בראי ההיסטוריה
"זהו, הקרח נשבר. התרגשתי והיו לי פרפרים בבטן. עברתי הרבה כדי להגיע לכאן. אני יוצא עכשיו לדרך חדשה וארוכה, ומקווה שתהיה טובה ויפה", אמר לי עומרי כספי בשעת בוקר מוקדמת, יש שיאמרו מוקדמת מדי, ביום חמישי, 29 באוקטובר 2009. הוא בדיוק ירד מהפרקט באוקלהומה סיטי, אחרי שקלע 15 נקודות בהופעת הבכורה שלו ב-NBA, במדי סקרמנטו קינגס. "כשעלינו לחימום חשבתי לעצמי, 'הגעת ל-NBA'. אין ספק שההופעה הראשונה מיוחדת, אבל בהפסקת המחצית - כשהייתי עם שתי נקודות - תפסתי את עצמי ואמרתי 'די, נגמרה ההתרגשות, אני חייב להתחיל לשחק'. אני שמח שהשתפרתי ושקלעתי עוד 13".
אלא שזו הייתה רק הפרמיירה. באופן טבעי, היו לכספי לילות פחות נוצצים, פציעות, טריידים וגם סתם משחקים חלשים. "מי שמפשל ולא מקפיד על מסגרת מסודרת, משלם ביוקר", סיפר שנה אחת מאוחר יותר, כששאלתי אותו על הקשיים. "אם לא תגיע בשיא החדות לרמות האלה, יטביעו לך על הראש, יקפצו עליך ואתה תיראה רע מאוד. אני לא רוצה לחזור לאירופה, ומתכוון להישאר לפחות עשר שנים ב-NBA".
אמר, וכהרגלו, ביצע. הוא ירד מהבמה בפעם האחרונה ב-25 בינואר 2019, בתום עשר עונות ב-NBA, ובמשחקו האחרון קלע 18 נקודות נגד אותה סקרמנטו, הקבוצה שבחרה אותו בדראפט ושבה החל את הקריירה המקצוענית שלו.
כזה היה עומרי כספי. נכון, הוא מעולם לא שיחק בפלייאוף של ה-NBA, ומעולם לא היה הכוכב הראשי בקבוצה מהליגה הטובה בעולם. אבל בפרספקטיבה היסטורית הוא ייזכר כאיש שניפץ את תקרת הזכוכית ושפתח את הדלת לבאים אחריו. רבים וטובים קיוו, ניסו, התאמצו והתקרבו - אבל רק הוא באמת הגיע. ולא סתם הגיע, אלא נשאר במשך עשור שלם בבמה המרכזית של הכדורסל העולמי.
אז מי הוא גדול כדורסלני ישראל בכל הזמנים? זו שאלה שאין עליה תשובה מוחלטת, והיא תלויה לחלוטין בגילו של המשיב ובדור שעליו גדל. "מה שכספי עושה זה לא פחות ממדהים, והוא כבר בדרגה של מיקי ברקוביץ'. ברור שהוא עבר אותי בדירוג של כל הזמנים, ואני שמח בשבילו מכל הלב", הפתיע כאן דורון ג'מצ'י לפני כשש שנים. "הם הגדולים מכולם שהיו לנו. קשה להשוות ביניהם, כי התקופות שונות. מיקי עשה דברים פנומנליים בכדורסל האירופי, ומה שעומרי עושה ב-NBA הוא בלתי נתפס".
בראי האבא
"אנחנו כבר מתורגלים. סגרנו את כל הדלתות והחלונות, כי כשעומרי עושה דברים גדולים אז יש לא מעט צעקות בבית, ואנחנו לא רוצים להפריע לשכנים. הפעם זה כנראה היה יוצא דופן, כי הבת שלנו, אביב, התעוררה מהצרחות. לא נורא. זאת כבר השנה השביעית שאני אבא של שחקן NBA, אבל לא בכל יום אתה זוכה לראות את הבן שלך נותן הצגה כזו. בכל לילה אנחנו קמים, בדרך כלל הרבה יותר מוקדם מחמש וחצי, ולא מפספסים משחק שלו. למדנו לחיות עם זה. הלכנו לישון אתמול ב-22:30, כי עוד היינו עייפים מהמשחק הקודם, והספקנו לתפוס כמה שעות שינה. אחרי המשחק נכנסתי לרכב ונסעתי למשרד, כמו כל אדם ביום שגרתי, והכנתי לי קפה. אבל כן, כשישבתי לבד, הרשיתי לעצמי להתענג על כל לגימה ולהסתובב עם חזה נפוח. מותר לי, לא?".
את הדברים הללו אמר אביו של עומרי, שמעון כספי, בבוקר שבו כמעט מדינה שלמה התעוררה למשמע הבשורה המדהימה: הנציג הישראלי קלע 36 נקודות במשחק החוץ של הקינגס בגולדן סטייט, וניהל קרב אקדוחנים מרשים עם סטף קרי, שבמסגרתו הם ירו זה מול זה שלשה אחר שלשה אחר שלשה; אתגר ששמור לגדולים באמת. בדיעבד, לא מן הנמנע שההצגה האת ב-2015 סידרה לכספי את החוזה בווריורס ואת טבעת האליפות שהוא עוד יציג יום אחד לנכדים.
