צילום: , ברני ארדוב

"איבדנו שליטה"

המהפכה שקטש רצה ("ביקש לבנות משהו חדש לגמרי"). הוויתור הכפוי על פלדין ("רצה לחכות, ולא הייתה לנו תשובה"). ההחתמה החפוזה של פאפאס. העתיד של אדומייטיס ("הוא לא הבעיה שלנו"). והתקווה שמשהו בכל זאת ישתנה בקרוב. בלעדי: מנכ"ל הפועל ירושלים, גיא הראל, בחשבון נפש

ניצני העונה הקשה של הפועל ירושלים נראו כבר בסוף יולי, בבוקר שאחרי ההדחה בידי מכבי ראשון לציון בפיינל פור של ליגת הקורונה. מנכ"ל המועדון גיא הראל נפגש בבית קפה עם המאמן עודד קטש, "והוא אמר לי: 'אני מרגיש שהקורונה שברה משהו, שכדי לתקן אותו צריך לטרוף את כל הקלפים, ולבנות משהו חדש לגמרי'", מספר הראל בריאיון בלעדי לוואלה! ספורט. "הוא הבהיר שהוא רוצה להישאר, אבל שכל מי שקשור לעונה שעברה לא צריך להיות כאן, ולכן אולי צריך להחליף גם אותו. לדעתו, היה כאן קסם שאי אפשר לשחזר.

"ביקשתי ממנו כמה שעות לחשוב, אבל כשיש לך אפשרות להשאיר את המאמן אחרי שתי עונות מוצלחות, ולהחזיר שחקנים שהיו איתנו שנה או שנתיים או שלוש מדהימות, והם גם רוצים להישאר, בזמן אמת אתה לא יכול לחשוב בצורה כל כך קרה. האינסטינקט הראשוני של עודד היה נכון, אבל למחרת כבר ישבנו ודיברנו על שחקנים ועל בניית הסגל. גם הוא וגם אנחנו, ביחד, לא תירגמנו את זה למעשים. זו הייתה הטעות הראשונה שלנו, ויכולנו להבין אותה רק בדיעבד".

בפועל, נבואתו של קטש הגשימה את עצמה. האדומים בוודאי לא שיערו שהם ימצאו עצמם במצב שבו הם נמצאים כעת, לאחר שיאבדו את המאמן לטובת קבוצה אחרת, יודחו מליגת האלופות בשלב הראשון, יעופו גם מהליגה הבלקנית וייפרדו מתואר מחזיקי גביע המדינה, והכול בתוך חודש אחד. הראל לא מתחמק ולא מתרץ, אלא מציג את חשבון הנפש שלו לאור התוצאות העגומות.

"מה שהכי קשה לי הוא שמתחילת העונה אנחנו לא שולטים במציאות ולא מכתיבים את הדברים", הוא מסביר. "בשנה שעברה הבאנו את שלווין מאק ועמנואל טרי כדי לחזק ולשפר, ולא מתוך משבר. השנה אנחנו מוצאים את עצמנו מגיבים כל הזמן לדברים שקורים, וזה קשה לי מאוד. אני לא אוהב להתנהל ככה".

"הוא שאל כמה זמן לחכות לנו, ולא הייתה לי תשובה". גיא הראל עם ג'יימס פלדין (צילום: אתר רשמי, FIBA)

- במהלך החודש האחרון קיימת שיחה עם השחקנים, או שהם שוחחו בינם לבין עצמם, בניסיון לעצור את ההידרדרות?

"אני לא מאמין גדול בשיחות, אבל קיימנו כאלה, ולו רק כדי שנהיה שלמים ונדע שאנחנו מנסים הכול במטרה לצאת מהמצב הזה. היו שיחות לראש, וללב, בפורומים שונים, ועם כל מיני אנשים, ועובדתית זה לא עזר, כי הפסדנו. לבוא עכשיו ולהאשים את השחקנים, זה לא מתחבר עם המציאות. הם אלה ששם בחוץ, וכשהכדור לא נכנס, הם אלה שנראים רע. הם הכי רוצים בהצלחה של עצמם".

- מתי הבנת שמשהו חורק בקבוצה הזאת ובעונה הזאת?

