"בבוקר תקפתי בחרמון הסורי, בערב שיחקתי ביד אליהו"

2,656 הרוגים, 7,251 פצועים, 294 שבויים, 102 מטוסים שהופלו, 1,200 טנקים שהלכו. אלה המספרים של מלחמת יום הכיפורים, אבל זה החלק היבש בטראומה האיומה שחלקנו - מי שחווה, מי שנלחם, בוודאי מי ששכל - סוחבים עד היום.

אבל זו לא היתה סתם מלחמה איומה, זו היתה מלחמה בהפתעה. כזו שעצרה את החיים ברגע ולקח הרבה רגעים כדי להחזיר אותם. הספורט הישראלי טולטל באופן דרמטי. ספורטאים יצאו למלחמה, חלקם לא שבו והיו ששבו, אבל לא שלמים. גופנית ונפשית.

הספורט הישראלי היה לפני חגי תשרי התשל"ד, אחר מכפי שאנחנו מכירים היום. קשה יהיה למצוא היום ספורטאי שייצא לקרב, אבל בעת ההיא, גם מי שלא היה קרבי ידע מה הוא קרב והיו גם כאלה, בעיקר בני קיבוצים, שזו הייתה שגרת חייהם: ספורט לצד שירות קרבי. המלחמה לא ריחמה על איש.

הכדורגל הישראלי היה שלוש שנים לאחר ההופעה במונדיאל, כמה חודשים לאחר הכישלון להגיע למונדיאל ב-74'. שני הכוכבים הכי גדולים בכדורגל הישראלי, מוטל'ה שפיגלר וגיורא שפיגל, עשו את צעדיהם הראשונים כליגיונרים בצרפת; לכדורסל האירופי נכנס מפעל חדש, גביע קוראץ', והייצוג הישראלי באירופה גדל; ישראל עוד התחרתה באסיה כך שמבחינה יבשתית הישגיה היו רבים. אתלטים ישראלים היו אלופי אסיה או שיאני אסיה, נבחרת הכדורמים אפילו היתה אלופת היבשת והגיעה באותם שבועות לאליפות העולם בבלגרד. הספורט ציין באותם ימים שנה לטבח הספורטאים במינכן וענפי המשקולות וההיאבקות עוד ליקקו פצעים.

בהתאחדות לכדורגל החליטו להתחיל את העונה במשחקי גביע כך שהקבוצות הבכירות ייכנסו למעגל המשחקים כבר בסיבוב השלישי (1/64) ב-15 בספטמבר, וישעשעו את עם ישראל בחגים מול קבוצות מליגות נמוכות. התכנון היה לקיים בין ראש השנה ליום הכיפורים את הסיבוב השישי במתכונת של בית וחוץ. בשמחת תורה כבר תוכנן לקיים את המשחק הראשון בשלב שמינית הגמר. במוקד הסיבוב השישי היה דרבי ירושלמי, בין מחזיקת הגביע הפועל ירושלים לבית"ר ירושלים של אורי מלמיליאן בן ה-16 וחצי. מלמיליאן אכן כבש את השער הראשון (בבעיטה חכמה מ-30 מטר) במשחק הראשון שנערך בקטמון לעיני 8,000, ובית"ר ניצחה 1:2.

ביום רביעי ה-3 באוקטובר, שלושה ימים לפני פרוץ הקרבות, התקיים רוב סיבוב הגומלין. שלום אביטן העניק לבית"ר ניצחון 0:1 וניצחון במפגש הכפול בדרבי. ארבע קבוצות מהליגה השנייה העפילו לשמינית הגמר ואחת (צפרירים חולון) מליגה ג'. כולם דיברו על המפגש הצפוי של הסינדרלה עם האלופה ופינאליסטית הגביע, הכח מכבי ר"ג.

קצת לפני ראש השנה קבעה פיב"א את יריבותיהן של 6 הנציגות הישראליות (ארבע קבוצות גברים ושתיים לנשים) בגביעי אירופה. האלופה מכבי ת"א תוכננה לשחק מול אלופת הולנד, לויס הארלם שחוזקה בבארי לייבוביץ', רכז נבחרת ישראל; פינאליסטית הגביע בית"ר ירושלים תוכננה לפגוש את קולג' אנקרה. בגביע קוראץ' אמורה היתה הפועל ירושלים לפגוש את א.א.ק אתונה ומכבי ר"ג את באמברג הגרמנית. בניגוד למכבי ת"א שמשחקיה נועדו לסוף נובמבר כי עלתה היישר לסיבוב השני, שאר הקבוצות תוכננו לשחק בתחילת נובמבר.

במקביל, עמדה נבחרת הכדורסל להשתתף באליפות אירופה בספרד, בבית שהתקיים בבדלונה, בשאיפה לסיים במקום טוב באמצע. ישראל פתחה את משחקיה בהפסד לצ'כיה וניצחה בהמשך את רומניה ופולין, הפסידה לטורקיה ובעצם גזרה על עצמה להיפגש איתה שוב בקרב על המקום השביעי. כל מה שעניין אותה באותם הימים היה הניסיון להקדים את המשחק מערב יום הכיפורים אל הצהריים שלפני תחילת הצום.

ביום שישי ה-5 באוקטובר, ערב יום הכיפורים, פורסמה ידיעה של הכתב הצבאי יעקב ארז בעמוד הראשון של מעריב שכל אורכה היה 31 מילים, שהצליחו איכשהו לעבור את מבחן הצנזורה. "צה"ל עוקב אחרי הנעשה בצד המצרי של התעלה", הייתה הכותרת. אלו היו 31 המילים היחידות שנכתבו על משהו שנראה כמו התחממות בגזרה. הכותרת בשער העיתון על העזרה שהעניק השדר דן שילון לטלוויזיה הרוסית בהעברת משחקה מול ספרד ביורובאסקט, הייתה גדולה יותר.

איתמר מרזל היה חלק מסגל הנבחרת, רכז בן 23 מקיבוץ יגור: "לא היה כל כך ברור מה קורה. היה איזה שהוא לחץ, הבנו שקורה משהו משמעותי. ידענו שיש מתיחות בלתי רגילה אבל לא ידענו עד כמה. כשאתה נמצא בחו"ל, אוטומטית כל מה שקשור בביטחון המדינה מקבל תעצומות. זה גורם לך להתמודד עם זה באופן יותר משמעותי. כשאתה נמצא במשימה לאומית, על אחת כמה וכמה. היתה דריכות שמהולה בחוסר ידיעה. לא היה לנו נוח עם מה ששמענו".

חלק נכבד מהשחקנים לא עשה שירות קרבי. היהודים האמריקאים כלל לא שירתו, ציקי ענבר מקרית חיים שירת במד"סיה של חיל האוויר, חנן קרן היה מד"ס בנח"ל, מולי אבישר בחיל האוויר, בועז ינאי בפיקוד צפון ומרזל היה אפסנאי. "אלמלא התאונה שבה נשרפתי ב-25 אחוז מהגוף, הייתי הולך או לצנחנים או לגולני או לשריון, כי חברתית לא הייתה לי אפשרות אחרת", הסביר מרזל השבוע את הסיטואציה.

השחקן היחיד בנבחרת שלא היה "ג'ובניק" היה גור בן דוד. סגן גור בן דוד בשבילכם, טייס קרב. בן דוד היה בנו של יו"ר איגוד הכדורסל, עשהאל בן דוד. זומן לנבחרת בגיל 18, שיחק בהפועל ת"א וכשהגיע מועד גיוסו בחר ללכת לקורס טיס, אפילו קיבל את ברכת הדרך ממאמן הפועל ת"א אז, חיים חזן האגדי. הוא היה טייס צעיר, כשהוצב ברמת דוד בטייסת הסקייהוקים 110. הגדר של בסיס רמת דוד נוגעת בקיבוץ גבת, אז מאמן הפועל גבת/יגור נח רם מיהר לקבוע פגישה עם הכדורסלן/טייס הצעיר וביקש ממנו להצטרף לקבוצה. בן דוד אמר שישמח שמח אבל יש שלוש בעיות: 1. הכרטיס שלו בהפועל ת"א; 2. הוא לא שיחק שנתיים; 3. הוא טייס, חדש בבסיס, ולא יודע מה יאפשרו לו.

