לראשונה זה שנה ושלושה חודשים, ישראל קיבלה אמש (חמישי) משחק כדורסל לעיני יציעים כמעט מלאים, כש-5,000 אוהדים חזו מקרוב במכבי תל אביב מנצחת את מכבי ראשון לציון בגמר גביע המדינה; לפני חודש, ביד אליהו, דחפו 4,000 כתומים את עירוני נס ציונה לזכייה היסטורית ביורופקאפ; ואפילו שלשום, במשחק העונה של מחוז דרום בליגה הארצית, מילאו 450 אנשים כל פינה באולם של מכבי מעלה אדומים, שטיפסה למקום הראשון על חשבון מכבי רחובות.
שלושה משחקים, בשלוש ערים שונות, לכל אחד רמה משלו - ובכולם היה דבר שלא יהיה הערב באירוע השיא של הכדורסל האירופי: קהל, נשמת אפו של הספורט המקצועני באשר הוא. חצאי גמר היורוליג בין צסק"א מוסקבה לאנאדולו אפס (19:00) ובין ברצלונה לאולימפיה מילאנו (22:00) יתקיימו מאחורי דלתיים סגורות, בדומה לגמר הצפוי ביום ראשון ב-21:30.
זה עומד להיות פיינל פור שונה, ובעיקר עצוב. מצב תחלואת הקורונה בגרמניה לא מאפשר הכנסת קהל, ובשל כך בוטלו גם האטרקציות באזור האוהדים מחוץ לאולם. טקס הענקת פרסי העונה בוטל, וטורניר הנוער של היורוליג - שמתקיים תמיד במקביל לאירוע הגמר - נדחה והועבר לוולנסיה. נציגי התקשורת ויתר מחזיקי האקרדיטציה נדרשים לעבור בדיקה מדי יום, כתנאי להיכנס ללנקסס ארנה.
בשבועות האחרונים, כשבהנהלת הליגה הבינו איך הכול עומד להיראות, היו מי שהשתעשעו ברעיון להעתיק את הפיינל פור למקום אחר, בריא יותר. עלתה הצעה לקיימו בתל אביב, וחברת ההפקות הישראלית "קומטק" התעניינה ואף הציעה לקחת את הארגון עליה. גם זניט סנט פטרסבורג, שכבר הריחה את הכרטיס לחצי הגמר, התכוונה להגיש מועמדות בזק אם הייתה מנצחת בסדרת הפלייאוף את בארסה. אלא שבסופו של דבר, ההתחייבות המשפטית בחוזה בין היורוליג לקלן הכריעה והורידה כל אופציה אחרת מהשולחן.
יש עוד נקודה אחת מהותית שמבדילה את הפיינל פור הנוכחי מקודמיו - והיא קשורה בצסק"א מוסקבה. רוב מומחי הכדורסל באירופה מתווכחים בינם לבין עצמם אם הפייבוריטית לזכייה היא ברצלונה (שסיימה במקום הראשון בליגה הסדירה) או אנאדולו אפס (ששיחקה את הכדורסל הטוב ביותר במחצית השנייה של העונה); גם סוכנויות ההימורים מעניקות להן יחס די דומה. ומי שנשכחה מאחור היא אלופת אירופה המכהנת, שהניפה את הגביע האחרון ב-2019.
צסק"א ניצחה בכל 15 סדרות הפלייאוף שלה במפעל (מאזן 10:41), וסיימה במקום הראשון או במקום השני בכל ליגה או בית שבהם השתתפה בעשור האחרון. היא הופיעה תמיד לאירוע הגמר בתור הפייבוריטית, ואם היורוליג הייתה מוכרעת בסדרות לאורך כל שלבי הנוקאאוט, לא מן הנמנע שהרוסים היו גורפים עוד כמה וכמה תארים במהלך שני העשורים האחרונים. בפועל, הם הפכו לקורבן המרכזי של שיטת הפיינל פור.
העונה, כאמור, הכול השתנה. גם הפעם דורגה צסק"א במקום השני בטבלה, וגם הפעם היא הייתה היחידה לסיים בסוויפ את רבע הגמר (על חשבון פנרבחצ'ה הנגיפית), אבל היא תעלה לפרקט בקלן כשהיא משוחררת מלחצים. עד כמה שזה נשמע מוזר, היא כבר עשתה את שלה בעצם ההגעה לחצי הגמר - ולאור האופן שבו העונה הזו התפתחה, הנשיא אנדריי ואטוטין יוכל להכתיר אותה כהצלחה בכל מקרה.
צסק"א, בהשפעת מגיפת הקורונה וגזירותיה הכלכליות, חרגה בקיץ החולף מהקונספציה הקבועה שלה. לא עוד סגל עמוק, משופע בגיבויים וחיפויים, אלא קבוצת פנטזי משודרגת. הרוטציה קוצרה לטובת הבאתם של שניים משחקני הפנים האיכותיים באירופה - טוקו שנגליה וניקולה מילוטינוב - כשהקו האחורי מונח בידיו של מייק ג'יימס. למעשה, המאמן דימיטריס איטודיס נטל הימור מעניין; עם כל הכבוד לדניאל האקט, דארן היליארד, וויל קלייברן (שחזר מפציעה ממושכת) ויוהאנס פוגטמן, היווני הניח את הביצים בסליהם של ג'יימס, שנגליה ומילוטינוב.
במחצית הראשונה של העונה, הכול עבד כמתוכנן. צסק"א שייטה למאזן 4:15 ביורוליג, מילוטינוב התאושש מקורונה והפך לסנטר הבולט במפעל (רק שהפעם הוא עשה זאת במועדון גדול ובקבוצה מנצחת), ג'יימס היה יעיל מתמיד, וגם שנגליה הלך והשתפר, אפילו אם לא יכול היה להפגין את הדומיננטיות שלו מימי באסקוניה. ואז העניינים השתבשו, הידרדרו והסלימו בתוך זמן קצר, ואיימו לפרק את האדומים מבפנים.
ג'יימס רב עם חבריו ועם המאמן, והושעה שוב ושוב, מילוטינוב נפצע בכתף וגמר את העונה, קלייברן חזר ונפצע ושוב חזר ושוב נפצע, והקבוצה נקלעה לשרשרת כישלונות נדירה: בין סוף ינואר לתחילת מרץ, בתוך שישה שבועות, היא ספגה שבעה הפסדים ב-11 משחקים בכל המסגרות, ובין היתר הובסה ב-30 הפרש בידי יריבתה הערב, אפס.
איטודיס מאס בהתנהלותו ובהתנהגותו של ג'יימס. הוא כינה אותו "שחקן שלא מוכן להיות חלק מהקבוצה", והחליט לחתוך את אחד הגארדים הטובים והיצירתיים ביבשת, שגם בעונה עמוסת בעיות כזו, עדיין מעטר את המקום הראשון ביורוליג במדד (19.7) ומדורג שני בטבלת מלך הסלים (19.3 נקודות, אחרי אלכסי שבד).
המשמעות של המהלך שביצע המאמן הייתה ברורה: צסק"א, שגם כך איבדה כוח אש עם השבתתו של מילוטינוב, מוותרת במודע על המנהיג המרכזי שלה ועלולה לשלם על כך ביוקר. בד בבד, את אירופה הציפו הדיווחים השנתיים הקבועים על סיום דרכו הקרב של איטודיס, והרוסים אפישרו לג'יימס לחתום בברוקלין נטס, מבלי לבטל את חוזהו לעונה הבאה; כלומר, ההחלטה בנוגע לעתידו של הגארד תתקבל בקיץ על ידי המאמן, ובכלל לא בטוח שיהיה זה המאמן הנוכחי.
אלא שאיטודיס נותר נאמן לערכים ולסטנדרטים שלו, הימר על כל הקופה - וגם זכה בה. גם בלי ג'יימס, צסק"א נותרה תחרותית וחזרה לפיינל פור ה-17 שלה ב-18 השנים האחרונות. היווני, שישלים בקרוב את עונתו השביעית במוסקבה, זכה לאמון מחודש מוואטוטין, והוחתם על הארכת חוזה בשנתיים נוספות. היא תהפוך אותו למאמן הוותיק ביותר במועדון הפאר מאז סשה גומלסקי המנוח בשנות ה-80. "הוא יכול להיות הז'ליקו אוברדוביץ' שלנו", אמר השבוע הנשיא הרוסי, בהתייחסו לקדנציית 13 השנים של הסרבי בפנאתינייקוס.
ולא שצריך לרחם על ג'יימס; הוא הפך לשחקן רוטציה לגיטימי בברוקלין נטס, עם 7.7 נקודות למשחק עד כה, וכבר יכול להרשות לעצמו לפנטז על זכייה באליפות ה-NBA ועל קבלת חוזה מובטח בארה"ב גם לעונה הבאה. דבר אחד בטוח: בצסק"א הוא כבר לא ישחק.
אלופת היורוליג פחות טובה מיריבתה בחצי הגמר, בפרט כאשר איפה לונדברג הדני אמור לחזור אחרי השבתה של כשבועיים. הגארד הדני חש מסוחרר במפגש עם ניז'ני נובגורוד בפלייאוף של ה-VTB, ומאז לא שב למגרש. בסיטואציה הזו חזר דניאל האקט להיות כל מה שציפו ממנו בתחילת הקריירה. או במילה אחת: כוכב.
בסדרת חצי הגמר המקומית מול זניט סנט פטרסבורג קיבל האקט 32.7 דקות, קלע 16 נקודות באחוזים נפלאים (65 לשתיים, 50 לשלוש ו-88.4 מהעונשין) וקינח בשלושה ריבאונדים ו-3.5 אסיסטים. ברבע גמר היורוליג, נגד פנר, מרכז הכובד הוטל על קלייברן, שסימן את חזרתו לכושר שיא עם 21 נקודות ו-5.3 כדורים חוזרים לערב.
כך או כך, הלחץ יונח על כתפיה של אפס, שמגיעה למאני טיים בידיעה שכל מסע הקסם שלה בשנתיים האחרונות עומד למבחן של 80 (או 40) דקות. המשקולת הזאת אינה קלה לעיכול ולהתמודדות. הטורקים כבר הסתבכו בסדרת הפלייאוף מול ריאל מדריד, הפסידו פעמיים ברציפות בצורה תמוהה, וחובת ההוכחה עליהם. צסק"א, שכבר חוותה קריסות שכאלה בשנים עברו, תהיה שם ותארוב לכל רגע שבו משהו ישתבש מבחינתם של ואסה מיציץ', שיין לארקין וחבריהם.