"אהבנו מאוד את הקבוצה שבנינו בקיץ, אבל היינו צריכים לקבל אחת משתי החלטות: הולכים בכל הכוח על הפיינל אייט של ליגת האלופות, ואז עלינו להתחיל להתאמן כבר ב-10 באוגוסט כמו הקבוצות האחרות, או שמתייחסים לטורניר הזה כאל עוד איזשהו יעד, ומתרכזים בהתארגנות לעונה כולה. והבעיה היא שלא היינו החלטיים בעניין הזה. התאמנו בסגל מלא רק בתחילת ספטמבר, ואז קרו אירועים שצריך לתקן בזמן אמת, ובפועל לא הצלחנו להתייצב, וזה היה לגמרי באשמתנו.

"ג'ייקובן בראון נפצע, וכשכריס קרמר הגיע - לא היינו בטוחים שהוא בכושר מספיק טוב, אז הבאנו את ניקוס פאפאס במהלך שנראה מבריק באותו רגע. אבל במבט לאחור, מה אתה מחתים שחקן, ארבעה ימים לפני טורניר, גדול ככל שיהיה? שידרנו חוסר שליטה במצב. אתה מנסה, חושב, מנתח, ובסוף לא שולט".

- היה רגע שבו התייאשת מהעונה, וחשבת לעבור ולהתרכז בתכנון העונה הבאה?

"אני לא נוהג לדבר עם הבעלים אחרי משחק, אבל בחמישי האחרון בלילה, זמן קצר לאחר ההדחה מהגביע, עשיתי את זה. שוחחתי עם איל חומסקי והשותפים, ואמרתי: 'חבר'ה, אנחנו צריכים לקבל החלטה אם אנחנו ממשיכים להילחם על העונה', ועוד לפני שסיימתי את השאלה, כבר ענו לי - 'נלחמים על העונה'.

"אנחנו עדיין עושים פעולות כדי לנסות ולהציל את העונה הזאת. יש עוד תואר על השולחן. אני יודע שזה מצחיק שנדבר עכשיו על תואר, הרי באימון פנימי אף קבוצה לא מצליחה לנצח את השנייה, אז זה נשמע הזוי, אבל יש לנו מחויבות - קודם כל לאוהדים שלנו, וגם לשחקנים ולמאמנים. אני עדיין חושב שהשחקנים שיש לנו הם כנראה מהטובים ביותר שיש בכדורסל הישראלי. אם מחר בבוקר אשחרר אותם, כל הקבוצות בליגה ירצו אותם. כך שהבעיה היא לא באיכות שלהם וגם לא באישיות. אנחנו גם לא שוכחים מי האנשים שגרמו לנו כל כך הרבה אושר ועונג בשנתיים האחרונות. אנחנו צריכים לדאוג להפועל ירושלים, ולהישאר בני אדם".

"אדומייטיס הוא לא הבעיה שלנו, והשאלה אם יישאר לא תיגזר רק מהתוצאות" (צילום: לילך וייס)

- כשהודחתם מהצ'מפיונס ליג, ומהבלקנית, ומהגביע, מצאת את עצמך כועס על קטש שעזב?

"לא. בהתחלה היו כמה שעות של כעס, אבל ברגע שהבנתי שהכדור כבר נורה, עברתי מיד לפרקטיקה. היה לי רגע של עצב גדול על זה שהוא עוזב, וזהו. אין לי מה לכעוס על משהו שנגמר".

- קיבלתם תמונה כואבת בנוגע למקומכם בשרשרת המזון בין קבוצות הכדורסל באירופה.

"אנחנו גאים במי שאנחנו. אני מבין שיש מועדון של מאמני יורוליג, שקשה מאוד להיכנס אליו. עודד ראה בזה הזדמנות חיים, להיכנס ללופ הזה, וגם לחזור לפנאתינייקוס. היה לנו קל להשתמש בעזיבה שלו כתירוץ למצבנו, אבל אני לא עושה לעצמנו הנחות, ואמרתי את זה גם לשחקנים. אנחנו נראים רע מתחילת העונה. היה לנו כמה פיקים, אבל לא היינו מספיק טובים. המשבר התחיל קצת לפני שעודד עזב".

- איך דאיניוס אדומייטיס מתמודד עם הסרט שלתוכו נכנס?

