בירושלים לשיעור, וזה ממשיך עד היום".
אחרי תקופה קצרה בנוער, אריה רדלר העלה מספר רב של שחקנים צעירים לסגל הבוגרים. יחד עם אשש נמנו איתם אלי אוחנה, סמי מלכה, משה בן הרוש, אבי כהן ואחרים. "החלום שלי תפס תאוצה, כולי התחברתי לבית"ר ירושלים, אהבתי כל הגעה שלי למועדון. בית"ר ירושלים הייתה כל קיומי, מבוקר עד לילה".
הוא לא היה טיפוס קל על המגרש. "כבר מהנוער הייתי שחקן קשוח ברמה בלתי נתפסת, כששיחקתי לא ראיתי בעיניים כלום. האוהדים היו שרים 'אודי תביא לנו רגל'. הבכורה הייתה נגד הפועל לוד, וכבר אחרי חצי שעה הוחלפתי, אחרי שהחלוץ המרכזי של לוד עשה לי הצגת כדורגל. הייתי חלש בגלל ההתרגשות הגדולה מעצם המעמד. אבל ביום שאחרי, הבלם חנן אזולאי בראיונות בעיתונים הבהיר כי אני, אודי אשש, צריך להמשיך ולהיות הבלם המוביל של הקבוצה".
את התואר הראשון עם בית"ר קצר ב-1985, בגמר הגביע נגד מכבי חיפה. "מעמד הגמר היה מרגש ברמת גן נגד האלופה. כבר חצי הגמר, ה-3:3 נגד מכבי פתח תקווה וההכרעה בפנדלים, הרגשנו סוג של גמר. הגול של אוחנה בדקה ה-85 לרשת של מכבי חיפה גרם לצהלה ענקית בירושלים ואצלי לאושר פנימי בלתי נתפס".
כעבור שנה הוא זכה להניף גביע נוסף. "ניצחנו את מכבי חיפה בחוץ 2:3 ברבע הגמר ואז נגד מכבי תל אביב עשינו מהפך וניצחנו 1:2. הגמר נגד שמשון נגרר להארכה וגול ניצחון של מלמיליאן. לא אשכח מהלך של ויקי פרץ, ששיחק כחלוץ המרכזי בשמשון, שפריצה נהדרת שלו כמעט עשתה עוד קודם את ההבדל. הכדור התגלגל סנטימטר מהקורה והחסיר אצלי פעימה בלב".
אם בגביעים עסקינן, אי אפשר בלי 1989 והגול של עופר מזרחי בתיקו 3:3 הדרמטי.
"אוהדים רבים מתבלבלים עד היום וחושבים שעופר מזרחי ומכבי חיפה זכו בגביע הזה. הגביע הגיע אלינו אחרי פנדלים. הגול של מזרחי היה מרהיב ולי יש חלק בו כי יצאתי מהר מדי לעברו. עופר היה בשוונג והבקיע גול מהסרטים".
ובין כל הגביעים הללו הוא היה שותף מלא גם לאליפות ההיסטורית מ-1986/7. "קשטן בנה קבוצה שהיום אני קורא לה 'קבוצת וואו'. המגנים שלנו אבי כהן ומומו שירזי היו כל הזמן בהתקפה, לא שיחקו בהגנה כמעט. כל המערך האחורי היה על חנן אזולאי ועלי. אוחנה ומלמיליאן כבשו 15 שערים כל אחד, סמי מלכה הסתפק ב-13".
באותה עונה כבשת גם את השער היחיד שלך.
"זה היה בוינטר נגד בית"ר ת"א. פרצתי מימין ומסרתי למלמיליאן, שבמקום להחזיר לי העביר לאוחנה שבעט לשער. הכדור התגלגל לכיוון הקורה, עשיתי גליץ' ארוך והכדור ברשת, אני חושב שנגמר 3:5 לנו".
כסף עשית בעונה הזאת?
"הייתי מאוד תמים ונאיבי, התביישתי לבקש ולא ביקשתי. הרווחתי באותה עונה מדהימה פחות מ-50 אלף דולר".
אברהם לוי עזר לך.
"אני מבקש כאן לאחל לאברם לוי רפואה שלמה מהירה וחזרה עם בריאות שלמה מהקורונה. אברם דחף ולחץ עלי לקנות אז דירה בארמון הנציב. בזכותו היה לי בית, ממנו עברתי בהמשך למבשרת ציון".
זו לא הייתה הפעם היחידה שבה לוי דאג לאשש. "היה משחק של כוכבי הליגה נגד גלזגו ריינג'רס. שמרתי מצוין על החלוץ אלי מקויסט ולמחרת פורסם בעיתונים כי ריינג'רס רוצים אותי בכסף גדול. נפגשתי עם אברם וביקשתי שיוביל את המהלך למכירתי לסקוטלנד. אברם חיבק אותי ואמר 'אני העברתי לעיתונים את הסיפור. זה לא היה באמת, פשוט רציתי סיבה טובה שיעלו לך את השכר'".
ספר על הצעקות אחרי חצות וטופס הטוטו.
"וואו. היה לנו משחק בקריית אליעזר נגד מכבי חיפה. לקראת הסיום הכשלתי את שלום לוי ברחבה והשופט שריר שרק לפנדל, אותו בעט ציון מרילי פנימה - 1:1. הייתי שבור נפשית, כשאחרי חצות טילפן אלי אברם שפתח עלי בצעקות שכנראה נשמעו בכל הבתים מסביב . מתברר ששלחנו יחד טופס טוטו, בו סימנו 2, ניצחון באנקר לבית"ר ירושלים. בגלל הפנדל שעשיתי ניחשנו רק 12 ניחושים והפסדנו סכום כספי ענק, כסף גדול בימים ההם".
בוא נעבור לסיפור מפורסם אחר: פרשת תפיסת האשכים של רוני לוי.
"הייתי שחקן מאוד נוקשה ודי פראי, ולא עשיתי חשבון לאף אחד ברחבה. באחד המשחקים נתתי לרוני מרפק כשהכדור יצא לקרן. הוא רץ אלי והעמיד את הראש שלו מול שלי בצעקות בלתי נסבלות. לא הרמתי עליו יד, פשוט תפסתי בחוזקה באשכיו".
ואיך זה נגמר? "לפני מספר שנים, כשרוני אימן את בית"ר ירושלים, הוזמנתי לבית וגן להדלקת נרות חנוכה ועשינו סולחה, אני ביקשתי סליחה. מזל שלא היה אז ואר".
אם כבר ואר, המומחיות שלך הייתה בעבירות בתוך הרחבה בעיקר בזמן ביצוע בעיטת קרן.
"נכון מאוד. בזמן הקרנות השופטים מביטים לעבר הכדור ולא לכיוון מה שקורה ברחבה. היו לא מעט שחקנים שנפצעו במצבי הקרנות, אז כבר הייתי מנטרל את החלוצים עליהם שמרתי. פצעתי את חלוץ מכבי יפו משה אוננה שנאלץ לצאת מהמגרש בימק"א אחרי 20 דקות. היו דברים קשים שאני בגללם מכה על חטא. נפגשתי עם אוננה והסיפור נסגר באחת החופשות שלנו".
הקשיחות של אשש לא התמצתה במגרש בלבד. כשדוביד שוויצר ביקש להביא את יוסי זאנה הוא מנע את המהלך. "כשתפסתי מקום בהרכב , הבהרתי לכולם כי לא אתן לאף שחקן להחליף אותי באופן שבו החלפתי את ג'אנו. זה היה ברור לכולם, וגם כששוויצר רצה להביא את זאנה למועדון הבהרתי שייפתח קרב, לא אקבל דבר כזה. הוא לא הגיע".
זאנה שיחק בהפועל תל אביב ב-1984, במשחק שבו כבש משה סיני צמד. האדומים ניצחו בימק"א 1:3 ומנעו מבית"ר אליפות היסטורית. "היה משבר גדול בקבוצה אחרי ההפסד, משחק של הפתעה ענקית לא אפשרית לכאורה. הגולים של סיני נחתו כאילו מהירח, יוסי מזרחי, או כל שוער אחר בעולם, לא היה יכול לעצור את כדורי הרעם האלו".
ואז אתה קפטן הקבוצה בעונת 1990/91. פציעה גורמת לך לפרוש מכדורגל בכאב אדיר.
"הובלנו במשחקים הראשונים את הטבלה, המאמן היה אז זאביק זלצר. תחילה סבלתי מקרע קטן בשריר האחורי ואז מפריצת דיסק בגב. הייתי רק בן 28, בשיא וקפטן הקבוצה, בתוך הגשמת החלום שלי בכל יום מאז הבעיטה הראשונה בכדור. רופא הקבוצה, ד"ר פרנקל, אמר לי אחרי בדיקות רבות 'אודי, שכח מכדורגל'. עבורי זה היה שוק עמוק, חשתי את עצמי מפורק לשניים. מנתקים בכאב את אהבתי המושלמת, מוקדם מדי, כשיש לי עוד מספר שנים לבעוט ולרוץ אחרי הכדור. הובהר לי על ידי מומחי הרפואה כי ניתוח יכול לפגוע בעצב ולהפוך אותי למשותק בחלק מגופי להמשך חיי. האמנתי שאחזור לאימונים ולמשחקים, כי אי אפשר לקרוע את בית"ר מהגוף שלי. במשך שנה וחצי המשכתי ללוות את הקבוצה כקפטן מבחוץ באימונים, בבתי המלון ובמשחקים, עד הודעת הפרישה וההבנה שבמצבים כאלו הבריאות היא מעבר לחיי כחלק ושחקן של בית"ר ירושלים. מלחמת המפרץ פרצה, בסיום אותה עונה ירדה בית"ר ירושלים לליגה הארצית עם הפועל כפר סבא. לפחות נותרו איתי זיכרונות העבר. גם זה לטובה".