ב-2018, כאשר חיפשה באיירן מינכן מחליף ליופ היינקס הפורש, היא שקלה לרגע קט את כריסטיאן שטרייך. הנשיא אולי הנס התייעץ לגבי עם נשיא פרייבורג דאז, פריץ קלר, ושמע ממנו אינספור מחמאות. "אסור להיות אנוכי, ומגיע לכריסטיאן שיידעו עליו את האמת. סיפרתי להנס עד כמה הוא מצוין", סיפר לימים קלר.
ואולם, הגישושים נפסקו ולא הגיעו לשלבים המעשיים, כי אנשי באיירן הבינו שני דברים פשוטים. ראשית, שטרייך פשוט לא יסכים לעבור. שנית, הוא לחלוטין לא מתאים לקבוצה כה עשירה ומתוקשרת. למעשה, ייתכן ששטרייך מתאים אך ורק לפרייבורג - זה השידוך המושלם, והכל עובד בהרמוניה מוחלטת כבר הרבה מאוד זמן. בשלהי דצמבר, יחגוג שטרייך עשור בתפקידו הנוכחי, ובסך הכול הוא נמצא בפרייבורג מאז 1995, כמאמן הקבוצות הצעירות וכעוזר מאמן.
אף אחד בגרמניה, או בליגה בכירה כלשהי ברחבי אירופה, אפילו לא מתקרב לוותק שלו - 10 שנים הן נצח במונחי כדורגל - אבל בפרייבורג עצמה הוא לא השיאן. פולקר פינקה, האיש שהעלה את המועדון הצנוע מהיער השחור לראשונה בתולדותיו לבונדסליגה ב-1993, כיהן בתפקיד במשך 16 שנים תמימות ושבר אפילו את השיא של אוטו רהאגל בברמן.
בקדנציה האגדית שלו, חוותה פרייבורג גם 3 ירידות לליגה השניה, והיו לה עונות חלשות במיוחד, אבל יציבות היא שם המפתח במועדון המיוחד הזה. הם יודעים היטב כי בכדורגל, כמו בחיים, יש עליות ומורדות. האוהדים לא הפסיקו לתמוך בפינקה גם כאשר הקבוצה היתה בשפל, הנשיא אכים שטוקר האמין שהוא האיש הנכון, והתמקדו ברגעים היפים. והרי היו המון כאלה, במיוחד עונת 1994/95 המזהירה, אז סיימה פרייבורג במקום השלישי, במרחק 3 נקודות בלבד מהפסגה, עם כדורגל התקפי עוצר נשימה. קראו להם "הברזילאים של ברגסאו", והם נתנו הצגות מרהיבות, כולל 1:5 היסטורי על באיירן של ג'ובאני טרפאטוני.
פינקה היה סוג של אלוהים עבור פרייבורג, וכך גם שטרייך. הוא נולד ביער השחור, גר במרחק 300 מטרים מהאיצטדיון דרייזמשטדיון, הגיע לאימונים ולמשחקים באופניים, וההערצה כלפיו לא יודעת גבול. עוד כאשר התחיל לעבוד כמאמן נוער, הבטיח לו שטוקר המנוח: "יום יבוא ותהיה המאמן הראשי, כי זה תפור עליך". וכך היה. שטרייך היסס לקבל את הקידום בדצמבר 2011 כאשר ההנהלה קיבלה החלטה חריגה מאוד לפטר את מרכוס סורג באמצע העונה, אבל השיפור היה מיידי, ומאז היציבות מוחלטת. פרייבורג היא המועדון המסודר והרגוע ביותר בגרמניה בפער עצום. אין שם לחץ - יש רק אהבה אינסופית לכדורגל, למועדון, וחיבור חברתי עמוק ושורשי לתושבי האיזור. זהו פרוייקט חברתי לא פחות מספורטיבי, ולא חינם עברו בדרייזמשטדיון לשימוש באנרגיה סולארית ידידותית לסביבה עוד בשנות ה-90'.
שטרייך הוא פסיכולוג בחסד עליון, והקשר שלו לשחקנים מבוסס על יושר ואמון הדדי. אין סודות, כל ההחלטות מוסברות בהגיון - באסיפות קבוצתיות או בשיחות בארבע עיניים. הוא גם פילוסוף שמרבה להתבטא בעניינים גלובליים ופוליטיים שחורגים הרבה מעבר לספורט. צניעותו הולכת לפניו, והוא מעולם לא הסתנוור מאור הזרקורים. "אני אדם פשוט, ולא צריך לדבר איתי רק על כדורגל. הייתי רוצה שאנשים בסופרמרקט ישאלו אותי איפה החרדל", הוא אמר - ובאוניברסיטה המקומית הופיע זמן קצר לאחר מכן ציור גראפיטי עם הכיתוב: "איפה החרדל?".
וכמו אצל פינקה, גם ירידה לא משנה דבר. פרייבורג נשרה לליגה השנייה ב-2015 בתום עונה מתסכלת מאוד, אבל האוהדים המשיכו להריע לשחקנים ולמאמן גם אחרי שהפיאסקו הושלם עם הפסד בהאנובר במחזור הנעילה. נשמעו שם רק קריאות עידוד, איש מעולם לא דרש את ראשו של שטרייך ולא בא בטענות לחברי הסגל. זו הייתה מעידה זמנית, החזרה הייתה רק עניין של זמן. זמן קצר, יש לומר - כבר ב-2016 שבה פרייבורג לליגה הבכירה, ומאז היא לא מעורבת בדרך כלל בקרבות תחתית. היא מכוונת למרכז טבלה ומעלה. מקום שביעי ב-2017, מקום שמיני ב-2020, מקום עשירי אשתקד - כל זה בלי לרכוש אף שחקן יקר.
את דורטמונד הם כבר ניצחו השנה
התקציב של פרייבורג הוא אחד הנמוכים בליגה, רק 40 מיליון יורו, והיא מנהלת את הסגל בתבונה רבה. צוות הסקאוטים הפנומנלי עובד ביסודיות כי הוא יודע שאסור לטעות ולבזבז כסף סתם, ובמקביל מקודמים בוגרים רבים מהאקדמיה הנהדרת - גאוות המועדון. הכוכבים המצטיינים ביותר נמכרים בסופו של דבר, אבל הבסיס נותר איתן ויציב. קחו, למשל, את הקיץ האחרון. הקשר הצרפתי בפטיסט סנטאמריה עזב ברווח גדול לראן תמורת 14 מיליון יורו, במקומו הוחתם מברמן על אותה המשבצת מקסימיליאן אגשטיין תמורת 5 מיליון יורו - וזהו. זו כל הפעילות בשוק ההעברות.
אז האווירה בחדר ההלבשה מושלמת, המאמן נהנה מגיבוי מוחלט מכל הכיוונים, השחקנים נהנים לבלות זה עם זה, האוהדים מאוהבים בקבוצה שלהם בלי קשר לתוצאות, וכולם דוחפים באותו כיוון. "אנחנו חבורה מגובשת מאוד, ויש לנו איכות ועומק", אומר הקשר ניקולס הופלר, בוגר המועדון בן ה-31 שהצטרף לאקדמיה ב-2005 ולא עזב מאז. הגיוני שזה יניב פירות, והשלם יהיה גדול בהרבה מסך חלקיו. נכון לעכשיו, זה נכון במיוחד, כי פרייבורג צברה מומנטום מזהיר עם שישה ניצחונות, ארבע תוצאות תיקו ואפס הפסדים ב-10 המחזורים הראשונים - בדיוק כמו ליברפול בפרמייר-ליג. היא נהנית ממאזן ההגנה הטוב בגרמניה עם שבעה שערי חובה, והיא גם הבלתי מנוצחת היחידה. ושטרייך? הוא ממש מסרב להתרגש. "זה בסדר, הכול תקין. אני שמח שאנחנו לא מפסידים, אבל זה לא יימשך תמיד. חשוב לי רק שהמועדון הזה לא ישתנה", הוא אומר.
דבר מהפכני אחד בכל זאת קרה העונה בפרייבורג - היא עברה לאיצטדיון חדש. לא היה פשוט לעזוב את דרייזמשטדיון האהוב, ושטרייך והאוהדים בכו ביחד אחרי המשחק האחרון בו בסוף ספטמבר. לא הורסים אותו - הוא נשאר כדי לשמש את קבוצת הנשים ואת קבוצת המילואים שמשחקת בליגה השלישית, וזה הרי הישג אדיר בפני עצמו למועדון בסדר הגודל הזה. עכשיו מנסים כולם להתחבר למתקן מודרני הרבה יותר בקצה השני של העיר, ללא הנופים הפסטורליים על היער השחור, אך עם הפאנלים הסולאריים הגדולים ביותר בתבל. הם משתדרגים, אבל קצת חוששים לאבד את האופי המיוחד של המועדון, ולכן כולם עושים מאמץ עליון לשמר אותו. וזה לא יהיה קשה.
אז בשבת יש לפרייבורג הזדמנות לקבוע שיא מועדון בכל הזמנים - 11 משחקי ליגה ללא הפסד. כדי לעשות זאת, היא תצטרך לעצור את באיירן במינכן. אם תנצח, היא אפילו תשתווה במספר הנקודות לאלופה, אבל הציפיות שפויות. הרגליים נשארות על הקרקע. שטרייך, השחקנים והקהל יודעים שהם לא רצים לאליפות, וגם לא לליגת האלופות. זו לא המטרה, בוודאי לא באופן מוצהר. הם פשוט רוצים ליהנות מהרגע. והם עושים את זה. בגלל זה כולם מביטים בהם בקנאה. כולם היו רוצים מאמן כמו שטרייך, אבל הוא יכול לעבוד רק במועדון אחד בעולם כולו.