"אדומייטיס הוא לא הבעיה שלנו. כשעודד עזב, בדקנו, ריאיינו, והגענו למסקנה שהוא המאמן הכי מתאים לנו. אני מאמין שיציבות בעמדת המאמן היא נקודת מפתח, ואני מחפש מישהו לרוץ איתו לאורך הדרך. אנחנו דואגים להבהיר לו כמה אנחנו מודעים לבעיות שהיו כאן לפניו, וזה מקל עליו את העבודה ונותן לו ביטחון לעבוד ולשנות תוך כדי תנועה. גם הוא יודע שאם יקרה משהו שיצית הכול מחדש, יש כאן קבוצה שיכולה לנצח בהרבה משחקים".

- אתה יכול להגיד בוודאות שאדומייטיס יאמן את הפועל ירושלים בעונה הבאה?

"ההחלטה הזאת מורכבת. הכוונה היא שאדומייטיס יישאר כאן, וההחלטה לא תיגזר רק מהתוצאות. לדוגמה, קטש הגיע במצב דומה באמצע העונה, אחרי שהודחנו מהגביע, והוא סיים אותה עם הפסד לאותה יריבה בפיינל פור. על פניו, הוא לא שינה את התוצאות, אבל הוא נשאר ויצאנו משם לשנתיים וחצי מדהימות יחד, כי עיקר הדיון לגבי עתידו לא היה אם הוא יודע כדורסל, אלא הדרך והחיבור שלו למועדון ולאנשים. במבחן התוצאה יש אנשים שחשבו שעודד נכשל, וכאלה שחשבו שהוא היה הצלחה אדירה, אבל במכלול ראינו מישהו שיש לו כזה חיבור וכזה דיאלוג עם המערכת, שהיה לנו ברור שהוא ימשיך".

"היו כמה שעות של כעס, אבל ברגע שהבנתי שהכדור כבר נורה, עברתי מיד לפרקטיקה". עם עודד קטש (צילום: דני מרון)

- חוכמה שלאחר מעשה היא קטנה מאוד, אבל הייתה החלטה שהרגשת כבר בזמן אמת שאתה לא שלם איתה, או שאתה עומד לטעות?

"כן, ולא אפרט".

- כי אתה יודע, לא מעט אוהדים מתגעגעים היום לג'יימס פלדין. אם כבר החלטתם לשמור על המשכיות, למה דווקא הוא מצא את עצמו בחוץ?

"אין כאן תירוצים. בהתחלה היה חוסר ודאות כלכלית, וג'יימס הוא שחקן יקר. הוא קיבל הצעות, ושאל אותי כמה זמן יצטרך לחכות, אבל לא הייתה לי תשובה בשבילו. היה פה משהו מדהים שנשבר. אתמול בערב הוא אמר לי: 'אין לי עוד הרבה שנים בקריירה, והקושי הכי גדול שלי הוא שאני כל הזמן מנסה להשוות לשנתיים שהיו לי בירושלים, ואני יודע שזה לא יחזור'".

- אולי עם קהל ביציעים הייתם מנצחים בעוד כמה משחקים, אבל יכול להיות שבעונה כזאת יש לכם מזל שאין את הלחץ מסביב?

"החיסרון של אוהדי הפועל ירושלים אף פעם לא יכול להיות לטובתנו. הקהל שלנו חסר לנו מאוד מאוד, ואני יכול להוסיף עוד כמה פעמים מאוד. אז אנחנו מתקשרים למנויים, שולחים להם מסיכות ממותגות כדי שיהיה להם משהו של הפועל, ועדיין, זה לא יכול להיות כמו הדבר האמיתי. אנחנו מנסים להיערך לקראת חזרת האוהדים, ויודעים ששר הספורט עושה קסמים בעניין הזה, אבל עדיין לא יודעים לאיזה מתווה בדיוק להתכונן".

- מה חלקו של יותם הלפרין? התפקיד שלו כמנהל מקצועי נשמע קצת דומה לשלך.

"מנהל טוב צריך שהאנשים שתחתיו יהיו טובים ממנו בתחומי המקצוע. אני מבין מספרים, אבל איש הכספים שלנו מבין מספרים הרבה יותר טוב ממני. אני מבין במכירות, אבל סמנכ"לית השיווק היא אשת מכירות טובה ממני. אני לא מתקרב לידע שיש ליותם בכדורסל. ברגע שהייתה אפשרות להכניס אותו לצוות המקצועי, ולתת לו לנהל את הקשר עם המאמנים, לבצע סקאוטינג וגיוס שחקנים, הלכנו עליה. התרומה שלו הולכת וגדלה כל הזמן".

