"נפנה עכשיו חלק מן המסך לטובת משחק הכדורגל שבעצם פרצנו בשידור הזה אל מחציתו. נמשיך לשדר גם את המשחק".
צמד המשפטים הזה של עודד בן עמי ליווה את הרגע שהותיר מיליוני ישראלים מזועזעים ופעורי פה. חלקם חזו בו בשידור חי, אחרים למדו עליו במהלך הסערה הציבורית שהתעוררה בעקבותיו. זה קרה ב-2 במרץ 2002, כאשר על שני שליש מהמסך הוקרן והושמע דיווח מזירת הפיגוע בשכונת בית ישראל בירושלים, ובשליש מימין, ללא קול, נמשך השידור הישיר של משחק הכדורגל בין מכבי חיפה למכבי קרית גת.
20 שנה אחרי, יצאנו למסע בעקבות "המסך המפוצל". אותו ערב בו אסון כבד בלב בירת ישראל, סנסציה ספורטיבית יוצאת דופן ורצון לשנות דפוסי התנהלות תקשורתיים - יצרו יחד את אחד הרגעים המטלטלים והבלתי נשכחים שידעה הטלוויזיה הישראלית.
אותם מוצאי שבת התחילו עם כדורגל נטו, כולל היסטוריה עוד לפני בעיטת הפתיחה. זה היה השידור הראשון אי פעם של מכבי קרית גת בליגה הבכירה. הקבוצה הצנועה מהדרום, בעונה היחידה בתולדותיה בליגת העל, דורגה אז במקום האחרון והצפינה לקרית אליעזר כדי להתארח אצל האלופה הגאה מכבי חיפה. הירוקים ניצבו בראש הטבלה ומבחינתם היה זה ניסוי כלים אחרון לקראת משחק העונה מול הפועל תל אביב שבוע לאחר מכן. נוכח הבדלי הרמות והפערים הכלכליים הגדולים עוד יותר, השאלה הייתה רק כמה. גם במועצת ההימורים הסכימו והמשחק הוצא מטופס הטוטו השבועי.
אחרי 31 דקות, לוח התוצאות בקרית אליעזר הראה 0:3. רק לזכות קרית גת. האורחת הדהימה עם כדור חופשי מ-40 מטר של עופר אלקובי, פריצה סוחפת של מיקי עטיה ושער נוסף של ניר חזות, והאלופה שהייתה בלתי מנוצחת בביתה (11 ניצחונות ותיקו) מצאה עצמה על הקרשים. חזות השלים צמד במחצית השנייה ושמונת אוהדי קרית גת הבודדים שעשו את הדרך לחיפה בפורים חגגו 0:4 מהדהד, באחת ההפתעות המרעישות בתולדות הליגה. אבל הפוקוס עבר עוד קודם לכן למוקד אחר לגמרי.
במחצית המשחק פרץ מבזק חדשות, בעקבות דיווח על פיגוע בשכונה החרדית בית ישראל בירושלים. זו מציאות שקצת קשה לתפיסה לחובבי הכדורגל הצעירים: ליגת העל בשידור ישיר בערוץ מסחרי (בשנים האחרונות הערוצים הללו משדרים כדורגל רק בעת מונדיאל או יורו), בימים של טרור בלתי פוסק ברחבי המדינה. אבל אז, בעיצומה של האינתיפאדה השנייה ובתחילתו של חודש רווי טרגדיות שבהמשך התברר כ"מרץ השחור" עם מעל 30 פיגועים (בין היתר: קפה מומנט, מלון פארק בנתניה ומסעדת מצה בחיפה), קטיעת שידור בנסיבות שכאלה הייתה אירוע שבשגרה. רק שכאן קרה דבר אחר. חד פעמי.
עם פתיחת המחצית השנייה, בסביבות השעה 20:00, הוחלט בזכיינית "טלעד" ששידרה באותו יום בערוץ 2, לשנות סדרי עולם טלוויזיוניים. "עולה מולי המנכ"ל עוזי פלד ואומר: 'מוני, אני רוצה לעשות מסך מפוצל'", נזכר מוני ברוש, כיום מנכ"ל בית"ר ירושלים ואז עורך שידורי הספורט וגם דובר טלעד. "שאלתי בפליאה: מה? מסך מפוצל? והוא ענה: 'כן'. גם הסמנכ"ל והמפיק הראשי ניסו ולא הצליחו לשכנע אותו. ואז זה קרה.
"המהלך לא בוצע בניידת אצלנו, אלא בחדר השידור בטלעד. פתאום ראינו את המסך המפוצל באוויר: שני שליש פיגוע, שליש כדורגל. יורם ארבל, ששידר את המשחק, אמר לי ברשת הפנימית: 'מוני, מישהו יילך הביתה היום, מה זה הדבר הזה?'. הסברתי לו שזו החלטה מלמעלה ואף אחד לא הולך הביתה. היינו באוויר כמה דקות ואז השידור נחתך".
במשך 10 דקות נגלה לעיני צופי ערוץ 2 המחזה הסוריאליסטי: בצד אחד תמונות מזירת הפיגוע ובחלק קטן יותר של המסך, ללא צוות השידור, משחק מליגת העל ובו אולי ההפתעה הגדולה בכל הזמנים. ערוץ הספורט, שהפיק את משדרי הכדורגל והחזיק אז בערוץ בודד, עוד הציע להעביר את המשחק אליו, אבל בטלעד סירבו ובתום הניסוי הקצר הופסק הפיצול והמסך הוקדש במלואו לעדכוני החדשות.
האפטר-שוק הגיע למחרת, לאחר שהתבררו ממדי האסון בפיגוע הנורא (10 הרוגים, מתוכם שישה ילדים, וכ-60 פצועים) והמדינה רעשה וגעשה בעקבות המסך המפוצל. הטענה העיקרית הייתה כי שיקולים כלכליים ומסחריים גברו על אחריות לאומית והביקורות היו נוקבות. האירוע הוגדר כנקודת שפל של ערוץ 2 בכלל ושל טלעד בפרט.
"עוד באותו ערב בניידת ידענו שיהיה בלגן", מתאר ברוש. "ביום ראשון אני מגיע למשרד ורואה את עוזי פלד גמור. הבנאדם שלמדתי ממנו ואני חייב לו רבות. הוא רצה להגיד שלמרות הפיגועים, צריך לשדר עסקים כרגיל. בתקופה ההיא, השידורים הופקעו לטובת החדשות בכל פעם שהיו פיגועים ולמעשה הפסקות הפרסומות בוטלו. במצב כזה אין פיצוי, ומדובר בהפסדים של מאות אלפי דולרים ליום. אבל בימים שאחרי הייתה טרללת. כתבות, זעם ציבורי, כולם דיברו רק על זה. עכשיו לך תצא מזה כדובר. אנשים יגידו: מה מעניין אותנו ה'עסקים כרגיל' שלך בזמן שקורות טרגדיות כאלה. הדרך בה הוא העביר את המסר הייתה קיצונית מאוד, אבל בסוף הנוהל הזה השתרש. הוא צדק".
עוזי פלד עצמו מסביר היום, 20 שנה אחרי, את הצעד הדרסטי בו נקט כמנכ"ל: "זו הייתה החלטה שלי והרצון היה לזעזע. המדיניות הייתה שאין פרסומות בשידורי חדשות בעת פיגועים, ויצא שרבים מהפיגועים היו בימי השידור של טלעד. לא יכול להיות שערוץ מסחרי שמתקיים מפרסומות יפסיד בכל יום סכומים אדירים. הימים שאחרי המסך המפוצל היו סוערים, הזעם הציבורי היה רב והיו גינויים ואיומים בקנסות, אבל הסערה שככה והבינו שצדקתי. לא יכול להיות שמחבלים יקבעו את סדר היום פה. אחרי שהסברתי את הסיפור, גם ברשות השנייה שינו את המדיניות והופסק הנוהג של ביטול פרסומות. הזעזוע תרם להשגת המטרה".
העיסוק ברגע הטלוויזיוני חסר התקדים גזל חלק ניכר מאור הזרקורים לו הייתה ראויה קרית גת בזכות הניצחון המפואר. קבוצה שגירדה שקל לשקל כדי לשרוד והביאה את גילי לנדאו כשהייתה במקום האחרון בליגה השנייה עם שתי נקודות בששת מחזורי הפתיחה בלי לחלום בכלל שיוביל אותה לליגת העל בצורה הרואית (כולל שער עלייה מנקודת הקרן של יוסי גורדנה בדקה ה-81 של מחזור הסיום), חוותה את רגע השיא בדברי ימיה ולא באמת יכלה לציין אותו כמו שצריך.
הפיגועים הקשים הובילו לדחיית החגיגות בעיר בכמה ימים, והן גם כך היו מאופקות. האופוריה מהניצחון המדהים על האלופה (שלא הפסידה שוב לאחר מכן) עוד דחפה את קרית גת לשפר משמעותית את מאזנה ולהתקרב עד כדי שתי נקודות מהינצלות, אבל היא ירדה בסוף אותה עונה ובהמשך צללה ואף הגיעה לכדי פירוק ב-2020.
באופן סמלי, גורלה היה דומה לזה של טלעד, שהייתה הזכיינית המובילה של ערוץ 2 בשנות ה-90', אך הפסידה במכרז להפעלתו ב-2005 והתאיידה מהנוף הטלוויזיוני. "היו סיבות נוספות ואני כבר לא הייתי שם, אבל יכול להיות שגם לאירוע של המסך המפוצל הייתה השפעה על תוצאות המכרז", מודה פלד. "אני לא שולל את זה".