רם לא נבהל, הגיע לרכז הכדורסל בהפועל, עמי שלף וארגן את הכרטיס. אחר כך הגיע למפקד הבסיס, זוריק לב וארגן לו פאס לאימונים. דרך גבת/יגור הגיע חזרה לנבחרת ומצא את עצמו באליפות אירופה בספרד, לצד אביו.

כשדרגת הכוננות עלתה כלל לא ניסו להשיג אותו מהטייסת, "לא הייתי טייס חשוב", הוא הסביר השבוע. הנבחרת סיימה בניצחון את משחקה מול הטורקים וגמרה שביעית את האליפות. מהמגרש המשיכו השחקנים לבית כנסת בבדלונה כדי להיות נוכחים כנבחרת ישראל בתפילת "כל נדרי". בשבת הם תכננו להגיע לגמר בין ספרד ליוגוסלביה, בפלאסיו דה לוס דפורטס בברצלונה. בצהריים התחילו לרוץ שמועות שקורה משהו בארץ. זה לא עדיין העידן הסלולארי וגם בחדרי המלון לא היו טלוויזיות, כך שהמידע זרם מעיתונאים ישראלים שהסתובבו בלובי וממאמן הנבחרת, אלברט חמו, שהצליח להתביית על טלוויזיה שקלטה את שידורי הטלוויזיה המצרית. גם מנהל הנבחרת עמירם שפירא, לו היו קשרים במערכות בטחון, הזרים מידע. "התחושה היתה שתיכף מסיימים, שזה ייגמר תוך שעות. לא הבינו אצלנו את גודל הברוך" שחזר השבוע בן דוד.

בערב התיישבו בן דוד ומרזל לצד דן שילון ששידר את הגמר אבל גם קיבל מהארץ, דרך האוזנייה, חדשות מהחזית. "הייתה תחושת חירום אבל לא דרמה נוראית", סיכם בן דוד את פרוץ המלחמה.

למחרת החלה הנבחרת את מסעה הביתה. תחילה טיסה מברצלונה לרומא ומשם טיסת אל על לשדה התעופה בלוד. ברומא כבר הבינה נבחרת ישראל מה קורה. "הטרמינל היה עמוס בצעירים ישראלים שבאו עם התרמילים כדי לחזור לארץ. דילגנו מעל התרמילים כדי להגיע לדלפק צ'ק אין", נזכר בן דוד. "איכשהוא - לך תדע, אולי בגלל שאני טייס - נתנו לנו עדיפות. לא יודע מי משך באיזה חוטים, אבל עלינו לטיסה שהייתה עמוסה הרבה מעבר למותר. אנשים ישבו על הרצפה". קברניט מטוס הבואינג 707 היה מריו שקד. יומיים לאחר שהנחית את המטוס בלוד, נפגע מטוס הקרב אותו הטיס והוא נהרג.

אחיו הבכור של גור בן דוד, חמי, נהרג ב-1957 בדרך לפטרה, הסלע האדום. גור היה אז בן 5. האב עשהאל, שישב כל הטיסה לצידו, לא הראה סימני חשש. בשדה חיכתה האם ומשם נסעה המשפחה, בהאפלה מוחלטת לבסיס ברמת דוד, הורידה שם את הכדורסלן-טייס, ושבה לביתה בירושלים.

בן דוד לא היה בכושר טיסה. שלושה שבועות הוא לא טס, רק זרק לסל. מפקד הטייסת, צביקה הס, אמר לו שיחכה קצת, הציע לו טיסת רענון. גור בן דוד התעקש, והתחיל ביניהם ויכוח. הס עלה לדיון במפקדת הבסיס, ובן דוד ניצל את היעדרותו כדי לשדל את סגן מפקד הטייסת, אברהם וילן, שישבץ אותו. ביום שישי עוד שיחק בן דוד מול טורקיה בבדלונה, ביום שני אחר הצהריים יצא לגיחה המבצעית הראשונה בחייו והפציץ את פורט סעיד.

28 גיחות הפצצה היו לו במלחמה. בסוריה, מצרים, תקף טילים, חצה את ימת ברדוויל והגיע לעמדות הטילים ממערב. לא אחת עמד בפני הפלה. הוא התחמק מטילים, טס מול קיר של פגזי נ"מ, מתמרן שהנ"מ המונחה לא יפגע. "היה אירוע שבו המוביל חשב שנפגעתי", שחזר השבוע. "הוא צעק לי: 'שתיים, אתה בוער, קפוץ'". בן דוד היה בחור גבוה, ופחד שהברכיים ידפקו בלוח המכשירים כשכסא המפלט ייצא ממקומו, ולכן קצת היסס. למזלו התברר כי הייתה למוביל תקלה אופטית, בגלל סינוור השמש.

אין כמו בן דוד כדי להסביר את הדיסוננס: "בחור בן 21 שבא מההיי של אליפות אירופה ונופל לתוך הדבר הזה. עד היום אני משתאה איך הצלחתי לקחת אותו בצורה כזו קרת רוח. זה לא שלא עוברים לך פחדים, אבל הצלחתי לעבור את זה בצורה בוגרת. מהגיחה הראשונה השתנה לי הראש. הכדורסל נמחק לי והתרכזתי במשימה העיקרית. בסופו של דבר הצבא עשה הישג מדהים. הייתה תחושה טובה שהצלחנו לשמור על המדינה".

אחרי המלחמה חזר בן דוד לכדורסל והמשיך בשילוב המוזר עוד הרבה שנים. "זה שילוב ייחודי בהיסטוריה של מדינת ישראל. היו ימים שבבוקר תקפתי בחרמון הסורי ובערב שיחקתי ביד אליהו".
את מרזל באו לקחת מהקיבוץ. ההלם מההתנפלות של הישראלים על הטיסה ברומא התחלף בהלם מהידיעה שסופרה לו כי טייס, בן יגור, הופל.

משם הוא הגיע לשדה תימן ויצא עם האוגדה של אריק שרון לגיחות בסיני. "הגעתי לשם ביום שלישי. ראיתי 600 חיילים שמסתובבים בלי שיוך. פתאום הגיעה משאית והביאה ככרות לחם. הייתה שם התנפלות על המשאית כמו בצבאות ערב. ניסיתי עם עוד בחור לארגן חיי מחנה. אחרי חודש הייתה רגיעה וירדתי לפאיד (ממערב לתעלה - ר.ע), שם הייתי בגדוד של גיורא לב (לימים ראש עיריית פתח תקווה - ר.ע). הייתי בגדוד אספקה. דחפנו גם פגזים וגם אוכל וגם בגדים לחזית, אבל אז נקלעתי להפגזה. אתה לומד מהר מאוד מה זה יציאה ואיפה זה נופל. זו חוויה בלתי רגילה".

לגדעון רייס היה פחות מזל. רייס מדורג 44 ברשימת קלעי כל הזמנים בליגה הבכירה עם 3,855 נקודות. רייס הגיע ממשפחה של ספורטאים בגבעת ברנר. אלוף המכביה השמינית בקפיצה לרוחק ואלוף ישראל ארבע פעמים. ביום השלישי למלחמה, כמפקד פלוגת צנטריונים, חטף פגיעת טיל סאגר בטנק הפיקוד שלו, ליד תל מסחרה ברמת הגולן. איבד בעקבות הפגיעה את האמה והקמיצה בידו הימנית ואת עינו. את האגודל הצילו. בעקבות פועלו בקרב זכה בעיטור המופת ושב לשחק לאחר שיקום של שנה. למזלו היה שמאלי והמשיך לשחק עם 8 אצבעות ועין אחת כשהוא קולע ללא הפסקה.

המלחמה גבתה גם חיים. יצחק הוכמן, "הוכלה", היה כנראה המפורסם שבהם. הוכלה כיכב בקבוצות הכדורסל של אליצור ת"א ועבר להפועל חולון לפני המלחמה כשהוא מגיע גם לסגל הנבחרת. הוא נהרג ביום האחרון הרשמי של המלחמה, בקרב המיותר בסואץ. חולון ספגה במלחמה הזו מהלומה גדולה שכמה מכדורסלניה הצעירים, בעבר ובהווה, נפלו בקרב. שחקני כדורעף וכדוריד, חלקם מקבוצות ההתיישבות העובדת נהרגו במלחמה.

ביום ראשון לאחר פרוץ המלחמה דווח במעריב בנאיביות כי אליפות ישראל בשייט תחל ביום שישי ה-12 באוקטובר. יותר מערפל קרב זה היה הלם קרב. 18 שייטים זרים הוזמנו לאותה אליפות ישראל הפתוחה, 11 מהם קיבלו בזמן הודעות על כך שאיגוד השייט לא יוכל לערוב לביטחונם וביטלו הגעתם. 6 שייטים הגיעו ולמרות ביטול האליפות, סירבו לעזוב בטענה כי בטוח להם בארץ יותר מאשר באוויר.

ביום ראשון, פחות מ-24 שעות לאחר פרוץ הקרבות החליטה ההתאחדות לכדורגל לדחות את פתיחת הליגות בשבוע, כיוון שרוב הכדורגלנים גויסו. גם חברי הנהלת התאחדות גויסו וישיבות הוועדות השונות בוטלו. ב-22 באוקטובר הודיע יו"ר ההתאחדות, מנחם הלר, כי הליגה תחודש בשבת הראשונה שאחרי המלחמה, בכל הרכב שיעמידו הקבוצות. "הצדק יהיה, במקרה זה, שווה לכל הקבוצות", אמר. השחקנים לא התלהבו. אברהם ארואטי, קשרה הצעיר של מכבי יפו ששירת כמכונאי מטוסים, אמר אז: "חודש וחצי של אימונים הלכו לאיבוד. צריך לחכות שלושה שבועות עד חודש לאחר סיום המלחמה כדי לחזור לכושר". פתיחת הליגה בכדורסל נדחתה תחילה בשבוע והחלה לבסוף אחרי חצי שנה.

השחקנים האמריקאים התעקשו להישאר. מארק טורנשיין מהפועל ת"א אף תרם דם. 8 ימים לאחר פרוץ המלחמה החליטו יהושע רוזין ממכבי ת"א ושימי ריגר, מאמן בית"ר ירושלים, לקיים משחק מאולתר עם קבוצות מאולתרות של שחקנים "זרים" (יהודים אמריקאים בעיקר) כדי לשמור על החיזוק הזר במתח לקראת חידוש החיים והכניסה למעגל משחקי גביע אירופה. ב-24 באוקטובר, בעיצומן של ההכנות, ועם כניסת הפסקת האש לתוקפה, החליטה פיב"א לפטור את הקבוצות הישראליות מלשחק בגביעי אירופה וצירפה להן גם את הקבוצה המצרית ספורט קלוב גזירה, ששיחקה אז במסגרת האירופית.

כל 6 הקבוצות הישראליות - 4 גברים ושתיים נשים, נקבעו כמפסידות טכנית. לבסוף הצליחו מכבי ת"א גברים והפועל ת"א נשים לקבל אישור לשחק כיון שהעפילו ישירות לסיבוב השני וקיבלו מרווח זמן.