- אתה רואה את מכבי תל אביב עם יובל זוסמן ולפניו דני אבדיה, הפועל תל אביב עם ים מדר, ראשון לציון עם נועם דוברת, גלבוע/גליל עם רשימה ארוכה. אנחנו לא רואים מישהו שגדל בנוער של הפועל ירושלים, עולה לבוגרים והופך לשחקן משמעותי. אפילו אדם אריאל היה צריך לעבור סיבוב בכמה קבוצות לפני שחזר העונה. מה לא עובד במעבר הזה?

"יש לנוער עמותה שמתנהלת בצורה מדהימה, בראשות יובל קורן ודניאל ששר. במטרות העמותה המוגדרות, העניין המקצועי הוא רק המטרה השנייה; הסעיף הראשון מדבר על ערכיות וכבוד, וזה גם החזון שלה. ועדיין, אני יכול להיות גאה שבסגל שלנו יש את אדם אריאל ועדי כהן סבן, שהם חלק מהסגל המוביל, יובל שניידרמן שהצטרף העונה והתקדם מאוד, ואת איילון ששון שפעיל בבוגרים וגם בנוער. בנוסף יש לנו שחקנים על בסיס קבוע בכל נבחרות ישראל, בשתי הליגות הבכירות, וגם באירופה. בסוף - מה שהופך שחקן להיות סמל של מועדון לא קשור למקום שבו הוא גדל. קח לדוגמה את עדי גורדון ויותם הלפרין, שהם שניים מהסמלים הכי גדולים שלנו. הם לא גדלו בירושלים, אבל החיבור שלהם לקהילה, לאוהדים ולעיר - הפכו אותם לכאלה".

"אם אשחרר את השחקנים האלה, כל קבוצות הליגה ירצו אותם". הפועל ירושלים מניפה את גביע המדינה, רק לפני שנה (צילום: קובי אליהו)

- כדי לקבל את רשת הביטחון מהמדינה, אתם מחויבים לקצץ 20 אחוזים מהתקציב גם בעונה הבאה. זה לא מגביל אתכם כשאתה מסתכל קדימה?

"זה מהווה קושי, אבל בתוך זה צריך לדעת להתנהל. אני לא חושב שהתקציב היה הסיבה לצורה שבה אנחנו נראים. לפני שנתיים אורי אלון עזב אותנו, ואני לא יודע איך הרבה מועדונים היו מתאוששים ממכה כזאת בבוקר שאחרי. התקציבים ירדו, אבל הוכחנו שאפשר לעשות דברים אחרת, במסגרות תקציביות נמוכות יותר. כל עוד חומסקי הוא הבעלים ואני המנכ"ל, המטרות והיעדים שלנו לא ישתנו, ונמצא פתרונות אחרים".

- כשתבואו לבנות את הקבוצה לעונה הבאה, הגישה תהיה דומה לגישה של קטש מהקיץ הקודם? אנחנו בדרך לראות הפועל ירושלים חדשה?

"הדינמיקה בספורט כל כך הזויה, שאי אפשר לחזות עכשיו מה יהיה בקיץ. יש פה אנשים ושחקנים מצוינים, ואם הכול יתחבר פתאום, הכול ייראה אחרת בסוף העונה. מישהו שאני אוהב ומעריך כתב לי השבוע שאנחנו צריכים להקדיש עכשיו 80% מהמחשבות לעונה הבאה ו-20% לעונה הזאת. אבל אנחנו לא חיים ככה. ברור שאנחנו חושבים כל הזמן מה יהיה בהמשך, אבל אנחנו ב-100% עדיין בעונה הנוכחית. אני באמת מאמין שנצא לחלק ב' של העונה כשאנחנו מחוברים יותר, טובים יותר ושמחים יותר".

- מה השיעור המרכזי שלמדת מהעונה הזאת?

"בכל מיני צמתים, צריך ללכת עם הראש ולא עם הלב. אם הייתי הולך עם הראש, הייתי מבין שעודד צדק באמירה שלו, אבל משהו בלב לא הרגיש נכון, ולא הלכנו על המהפכה הזאת".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully