אין כמו בבית, השני

המסירה האחרונה של טום בריידי במדי ניו אינגלנד פטריוטס הייתה "פיק סיקס", איבוד כדור שהוביל ישירות לטאצ'דאון של היריבה, טנסי, שהעיפה מהפלייאוף את האלופה המכהנת והזקנה והכל לעיני הקהל ההמום בפוקסבורו. היתה בכך מן האירוניה, שזה יישאר לנצח הרגע האחרון אותו האוהדים של הפטריוטס זוכרים מבריידי "שלהם". אלא שזה לא יהיה הזיכרון האחרון של אותו קהל בפוקסבורו מבריידי, כי בלילה שבין ראשון לשני - הוא חוזר לעיר.

למי שפספס, הקוורטרבק האגדי, שחגג לאחרונה יום הולדת 44, הספיק לומר שלום לניו אינגלנד, המועדון אותו הפך למצליח ביותר בתולדות הליגה, לעבור לטמפה ביי ולקבע את מעמדו כשחקן הגדול אי פעם עם אליפות שביעית. כעת, מצפה לו מפגש יוצא דופן ומרגש במיוחד עם אלו שאהבו והעריצו אותו במשך שני עשורים.

אלא שבשעה שהמשחק המדובר, בו הפטריוטס יארחו את האלופה מטמפה, צפוי להיות חגיגה של בריידי, הרי שלא תמיד הייתה זו מנת חלקם של כוכבים גדולים שעזבו את הקבוצות בהן הפכו לאגדות, ואז שבו לביקור. הנה תזכורת לכמה מקרים מסוגים שונים של קאמבקים מסוג זה.

שבועיים קודם לכן, אייר ג'ורדן כבר פגש את האקסית ואפילו ניצח 83:89, תוך שהוא צולף 29 נקודות. אבל הסיפור האמיתי היה המשחק הזה. ג'ורדן הגיע ליונייטד סנטר, ראה את הפסל שלו ניצב בגאווה בכניסה לאולם, זכה לסטנדינג אוביישן מטורף וטקס מרגש וסיים עם 16 נקודות בדרך לניצחון נוסף, הפעם 69:77 על מטה וורלד פיס (אז עוד רון ארטסט) וחבריו. "יש לי יותר מדי זכרונות", אמר אז מייקל, "אי אפשר להשוות את שתי התקופות שלי, בשיקגו ובוושינגטון. הן מאוד מאוד שונות. היה לי קשה, זה כמו לשחק מול קרוב משפחה. התרגשתי מאוד מהקהל".

שמינית גמר ליגת האלופות, 1:1 במשחק הראשון בברנבאו והפורטוגלי, שאחרי שש העונות שלו במדי מנצ'סטר יונייטד נמכר לריאל מדריד בתור השחקן היקר ביותר אי פעם, חזר למקום בו הפך לכוכב. וחזר בגדול. האוהדים ביציע הרעיפו אהבה, כנראה כי הם עוד האמינו שיש סיכוי שהוא ישוב אליהם באותו קיץ (זה לא קרה, ורונאלדו חתם לבסוף על חוזה עתק חדש בריאל. אל תדאגו אוהדים, בסוף הוא חזר). השדים האדומים עלו ליתרון בתחילת המחצית השנייה, לוקה מודריץ' השווה בשער ענק ורונאלדו עשה את מה שהוא יודע הכי טוב והכריע את המשחק. CR7, שכבש ולא חגג, אמר בסיום: "קבלת הפנים הייתה מדהימה והתרגשתי. אין מילים שיסבירו, זה פשוט בלתי ייאמן. האוהדים גרמו לי להרגיש נבוך. אני שמח, אבל גם עצוב".

אותו מסלול, פחות דרמה, לא פחות רגש. הילד האנגלי, שאולד טראפורד הפך לבית השני שלו, אולי אפילו הראשון, היה הפנים הכי מוכרות בקבוצה הגדולה של אלכס פרגוסון בסוף שנות ה-90'. עם ריאל לא יצא לו לשוב הביתה, אבל ב-2010 בקס הגיע לביקור עם מילאן בשמינית גמר ליגת האלופות, כשהוא כבר מתקרב לשלהי הקריירה. הוא נכנס במקום אינציו אבאטה בדקה ה-64, כשמילאן כבר הייתה בפיגור 3:0 במשחק ו-6:2 בסיכום, אבל את הקהל זה לא עניין וגם לא את הקשר, שזכה לסטנדינג אוביישן ממושך גם כשנכנס וגם בסיום: "לחזור לכאן זה משהו מיוחד, אני חייב רבות לאוהדים האלה ומודה על קבלת הפנים שהם נתנו לי".

20,562 האוהדים בקוויקן לואנס ארינה קיבלו את פניו של קינג ג'יימס בבוז אדיר, בהקנטות אינספור, בשלטי "בוגד" ומה לא. הם כל כך שנאו אותו, את האיש שאחרי שבע שנים ואפס טבעות אליפות העביר את כישוריו לדרום פלורידה. לברון רק הביט בהם בעיניים הזועמות, זרק את הפודרה לאוויר מול הקהל המתפקע מכעס והתפנה לכדורסל. 48 דקות לאחר מכן, הוא הזכיר לקליבלנד בדיוק מה היא איבדה עם הצגת על של 38 נקודות (כולל 24 ברבע השלישי בלבד), 10 יותר מכל החמישייה של קליבלנד גם יחד. "קלעתי הרבה סלים על הפרקט הזה. זה רק משחק ואני מנסה לשמור על ראש נקי. אין, לא היה לי ולא יהיה לי דבר אישי נגד הקהל הזה", הוא הבהיר. כמעט ארבע חודשים לאחר מכן הגיעה הנקמה, כשקליבלנד הגרועה הדהימה עם 90:102 ביתי על ההיט. הפעם לברון קלע "רק" 27 ודניאל גיבסון המארח הודה: "זה היה בשביל האוהדים".

וואו מה ששמונה שנים יכולות לעשות. אחרי שתי אליפויות עם ההיט, המלך הדהים והודיע שהוא שב הביתה, מה שנגמר בטבעת היסטורית לקאבלירס ("קליבלנד, זה בשבילך!"). ארבע שנים באוהיו הספיקו ללברון בסיבוב השני והוא עבר ללייקרס, אלא שהפעם האוהדים המאוהבים קיבלו זאת בצורה שונה. כשהוא שב הביתה, הכרוז צווח את שמו, טריסטן תומפסון המארח רקד איתו והקהל נהנה מכל רגע. הפעם, ממש לא היה צורך בסוכנים חשאיים שישמרו על הביטחון של כולם. זה נגמר ב-105:109 דרמטי ל-LA, עם 32 נקודות, 14 ריבאונדים ו-7 אסיסטים של ג'יימס, כולל שלשה דרמטית.

אולי המשחק שבריידי הכי יזדהה איתו מתוך הרשימה הזו. היריב הגדול שלו במשך עשור וחצי עזב את אינדיאנפוליס בתום עונת 2011, בה לא שיחק כלל בגלל רצף ניתוחים בצווארו. הקולטס סיימו את אותה עונה במאזן הגרוע בליגה והחליטו לקחת עם הבחירה הראשונה את היורש אנדרו לאק, מה שסלל למאנינג את הדרך החוצה, ולדנבר. בעונתו השנייה עם הברונקוס, הוא שב ללוקאס אויל סטדיום, שם הפך במשך למעלה מעשור לאגדה, כולל זכייה באליפות אחת מרגשת. כצפוי, הקהל המקומי הרעיף עליו אהבה ופייטון, שאפילו הפסיק את החימום והסיר את הקסדה כדי להודות להם, היה לא רע בכלל (שלושה טאצ'דאונים, 386 יארד), אך ההגנה של אינדי התנפלה עליו שוב ושוב ובסופו של יום, הקולטס ולאק הצעיר הנחילו לדנבר את הפסדה הראשונה באותה עונה, 39:33 מסחרר.

ילד שמחופש לקאפקייק עם המספר של דוראנט (כדי להראות כמה רך ורגיש הוא), ראסל ווסטברוק שהגיע לאולם לבוש כמו צלם (כדי להזכיר לדוראנט את אחד התחביבים שלו), בוז כביר מהיציעים, טראש טוק עצבני וכמעט מכות עם כמה מהחברים לשעבר, כולל ראס. כל אלו לא הזיזו ל-KD לצלוף 34 נקודות ולהוביל את הווריירס, אליהם נטש בקיץ הקודם אחרי שהוביל עליהם 1:3 בגמר המערב והפסיד, לניצחון. ווסטברוק התפרע מנגד עם 47, אבל כלום לא היה עוצר באותו ערב את המכונה של האלופה שבדרך. מה שכן, אם למדנו משהו על דוראנט בשנים האחרונות זה שמדובר באדם רגיש במיוחד, אז כנראה שאותו ערב בכל זאת השפיע עליו קצת.

נקנח עם מקרה ישראלי. נכון, זה היה משחק בית של מכבי תל אביב, בדרכה לאליפות ראשונה מזה עשור, אבל כיאה לדרבי האדומים היו שם בהמוניהם ובאותו ערב החלה היריבות המטורפת ביניהם לבין מי שהביא להם את התואר הכי דרמטי שיש רק שלוש שנים קודם לכן. זהבי בא לדרבי כמו שרק הוא יודע, כבש בוולה במחצית הראשונה וחגג בהורדת חולצה וקפיצה על השלטים מול שער 11.

זה עוד לא היה ה"פיו פיו" המוכר, אבל הקהל באדום ממש לא אהב את מה שהוא ראה וכך גם השחקנים ובעיקר שי אבוטבול, ששלח בעיטה ללא כדור לקראת הסיום. מכבי ניצחה 0:2 (זהבי גם בישל למיכה) ואבוטבול שלח את זהבי "ללמוד מרונאלדו ואחרים התנהגות ספורטיבית. כבר בדקה השביעית הוא חימם את הקהל של מכבי". והשאר היסטוריה, והיסטריה.