מאמן מכבי ת"א בכדורגל, יצחק שניאור, נהג ב"דן", גויס עם פרוץ הקרבות ונהג במשך 40 שעות רצופות. בתום הנהיגה המרתונית התייצב כדי לאמן את שחקני הקבוצה הצעירים, שטרם גויסו לשירות סדיר. חלק מהשחקנים הצעירים שהיו עדיין תלמידים התנדבו במהלך הקרבות.

נבחרת האתלטיקה הקלה התכוננה לאליפות אסיה הראשונה שנועדה להתקיים בפיליפינים בין ה-18 ל-23 בנובמבר. 30 אתלטים היו אמורים לצאת לאליפות, בסוף יצאו רק חמישה. למרות המלחמה התעקשו בהתאחדות לספורט להראות סימני שגרה, בכל מחיר.

בסוף אוקטובר הוחלט לחדש את הפעילות בכדורגל בשני סיבובי שמינית גמר הגביע ב-10 וב-17 בנובמבר, חמישה שבועות לאחר פרוץ המלחמה. ואת הליגה לחדש ב-24 בנובמבר. ממש לאחר תחילת הפעילות, ב-13 בנובמבר, הוחלט לארח את נבחרת ארה"ב בבלומפילד ואחר כך בבאר שבע, למשחקי ידידות.

הנבחרת חידשה במקביל את פעילותה ללא מספר שחקנים, ביניהם שני שחקני מכבי חיפה, בומה ויינברג ושעיה שווגר. ויינברג, שוער הרכש מרחובות, שירת כטנקיסט ונפצע ביום ה-12 למלחמה, סמוך לאיסמעיליה, מפגיעת רסיסי פגז ברגלו ובידו השמאלית.

שווגר, אגדת כדורגל, היה גם הוא שריונר. באחד הימים, במובלעת הסורית, באפילה מוחלטת, הוציא מישהו משדה מוקשים שאיבד יד, רגל ועין. איש לא ידע מה קורה עם שווגר והשמועות איבדו קשר עם המציאות. היו אוהדים שיצאו לחפש אותו בין שלדי הטנק המפויחים, מצפים לגרוע מכל.

בלם הנבחרת לשעבר והפועל חיפה יוחנן וולך היה ידוע בעברו הקרבי. מחייל קרבי בנח"ל הוא הפך לשחקן הרכב במונדיאל במקסיקו. במלחמה מצא את עצמו מגויס תשעה חודשים, התאמן קצת בהפועל טבריה, יצא לאימונים רק בסוף העונה. את העונה החל רק במחזור ה-17, לגמר הגביע הגיע היישר מחורשת טל, ולאחר הזכייה, עלה ישר לפתיחת ציר בהר דב.

ביום ראשון שאחרי פרוץ המלחמה הגיע לראש פינה. "בדרך נסעו הטנקים של אוגדה 36 מכורדני", הוא משחזר. "בראש פינה עמד אחד שכיוון אותם. בצומת מחניים היה עוד אחד שהפנה אותם ימינה לגולן. ראיתי פנטומים שלנו נופלים מהטילים של הסורים. ביום הראשון היה בלגן אטומי".

וולך זכה לשתי היתקלויות. בראשונה היה הראשון שירה, ומפקד חוליית המחבלים נהרג. בהיתקלות השנייה כיכב הררנ"ט שלו, כל המחבלים נהרגו.

אחרי המלחמה (ב-24 בנובמבר 1973), החלה הליגה בכדורגל. מכבי חיפה ספגה בבית הדין המשמעתי עונש רדיוס וביקשה לקיים את משחקה במחזור הראשון מול הפועל כפ"ס בכפר בלום, באצבע הגליל. בית הדין אישר בתנאי שהכניסה תהיה חופשית ולמשחק יוזמנו רק חיילים. הגיעו 3,000. רק שעיה שווגר לא הופיע. עדיין לא היה ידוע איפה הוא. במחזור השני בבלומפילד הוא הגיע ברגע האחרון, כשכולם היו כבר לבושים. כשסיים את המשחק, התקלח, נכנס למדי הצבא וחזר למובלעת הסורית.

רק שני אנשי אבטחה ושני שוטרים הופקדו לשמור על הסדר בכפר בלום אבל בכל רגע חצו חיילי מילואים את קו האורך והשופט יוסף פינקלשטיין נאלץ להפסיק כמה וכמה פעמים את המשחק כשהוא מגלה הבנה לסיטואציה המוזרה. גם אחרי שחייל פרץ למגרש ודרש ממנו לשרוק לפנדל, התעקש פינקלשטיין לסיים את המשחק כשהוא נוזף בחייל. בהיעדרם של וינברג, שווגר, מוני אדלר ושלמה בנאדו, נכנעה חיפה 3:2 וסימנה לעצמה המשך עונה קשה ביותר.

שבועיים קודם לכן חודשו משחקי הגביע. צפרירים חולון, כזכור ליגה ג', אירחה את האלופה הכח ר"ג. רק ארבעה שחקני הרכב שלה התייצבו לאימון המסכם. נגמר 4:1 להכח וצפרירים עוד הובילה 0:1 משער של אברהם (טושי) לוי. בהפועל כפ"ס חסרו שישה שחקנים ושרף אמר ש"זה לא עניין להתחיל ככה". כל הקבוצות התחילו את המשחקים עם שחקני נוער בהרכב.

גם ההחלטה של ההתאחדות להתיר 3 חילופים בתקופת החירום לא הרגיעה את ההתמרמרות הרבה בקרב הקבוצות. במחזור השני הביסה בית"ר ירושלים בדרבי את הפועל ירושלים 1:5, ונטלה את ההגמוניה בעיר. 160 כדורגלנים ושבעה מאמנים היו מגויסים עם חידוש העונה.

ב-20 בדצמבר, לאחר ארבעה מחזורים שבהם צברה הפועל ירושלים רק נקודה אחת ואיימה להשבית את המשחקים אם לא יוכרז על הקפאת הירידות, החליטה ההתאחדות על קיום משחקי מבחן בסיום העונה: שתי האחרונות בליגה הראשונה ושתי הראשונות בכל מחוז בליגה א', בשיטת ליגה בת סיבוב אחד.

זו הייתה עונה מוזרה. קבוצות עם צעירים מוכשרים, כמו מכבי ת"א ומכבי נתניה, ניצלו את היעדר הכוכבים אצל היריבות כדי ליצור ראש חץ. להפועל ירושלים לקח הרבה זמן להתאושש, ושתי האחרונות הלכו והסתמנו כמכבי חיפה והפועל ת"א. הפועל הזעיקה מצרפת את רוני קלדרון שחילץ אותה ממבחנים ואל הקלחת נכנסה האלופה, הכח ר"ג, שמצאה את עצמה במבחנים. מכבי חיפה ירדה, הכח ניצלה ושמשון ת"א חזרה לאחר עונה אחת בליגת א' צפון לליגה הבכירה. העונה הסתיימה באליפות של מכבי נתניה בכיכובו של הנער עודד מכנס, אבל גם באחד המשחקים האלימים בתולדות הכדורגל, גומלין חצי הגמר בין הפועל פ"ת לבית"ר ירושלים באצטדיון האורווה, מה שזכור גם כ"ליל הצינורות".

הרבה חיילים אוהדי בית"ר הגיעו למשחק, הפילו את הגדר ההיקפית והפליאו מכות בשחקני הפועל פ"ת. העולה החדש של הפועל פ"ת, בוריס נורמן, רץ אל סוללת העפר, קפץ ממנה אל החומה ומשם תפס מונית והגיע הביתה. האגדה האורבנית מספרת כי אחריו רץ חייל עם עוזי וירה צרורות. בבדיקה נוספת שערכנו השבוע התברר כי צרורות לא היו שם, אבל עוזי היה. בכל זאת, אתם יודעים, הייתה פה מלחמה.