המשפחה, כמו המדינה, תמיד ליוותה מקרוב את כספי. אביו הוא זה שתיעד אותו בטיול בר המצווה בניו יורק, כשהילד מתנבא "יום אחד אשחק כאן" ומאחוריו המדיסון סקוור גארדן; משפחתו היא זו שהתעקשה שיחתום על "חוזה דקות" דרקוני משהו במכבי תל אביב, כדי לוודא שהטאלנט לא יסופסל וייובש כשיעלה לבוגרים; אחיו הגדול איתן הכניס את חייו שלו להולד וטס איתו לעונת הרוקי, כדי שלא ירגיש לבד; ובסוף, כשהפך בעצמו לאבא, הוא זנח את הגופייה שהפכה לסמלו המסחרי והחליף אותה בזו שמייצגת את תאריך הלידה של בתו הבכורה.
בראי האוהדים
מלכתחילה וגם בדיעבד - כשכספי חתם במכבי תל אביב, לפני שנתיים, היה זה מהלך מבריק מצידה. אחרי שנים ארוכות שבהן ספגה מכות מקצועיות ותדמיתיות, ואיבדה את זוהרה בזירה האירופית וגם בזו הישראלית, היא לא הייתה יכולה להרשות לעצמה איזושהי סיטואציה אחרת. עצם המחשבה ששחקן הבית שלה, הישראלי הראשון ב-NBA, יחזור ליורוליג (או גרוע מזה, לליגת העל), וילבש מדי קבוצה אחרת, הייתה בלתי נסבלת מבחינתה.
השנתיים האחרונות בקריירה של כספי עשו לו עוול בראייה ההיסטורית. הספתח היה יותר ממדהים; הוא חזר למפעל הבכיר באירופה אחרי עשור, וכאילו מעולם לא עזב. בכל ערב נתון ניפק דאבל פיגרס בנקודות, הפגין עוצמה בריבאונד ובעיקר במנהיגות, ויחד איתו היכל מנורה מבטחים חזר להיות יד אליהו. רק שזה נגמר מוקדם מדי, ועם זיכרונות מעטים מדי. הפורוורד יצא לסיבוב אחרון של מאבקים בפציעות, בווירוסים ובכאבים, שכל אחד מהם אינו קשור בשני, עד להודעת הפרישה הצפויה הערב.
הקדנציה המחודשת שלו בישראל הסתיימה עם 49 הופעות בלבד ביורוליג, בליגה ובפלייאוף, והאוהדים לא ריחמו. התגובות נגדו ברשתות החברתיות היו שליליות למדי, ולא רק מהצדדים האדומים, הכתומים והסגולים של המפה. גם חלק מאוהדי מכבי תל אביב תהו מה באמת הייתה תרומתו, והאם מוצדק להחזיק שחקן פציע כל כך במשכורת גבוהה כל כך. בסופו של דבר, כספי - גם אם במשחקיו האחרונים לא הזכיר את הכדורסלן העצום שהיה בעבר - היה ראוי לכבוד גדול יותר מצד מבקריו.
וזה, צריך לומר, מעיד בעיקר על הקהל הישראלי עצמו. איל ברקוביץ' יכול לספר על כך, גם יוסי בניון, חיים רביבו ובמידה מסוימת טל בנין. יצאת לחו"ל? הצלחת והרשמת? העמדת קריירה מפוארת והפכת לליגיונר בכיר? אולי חזרה לארץ אינה בהכרח הרעיון הכי טוב שאתה יכול להציע לעצמך. ערן זהבי, ראה הוזהרת.
בראי עצמו
עומרי כספי במשפט אחד.
"בן אדם עם רגליים על הקרקע, שעובד קשה והולך בעקבות החלומות שלו".
"ובמקום ה-23, סקרמנטו קינגס בוחרת בעומרי כספי". מה עובר בראש?
"שוק. הלם. שמחה גדולה. האמת שגם הקלה".
מתי העזת לדמיין את עצמך ב-NBA?
"בסוף העונה השנייה שלי במכבי. צביקה שרף היה המאמן, קיבלתי מעמד של שחקן חמישייה".
מחכה לשמור על...
"קובי, לברון. פחד אלוהים".
חולם לדפוק דאנק על הראש של...
"שאקיל. גם פחד אלוהים".
יש סכנה שתבקש חתימה מ...
"אין סכנה כזו".
איזה שחקן היית מביא איתך מישראל לסקרמנטו?
"יוגב אוחיון וליאור אליהו".
הדבר הכי מוזר שאוהד ביקש ממך.
"את הטייטס שלי, אפילו את התחתונים והגרביים ביקשו".
איך זה לעבור חג ראשון מחוץ לישראל?
"שונה, מיוחד. צריך להקפיד, כי זה הדבר היחיד שגורם לך להרגיש פה יהודי. בישראל אתה חלק ממשהו ואתה מרגיש שייך, אבל כאן הכל רגיל, כולם עובדים ביום כיפור".
הדבר שהכי חסר לך מהארץ?
"האוכל של אמא".
כילד, ביקשת חתימה מ...
"דריק שארפ וקונסטנטין פופה, באימון פתוח של מכבי תל אביב".
סיגלת לעצמך חתימה באנגלית?
"לא. גם כשמבקשים ממני בארה"ב, אני חותם בעברית. מה יש, שילמדו".
(ריאיון אסוציאציות שקיימתי עם כספי ב-2009, יום לפני פתיחת קריירת ה-NBA שלו)