פער תרבותי

בשלהי 2000 הזהירו ראשי המועצה להשכלה גבוהה מפני בריחת מרצים מהאקדמיה לתעשיית ההיי-טק, שקיבלה אותם בשמחה. באותם ימים נתפשה בריחת המוחות כאחד האיומים הגדולים על עתידו של המחקר הבסיסי בישראל, וראשי האוניברסיטאות נדרשו למצוא פתרונות לאנשי הסגל שלהם, שביקשו להצטרף לחברות הסטארט-אפ בבהלתן לזהב ולרשום פטנטים במקום לפרסם מאמרים מדעיים. "מדובר בבעיה לאומית", הצהירו אז ראשי האוניברסיטאות. אלא שזמן קצר אחר כך התחולל משבר גדול בענף ההיי-טק, ויחד אתו נבלמה בריחת המוחות שממנה חששו כל כך באקדמיה.



למרות המשבר, הקשר שהחל להתפתח באותן שנים בין האקדמיה והתעשייה הטכנולוגית בישראל המשיך להתקיים ולתרום ליתרון החדשנות הישראלית בעולם. ואולם בתעשייה ובאקדמיה מסכימים כי הפוטנציאל הכלכלי הגדול הגלום בקשרים אלה אינו ממוצה.



סיבה אחת לכך היא היעדר מנגנוני גישור מתאימים בין הגופים. משרד המדע, אשר באחרונה הוחלט על פירוקו, היה אמור לגשר בחלקו בין האקדמיה והתעשייה בתחום המחקר והפיתוח, אך המשאבים המועטים שהוקצו לשם כך לא איפשרו זאת. משרד התמ"ס, אף הוא גוף מקשר הכרחי, מוטה יתר על המידה בכיוון התעשייה, טוענים באקדמיה. כיום תולות האקדמיה והתעשייה תקוות רבות בגוף חדש שיקשר ביניהן - המועצה הלאומית למחקר ופיתוח - שבה יישבו נציגי האקדמיה, התעשייה, משרד הביטחון ומשרדי הממשלה.



בשנתיים האחרונות בחנו חוקרי מוסד נאמן של הטכניון, פרופ' דני שפר וד"ר אמנון פרנקל, את סוגיית הקשר בין האקדמיה והתעשייה, במטרה להכין את החומר לדיונן של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח ושל האקדמיה הישראלית למדע בעניין זה. מוסד נאמן עוסק במחקרי מדיניות בתחום הפיתוח הכלכלי והמדיני בישראל. מחקרם של שפר ופרנקל הוא המקיף ביותר שנערך עד כה על מסחור מחקרים אקדמיים באמצעות חברות היישום של האוניברסיטאות, על מעמדם של אנשי הסגל כחוקרים למטרות מסחריות ועל יחסי הגומלין הנרקמים בין התעשייה הטכנולוגית והאקדמיה. המחקר נערך בקרב שש אוניברסיטאות ישראליות בהשוואה לשש האוניברסיטאות המובילות בארה"ב, וכלל ראיונות וסקרים של 150 חברי סגל ו-73 חברות טכנולוגיות.



"בשנים האחרונות נוצר טשטוש בתוך האקדמיה בין מחקר תיאורטי ובין מחקר ניסויי, וקיים רצון גדול יותר בשיתוף פעולה", אומר פרנקל. מנתוני הסקר שערכו השניים עולה כי 90% מהחוקרים באוניברסיטאות בישראל סבורים כי המוסד שבו הם פועלים צריך לעודד העברת טכנולוגיה לתעשייה, כחלק ממטרות האקדמיה. 65% מהחוקרים סבורים כי הקשרים עם התעשייה השפיעו על אופי המחקר הבסיסי שלהם. "אנשי סגל רצו לעשות מיליונים בתקופת הבועה והשקיעו יותר מאמצים ברישום פטנטים מאשר במחקר בסיסי, אך כשראו את המשבר, חזרו לאקדמיה. 80% מהמחקר בישראל כיום הוא מחקר עצמאי, ורק 20% הוא מחקר עבור התעשייה", מוסיף פרנקל.



הסיבה העיקרית לקיום קשרים בין התעשייה והאקדמיה, על פי המחקר, היא מציאת פתרונות יישומיים לבעיות טכנולוגיות שבהן נתקלת התעשייה וביצוע מחקר בסיסי בנושאים הקשורים לתעשייה. בדרך כלל התעשייה היא שיוזמת את הקשר, ורק כשליש משיתופי הפעולה הם יוזמות של החוקר עצמו. 70% ממזמיני המחקרים מהאוניברסיטאות הם גופים ישראליים, פרט לאוניברסיטה העברית, המקיימת קשרים עם גופי תעשייה זרים היוזמים מחקרים, בעיקר בתחום התרופות.



תפישות זמן שונות



לדברי החוקרים, שני מכשולים עיקריים עומדים בדרכו של שיתוף הפעולה בין האקדמיה והתעשייה, ואלה נובעים מהשוני בין התרבות האקדמית והתרבות העסקית. המכשול העיקרי הוא אי-התאמה בין לוחות הזמנים של התעשייה והאקדמיה בעריכת מחקרים, או מה שהם מכנים "תפישה שונה של ערך הזמן" - 65.7% מהמרואיינים במחקר ראו בכך גורם מרכזי בעיכוב שיתוף הפעולה או במניעתו. "משך הזמן הממוצע לביצוע מחקר אקדמי הממומן מכספי התעשייה הוא יותר משנתיים, בעוד התעשייה צריכה לעמוד בלוחות זמנים קשיחים, התלויים באופי השווקים, במשך זמן הפצת המוצר ובאורך חיי המדף שלו. ה'זמן האקדמי' נתפש כגמיש יותר, ומכאן חששם של אנשי התעשייה מפני אי-עמידתם של החוקרים באקדמיה בלוח הזמנים המחייב", אומר שפר.



המכשול השני העומד בפני שיתוף פעולה אקדמי-תעשייתי הוא ניגוד עניינים בשאלת פרסום המחקר - החוקרים מעוניינים למהר ולפרסם את תגליותיהם כדי לזכות בהכרה, ואילו התעשייה מעוניינת בסודיות, במטרה לשמור על יתרון תחרותי. 40% מהמפעלים הטכנולוגיים שאינם מקיימים קשרים עם האקדמיה ציינו במחקר כי הם רואים בניגוד עניינים זה גורם מעכב מרכזי.



בתוך האקדמיה מזהים החוקרים גישות מגוונות בסוגיית הפרסום האקדמי מול הפוטנציאל המסחרי. במכון ויצמן ניתן לעכב את פרסום המחקר לתקופה של 30 יום בלבד, ואולם החברה המסחרית אינה יכולה להטיל וטו על פרסום המאמר או על חלקים ממנו. חברת היישום באוניברסיטה העברית רשאית לעכב פרסום עבודתו של חוקר אם התקבלה החלטה לרשום פטנט על המצאה. בטכניון ניתנת העדפה לחופש האקדמי של החוקר על פני כל הטבה כלכלית.



חששה של האקדמיה מפני בריחת חוקרים לתעשייה מודגש אף הוא במחקר: האוניברסיטה העברית ומכון ויצמן הם המחמירים ביותר בישראל ביחסם לעבודת חברי הסגל מחוץ לאקדמיה; מכון ויצמן אוסר על חברי הסגל להתקשר עם גורמים מסחריים אלא אם קיבלו אישור מנשיא המוסד. הטכניון ואוניברסיטת תל אביב מתנגדים לעבודות חוץ של חברי הסגל רק במקרים שבהם יש משום פגיעה במחויבות למוסד, או אם נוצר כתוצאה מכך מצב של ניגוד עניינים. אוניברסיטאות בן גוריון ובר אילן הן המקילות ביותר בהקשר זה: שתיהן מאפשרות לאנשי הסגל להיות בעלי חברות, בעלי מניות ודירקטורים. ואולם על אף המגבלות המוטלות על עבודות החוץ של חברי הסגל, כל האוניברסיטאות מתירות לחוקרים לספק שירותי ייעוץ לגורמים מסחריים, אם כי בהיקף מוגבל של עד יום אחד בשבוע.



של מי הפטנט הזה



בעיה אחרת הנובעת משיתוף הפעולה בין התעשייה והאקדמיה היא שאלת הבעלות על הפטנט שפותח במחקר המדעי והרווחים הנובעים ממנו, וזאת אף שבכל האוניברס